יא:
כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קומץ
והתניא ה] הקומץ את הלבונה כו'. כמדומה לי דאיירי בה ר' שמעון כו'
ולבונה שחסר כו'. בכל דוכתי משמע דשיעור לבונה כקומץ
א) ב)
עא א ב
ג)
קפריך מינה לרבי שמעון: לבונה הבאה עם המנחה. אם חסרה בשעת
ולקמן בפרק בתרא גמר דלבונה לא יפחות מן
ד)
עב ג
הקטרה כשרה לר"ש כדיליף לקמיה מכל הלבונה אשר
הקומץ דכתיב והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל
ה)
עג ד ה
ו)
עדוז
על המנחה והאי דקתני חסר כל שהו פסול בלבונה הבאה בפני עצמה
הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה
❖
ז)
כגון האומר הרי עלי לבונה יביא מלא
קומץ ולבונה באה בבזיכין שני קמצים
ח)
קומץ לבונה על המזבח בפ' האומר
יליף לה בת"כ בג"ש דנאמר כאן
והתניא (ר' שמעון אומר) קומץ ולבונה
א]
שיטה מקובצת
הרי עלי עשרון ו] דהתם ודאי
אזכרתה וגבי קומץ אזכרתה מה להלן
שחסר כל שהוא פסול תני קורט לבונה שחסר
ט)
י)
חסר פסול דלא כתיב ביה ואת כל
מלא הקומץ אף כאן מלא הקומץ והיינו
ז]
א] תיבות ר' שמעון אומר
כל שהוא פסול ואיבעית אימא כאן בלבונה
כ)
נמחק: ב] ר"מ סבר לפ"ה
הלבונה דילפינן מינה לקמן כל
שני קמצים מלא הקומץ לסדר זה ומלא
ל)
משמע דפליגי במשמעות
הבאה עם המנחה כאן בלבונה הבאה בפני
ר'
אפילו כל שהוא: רבי מאיר. סתם
הקומץ לסדר זה: יהודה סבר כל
מ)
דהלבונה דלר"מ הלבונה
עצמה א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ג'
קצת לבונה משמע וכל אתא
ואפי' חד קורט. משמע הכא דרבי
מתניתין דקתני חיסר לבונתה פסולה:
נ)
לרבות דבעיא כולה לבונה
מחלוקת בדבר ר"מ סבר קומץ בתחילה וקומץ
קומץ בתחלה. בשעת קמיצה בעינן
יהודה סבר דהלבונה כולה לבונה
ס)
ולר' יהודה לבונה משמע
❖
בסוף ורבי יהודה סבר קומץ בתחילה ושני
כולה וכל אתא לגרוע אקורט
שיהיה בכלי מלא קומץ לבונה ובהא
משמע וה"נ אית ליה בפ"ק דבכורות
ודוחק ונ"ל דלכ"ע משמע
בכור כוליה בכור משמע כתב
כולהו מודו דמתחילה בעי קומץ
קרטין בסוף ור"ש סבר קומץ בתחילה וקורט
לבונה רוב לבונה ור"מ סבר
רחמנא כל דאפי' כל שהוא ותימה
וכדילפינן מג"ש בפ' האומר הרי עלי
כל לאסופי אתא ור' יהודה
תורה אור השלם
אחד בסוף ושלשתן מקרא אחד דרשו 1 ואת
סבר כל לגרוע אתא לשון כל
עשרון ח] : וקומץ בסוף.
דבפרק כסוי הדם שמעינן
כל הלבונה אשר על המנחה ב] ר"מ סבר עד
1. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
דהו ולאוקמא אקורט וכיוצא
בשעת הקטרת לבונה שלא תחסר:
ליה לר' יהודה דמו מקצת דמו משמע
בזה יש בריש בכורות גבי
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנהּ
דאיתא ללבונה דאיקבעה בהדי מנחה
כל בכור. תו"ח: ג] מקומצה
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשׁר עַל
רבי יהודה סבר. אי הוה כתב כל
ושמא משום דכתיב דמו בוי"ו דריש
ד)
בחוץ: ד] ואין בו כרת. פ"ה
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזבֵּחַ
מעיקרא ורבי יהודה סבר כל ואפי' חד קורט
משמע דאפי' קורט אחד דכל משמע
דדם כל דם משמע כתב רחמנא דמו
ואי קשיא אמאי לא תנא
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ ליְיָ:
❖
את לרבות קורט אחר ור"ש את לא דריש
ויקרא ו ח
כזית מלבונה תריץ הך סתמא
כל שהוא כמו אין לשפחתך ט] כל
דאפי' מקצת דמו ולפי סברא זו לא
כרבנן ולא נהירא דא"כ
וא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה
: את לרבות קורט אחר.
