שתי מדות
פרק
עשירי
מנחות
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קראי
ז) קרבנו. ו] ח)
למה לי. פי' בקונטרס דתלת קרבנו כתיבי בשלמים בויקרא
א)
מז א
ולא הבכור.
ב)
ואם מן הצאן קרבנו אם כבש הוא מקריב קרבנו וסמך ידו
ג)
מח ב
מעשר שמקדש לפניו ולאחריו.
על ראש קרבנו ובת"כ משמע דאקרבנו דעז קאי והתם לא כתיבי אלא
ד)
איכא למיפרך.
ה)
מט ג
תרי ואם עז קרבנו והקריב ממנו קרבנו ושמא וסמך ידו על ראשו
ו)
חשיב כמו קרבנו: תחלת הקדש
נ ד
ז)
מסוף הקדש. תמורה מסמיכה ובנזיר
קראי למה לי קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו
(ב)
ח)
נא ה
בפרק בית שמאי חשיב
ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו לרבות כל
ט)
נב ו
א
ב
❖
י) כ)
נג ז ח
לתמורה סוף הקדש אבל הכא לגבי
ט)
בעלי קרבן לסמיכה: היורש סומך: תני רב
ולא קרבן חבירו.
סמיכה חשיב תחלת הקדש ואית
ל)
חנניה קמיה דרבא יורש אינו סומך יורש אינו
ולא על קרבן עובד כוכבים.
ספרים דגרסי הכא איפכא ובפ' הזהב
תורה אור השלם
מימר והא אנן תנן היורש סומך ומביא את
ז]
כל בעלי
נמי קרי תמורה סוף הקדש
מ) נ)
1. לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר
קרבן.
נסכיו ומימר אמר ליה איפכאי א"ל לא
קרבנו
א]
(א)
לגבי חילול:
ולא קרבן
ס) ע)
אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב
(ג)
ח]
ורבי חנניה אמר ליה
פ) צ)
מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא יורש
עובד כוכבים. הא דדרשינן בפרק
וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה
ב]
איפכאי. י)
ק)
בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא
כל המנחות באות מצה בני
סומך יורש מימר רבי יהודה אומר יורש אינו
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:
ר) ש)
ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים
ויקרא כז י
סומך יורש אינו מימר מאי טעמא דר' יהודה
אמר ליה לא צריכת.
ת)
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
סומכין פירשתי שם צ) : לרבות כל
א)
קרבנו ולא קרבן אביו ויליף תחלת הקדש
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
ויליף תחלת הקדש.
ק)
בעליקרבןלסמיכהליתליה. פי'בקונ'
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן ליְיָ מִן
מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
אחד סומך על ידי כולן ובריש תמורה
ב)
הַצֹּאן
תַּקְרִיבוּ
אֶת
אף תחילת הקדש יורש אינו מימר ורבנן
❖
פירש בקונט' דלא סמכי כלל
ג)
ויקרא א ב
קָרְבַּנְכֶם:
❖
יורש אינו סומך.
המר ימיר לרבות את היורש ויליף סוף הקדש
1
ויש ספרים שכתוב שם מ"ט דלא
עובד כוכבים וחבירו מחד
מתחילת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר
מייחד קרבן דידהו משמע כפירושו
מוסף רש"י
ט]
קרא נפקא.
הגהות הב"ח
אף סוף הקדש יורש סומך ורבנן האי קרבנו
אבל קשה דלקמן ר) אמרי' קרבנו לרבות
יורש.
כל בעלי סמיכה שיכול ומה תנופה
מאי עבדי ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים
(א) גמרא צריכא
אינו מדבר אלא בלשון זכר.
(ב) רש"י
(ערכין ב.) סומך.
שנתרבתה בשחוטין מתמעטה
מה
קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי
ש) במחוברין סמיכה שלא נתרבתה
סופינו.
ומשני
קרבן לסמיכה ורבי יהודה לרבות כל בעלי
תלמוד לומר המר ימיר.
