צד:
שתי
הלחם פרק
אחד עשר מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמין
כמין תיבה פרוצה. שניטל כיסויה ושתי דופנותיה זו
תיבה פרוצה. דשולחן רחבו חמשה לרבי יהודה
א)
ד א
❖
וששה לרבי מאיר ולחם ארכו עשרה ורחבו חמשה ונותנין
כנגד זו כך הלחם היו לו ב' דפנות ושוליים רחבים כזה:
ב)
כמין ספינה רוקדת. א] קווי"ש ואין לה שוליים אלא
ארכו כנגד רחבו של שולחן וקופל לרבי יהודה טפחיים ומחצה מכאן
ג) ד)
לעזי רש"י
מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה
וטפחיים ומחצה מכאן ולרבי מאיר טפחיים מכאן וטפחיים מכאן נמצא
וב' ראשיה חדין והולכין
שהיה כמין תיבה פרוצה ב' דפנות זו
קווי"ש [קויי"ט]. סירה
וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים.
כנגד זו ושוליים רחבין ופרוצה מלמעלה
קטנה.
רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה ר' יוחנן
א
פירק"ש [פורקי"ש].
ולהכי קרי לה רוקדת שמרקדת והולכת
כמין ספינה רוקדת ואין לה שוליים
אמר כמין ספינה רוקדת בשלמא למאן דאמר
קלשונים.
❖
מהר: היינו דיתבי בזיכין. של לבונה
אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה
צירקל"א. חישוק.
כמין תיבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין אלא
בתוך לחם העליון כדכתיב
והולכת עד כאצבע ושני ראשיה חדין
למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי
על המערכת לבונה זכה דהואיל
והולכין וגבוהין מלמעלה ואין נוגעין
שיטה מקובצת
בזיכין מקום עביד להו
בשלמא למאן דאמר
והשוליים רחבים היו יושבים הבזיכין
במים כך פי' בקונטרס ומתוך פירושו
(חידושי רגמ"ה)
כמין תיבה פרוצה היינו דהוו יתבי קנים אלא
עליהם יפה: אלא למאן דאמר כמין
נראה דפתוח הלחם ו) מלמטה ושני
כמין תיבה פרוצה. שניטל
למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו
הקיר העליון מהדפנות
ספינה רוקדת היכי יתבי בזיכין. הא
ראשין חדין כספינה החדה בראשה
של ארכה [שמכאן] ומכאן
אין לו שוליים: מקום הוה עביד להו.
ובסופה כדי לרוץ מהרה כך הלחם חד
יתבי מורשא עביד להו בשלמא למאן דאמר
ה) ו)
ולא נשאר [כי אם]
ז)
בראשו ז) ובסופו (של חד) צד אורך
בעובי אחד הדפנות היה מתקן להן
התחתונה [והדפנות] של
כמין תיבה פרוצה היינו דסמכי ליה סניפין
רחבה וכך [לחם] הפנים
בית מושב: בשלמא למ"ד כמין תיבה
השולחן ולהכי פריך למאן דאמר כמין
ח)
ללחם אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת
מקפלין בראשו [מכאן]
ט)
פרוצה. היו הדפנות: היינו דיתבי
ספינה רוקדת היכי יתבי קנים הלא
ב]
ומכאן: ספינה רוקדת. שהיא
היכי סמכי ליה סניפין ללחם דעגיל להו מיעגל
י)
(חדא) [חדה] (מלמעלה)
קנים. דקתני מתניתין כ"ח קנים היו
ראשן חדין ואין יכול לישב שם אלא
כ)
[מלמטה] וראשיה משפעין
בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היינו
שם שהיה נותן ג' קנים של זהב על
קנה אחד באמצעיתו ואע"פ שהיו שם
ועולין למעלה ובאמצע
דבעינן סניפין אלא למאן דאמר כמין תיבה
נמוכה: בשלמא למ"ד כמין
הלחם ג] הראשון ב) [האחד] ראשו של
ד' סניפין של זהב מפוצלין בראשיהן
תיבה פרוצה היינו דהוי
פרוצה סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלח
קנה על דופן זה וראשו (של) אחר
כדי לקבל ראשי קנים מ"מ בעינן שיהא
ד]
יתבי הבזיכין על גבי הלחם
במה שהלחם שוה: אלא
בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת
ח) לחם משאן חזק באמצען שלא יתקפלו
על דופן זה ועל הקנים היה מושיב
למ"ד כמין ספינה רוקדת
מכובד הלחם ומה שצייר בקונטרס
לחם אחר עד שהם שש חלות זו על זו
סניפין על גבי שלחן מונחין אלא למ"ד כמין
שהיה לה בית קבול (וחדא)
[וחדה] הוה [למטה] היכי
הם החידודין
צורתו כזה
ומבדילין הקנים בין חלה לחבירתה
תיבה פרוצה סניפין היכא מנח להו אארעא
הוו יתבין הבזיכין בתחתית
כדי שלא יתעפשו: אלא למאן דאמר
שבראשו
ושבסופו של אורך
מנח להו אין דאמר רבי אבא בר ממל לדברי
הלחם. ונמצאו שלא היו
כספינה רוקדת היכי יתבי קנים. והלא
השולחן ולצד רוחבן שהיו דופני הלחם
נוגעין באמצען בתחתית
האומר כמין ספינה רוקדת סניפין על גבי שלחן
ל) מ)
הלחם: מקום עביד להו.
