שתי
הלחם פרק
אחד עשר מנחות
צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלל
מסוכן הוא. שאחזו בולמוס ותנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו
א"ר עקיבא כו'. בפ' ר"א אומר אם לא הביא
א) ב)
י א
ובפ' אלו דברים פסק כר' עקיבא משום
עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכפורים ביומא בפרק בתרא :
ג)
יא ב
בגמ' פליגי. מר גמיר ליה מרביה דתנור מקדש ומר גמיר דלא
דאיכא צריכותא גבי פסח ומילה אבל הכא ליכא צריכותא ומיהו
יב ג
ד)
מקדש: דיקא נמי. דבגמרא פליגי ולא
בקראי מדנקט האי לישנא
אמילתיה דר"ע לא בעי צריכותא דאשמעינן בכל דוכתא מאי דדחי
שבת: כל הכלים שהיו במקדש
לעולם הוי רגיל לומר כו': מתני'
ה)
ו)
יג ד
חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן
אורכן לאורכו של בית. בגמ' תניא
מסוכן הוא ור' יהודה
ור' שמעון בגמרא פליגי
ז)
בפנים. י) ולדברי הכל אותו חצי
חוץ מארון שאורכו לרוחבו של בית
דיקא נמי דקתני ר' שמעון אומר לעולם הוי
ח)
יד ה
ט)
עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כהן
ובשולחן ומנורה פליגי רבי ור' אלעזר
רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות
י)
טו ו ז
גדול נמשח והאי דלא משחו עשרון
בר' שמעון ומתני' כרבי דאמר מזרח
כ)
בעזרה וכשרות אבית פאגי שמע מינה:
שאלו
שלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו
ומערב מונחין:
את רבי
ל)
טז ח
מתני' חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן
א
ה] דפעמים שמוציאו לחוץ אבל זה
זו מנין. אמתני' קאי וקאמר מנין
ט
ואפייתן בפנים ודוחות את השבת ב טחינתן
אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו
שכל המנחות יש בהן מעשה כלי
מ) נ)
והרקדתן אינו דוחה את השבת כלל אמר
עשרונים: ושא"א. אפייתן אי אפשר
בפנים ולא לענין קמיצה מכלי שרת
יז י
❖
לעשות מאתמול ולא לישה ועריכה
וקידוש קומץ בכלי שרת איירי דבהאי
רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה
ג
ס)
יח כ
דכיון דקדשה בכלי מיפסל בלינה:
קרא דמייתי איירי בבישול חטאת
מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי
מעשה כלי. לישה ועריכה הכל בכלי
ואשם ואפיית מנחה ולא מיירי בקידוש
אפשר לה לעשותה מע"ש דוחה את השבת
הגהות הב"ח
יט ל
שרת בפנים ולא בחוץ : וקרנותיה.
קומץ כלל ומהיקשא דזאת התורה
ו]
כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין
ד
(א) רש"י
❖
שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרנים
נפקא לן לעיל בסוף פ' התודה
כ מ
החצר החיצונה
בהן מעשה כלי בחוץ ה שתי הלחם א] ארכן
ואורך הקרן ד' אצבעות: שלא תטעה.
מה עולה טעונה כלי דכתיב ויקח את
❖
שבעה טפחים ורחבן ד' טפחים וקרנותי'
בין שתי הלחם ללחם הפנים בין
המאכלת אף כל טעון כלי וקמיצה
רבינו גרשום
ארבע אצבעות לחם הפנים ארכן י' טפחים
ו
בשיעור רוחב בין בשיעור אורך
כנגד שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה
ב]
ז]
שמרעיב: ור' יהודה ור'
תורה אור השלם
ורחבן ה' טפחים וקרנותיו שבע אצבעות ר'
וקרנות: זד"ד יה"ז. זד"ד שתי הלחם
כדאמר לעיל בפ' שני אלא
שמעון לאו בקרא פליגי
אורכה ז' ורחבה ד' וקרנותיה ד'
הכא בלישה ועריכה ואפיה של מנחה
יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז בן זומא
1. וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם
אלא בגמרא פליגי בסברא:
דיקא נמי דקתני וכו': מתני'
ח] כ) יה"ז לחם הפנים ארכו י' ורחבו
מיירי דאיתקש אפיה דמנחה לבישול
פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד:
אומר 1ונתתה על השלחן לחם פנים לפני תמיד
יש בהן מעשה כלי שרת
שמות כה ל
ה' וקרנותיו ז': שיהא לו פנים.
