צה:
שתי
הלחם פרק
אחד עשר מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
טמאי מתים משתלחים. כגון עכשיו שהוגללו הפרוכת דאין
ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים
א) ב)
ו א
ג) ד)
מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס למחנה
משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד
ה)
ז ב
לויה כדאמרינן בסוטה פרק היה נוטל ובפסחים בריש אלו
ועכשיו ז] כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא
ו) ז)
ח ג
דברים לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר
מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיבד) ויקח משה את עצמות יוסף עמו
ח)
ט ד
❖
ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו
במחיצתו וכדאמר בפסחים
ט)
ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו
במחיצתו וא"ת והיכי ילפינן טמא
רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין
א
עזרה והא רבנן דאמרו אע"פ שטמאי
מת ממת שאני מת דאין לו טהרה
ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו
רבינו גרשום
מתים אין משתלחין זבים ומצורעים
במקוה כדאי' בסוף עירובין
חייבין תלמוד לומר וישלחו מן המחנה כל
1
משתלחין: מתני' לישתן ועריכתן
בפסח ראשון הבא בטומאה
המכניס שרץ למקדש פטור ואע"פ שהיו
י)
דנטמא רוב צבור. הא דתניא
צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי
בחוץ ואפייתן בפנים. מפרש בגמ':
נושאין ארונו של יוסף עמו במחיצתו
כ) ל)
הותרו זבין ר' אליעזר
מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין
היא. וההיא דזבין ומצור'
ואינן דוחות את השבת. אפייתן:
ומכל מקום קשה הא קא חשיב רבותא
משתלחין כרבנן דפליגי על
טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין
וכשרות בבית פאגי. בכל ירושלים
אפילו מת עצמו וי"ל דסבר כמאן
מ)
דר' אליעזר: כל מעשיהן.
משתלחין: מתני' אחת שתי הלחם ואחת
דקא סבר אפייתן נמי בחוץ: גמ'
נ)
לישתן ועריכתן ואפייתן:
יב]
דאמר חייב אי נמי חשיב במינו
ב
❖
כשרות בעזרה וכשרות
אלמא מדת יבש. כגון עשרון שנמדדו
טהרה במקוה ח) דיש לאדם חי
לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן
ג
אבית פגי בכל העיר: אלמא
טהרה : לישתו ועריכתו
בו: נתקדשו. ואי נפקי מיפסלא
יג] ט)
מדעביד לה בחוץ מדת
ח]
בפנים ד ואינן דוחות את השבת רבי יהודה
יבש. העשרון לא נתקדש.
תורה אור השלם
ביוצא: הקשה. בתירוץ זה: אדם
בחוץ. אלמא מדת יבש לא נתקדשה
אומר כל מעשיהם בפנים רבי שמעון אומר
לא נמשח בפנים: דבר זה
קשה. חכם ומחודד לחתך הלכה
דאי נתקדשה מיגנייא מילתא אי אפיק
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוקשה לאדם גדול שהוא
לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים
קשה להשיב. מאי קושיא
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל
כברזל : איפסלו בלינה. דכל
להו אבראי ולא כפי' הקונטרס דמפרש
ט]
דלמא עשרון לא מקדש.
צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמא
כשרות בעזרה וכשרות א] בבית פאגי:
המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי
מטעם פסול יוצא דמשום קידוש כלי
כלל והא דקתני ואפייתן
במדבר ה ב
לָנָפֶשׁ:
גמ' הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן
2. וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן
בפנים דקסבר דתנור מקדש
כיון דאיקדיש מאתמול בתנור איפסיל
לא מיפסיל ביוצא כדפרישית בפ"ק
משום הכי צריך שתהא
וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה
בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה ואפייתן
י) והאי דכל המנחות נילושות
בלינה קודם שיסדרנו על השולחן:
אפיה בפנים: אלא אי קשיא
עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם
וכו'. אין דוחין את השבת
בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה אמר
במקום זריזים. ולא בעזרה ממש אלא
בפושרין אפילו מנחת מאפה פירשתי
בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנּעָרִים
אלמא דמע"ש אפי להו
קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כּי
בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ:
בפ' כל המנחות באות מצה כ) :
ב] רבה הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל
ואינן סודרין על השלחן
הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:
שהוא קשה כברזל. שבח הוא
עד למחר בשש שעות
ושניהם. רבי יהודה ורבי שמעון:
שמואל א כא ו
ומנו רב ששת מאי קשיא דלמא עשרון לא
ג]
3. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כּי
הא איפסילו בלינה בלילי
בחול. בערב שבת אשכחינהו דוד
לתלמידי חכמים כדאמר
שבת: אלא אמר רבא היינו
מקדש תנור מקדש אלא אי קשיא הא קשיא
לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם
לכהנים דקאפו ליה: דרך חול קא
בפ"ק דתענית כל תלמיד חכם
דהוקשה אדם קשה הא
לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים
ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות
קושיא דאמרן. מאי קשיא
מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחם חֹם
אפיתו. כלומר בחול קאפיתו ליה
שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם:
דלמא מאי בפנים לאו
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
את השבת ד] איפסלה בלינה (אלא) אמר רבא
❖
ומאי
בתמיה: אף כי היום יקדש בכלי.
