שתי
מדות פרק
עשירי
מנחות
צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' בחיין ובשחוטין. ובדבר שאין בו רוח חיים. ו]
סמיכה
שלא נתרבתה בשחוטין. תימה ותתרבה בשחוטין מקל
א) ב) ג)
נט א ב
מה שאין כן בסמיכה.
ד)
וחומר מתנופה שנתמעטה בחוברין ונתרבתה בשחוטין:
גמ' שיכול.
ה) ו)
קא הויא חציצה. והא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף פירשתי
ז) ח)
בחוברין. נתמעטה בחוברין.
לעיל בפרק כל המנחות באות מצה :): בזמן שכהן
ס ג ד
ז)
ותתרבי תנופה בחוברין.
גדול רוצה להקטיר. משנה היא
תנופה שנתרבית בשחוטין.
ט)
א ה
❖
קא הוי חציצה.
במסכת תמיד :
בחיים ובשחוטין ובדבר שיש בו רוח חיים
א
ב ו
❖
ובדבר שאין בו רוח חיים מה שא"כ בסמיכה: הדרן עלך שתי מדות
ג ז ח
ב
ז] ליניף.
תורה אור השלם
גמ' תנו רבנן קרבנו לרבות כל בעלי קרבן
תנופה.
1
שתי הלחם. במשנה ובמקרא
ח]
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
לסמיכה שיכול והלא דין הוא ומה תנופה
שיטה מקובצת
קרוי לשון זכר ולשון נקבה
ב)
קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל
שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין סמיכה
א] אחז הסגן: ב] והרגל
והעלהו. הושיט הראשון.
מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל
וסומך: ג] משום יקרא:
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט
ג)
כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם
ד] תיבת לה נמחק: ה] לה
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא ג ב
2. וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ
בחוברין ת"ל קרבנו לרבות כל בעלי קרבן
נפחה רב: ו] חיים שתי לחם:
ולקחת מידם ולעיל פ' ואלו מנחות
ז] תיבת חבירו נמחק:
אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת
קרי ליה לשון זכר דקאמר
לסמיכה ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר
משום יקרא דכהן
ח] סמיכה אחת: ט] רודה
שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה החַלָּה
בבא מלחם גדול וכתיב ולא
אותן: י] עשוי למר: יא] נפחה
ויקרא כד ה
הָאֶחָת:
גדול.
ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין נתרבתה
3. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם
רב:
יחסר ח) לחמו: ובדפוס היה
בחוברין תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין
מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת על
עושה אותן. אית דגרסי טפוס והכל
הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְני יְיָ:
❖ רש"י כת"י
שנתרבתה בחוברין משום דלא אפשר היכי
הדרן עלך שתי מדות
ויקרא כד ו
אחד כמו גיטין טופסי גיטין
ליעביד לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא
פורמ"א בלע"ז ואי אפשר לברר אם
חיים ושחוטין.
חציצה ליניף וליהדר וליניף תנופה אמר
הגהות הב"ח
היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה
ד)
בדבר שיש בו רוח חיים.
רחמנא ולא תנופות וסמיכה בשחוטין ליתא
הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים
(א) גמ'
בדבר שאין בו רוח חיים.
❖
גמ' כל בעלי
יקרא
והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה
ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך
ג
קרבן לסמיכה.
הדפוס אבל מדקאמר בגמ' וליהדרה
עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית
נתמעטה בחוברין.
בדפוס קמא ומשני כיון דאפי לה
לעזי רש"י
הכבש אחז סגן בימינו והעלהו והושיט לו
א]
ה)
❖
נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי
פורמ"א. תבנית.
הראשון הראש והרגל ב] סומך עליהם וזורקן
בתוך הדפוס כיון דכמין דפוס היה
הושיט השני לראשון שתי ידים נותנו לכהן
לה בתנור היכי מינפחה הא אין
בזמן
מוסף רש"י
גדול סומך עליהם וזורקן נשמט השני והלך
שכה"ג רוצה להקטיר.
הדפוס מניחה ועוד דבכל דוכתא
לרבות כל בעלי קרבן
לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים
משמע שהיו מדביקין את הפת בתנור
לסמיכה.
והעלהו.
סומך
עליהם וזורקן ובזמן שהוא רוצה הוא
ואם בתוך הדפוס נתונה אי אפשר
והושיט הראש והרגל.
להדביקה ומהא דקתני וכשהוא רודן
סומך
ואחרים זורקין אמר אביי התם
משום
ד
(ערכין ב.)
וסומך עליהן.
ט)
נותנן בדפוס אין לדקדק דשייך רדיה
כבודו דכהן גדול:
(א) ג]
הושיט השני.
מפני הדפוס ולא מפני שהודבקה
ו) שתי הידים.
הדרן עלך שתי מדות
בתנור: וכשהוא רודן נותנן
(תמורה ב.)