דחטאת ואשם מה הם טעונין כלי
2. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת
בפנים כגון לישה ואפייה:
לחם פנים שיהו לו פנים השולחן ארכו י'
דפנות. [ל"א] שיהא לו פנים זויות
דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר
ל)
אורכה שבעה. הל"מ:
לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה ללֶּחֶם
ורחבו חמשה לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה'
וקרנותיהן ד' אצבעות כל
לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיְיָ:
והן הן הקרנות: ארכו י' ורחבו ה'.
ואם בכלי נחושת בושלה ומיהו מזה
קרן וקרן עושה בצק דק
ויקרא כד ז
נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן וכופל
כדכתיב אמתים ארכו ואמה רחבו
אין ראיה דלאו למירמי חובה קאמר
מ)
3. וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה
ומדביק לקרן: וארכו ד'
טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן
אצבעות. ואורך בצק של
וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גּמְלִיאֵל
ור' יהודה לטעמיה דאמר ט] אמת
אלא כדפירש בקונטרס דכתיב אשר
קרנותיו (ז') [ד'] אצבעות
בֶּן פְּדָהצוּר: במדבר ב כ
נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן דברי
כלים באמת בת ה' ונותן אורכו
תבושל בו ואין בישול בלא כלי
ג]
4. וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה הַמָּקוֹם
לכל קרן וקרן: סימן של
שתי הלחם זד"ד ושל לחם
אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנים
של לחם כנגד רוחבו של שלחן:
ובפנים משתעי קרא דאי בחוץ הרי
רבי יהודה ר' מאיר אומר השלחן ארכו י"ב
ז
הפנים יה"ז: שיהו לו פינים
אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת
וכופל. הלחם: טפחיים ומחצה.
חטאת ואשם נפסל ביוצא ועוד כתיב
ורחבו ו' לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' נותן
קרנות : מה אשם וחטאת
אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה
טעונין כלי שרת לבשלם
למעלה מיכן ומיכן נ) ובהן הן הקרנות
ביה לבלתי הוציא אל [החצר] החיצונה
לְבִלְתִּי הוֹצִיא אֶל הֶחָצֵר
ארכו כנגד רחבו של שולחן כופל טפחיים
ובפנים אף מנחה נמי: שלחן
הַחִיצוֹנָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם:
❖
ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן.
אף אפיה דמנחה טעונין כלי שרת
ארכו י"ב. דכתיב אמתים
יחזקאל מו כ
מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע
ולמ"ד כמין ספינה רוקדת הוו הנך
והוא הדין לישה ועריכה וצריך לדקדק
ארכו ואמה רחבו וקסבר ר'
כדי שתהא הרוח מנשבת בהם אבא שאול
מאיר באמה בת ששה:
דפנות הולכות וזוקפות בשיפוע: ונמצא
לאיזו מנחה איצטריך קרא אי למנחת
וטפחיים ריוח באמצע. בין
מוסף רש"י
אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה
ח
ארכו ממלא רחבו של שלחן. ורחבן
מחבת ומרחשת ומאפה תנור הא כתיב
י]
סדר לסדר. ולר' יהודה לא
עריכתן.
היה כלל ריוח ביניהן: ועליו
של לחם הפנים אמרו לו והרי כבר נאמר
מחזיק חצי אורך השלחן וכשהיה סודר
בהו כלי ואילו למנחת סלת אין בה
מטה מנשה לאו עליו ממש
ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם
האחר אצלו נמצא שלחן כולו מלא:
אפיה קודם קמיצה:
בפנים.
אלא על בסמוך לו: והא
2
והאיכא בזיכין. הקשה בקונטרס
איכא קנים. בין לחם ללחם
אורכו י"ב. ר' מאיר לטעמיה דאמר
הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה וארבעה
3
והן היו מרבין הגובה:
כל האמות היו בבינונית והלחם יא]
אמאי פריך הכי דהא
שקועי משקע להו לקנים
ט סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן
בתוך הלחם ולא היו מרבים
עשרה דבהא לא פליג: וטפחיים
שולחן לא מקדש להו לבזיכין ונראה
שהיו סומכין בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר
הגובה: ועיקרן של קנים
ריוח באמצע. בין שתי הסדרים
דלא קשה (ליה) מידי דהא אמרינן בפ"ק
מ"ט משום איעפושי. כדי
זה י וכ"ח קנים כחצי קנה חלול ארבעה עשר
שלא יגע הלחם אחד בחברו
דרוחב הלחם אינו אלא ה' ושני
דקומץ מנחה מכלי שעל גבי
יב]
לסדר זה וי"ד לסדר זה לא סידור ד] קנים
והשתא כשהוא משקע
כ
הסדרים מחזיקים י' טפחים כאורך
קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין
בתוכו יגע הלחם בסופו
ולא נטילתם דוחה את השבת אלא נכנס
השלחן פשו להו טפחיים והם ריוח בין
משמע דהוי כקומץ מע"ג השלחן:
אחד בחברו ומיעפש בתוכו:
דמגבה להו לקנים פורתא.
