צו:
שתי
הלחם
פרק
אחד עשר מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
והאיכא מסגרתו. דגובה טפח דכי מסדר לחם עלה הוי ט"ז טפחים:
כא א ב היה שם סניפין. תימה לרבי יוסי מה הן קשותיו דקרא דלקמן
א) ב)
למטה היתה. ד' דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן ולא על רחבן
אמרינן קשותיו אלו הסניפין ומנקיותיו אלו הקנים
ג)
ו] כגובהז) ד' רגליו של שלחן לד' רוחות והיה דף השלחן העליון מונח
ורש"י פירש בפי' חומש שנחלקו בהן חכמי ישראל ואית דאמרי איפכא
ד)
כב ג
❖
ה)
על אותן דפין כעין כסוי כשרוצה נוטלו משם שלא היה קבוע עליהם:
ואונקלוס שתרגם מנקיותיו מכילתיה כמאן דאמר מנקיות אלו סניפין
ו)
פרקודי מפרקדא. כעין פרקדן שלא
ולא מצינו מחלוקת זה בש"ס שלנו
ז)
ח) ט) י)
היתה זקופה בשוה אלא משופעת
ומכילתיה נמי יש ליישב אקנים נמי
תורה אור השלם
והאיכא מסגרתו כמאן
דאמר מסגרתו למטה
כ)
שגם כ) הם היו יג] סונפין את הלחם
ונוטה כלפי חוץ ואין הלחם סדור עליה:
היתה ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה
ל)
1. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם
כדתניא. דאיכא למאן דאמר דמסגרתו
מ)
ועוד דאי אסניפין הא כתיב
מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת על
פרקודי הוה מפרקדא ולחם בגויה דשלחן הוה
נ) ס)
הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְני יְיָ:
ומנקיותיו אשר יוסך בהן שמסככין
למטה היתה קבוע ברגלים אבל דף
ע)
ויקרא כד ו
יתיב כדתניא ר' יוסי אומר לא היה שם סניפין
בהן את הלחם שעל הלחם מסככין
העליון היה חלק משני צידיו ואין לו
פ)
2. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כּי
אלא מסגרתו של שלחן מעמדת את הלחם
צ)
לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם
בית קיבול: טבלא המתהפכת. שיכולים
הקנים בין לחם לחברתה והא דכתיב
ק)
לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים
אמרו לו מסגרתו למטה היתה אמר ר' יוחנן
את קשות הנסך הכי קאמר
להשתמש בצד זו כמו בצד זו שחלקה
ר)
מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחם חֹם
לדברי האומר א] מסגרתו למטה היתה טבלא
היא משני צדדיה: טמאה. כשלחן של
סניפין של קנים המסככין את הלחם
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
❖
שמואל א כא ז
מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש
וכדפרישית לעיל שהסניפין מעמידין
המתהפכת טמאה לדברי האומר מסגרתו
❖
את הקניםמ: סגרתו [של שלחן]
ש)
לקמן ואין טבלא [זו] כשאר פשוטי
ז]
למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי לך
רבינו גרשום
מעמדת את הלחם. משמע שא"צ
ח) [כלי] עץ דרוחבה היא בית קיבולה.
מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא כלי עץ
כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס
העמדה אלא חלה התחתונה ולעיל
ח] ט)
והאיכא מסגרתו. דשלח
לעזי רש"י
העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת
א
פירשנו ל:דברי האומר
והלחם מונח עליו הויא ט"ז
ל)
מקבלין טומאה כדמפרש בהדיא
פלדשטו"ר
טפחים: כמאן דאמר
אין מקבל טומאה מאי טעמא דומיא דשק
מסגרתו למטה היתה. ברגלים אבל
בבכורות בפ' על אלו מומין
[פלדישטו"ל]. כיסא
מסגרתו למטה היתה.
❖
בעינן מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל
בקרקעיתו של שלחן סמוך
מתקפל.