(ג) ד"ה
(תמורה ב.) יורש
ת)
בשחוטין אין דין שתתמעט במחוברין
קרבן לסמיכה לית ליה ואי נמי אית ליה
ורבנן. גמ' אתיא
אמר ליה
מימר.
❖
משמע דאי לאו קרא הוה אמינא דהוי
ר' חנניה
עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא אייתרו
סמיכה.
כתנופה דאחד מניף על ידי כולן
מאי
(שם)
טעמא דר' יהודה.
ליה תרי קראי חד קרבנו ולא קרבן אביו
וכאן נמי אחד סומך על ידי כולן:
(שם)
רבינו גרשום
מיבעי
ואידך לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה ורבי
ליה לרבות את האשה.
קרבנו.
מעולת ראייה.
קראי למה לי. דתלתא קרבנו
תימה דבפרק אין מעמידין
יהודה האי המר ימיר מאי עביד ליה מיבעי
כתיבי: לרבות כל בעלי
שמעינן ליה לר' יהודה גבי המול ימול
ליה לרבות את האשה דתניא לפי שכל הענין
קרבן. כל שיש להן חלק
תחלת הקדש.
לסמיכה: א"ל איפכא.
דברה תורה כלשון בני אדם ושמא
רש"י כת"י
כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו
כלומר אהפך כדי שלא
במקום שהפסוק מוכיח לא אמרינן א) :
ולא קרבן חבירו.
סוף הקדש.
תקשי לי המשנה: א"ל רבא
לרבות את האשה תלמוד לומר המר ימיר
ג
לפי שכל הענין כולו אינו מדבר
כל בעלי קרבן.
לא צריכת דמתני' ר' יהודה
ורבנן דרשי מואם ור' יהודה ואם לא דריש:
(ערכין שם)
כ)
היא: יליף תחלת הקדש
אלאבלשוןזכר.בכמהמקומותבעי
כשמימר היינו כמקדישו
איפכא.
מתני'
הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן
ד
קרא למעט אשה כגון בני ישראל
תחלה מסוף הקדש סמיכה
מתניתין ר' יהודה היא: תחלת הקדש.
דסמיכה בשעת שחיטה היא
וסומא ועובד כוכבים והעבד והשליח והאשה
סומכין ואין בנות ישראל סומכות ב) וכן
שעה שמבערו מן העולם:
[מסוף הקדש].
וסמיכה שירי מצוה על הראש בב' ידים
בגניבתו ולא בגניבתה
ה
ו
יורש אינו סומך כדקאמרת
ל)
קרבנו ולא של אביו: עכו"מ
אע"פ שכל הענין אינו מדבר כולו אלא
ובמקום שסומכין שוחטין ותכף לסמיכה
ז
ח
וחברו מחד קרא נפיק דזה
בלשון זכר משום דהשווה הכתוב אשה
שחיטה: גמ' בשלמא חרש שוטה וקטן
וזה אינו שלו: אינו מדבר
שכל הענין.
אלא בלשון זכר דכתיב ולא
לאיש לכל עונשים שבתורה
דלאו בני דעה נינהו עובד כוכבים נמי
יחליפנו ולא כתיב ולא
מה סופינו לרבות.
אלא הכא היינו טעמא כדמפרש
מתני' וסמיכה
(תמורה שם) לרבות
תחליפנו: אתיא סמיכה
בני ישראל סומכין ואין עובדי כוכבים
ג] 2
כל בעלי קרבן לסמיכה.
סמיכה מזקני העדה. והם
בריש תמורה מהו דתימא הני
שירי מצוה. במקום
❖
סומכין אלא סומא מאי טעמא לא רב חסדא
מנוקים מכל מום:
שסומכין שוחטין.
מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור
גמ' מזקני העדה.
ורב יצחק בר אבדימי חד אמר אתיא
אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל
מ)
שיטה מקובצת
(ערכין שם)
סמיכה
סמיכה
מזקני ד] עדה וחד אמר אתיא
הוא דתנן אין הציבור והשותפין עושין
נ) ס)
תמורה אשה נמי כי עברה לא תילקי
סמיכה סמיכה מעולת ראייה ולמאן ה] דאמר
א] ליה איפכא ואות י' נמחק:
מעולת ראייה.