ראשן חדים ואין יכול לישב שם אלא
מאריכין ומרחיבין בענין זה שכופפין לצד
שוה בתחתית כדי מקום
מונחין לדברי האומר כמין תיבה פרוצה סניפין
❖
קנה אחד באמצעיתו: מורשא עביד
ראשו ולכך מפרש לקמן דסניפין עגיל
ישיבת הבזיכין: בשלמא
ע"ג קרקע מונחין כמאן אזלא הא דא"ר יהודה
למ"ד כמין תיבה פרוצה
להו. אצל הראש מכאן ומכאן ומדביק
להו מיעגל אבל גובה הלחם ט) מאמצעית
היינו דהוו יתבי קנים שבין
הלחם מעמיד את הסניפין והסניפין מעמידין
מעט בצק לקבל את הקנים: בשלמא
לא היה הולך ומגביה בשיפוע מכאן
לחם ללחם בעובי מה
רבינו גרשום
שנקפל למעלה שהיה רוחב
למאן דאמר כמין תיבה פרוצה. שהיו
ומכאן עד שהיה הולך ומרחיב עד
את הלחם כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת
כמין תיבה פרוצה. שניטל
א) [השלחן] כרחבו של
הדפנות זקופות בשוה היינו דסמיכי
ה' טפחים והם השוליים הממלאים
מיתיבי
הקיר העליון ושתי קירות
[הלחם]: אלא למ"ד כמין
רחבה כעין זה כך לחם
ספינה רוקדת. היכי הוו יתבי
י)
רחבו של שולחן ואחד כופל מכאן
סניפין ללחם דקתני מתני' ארבעה
הפנים מקפלין אותו
קנים על גבי ראשי הלחם
סניפין ה] היו שם מפוצלין בראשיהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה
ומכאן כמו דופן זקוף לר' יהודה טפחיים ומחצה ולר' מאיר טפחיים
מלמעלה בראשו מיכן
שהן חדין: מורשא עביד
שהלחם מונח ארכו לרוחבו של שולחן וקופל למעלה מיכן ומיכן מה
כזה* אבל מה שפי' בקונטרס ושני ראשיה חדין והולכין
ומיכן: ספינה רוקדת. שהיא
להו. לסוף הראשין [היה]
ו]
חדה מלמטה וראשיה
מדביק חתיכת בצק [שיהיה
וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים אם רוצה לומר כעין
שאורך הלחם יתר על רוחב השולחן והן הן דופני הלחם ולמאן דאמר
משופעין ועולין למעלה
שוה] באמצע ועליהם הקנים
כמין תיבה פרוצה כפול שהדפנות זקופות בשוה: היינו דסמכי. שני
ספינות שלנו שראשו וסופו משופע והולך ואינו נוגע
ז]
ובאמצע נמוכה: בשלמא
שוכבין: בשלמא למ"ד כמין
למ"ד כמין תיבה פרוצה
תיבה פרוצה היינו דסמיכין
במים נמצא דכי מסדר ליה ללחם על השולחן לא יתיב
סניפין שקורין פירק"ש העומדים בקרקע ח] ארוכות וגבוהות עד לחם
היינו דהוו יתבי בזיכין על
ליה סניפין ללחם שקפול
העליון סומכין הלחם שלא ישברו דופנותיו ולהכי מפוצלין בראשיהם
לחם אקנים המונחים בראש הלחם שתחתיו ובסופו
גבי הלחם שהיה שוה הלחם
הלחם עד קצה רוחב השלחן
באמצעיתו ויכולין לישב
הוא והסניפין על הארץ הם
פיצולין הרבה כזה שראשי הקנים שעל כל לחם
דלא יתיב אלא אקנה אמצעי בלחודיה ויש מפרשים דהיינו הא דפריך
שם: אלא למאן דאמר כמין
עומדים ונוגעים בכל קפול
ולחם מונחין ט] על אותם פיצולין: אלא למאן דאמר
אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו יתבי כלומר היאך
ספינה רוקדת שיש לה בית
הלחם עד למעלה וסומכין
קבול וחדה למטה היכי הוו
אותם: אלא למ"ד כמין
כמין ספינה רוקדת. עשויין הדפנות בשיפוע היכי
ל)
היה יושב הלחם על הקנים פירוש היכי הוו יתבי קנים כמשפטו שישב
יתבי בזיכין בתחתית הלחם
ספינה רוקדת היכי סמכי
הלחם עליהם ומשני מורשא עביד להו שהיה מדביק בצק בשולי הלחם
סמכי סניפין ללחם והלא אין הסניפין נוגעין אלא
ונמצאו שלא היו נוגעין
הקנים את הלחם דאינם
באמצען לתחתית הלחם:
מעט בראשו של לחם ואין יכול לסמוך שאר
מתחתיו בחודו שלמטה כדי שישען על הקנים ואין הלשון משמע כן
נוגעים על פני כל הקיפול
ג)
י]
מקום עביד להו שוה
אלא לקצות הלחם: דעגיל
דופנותיו שלא ישבר: דעגיל להו מיעגל. יא] אין