ב
דפרכינן התם וכלי שטף דלית ליה תוך
הדף העליון חלק היה משני צדדין ואין
לארץ: פרקודי הוה
מטלטל מלא וריקן ב] שלחן נמי מטלטל מלא
מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה
לו בית קיבול טבלא המתהפכת שיכולין
מיפרקדא. מוטה לחוץ
בשלחן: לדברי האומר
מוסף רש"י
וריקן כדריש לקיש דאמר ר"ל מאי דכתיב
והא דומיא דשק בעינן ומשנינן בהנך
להשתמש בצד זה כמו בצד זה שחלקה
מסגרתו למטה סמוך לארץ
דחזו למדרסות: לדברי האומר למעלה
היא משני צדדין טמאה כשולחן של
על השלחן הטהור טהור מכלל דאיכא
מסגרתו למטה היתה.
ג]
א"כ טבלא המתהפכת
1
טמאה היא. משום דקים לן
היתה. האי דמקבל טומאה משום
מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש
טמא אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים
דשלחן הוה מקבל טומאה
דאית ליה בית קיבול ואינה מתהפכת
לקמן ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי
(סוכה ה.) מסגרת.
והיה סתום מכל עבריו כעין
ומראין בו לחם ואומרי' להם ראו חיבתכם לפני
טבלא המתהפכת תיבעי לך: טהור
עץ משום דרחבה היא בית קיבולה
שידה שיש לה ד' דפנות
המקום כדברי רבי יהושע בן לוי דאמר רבי
(שם) מסגרת.
דופן לכל צד עשוי כשלחן
מכלל שהוא טמא. והא עשוי לנחת
ולדברי האומר למעלה היתה האי
פשוט שאין לו בית קבול
יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים
ט] שאין י] מגביהין אותו ואינו דומיא
דמקבל טומאה משום דאית לה בית
חוץ מלמטה: ואית דאמרי
סילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חם ביום
אפילו מלמטה [לא הוה לה
2
דשק: ביום הלקחו. הוי חום: ותיפוק
קבול ואינה מתהפכת וטבלא המתהפכת
בית קיבול] שהיה מונח ע"ג
הלקחו ותיפוק לי משום ציפוי מי לא תנן
לי. דאפילו אין מגביהין אותו מקבל
תיבעי לך כך פירש בקונטרס והאי
מסגרתו ולא היה המסגרת
מחובר לשלחן: ולדברי
טומאה: משום ציפוי. דהוי מתכת
דלא משכח בפרק אלו מומין
השלחן והדולבקי שנפחתו או שחיפן
ג
ד]
האומר מסגרתו למעלה
טומאה מדאורייתא מ) ואין לו
יא] ולא איתקש לשק אפילו עשוי לנחת
בשייש ושייר בהן מקום הנחת כוסות טמאין
היתה. שהיה לו בית קבול
(שמות כה, כה) כלי
ולא תפשוט מיניה טבלא
מקבל טומאה: מי לא תנן. דאזלינן
תוך בכלי שטף אלא בהנך דחזו
רבי יהודה אומר ה] מקום הנחת חתיכות
עץ העשוי לנחת.
המתהפכת: מכלל לדברי ר'
בתר ציפוי: הדולבקי. פלדשטו"ר
למדרסות נ) דלא איתקש לשק היינו
(יומא כא:)
יוחנן דשלחן בר קבולי
שייר אין לא שייר לא וכי תימא כאן
של עור ואוכלין עליו: בשייש. דהוה
כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה
טומאה: טהור מכלל שהוא
בציפוי עומד כאן בציפוי שאינו עומד והא
(חגיגה כו:) דומיא
מקבל טומאה. והאיך מקבל
ליה ציפוי של אבנים וכלי אבנים לא
דטבלא המתהפכת תיבעי לך אי נמי
דשק בעינן.