קושיא דילמא עשרון לא
בעזרה קאמר אלא האי
שמואל א כא ז
הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל ומנו
אפייתן בפנים בחוץ הוא
מקדש תנור מקדש. תימה
התנור ואיפסיל ליה למחר בלינה אלמא
והאי בפנים דקאמר במקום
רב ששת אמר רב אשי מאי קושיא דלמא
תנור מקדש ודוחה שבת: מידי תנור
אכתי קשיא סיפא דקתני חביתי כ"ג
זריזין. כלומר במעמד זריזין
מוסף רש"י
שיהו כהנים עומדין על
מקדש. דיראים אתם שלא יפסל בלינה.
לישתן ועריכתן בפנים אלמא מדת יבש
מאי מבפנים במקום זריזין והא דרב אשי
אין טמאי מתים
גביו בשעת אפייתן: ממה
ואף כי היום יקדש בכלי בתמיה קאמר
נתקדשה וי"ל דאע"ג דעשרון לא נמשח
ברותא היא מה נפשך אי אפייה בעינן זריזין
משתלחין.
נפשך אי בפנים דקאמרת
חוץ הוא אלא במקום
להו וכי היום יקדש בתנור: דנפקא ליה
חצי עשרון נמשח משום דאמרינן
לישה ועריכה נמי [בעינן] זריזין ואי לישה
אין זבין
זריזין. מאי שנא אפייה
ממעילה. דכיון ה)שסילקו י] (בו) מותר
בפ"ק חביתי כהן גדול רבי
ומצורעין משתלחין.
דבעי זריזין טפי מלישה
[ועריכה] לא בעינן זריזין אפייה נמי לא בעינן
יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ובההיא
לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים
(וצריכה בחול) [ועריכה]:
זריזין אלא דרב אשי ברותא היא: ר' יהודה
אשכחינהו מע"ש דקא אפו
אין בו מעילהו) ולא מיבעיא ז)הך שכבר
שמעתא א"ר חנינא אין מנחה קדושה
ליה ואמר להו בחול קא
אומר
כל מעשיהן בפנים [וכו']: אמר רבי
נסתלק אפילו זה אם היום יקדש
בלא שמן ואם כן צריך להניח בביסא
יא]
אפיתו ליה כיון דקדיש
בתנור הא איפסיל ליה
אבהו בר כהנא ושניהן מקרא אחד דרשו
בכלי שסידרתם על השלחן הבו ליה:
או בכלי שרת אחד עשרון שלם של
בלינה אלא למחר בעיתו
מסוכן (פסחים סז:) כשרות
והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי רבי
חביתין ושלשת לוגין שמן כדי לקדשן
למעבדיה מדאמר להו
2
בעזרה וכשרות בבית
למחר בעיתו למעבדיה ודחי
בכלי שרת ובתוך הביסא עצמה היה
סבר ה] בחול אשכחינהו דקא אפו ליה
אמר להו דרך חול קא אפיתו
יהודה
פאגי.
שבת אלמא כל מעשיהן
נתון הסולת לצד אחד והשמן לצד אחר
בפנים דאי בחוץ לא אמר
ליה אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה רבי שמעון סבר בשבת
להו דדחי שבת: ר' שמעון
לפי שצריך אחר כך לחלק הסולת בפני
❖
אשכחינהו דקא אפו ליה אמר להו לא דרך חול בעיתו למיעבדיה מידי תנור
(לעיל סג.)
סבר מידי תנור מקדש
עצמו בחצי עשרון והשמן בפני עצמו
אמר להו. אלמא בחוץ
מקדש שלחן הוא דמקדש ומי מצית אמרת דבשעת אפייה אשכחינהו והכתיב
מעשיהן משום הכי אמר
לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין
ויתן לו הכהן קודש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני
להו לא דחי שבת: דנפק
שיטה מקובצת
3
הערבים וכיון דאתקדש בכלי שרת
להו ממעילה. דהיתה להן
ה' אלא מאי דרך חול דקא אמר להו הכי קא אמרו ליה ליכא לחם כי אם לחם
גנאי הוא להשימן אחר כך בכלי חול
שעת היתר לכהנים לאוכלן
א] וכשרות אבית: ב] אמר
דרך חול הוא: מסוכן
רבא: ג] מאי קושיא:
הפנים המוסרים מלפני ה' אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק ליה ממעילה
ולא מסתבר למימר שיוכל לחלוק
הוא. שאחזו בולמוס חולי
ד] השבת איפסלו בלינה אמר
הסולת והשמן קודם שיתקדש בביסא
דרך חול הוא אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי הבו לי' דליכול
רבא: ה] בחול אשכחינהו
ו]
מע"ש דקא אפו ליה ואמר
ויניח בתוך הביסא עצמה של שחרית
מסוכן להו בחול קא אפיתו ליה כיון
לצד אחד ושל בין הערבים לצד אחר
דקדיש בתנור הא איפסל ליה
בלינה אלא למחר בעית
דהא דריש בפ"ק אמר קרא מנחה מחציתה הבא מנחה ואחר כך חוצהו ומיהו למאן דאמר בפ"ק קדושה לחצאין ומחצה משלם
למעבדיה מדאמר להו למחר
דמביא לא נצרכא אלא להביאה שלם מביתו קשה מאי שנא חצי עשרון דנמשח ומאי שנא עשרון דלא נמשח ויש פירושים מרש"י שכתוב
בעיתו למעבדיה ודחי שבת.
ל)
אלמא כל מעשיהם בפנים
בהן בסוף התכלת לפי שהיו צריכין לעשרון למדוד בו שאר מנחות כל יחיד המתנדב מנחה ופעמים מוציאו לחוץ אבל חצי עשרון
דאי בחוץ לא אמר להו
היה מיוחד לכהן גדול ולא היה צריך למנחת נדבה של יחיד ולא יתכן טעם זה כלל דהא בפ' כל המנחות באות מצה דדרשינן
למדחי שבת. הרגמ"ה:
מ)
מקרא דמנחת יבש לא נתקדשה מדכתיב חמץ תאפינה ביכורים לה' אימתי הם לה' לאחר אפייה ואע"ג דההוא קרא גבי עשרון כתיב
ו] הוא גבייכו: ז] כשהוגלל
הפרוכת: ח] לא נתקדשו ואי
לא שנא ונראה לפרש דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם מדת יבש הוא דאין בהן שמן ולישתן ועריכתן לא היתה בכלי הלח אבל
נפקי לא: ט] כברזל כיון
לישה ועריכה דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן שנמדד בלוג ומדת הלח נמשחה לכולי עלמא ובין למאן דאמר בפ' ואלו מנחות
דאפייתו מע"ש דאינו דוחה
השבת וסדור אינו אלא
בוללן סולת בין למאן דאמר בוללן חלות מכל מקום בכלי שהיה לש ועורך היה בולל לפיכך צריך בכלי שרת והא דנקט במתני' חביתי
בשבת: י] הוא מותר לכהנים
כהן גדול לאו דוקא דהוא הדין שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלים בפנים טחינתו והרקדתו
דכל שיש: יא] זה שהיום:
יב] חשיב טהרה במקוה דיש
בחוץ ולישתו ועריכתו בפנים כל מעשיהן בפנים ובזר כשרות עד שיבואו לבית הקמיצה והא דלא תני במתניתין אלא חביתין י"ל משום
במינו. תיבת במינו נמחק
דחביתין חלוקין משתי הלחם ולחם הפנים בשני דברים דאלו לישתן ועריכתן בחוץ ואינן דוחות את השבת ואלו לישתן ועריכתן בפנים
ותיבות לאדם חי ל"ש:
יג] טהרה מה שאין כן בשרץ
ודוחות את השבת ועוד נראה דמתני' נמי קתני שאר מנחות דקתני בסיפא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ופי' בקונטרס לישה
שאין במינו טהרה הס"ד:
ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ ואף על גב דמשמע פירוש הקונטרס שזו היא נמי פירושו של ואין בהן מעשה כלי בחוץ והכל
חדא מילתא הוא נראה לפרש דאין בהן מעשה כלי בחוץ אטחינה והרקדה קאי דלא בעו כלי שרת כי ההיא דתוספתא: אלא דרב
זו לא שנה זו נ) : דרך חולין אפיתו להו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה. ואע"ג דאין
אשי ברותא היא. ותברה מי ששנה
התכלת
:
כלי
שרת מקדשין
אלא בזמנן וזה
אין
זמנו בערב שבת לדבריהם
קאמר להו כדפרישית בסוף
כלל