❖
הדרן עלך שתי מדות
בדפוס. הן הקערות של שולחן
שתי
הלחם נילושות אחת אחת ונאפות
ה
כדאמר קערותיו אלו
אחת אחת ולחם הפנים נילושות אחת
דפוסין וכן פירש רש"י בפירושי חומש
רבינו גרשום
אחת
ונאפות שתים שתים ובדפוס היה
ז
שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה
שיכול. שיהא א' סומך ע"י
(ע"כ מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל).
עושה
אותן כשהוא רודן נותנן לדפוס כדי
ותימה הא דפליגי לקמן
כולן. והלא דין כו': קא
הדרן עלך שתי מדות
הויא חציצה. שידו של אחר
שלא יתקלקלו: גמ' מנא הני מילי דתנו
באפייתן אי דחיא שבת דלמאן דאמר
חוצץ בין ידו של אחר: לינף
תנור מקדש דחיא שבת משום דאי
רבנן 2 שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד
חד והדר לינף חבריה תנופה
אחת אמר כו'. אבל בסמיכה
אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ולמאן
שתי הלחם. דפוס. פורמ"א
שנילושות אחת אחת מנין שאף שתי הלחם
דלא כתב סמיכה אחת
דאמר אין תנור מקדש לא דחיא הא
בלע"ז ובגמ' מפרש היאך
לסמוך והדר לסמוך:
כך תלמוד לומר יהיה ומנין שאפייתן שתים
והושיט הראשון. מאותן
בין למר ובין למר קערות נתקדשו
עשוי: וכשהוא
רודה. ט] מן התנור:
שתים תלמוד לומר ושמת אותם יכול אף
י"ב כהנים שזוכין בתמיד:
3
כדכתיב בפ' נשא ומשחת בו את אהל
נותנן בדפוס כדי שלא יתקלקלו.
וסומך עליהן כ"ג וזורקן.
שתי הלחם כן תלמוד לומר אותם האי אותם
וישברו: גמ' החלה האחת. בלחם
מועד ואת ארון העדות את השולחן
על המערכה: נשמט השני
והלך לו ובא חברו ומושיט
הא אפיקתיה אם כן לימא קרא ושמתם מאי
ואת כל כליו ושמא אע"ג דכתיב גבי
ושמת אותם. שימה
הפנים כתיב:
לראשון והראשון לכ"ג:
שלחן ועשית קערותיו מ"מ כלי השולחן
ושמת אותם שמעת מיניה תרתי: תנו רבנן
משום כבודו דכ"ג. היה
ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו
סומך עליהן אבל בעלמא
מיהא לא מיקרו אי נמי מאן דמפרש
ושמת אותם בדפוס ח שלשה דפוסין הם
בתנור תהא בלשון אותם דמשמע
ליכא סמיכה בשחוטין:
קערותיו אלו הדפוסים קסבר תנור
שהיה נותן שתים בשני דפוסין יחד
סליק פירקא
נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה
שתי הלחם. ת"ל אותם.
מקדש אבל מאן דאמר אין תנור
בתנור: ועדיין היא בצק. נותנה
לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי
שתי הלחם למעט לחם
ד]
מקדש היה מפרש דקערותיו היינו
בדפוס שהדפוס עשוי י] כמין תיבה
הפני': הא אפיקתיה לגופיה
שלא תתקלקל ולהדרה לדפוס קמא כיון דאפי
דנאפות שתים ולא בא
קערות שהיו נותנים בהם את הלחם
פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת
למעט אם כן וכו': וכמין
ה] לה נפחה: איתמר לחם הפני' כיצד עושין אותו
על שתי שולחנות שבאולם אחד מכסף
כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך
דפוס היה לה בתנור. גדול
רבי
ואחד מזהב על של כסף נותנים לחם
מעט מן הדפוס הראשון:
הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס
וכשהוא רודה. כשמוציאה
שהלחם היה לו דפנות ותוך: וכמין דפוס היה לה בתנור. והיו מסיקין הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן אבל אין לפרש דעל שולחן
מן התנור ונותנה בדפוס ג'
של משה שבהיכל היו סודרין בתוך הקערות דאם כן שולחן היה
אותו עם התנור ואופה את הלחם: וליהדרה. לאחר שרדה לדפוס
שהוא גדול מדפוס שבתנור
כדי שלא תקלקל תקונה לפי
נפחהיא] . וצריכה דפוס גדול מן הראשון:
מקדש יותר מחמשה עשר טפחים:
קמא שתקנה
בו:
שהיא דקה ואם לא נותנה
ושמת
אותם בדפוס. וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן
כמין
בדפוס היתה מתקלקלת:
נפחה. גדילה ואינה נכנסת
שתים שתים ויש לומר
דאם כן לכתוב ונתת אותם אבל ושמת משמע שימה בדפוס:
בדפוס הראשון.
כמין