יתכן מה שפוסק ר"ת כרבי יהודה
ליתני להקטיר קורט אחד
מלבונה ועוד הא אוקימנא
הגהות הב"ח
הבאה עם המנחה אבל בלבונה הבאה בפני
הרי י] הוא שנים: את לא דריש. וכל
דאמר אם יש שם דם שלא הוא פטור
מתניתין כר"מ דאמר חסר
משמע ליה כל דהו כר' יהודה: בזיכין.
מלכסות דהא אמר בבכורות
עצמה ד"ה קומץ בתחילה וקומץ בסוף להכי
(א) רש"י
א
לבונתה פסולה ונראה
לפרש דטעמא דמתירין
לית דחש לה להא דר' יהודה דאמר
מפרש בפרק האומר הרי עלי עשרון
איצטריך אשר על המנחה דבהדי מנחה אין
כזית להקטרת קומץ דילפינן
דבעי חד קומץ בכל בזך
שותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה
(ב) בא"ד
בפני עצמה לא וא"ר יצחק בר יוסף א"ר
אכילת מזבח מאכילת אדם
ובזך : פשיטא. דהא לא כתיב בה
ושמא יש לחלק בין דם לבכור וכמו
יא]
דכתיב אם האכל יאכל
יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל
בשתי אכילות הכתוב מדבר
כל דלישתמע כל שהוא: כאשר על
כן צריך לחלק דלא תקשי ההיא
ומה אכילת אדם בכזית אף
בלבונה הבאה בבזיכין ב דברי הכל שני
המנחה דמיא. ולימא נמי דהאי
דבכורות אהא דאמר פרק אלמנה
אכילת מזבח בכזית ודוקא
קמצין בתחילה ושני קמצין בסוף פשיטא
במידי דבר אכילה אבל
כל הלבונה אשר על המנחה קאי נמי
ניזונית לית דחש לה להא
במידי דלאו בר אכילה לא
מהו דתימא כיון דבהדי לחם אתיא כאשר על
דר"ש דאמר ל) מקצת כסף ככל כסף
אלבונה
דבזיכין ולדרוש בה כל דהו
ילפינן אכילת מזבח מאכילת
אדם ולבונה לאו בר אכילה
קמ"ל: שהפריש לה שני קמצים.
ובשמעתין משמע דאית ליה לר"ש
המנחה דמיא קמ"ל פליגי בה רבי אמי ורבי
ומיהו לא נהירא דהא בהדיא
פסולה דיותר מדאי ריבה: קודם
הלבונה כולה לבונה והא דדריש רבי
יצחק נפחא חד אמר מחלוקת בלבונה הבאה
תנא בגמרא הקומץ והלבונה
שהקריב מהם כזית בחוץ
קמיצה.
יב] נאבד לא הוקבעו עם
יהודה הכא כולה לבונה וכן לקמן בפ'
עם המנחה אבל בלבונה הבאה בפני עצמה
אלמא גבי הקטרת חוץ
המנחה וכשרה: הוקבעו. והוי כיתר
כל המנחות באות מצה דריש
יליף אכילת מזבח מאכילת
דברי הכל קומץ בתחילה וקומץ בסוף וחד
ופסולה: היינו הך. דהא פשיטא לן
כל מום ובריש אלו עוברין
אדם אלא נראה לומר דסמך
אמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו: חיסר
אכולהו כזית דלעיל ולא חש
דסילוק בזיכין כקומץ דמנחה יג]: שהגיע
לא דריש כל לקמן אפרש בפרק כל
להאריך והוא הדין ללבונה.
לבונתה [פסולה]: הא יתיר כשרה והתניא
זמנה. דקרבן מוספין: כמאן דפריקה
מ)
המנחות באות מצה בע"ה :
ה)
תו"ח: ה] והתניא קומץ
ורבי שמעון את לא דריש. פי' לא
לבונה כו' וגרסי' בתוספתא
יתיר פסולה אמר רמי בר חמא כגון
דמיא. ואם אבד לאחר המוספין אימא
ר"ש אומר קומץ לבונה
שהפריש לה שני קמצין ואמר רמי בר חמא
הוקבעו כבר יד] ופסלה קמ"ל (א) כ"ש.