כלל לפיכך נראה שהלחם בראשו ובסופו שכלפי אורך השולחן אין
בתחתית כדי מקום ישיבת
להו. לסניפין ב) כופין עד
הסניפין עומדין זקופין אלא עשויים כחצי מעגל שקורין צירקל"א כזה
הולך ומשפע כלל אלא זקוף וא"ת למאן דאמר כמין ספינה רוקדת
ד)
הבזיכין: בשלמא למאן
יגעו כמין סורקולא ואותו
דאמר כמין תיבה פרוצה
עגול קאי תחת שיפועו
ואותו עיגול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם
היכי מיפרשא מתני' דלחם הפנים ארכו עשרה ורוחבו חמשה וקופל
היינו דהוו יתבי קנים. שבין
של לחם לכל קפול הלחם
וראש הסניף סומך לראש הלחם. מיעגל צירקל"א
לר' יהודה טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן ולרבי מאיר
לחם ללחם על גבי מה
ועומדין הסניפין על השלחן
שנקפל למעלה שהיה רוחב
הלחם מעמיד את הסניפין על
כדקרינן חוני המעגל על שם עוגה :
טפחיים דכיון דלמטה כלה והולך עד כאצבע היכי תנן נמצא ארכו
הקפול כרחבו של לחם:
השלחן והסניפין מעמידין
היינו דבעינן סניפין. שאין שולי הלחם רחבים ואינו
ממלא רחבו של שולחן הא חסר ליה מה ששוליו הולכין וגבוהין מאמצעיתו
אלא למאן דאמר כמין
קיפולי הלחם: היינו דבעינן
ספינה רוקדת היכי הוו
סניפין. (כהלחם) [כי הלחם]
יושב יב]: אגב יוקרא דלחם. שזה מונח על זה מכבידו:
מכאן ומכאן דכי פשטת ליה קממלא ליה ותו לא וכי משפעת ליה חסר
[יתבי] קנים על גבי ראשי
אחד על חבירו שלא ידחוק
תלח. נשבר כמו תילחי תילחי : סניפין
ליה פורתא ושמא ההוא פורתא לא חשיב ועוד קשה הא דאמר רבי
הלחם שהן חדין: מורשא
ראשי חתוך הלחם לחוץ:
עביד להן. לסוף הראשון
על גבי שלחן מונחים. ודעגיל להו כדאמרן: אלא למ"ד
סניפין למה לי. והלא קיפולו
יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שולחן מקדש
היה מדביק חתיכה בצק דקה
ישר ואינו משופע ולא ידחוק
כמין תיבה פרוצה. והוו הדפנות שוות וזקופות תו לא מצו סניפין למיתב
ט"ו טפחים למעלה הא גבוה טפי לרבי יוחנן גופיה כיון דאמר כמין
באצבע ועליהן הקנים
אחד את ראש חבירו לחוץ
על השלחן: הלחם מעמיד את הסניפין. ששיפועו של לחם מונח על קיפולו
ספינה רוקדת וצריך לומר דלא הוי טפח ואמרינן לקמן כיון דלא הוי
ה)
שוכבין: בשלמא למאן
שקיפולו שוה: ודאי למ"ד
דאמר תיבה פרוצה היינו
כמין תיבה פרוצה לא היו
של סניף יג] כדאמר דעגיל מיעגל והסניף מעמיד הלחם שלא יפול:
טפח לא קחשיב ודוחק הוא שהרי ששה לחמים היו זה על גב זה ואי
דסמכי ליה סניפין ללחם
צריכין סניפין למסמכינהו
כמין לקפול הלחם שקפול הלחם
לכל חד וחד לא סליק שתות טפח מאי קא פריך למ"ד כמין ספינה
אלא משום הכי היו סניפין
מקצה רוחב השלחן הוא
שהם מפוצלין שעל גבי
רוקדת היכי יתבי בזיכין הא אין משפיעין השוליים אפילו שתות טפח
וי"ל דאפילו הכי משמע ליה דלא יתבי בזיכין שפיר דבעינן יד] שלא יהו
והסניפין על הארץ הן
פיצולין מכאן ומכאן מונחים
נוגעין כל עיקר וא"ת אכתי הרי לחם הפנים עוביו טפח כדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה נמצא שולחן מקדש טובא וי"ל
עומדין ונוגעין בכל קפולי
הקנים ולא על גבי הלחם
דאותו עובי טפח היה בתוך הקיפול שהקיפול טפחיים ומחצה לרבי יהודה או טפחיים לרבי מאיר: דסמכי ליה סניפין ללחם. נראה
הלחם עד למעלה וסומכין
ממש כדי שלא יפרוס הלחם
אותן: אלא למאן דאמר
שאילו לא היו הסניפין
דסניפין רחבין חמשה כרחבו של לחם ומפוצלין בראשיהן כ) דאמר פי' בקונטרס שראשי הקנים של כל לחם ולחם מונחין באותן פיצולין
כמין ספינה רוקדת היכי
הסומכין את הלחם והקנים:
סמכי קנים ללחם. אינן
אגב יוקרא דלחם תלחי.