מערב שבת ושומטו ונותנו לארכו של שלחן
סדר לסדר שתהא רוח מנשבת בהם
לא
כדי שלא יגע הלחם זה בזה:
כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית: גמ' כל המנחות יש בהן
שלא יתעפשו: אבא שאול אומר שם.
(לעיל נ:) כלל אמר ר"ע.
והא איכא ההוא פורתא
ל
דמגבה דהוו טפי מט"ו
באותו ריוח שבין סדר לסדר יג] בו
מעשה כלי מבפנים: שאלו את רבי זו מנין אמר להם הרי הוא אומר ויאמר
4
טפחים: והאיכא בזיכין.
נותנין בזיכים: על המערכת. על
ושאי
[בזיכי] לבונה שהיה מניח
אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים (את החטאת ואת האשם) אשר יאפו
אפשר לעשותן מע"ש.
ע"ג הלחם ומקדש למעלה
ממש: ועליו מטה. הוי יד] אותו על
את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה מנחה דומיא דאשם וחטאת מה
מט"ו טפחים: בגויה דלחם.
בסמוך: המפוצלים. לתת ראשי הקנים
באמצעו בין ב' קיפולן:
אשם וחטאת טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי: השולחן ארכו עשרה: א"ר
(שבת קל.) לא
באותן פיצולין והרבה פיצולין יש בהן
סידור הקנים.
יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר
למנין הקנים: כ"ח קנים. בגמרא
טפחים למעלה לדברי האומר טפחיים כופל נמצא שלחן מקדש י"ב טפחים
מפרש כמה קנים ללחם: לא סידור
ולא
למעלה והאיכא קנים קנים שקועי משקע להו מאי טעמא משום איעפושי לחם
הקנים. במערכת החדשה ולא נטילתן
נטילתן.
מעל הישנה דוחה שבת: שומטן.
דוחה את השבת.
סוף סוף קא מיעפש לחם דמגבה ליה פורתא והאיכא ההוא פורתא כיון דלא
מבין כל לחם ולחם ומניחן לאורכו של
❖
הוי טפח לא חשיב ליה והאיכא בזיכין בגוויה דלחם הוו יתבי ולבהדי לחם הוו
מ
שלחן ולמחר מסדר הלחם ולמוצאי
קיימי והאיכא קרנות קרנות לגוויה דלחם כייף להו ולחם עלייהו נח ליה
שבת נותן הקנים בין כל לחם ולחם
והאיכא
שיטה מקובצת
כמשפטן: כל הכלים. כגון שולחנות
אורכן לאורכו של בית ממזרח למערב: גמ' זו מנין. שהמנחות טעונות כלי: מה חטאת ואשם טעונין כלי. דכתיב אשר יבשלו ואין
א] הלחם ארכם: ב] ארכו:
(שבת קכג:)
ג] ממלא את: ד] הקנים:
בישול בלא כלי ובפנים משתעי קרא דכתיב טו] לבלתי הוציא (א) אל טז] החיצונות: ט"ו טפחים. ב' טפחים ומחצה לכל לחם
לדברי האומר טפחיים
ה] מנחתו ופעמים: ו] בחוץ
ומחצה כופל.
והם שש חלות זו על גב זו נמצא שלחן מקדש כו' ונפקא מינה דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים מקדש ליה ליפסל
בכלי לאפוקי מעל הטבלא:
ס)
ז] בשיעור אורך בין בשיעור
בלינה: והאיכא קנים. שבין כל לחם ולחם ואיכא טפי: משקע להו. פגימות עושה בלחם בעוד שהיה בצק והקנים היו משוקעים בהם
רוחב וקרנות: ח] יה"ז דרכו
ואינו מגביה הלחם: וקא פריך מאי טעמא. כלומר מכדי קנים מאי טעמא היו בין כל לחם: משום איעפושי.
שיהא אויר בינתים
של ר' יהודה לתת סימן כמו
דצ"ך עד"ש באח"ב:
שלא יתעפשו: סוף סוף. כיון דמשקע להו ליכא אוירא ומיעפש הלחם: פורתא. שלא יהא משוקע כל כך: והאיכא
ט] אמות: י] שלחן ורחבו:
בזיכין. קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שלחן לא מקדש להו לבזיכין: והאיכא קרנות. שבולטין ועשויין בראשי הדופן יז]:
יא] והלחם ארכו:
יב] הסדרים ורוחב: יג] לסדר
והאיכא
נותנין הבזיכין: יד] הוי
אומר: טו] דכתיב ביה: טז] אל החצר החיצונה: יז] הדופן לכל זוית:
(לעיל
פז:)
(שם בכת"י)