טומאה כלי עץ העשוי לנחת
בעא
מיניה ריש
לקיש מרבי יוחנן בציפוי
מקבלי טומאה: שייר אין. דכיון
ס)
טבלא המתהפכת ביש לה תוך חשיבא
הוא אלא מלמד שמגביהין
אותו ומיטלטל מלא וריקן
עומד או בציפוי שאינו עומד בשחיפה את
מחמת שהיא רחבה ולא מיקריא אין
דאישתייר ביה כולי האי דחזי
הוא הילכך מקבל טומאה:
לבזבזין
למלאכתן ראשונה מקבל טומאה:
לו תוך כך פי' בקונטרס והא דאמר
יב]
(שם)
אמאי איצטריך למימר האי
נמי מיטלטל מלא וריקן
לא שייר לא. אלמא אזלינן בתר
בפרק המוכר את הבית
משום הכי מטמא ותיפוק
ציפוי: וכי תימא. הא דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד קבוע במסמרות
גבי דף של נחתומין דפשוטי כלי עץ
ע) מדרבנן
היינו כמאן דאמר
ליה דמטמא משום צפויו
(יומא
וליטמא מי לא תנן דהעץ
ושלחן של קדש י) לאו עומד הוא: והא בעא מיניה כו'. הא דשלחן
מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי ולכל הפחות
שם) מה שק מיטלטל
בטל לגבי צפוי אם הצפוי
ודולבקי דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד או אפילו שאינו עומד:
אפילו תמצי לומר דמדאורייתא טהורה מדרבנן מיהא טמאה ומיקל
מלא וריקם.
טהור הוי טהור (והם הכי)
וה"ה אם טמא טמא:
לבזבזין
שם ר' אליעזר משום דשמא מדאורייתא טהורה אי נמי ההיא שינויא
דולבקי. כעין שקורין
פ) דלא כר' יוחנן ובמסקנא לא קאי אי נמי הא דמיבעי לן הכא בטבלא המתהפכת היינו משום דטבלא משמשת את האדם ומשמשת משמשי
פלדשקורו בלע"ז ואוכלין
צ)
יד]
אדם כדתניא בת"כ בפרשה ויהי ביום השמיני וכלי עץ יכול אף הסולם והקולב והאנחות והמנורה ת"ל מכל כלי עץ יכול שאני מוציא את
עליו: שנפחתו. ולא נפחתו
בו כמוציא רמון: או שחיפן
השולחן ואת הטבלא והדולבקי ת"ל כל כלי ריבה ומה ראית לרבות אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד
(חגיגה
כולן בשיש. כלי גללים
שמשמש אדם ומשמש תשמישי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא והדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם
שם) על השלחן הטהור.
שאינן מקבלין טומאה:
ושייר בהן. שלא חיפן כולן:
שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם הקולב והנחותה והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחך בשאין ראויין
במקום הנחת הכוסות
למדרס מיירי מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבויינהו נמי ממשכב ק) ובשאין להם בית קיבול טו] מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא
טמאין. שהרי אותו מקום
(שם) מלמד שמגביהין
אינו מחופה: ר' יהודה אומר
וריקן ומיבעיא לן הכא אי דרשא גמורה היא לו או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחין אפילו למ"ד מסגרתו למטה אע"פ שכל הדרשות
אותו.
אם שייר מקום הנחת
צריכות ההיא דת"כ לרבויי משמשי אדם ומשמש משמשי אדם והשולחן הטהור איצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ"מ לענין טבלא
(יומא שם)
חתיכות בשר או לחם הוי
(לעיל
שיור חשוב מטמא שאין
לאו דרשא גמורה היא דטבלא המתהפכת נפקא לן משולחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן דהויא דרבנן אינה משמשת אדם
כט.) סילוקו כסידורו.
לו שיור לא מטמא משום
ומשמשי אדם והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן אין בהן כדמשמע בריש חולין דקאמר טמא במוקדשין
דבטל העץ לגבי הצפוי: וכי
שבדק קרומית של קנה ושחט בה ועל כרחך בשעשאה כלי דעולה טעונה כלי ובפ' בכל מערבין דקאמר דשקיל לה בפשוטי
(חגיגה שם)
תימא כאן בצפוי עומד הכא
חם ביום הלקחו.
בשלחן ודולבקי צפוי עומד
כלי עץ ובפרק כל הכלים גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ"ק דשבת כלי עץ כלי זכוכית פשוטיהן
שלא שייר וקבוע במסמרים
(לעיל
טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית וסיככה בחיצין זכרים כשרה בפ"ק דסוכה ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן הוו פסילי
שם)
וכאן בשלחן של מקדש
(חגיגה שם)
צפוי שאינו עומד הוא
לסיכוך דאמר מר אפילו מטלניות שאין בהן שלש ואניצי פשתן פסולין אע"ג דלא הוו מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של נחתומין דחשיב
ותיפוק לי.