ולפי' זה היו הפיצולין זה למעלה מזה לר' יהודה טפחיים ומחצה ולרבי מאיר טפחיים במדת גובהו של לחם ואפשר דאותן פיצולין היו כעין
נוגעין על פני כל הקפול
היה נופל התחתונה תלחי
פגימות לראשי הסניפין כמדת עובי הקנה ותימה דבמתני' תנן ד' סניפין של זהב היו שם מפוצלין בראשיהן כדי שיהו
אלא לקצות הלחם: דעגיל
תלחי: סניפין על גבי השלחן
סומכין בהן את הלחם וכן קתני לקמן בברייתא שבהם סומכין את הלחם ואין מזכיר בשום מקום כלל נתינת ראשי הקנים משמע דלא
להו לסניפין (מפנין)
מונחים. שהיה כופף ראש
[כופפן] כדי שיגעו לכל
הסניף תחת שיפוע הלחם
בעי העמדה אלא ללחם התחתון המונח על טהרו של שולחן ובתוספתא נמי תניא ד' סניפין היו שם שבהן סומכין את הלחם משמע חלה
קפול הלחם ועומדין
שיעמדו סניפין בו: הלחם
התחתונה דווקא ולא אפשר להיות כלל למאן דאמר כמין ספינה רוקדת: תלח. כמו נפל תילחי תילחי דפרק אלו טרפות :
הסניפין על השלחן והלחם
מעמיד את הסניף ששפועו
מעמיד הסניפין על השלחן
מהדק רגליו על השלחן
כמין והסניפין מעמידין קיפולי
והסניף מעמיד את הלחם
הלחם כעין זה: היינו דבעינן סניפין. כשהלחם אחד על גבי חברו שלא ידחוק ראשי החדין לחוץ: סניפין למה לי והלא קיפולו
שלא יפרוס. (עכ"ל הרגמ"ה): א] רוקדת שקורין קוויש: ב] פרוצה ושהיו הדפנות ארוכות: ג] הלחם ראשו של קנה על: ד] תיבת
ישר ואינו משופע לא ידחוק אחד ראש חברו לחוץ שקיפולו שוה: ודאי למאן דאמר משום תיבה פרוצה לא הוו צריכי סניפין
של נמחק: ה] סניפין של זהב: ו] שהלחם נתון ארכו: ז] פרוצה שהדפנות: ח] בקרקע אצל השלחן: ט] באותם פיצולין: י] לחם ואיך
למסמכינהו אלא משום הכי הוו סניפין שהן מפוצלין שעל גבי פצולן מיכן ומיכן מונחין הקנים ולא על גבי הלחם ממש כדי שלא
יכולים: יא] מיעגל שאין: יב] יושב עליו: יג] סניף והסניף מעמיד את הלחם כדאמרן: יד] שלא יהו נוגעין ס"א נוטין כל כו' נ"א נוגעין
יפרוס הלחם שאילו היו הסניפין שסומכין הלחם והקנים: אגב יוקרא דלחם תלח הוה נפיל התחתונה תילחי תילחי: סניפין על
כל עיקר בדופן:
גבי השלחן מונחין. שהיה כופף ראש הסניף תחת שפוע הלחם שיעמדו בו הסניפין: הלחם מעמיד את הסניף. ששפועו מהדק
א) ב)
רגליו על השלחן והסניף מעמיד הלחם שלא יפרוס: