צג:
שתי מדות פרק
עשירי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דנין.
דנין. ה)
רבו של רבא דאמר רבא בריש יבמות ובפ' הנשרפין
א) ב)
נד א
ו)
ג) ד)
א"ל רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה ועוד אחר
ה)
נה ב ג ד
לימד על עולת
היה בימי רבי כדאשכחן בפ' כירה דאמר רב יצחק בר אבודימי
ו) ז)
נו ה
חובה. כל הני למה
פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ כו' והוא היה רבו של רב
לי. ו]
ושלוחו של אדם כמותו.
ח)
נז ו
❖
דאמר בפ' הספינה איכא תנא
ט)
ז) (סמיכה שירי מצוה.
דאתנייה לרב מדות אחוייה לרב יצחק
דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מציבור ולמאן
כאילו לא
בר אבודימי ורבינו שמואל גריס
דיליף מזקני עדה מאי טעמא לא יליף מעולת
תורה אור השלם
כיפר.
דאתנייה רב בלא למ"ד כלומר ששנה
ראייה דנין מידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה
1. וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ
לו רב במדות ור"ת מייתי ראיה מפרק
ולא על
ויקרא ט טז
ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה לאפוקי
כַּמִּשְׁפָּט:
דרבו של רב היה
כל הבשר
2. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
הצואר.
עולת ראייה דהיא גופה מעולת נדבה גמרה
הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפּר
דאמר איכא תנא דאתנייה לרב כחל
הגביים. ז] דקאי להדי רישיה.
ויקרא א ד
עָלָיו:
דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא ויקרב
(א) על
1
אחוייה לרב יצחק בר אבודימי ואי
3. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הוא
הצדדין. מהו שתחוץ.
את העולה א] ויעשה כמשפט כמשפט עולת
אפשר לגרוס שם דאתנייה רב דהוא
וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם על הַמִּזְבֵּחַ
כתיב ידו.
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כּי
דקמהדר ליה אני כחל מניקה שניתי לו
נדבה לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה:
י) כ) ל)
אקפד.
הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
מ) נ) ס)
ויש מפרשים דלו כמו ממנו כדאשכחן
ויקרא יז יא
והעבד והשליח והאשה: תנו רבנן 2 ידו ולא
ע) פ)
4. וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ
במועד קטן ואם היו רבים
צ) ק) ר)
יד עבדו $ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו
מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחד
ח]
דסמיכה קאמרי.
ידו
ש) ת)
א)
צריכין לו :
אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו
כל הני למה לי צריכא אי כתב רחמנא חד הוה
א)
ח)
אתיא סמיכה סמיכה מזקני.
וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל
ב)
בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמן:
אמינא למעוטי עבד דלאו בר מצות ב] אבל
סמיכה דבהמה קאמרי.
תימה אם כן ניבעי
ויקרא יד כא
ט) (מאי)
שליח דבר מצוה הוא ושלוחו של אדם כמותו
5. וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי
מנוקים מכל מום ולמאן דיליף מעולת
ט]
קאמר.
ב)
יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחי
אימא לסמוך ואי אשמעינן הני תרתי דלאו
ראייה נמעט סומא באחד מעיניו
י]
ג)
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כּל עֲוֹנֹת
כגופיה דמיא אבל אשתו דכגופיה דמי' אימא
דפטר ליה מראייה ושאר כל הנהו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל
ד)
פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם
דפטורים התם ועוד למה לי בני ישראל
תיסמך צריכא: סמיכה שירי מצוה: ת"ר
וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשּׂעִיר
ה)
למעוטי נשים תיפוק לי מהכא:
וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי
❖
וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין
2
(ב) יא] י) במקום
הַמִּדְבָּרָה: ויקרא טז כא
יליף מעולת ראייה. אע"ג דעולת
6. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי
כפרה אלא בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש
שסומכין.
3
ראייה גופה מעולת נדבה
יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזה
יכפר אלא לומר לך שאם עשאה לסמיכה שירי
גליון הש"ס
יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָניף
גמרה כדבסמוך וקיימא לן
רש"י כת"י
אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:
מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר
א
דדבר הלמד בהיקש אין חוזר
גמ' ידו ולא יד שלוחו
ויקרא ז ל
מעולת נדבה גמרה.
7. וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר
וכיפר ותניא גבי תנופה כי האי גוונא 4 לתנופה
ומלמד בג"ש הני מילי היכא דיליף ההיא
❖
שְׁמַע יְיָ קוֹל יְהוּדָה וְאֶל
כ)
לכפר וכי תנופה מכפרת והלא אין כפרה אלא
מילתא גופה אבל הכא ילפינן עולת
עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ
ל)
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
חובה דטעונה סמיכה מעולת נדבה
בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר אלא
ויעשה כמשפט.
דברים לג ז
מוסף רש"י
ידו
והדר גמרינן סומא דלא: ולא
לומר לך שאם עשאה לתנופה שירי מצוה
8. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת ימִינוֹ
מ)
ויקרב את העולה.
יד אשתו. מהא דכתיב בני ישראל
וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם
מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר:
וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ
למעוטי נשים מסמיכה לא נפקא אשתו
ידו ולא יד חבירו.
עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת
על הראש: תנו רבנן ידו על הראש ולא ידו
ב
דהוה אמינא תסמוך בקרבן בעלה
יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:
נ)
על הצואר ידו על הראש ולא ידו על הגביים
ויעשה
בראשית מח יד
דכיד בעלה דמיא ג) וא"ת ולמה לי קרא
כמשפט.
9. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו
ידו על הראש ולא ידו על החזה כל הני למה
למעוטי נשים מסמיכה תיפוק לי
וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבּר יְיָ בְּיַד
❖
שלוחו.
במדבר כז כג
לי צריכי דאי כתב רחמנא חד ג] למעוטי צואר
מֹשֶׁה:
דמצות עשה שהזמן גרמא אם תכף
ס)
דלא קאי בהדי ראשו אבל גבו דקאי להדי
לסמיכה שחיטה דאורייתא כדאמר
ע) שירי מצוה. כאילו לא
הגהות הב"ח
בפ' כל הפסולין דאפילו
ראשו אימא לא צריכא ואי אשמעינן הני תרי
כפר. וכיפר.
סמך בסוף הלילה תכף לעמוד השחר
(א) רש"י
משום דלא איתרבי לתנופה אבל חזה
הצואר.
עם (ב) ד"ה
צריך לשחוט עדיין את התמיד תחילה
הגביים.
דאיתרבי לתנופה אימא לא צריכא איבעיא
אלא
פ)
צ)
ק)
בהדי
❖
שלא יהא דבר קודם לתמיד עוד תנן
ומשני
להו ידו על הצדדין מהו תא שמע דתניא
ראשו.
ג
(ביצה כ.) שירי מצוה.
בפרק ב' דמגילה כל היום
הצדדין. בדבי רבי:
אבא ביראה ד] ברבי אליעזר בן יעקב אומר
כשר לסמיכה ולשחיטה דריש בגמרא
מטלית.
כאילו לא כיפר.
שיטה מקובצת
ידו על ראשו ולא ידו על הצדדין בעי רבי
שלא יהא דבר חוצץ.
דכתיב ביום זבחכם ואיתקש סמיכה
וכיפר.
ידו. שמע ריש לקיש.
א] ויעשה כמשפט. פ"ה
ירמיה מטלית מהו שתחוץ תא שמע ובלבד
לשחיטה דכתיב ושחט וסמך ד) :
ד
ואותיב ליה.
בעולת חובה כתיב ביום
כאילו
לא כיפר וכיפר. בפ"ק
שלא תהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח: ובשתי
אי ס"ד. למה לי
השמיני וההיא עולת חובה
❖
(יומא ה.)
היתה של אהרן וא"ת והא
למכתב ידיו. אקשי ליה עשרים
דזבחים בעי למידק
ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר
קרא דויעשה כתיב אצל קרבן
וארבע. בתר דנח
מהכא דלא מכפר אעשה דלאחר
העם ואיך נגמר מהתם דהתם
קרא וסמך אהרן את שתי ידו כתיב ידו
דעתיה א"ל.