(תמורה שם) לית
ב] תיבת מני נמחק: ג] בני
קמ"ל וא"ת ולמה ליה למימר שכל
מעולת ראייה מ"ט לא יליף מן זקני עדה
ע)
פ)
ליה.
ישראל. עיין תוס' לעיל (דף
הענין כולו הוה ליה למימר לפי שיש
דנין
סא ע"ב): ד] מזקני העדה:
ה] דיליף מעולת ותיבת דאמר
לנו ללמוד תחלת הקדש מסוף הקדש
(ערכין שם)
נמחק: ו] קרבנו ששה קרבנו
דכי היכי דאינה סומכת אינה ממירה ועוד קשה דנילף סוף הקדש כגון שחיטה מתחילת הקדש כגון סמיכה ונבעי שחיטה בבעלים ומיהו בזה
כתיב בעניינא: ז] עובד
כוכבים א) לרבות כל בעלי
י"ל כדאמר בהקומץ רבה דגלי רחמנא בפרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים ועוד קשה הא
קרבן דסמיכה בבעלים בעינן
דתנן בריש תמורה דאין כהנים ממירין בבכור משום דכתיב הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה בבית בעלים אף תמורה בבית
וכל מי שיש לו כו': ח] מה"ד
(תמורה שם) עובד
בעלים תיפוק ליה דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש מסמיכה דבעלים ועוד קשה דבעי התם בתמורה עובד כוכבים מהו שימיר נילף
אמר ליה רב חנניה איפכא:
כוכבים וחבירו.
ט] איננו שלו:
מסמיכה דאין עובד כוכבים סומך ויש לומר דדווקא גבי יורש גמרי מהדדי דאי חשיב קרבנו לגבי האי חשיב נמי לגבי האי אבל בעלמא
ורבי
הכל
יהודה ואם לא דריש. הא דבעלמא דריש ר' יהודה וי"ו פירשתי בסוף התכלת :
לא ילפי מהדדי כלל:
סומכין.
א)
מחד קרא נפקי.
בריש ערכין אמרי' הכל לאיתויי יורש ותימה הא תנא ליה רישא וכמו כן קשה מהכל ממירין דאמרי' התם בריש תמורה
דהכל לאיתויי יורש ודלא כרבי יהודה וממתני' דלעיל שמעינן לה דאוקימנא דלא כר' יהודה וי"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מייתר
ליה בבא בכך רגיל לשנות תיבה אחת אגב אורחיה אע"ג דתני לה בהדיא בשאר דוכתי כדאשכחן בכתובות בפ' נערה דתנן
(ערכין שם:)
לעולם היא ברשות האב כו' מפרש בגמ' מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה אע"ג דמשנה ראשונה ואחרונה תנן בפרק אע"פ וכן
בריש יבמות (דף ג.) תנן פוטרות משום דאי תנא אוסרת ה"א אוסרת לייבם אבל מיחלץ חלצה אע"ג דהא מילתא שמעינן מכמה מתני' דאפי'
חליצה לא בעי כדקתני כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת אלמא דאינך אפי' חליצה לא בעו עוד תנן
חלצו בית הלל מכשירין ואי בעיא חליצה אפי' מדרבנן היו פוסלין כדאשכחן בריש החולץ (שם לו:) גבי מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה דאם אשת
כהן אינה חולצת שלא תיפסל לו ובריש ברכות נמי אמרינן מילתא אגב אורחיה קמ"ל העריב שמשו אוכל בתרומה אע"פ שהיא משנה
רב
במסכת נגעים ג) : חסדא ורבי יצחק בר אבדימי. כאן ולקמן בפרק שתי הלחם משמע שהיה חברו של רב חסדא והוא היה
(תמורה שם) אלא בלשון
זכר.
רבו
(שם ב:) מה סופינו. (ערכין שם) (תמורה שם) ת"ל המר ימיר. (שם) הכל
סומכין. (חולין ב:) ותכף לסמיכה שחיטה. (ביצה כ.)