שאינו מסומר משום הכי לא
רחבה כבית קיבול כדפירש בקונטרס הכא דמהאי טעמא טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ"ד מסגרתו למטה ואי הוה מצי למימר דדף
מי
בטל: והא בעא מיניה
לא תנן.
של נחתומין הוי כטבלא דמשמשת אדם ומשמשי אדם כ"ש דניחא טפי דלא דמי לכל הני דטהורין אפילו מדרבנן ורבינו שמואל פי' שם
משום ציפוי.
❖
דההיא מסקנא לא קיימא ור"ת פי' דהיינו טעמא דטבלא המתהפכת לפי שיש לה בית קיבול למטה כמו שולחן למאן דאמר מסגרתו
הדולבקי.
למטה ועדיף טפי משאר פשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול כלל ואי אפשר להיות כן דלפירושו למ"ד מסגרתו למטה היתה המסגרת
או שחיפן
קבועה בשולחן ובפ"ק דסוכה מוכח דברגלים היתה המסגרת ולא בשולחן דפריך ונילף מזר דאמר מר זר כל שהוא ומשני דנין כלי
בשיש.
שיטה מקובצת
מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי ופריך מסגרת נמי הכשר כלי הוא ומשני מסגרתו למטה היתה:כלי עץ העשוי לנחת הוא. דמה
ושייר בהן.
א] למ"ד מסגרתו למטה
שמסלקים אותו בסילוק מסעות אין זה טלטול כיון דמקומו קבועס:ילוקו כסידורו.טז] היינו למאן דאמר אפייתו דוחה שבת
[בשפת] של שלחן [ברגליו
דתנור מקדש דלמ"ד אין אפייתו דחיא שבת לא היה חם בשעת סידור:כאן בציפוי שאינו עומד. הוה מצי לאקשוי משלחן דמשה דציפוי
טמאין.
סמוכין] לארץ א"כ טבלא
רבי
המתהפכת טמאה היא משום
דעומד הוא ר) אי נמי (לא היה) מחובר בעץ אלא כעין מעשה ארון דאמר בפרק בתרא דברכות ש) שלש ארונות עשה בצלאל
יהודה אומר.
[דהוי כשלחן] והשלחן היה
אחד של עץ ושנים של זהב ועוד יש לפרש יז] דעומד קרי כשהציפוי עב וחזק וראוי להשתמש עליו בפני עצמו אפילו כי שקלת ליה לעץ:
מקבל טומאה והיה [צדיו]
כעין שידה שיש לה ארבע
כלי
דפנות [דופן] לכל צד עשוי
בציפוי
כשלחן פשוט שאין לו בית קיבול חוץ מלמטה וא"ד אפי' מלמטה שהיה מונח ע"ג מסגרתו [ולא היה] מחובר לשלחן. רגמ"ה: ב] תיבות שלחן נמי מטלטל מלא וריקן ס"א אינו: ג] מכלל שהוא טמא כלי עץ העשוי לנחת הוא: ד] שנפחתו
שאינו עומד.
ולא נפחתו כמוציא רמון: או שחיפן בשיש. כלי גללים שאין מקבלין טומאה. רגמ"ה: ה] מקום הנחת חתיכות בשראו לחם הוי שיעור חשוב. רגמ"ה: ו] בגובה ד' כו' והיה השלחן: ז] ואין דין: ח] וכל. מכאן עד סוף הדבור ס"א אינו:
(שם)
ט] לנחת הס"ד ותיבת שאין ל"ש: י] שמגביהין אותו. על תיבת ואינה כתוב הגהה נ"ל והיינו: יא] מתכת וכלי מתכת לא אתקש: יב] דחזי למלאכתו: יג] היו סובלין: יד] מכל כל עץ ולא כל כלי עץ: טו] קיבול נמי מיירי: טז] כסידורו לענין
שהיה רך ומה שאמר הפסוק חם ביום הלקחו לאו דוקא דלמ"ד אין אפייתו: יז] דעומד עיין תוס' חגיגה (דף כ"ו):