5
גזרת הכתוב הוא דהא עולת
רבינו גרשום
הפרשה דקאמר מאי לאו כיפר עשה
ר)
וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר ידו
חובת צבור הוא וצבור לא
דקודם הפרשה לא כיפר סמיכה דהוה
מעולת ראיה נמי היינו חובה:
בעי סמיכה רק האי דאמרינן
הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת
מאי קאמר.
ושלוחו של אדם כמותו.
לעיל ואומר הר"ם דע"כ פ"ה
ליה עשה דלאחר הפרשה ואמר רבא
דכתיב ושחטו אותו וגו': שירי
עיקר דאעולת אהרן קאי דאי
אזל רבי אלעזר אמרה להא שמעתא בבי
עשה דסמיכה קאמרת שאני הכא כיון
ש)
מצוה. ולא עשאה מעלה עליו
אעולת העם מאי ויקרב
מתני'
מדרשא ולא אמרה משמיה דריש לקיש
שאחד
דכל כמה דלא שחט בעמוד וסמוך
כאילו לא כיפר וכיפר. דהא
ויעשה דמשמע אהרן יעשה
עקר כפרה בדם כתיב: ולא על
מניף לכל החוברים.
עצמו הסמיכה והלא אין
שמע ר"ל ואיקפד א"ל אי ס"ד כל היכא
קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה
הצואר. היינו הגרון: דקאי
סמיכה רק בבעלים אלא ע"כ
חשיב כעשה דלאחר שחיטה אמר ליה
דכתיב ידו תרתי נינהו למה לי למכתב ידיו
להדי ראשו אימא לא למעט:
האי אעולת אהרן ואע"ג דלא
ת)
הגביים היינו גבה של בהמה:
נכתב במקומו סיים הכתוב
רב הונא בר (רבי) יהודה לרבא
בקרבנות.
ידיו אקשי ליה עשרים וד' ידיו ידיו תביאנה
6
הצדדין. של ראש: מטלית.
כל העולות והדר כתיב וסמך
ובקרבנות הצבור.
ואימא כיפר גברא לא כיפר קמי שמיא
לבין ידו לבין הראש: כתיב
וקאי אעולה הכתובה
7 ידיו רב לו 8 שכל את ידיו אישתיק לבתר
ידו. חסר אקשי לי' כ"ד אמאי
מקודם. עכ"ל גליון:
כדתניא והנותר בשמן אשר על כף
דנח דעתיה א"ל מאי טעמא לא תימא לי ידיו דסמיכה קאמרי בסמיכה
כתי' ידיו לכתוב ידו משמע נמי
ב] מצות הוא: ג] חד הוי
הכהן כו' ותימה דלא מייתי מברייתא
שתים. ידו דסמיכה קאמרי דלא
אמינא: ד] ברבי אליעזר ב"י
נמי כתיב ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו סמיכה דבהמה קאמרי: ובמקום
9
צריך למכתב ידיו אלא ידו:
ידו תיבת אומר נמחק:
דתנופה דהכא דעל כרחין לא כיפר
במקום שסומכין שוחטין
ה] שוחטין ותיכף: ו] לי
שסומכין
שוחטין ה] תכף לסמיכה שחיטה: מאי קאמר הכי קאמר במקום
קמי שמיא קאמר דלא שייך למימר
דבעזרה סומכין כי היכי
דהנך: ז] גב הבהמה:
שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה: מתני' חומר בסמיכה מבתנופה
ה)
לא כיפר עשה דתנופה היא
דשוחטין.
ח] דסמיכה אמרי:
ט] שוחטין לומר ואות כ'
לאחר זריקה ויש לומר דהך ברייתא
ובתנופה מבסמיכה שאחד מניף לכל החברים ואין
אחד סומך לכל
ה
נמחק: י] שוחטין נימא תיכף
מיתניא גבי אשם מצורע בתורת
ואות ש' נמחק: יא] בצואר
החברים
חומר בתנופה שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד
ובקרבנות ו הצבור
כך נ"ל:
כהנים שטעון תנופה חי ושייך לפרש
בחיים
ולא
הצואר. לצד הגרון
מקום הסימנין ששם
קרוי
צואר
כדתנן בפרק
קמא
דחולין :
לא
כיפר עשה דתנופה מחיים:
ידו על
סמיכה