דריש להא דרשא אבל דלא
ג
שחסר הלכך קא פריך מינה
דר' שמעון אדר' שמעון
ל"א טו] ולא שמעתי כגון שהפריש לה
דריש כלל לא קאמר דשמעינן דדריש
הפריש לה שני קמצין ואבד אחד מהן קודם
ד
הס"ד ואח"כ מה"ד לבונה
שני קמצין כשרה דאמרינן זיל לגביה
את בפ"ק דבכורות גבי את
קמיצה לא הוקבעו אחר קמיצה הוקבעו
הבאה כו' והשאר נמחק:
ו] עשרון ובת"כ נפקא לן
הגמל דדריש ליה לאסור את חלבו
דהאי חזי ליה זיל לגביה דהאי חזי
ואמר רמי בר חמא הפריש ארבעה קמצין
ה
קרבן מנחה מלמד שהיחיד
ליה לא (ב) הוקבעו וכשרה דלא
ולקמן בפרק כל המנחות באות מצה
מתנדב לבונה: ז] חסר פסל
לשני בזיכין ואבדו שנים מהן קודם סילוק
קרינא ביה פרט לשחסרה אפי' לר"מ
דדריש ר"ש את המנחה
דלא: ח] עשרון ופלוגתא
בזיכין לא הוקבעו לאחר סילוק בזיכין הוקבעו
היא [בירושלמי שקלים פ"ו
דפסיל בחיסור לבונה הוקבעו והוי
לרבות שאר מנחות להגשה ומש"ה
ה"ח] אי קומץ בעלים בעינן
הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא כיון
חיסור לבונתה בשעת הקטרה ופסול
לא מייתי הכא ההיא דשמעון
אי קומץ כהן: ט] כל
לר' מאיר: מתני' לאכול שיריה
בבית: י] הרי שנים הס"ד:
דבריר קומץ דידה כיון שהגיע זמנה לפורקה
העמסוני כדמייתי לה התם בבכורות
יא] ובזך ובת"כ יליף לה
כמאן דפריקה דמיא קמ"ל: מתני' הקומץ
בחוץ. חוץ לעזרה: או להקטיר
על רבנן וכן יש לתרץ מרבי יהודה
בגז"ש ר"ש אומר נאמר
כאן אזכרה ונאמר להלן
קומצה בחוץ. דמחשבה פוסלת בין
דדריש הכא את ובפ"ב דסוטה
ו את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית
אזכרה מה להלן מלא קומץ
נ) דריש רבי יהודה צוואות וקבלות
שחישב טז] לאכילת אדם בין שחישב על
אף כאן מלא קומץ מלמד
משיריה בחוץ להקטיר קומצה בחוץ או כזית
שהוא שני קומצין מלא
מהאלות כר"מ ואליבא דר"מ מסיק
אכילת מזבח כגון הקטרה דכתיב
קומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול
הקומץ לסדר זה ומלא
ג]
ביה גבי מחשבה ואם האכל
התם דאת לא דריש וע"כ כמו כן
יז]
קומץ לסדר זה: אחר ד"ה
ואין בו כרת לאכול שיריה למחר או כזית
ז
ד]
בזיכין מה"ד בתחלה תחילת
יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי
יאמר לרבי יהודה אלא ודאי לא דריש
סדור והס"ד ומה"ד בסוף
משיריה למחר להקטיר קומצה למחר או כזית
כו' ואמר בתורת כהנים ו) יכול
לההיא דרשא קאמר ומיהו י"ל דר'
ההקטרה והס"ד: יב] קמיצה
מקומצה למחר או
להקטיר לבונה למחר
כמשמעו שאם אכל ממנו ביום שלישי
יהודה את לא דריש ואת דריש והכא
סבר לא ותיבת נאבד נמחק:
יג] דמנחה הס"ד ומה"ד
פיגול
יהא נפגל ת"ל המקריב אותו בשעת
כתב ואת כל הלבונה ועוד קשה דר'
בריר קומץ דירה שאינו
הקרבה נפגל ואינו נפגל בשלישי אלמא במחשבה מיירי שחישב לאכול
יוסי הגלילי דריש בפרק שור שנגח ד' וה' נקי מדמי ולדות
מעורב עם המנחה דהא
עומד בבזיכין והס"ד ומה"ד
אלמא דריש הנאת עורו מאת בשרו כדמשמע התם ובפרק בהמה
ממנו בשלישי וכתיב אם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר באכילת
שהגיע: יד] כבר ופסולה:
אדם ואכילת מזבח: פסול. דמחשבת חוץ למקומו פוסלת דאמר בת"כז)
המקשה משמע דלא דריש את בגמרא ס) בהמה שמת
טו] ל"א כגון שהפריש
כו' דאמרינן זיל לגבי
עוברה כו' דקאמר על מילתיה דר"י הגלילי קלוט במעי קלוטה
יכול לא יח] תפסל מחשבת חוץ למקומו כשהוא אומר בפרשת
האי חזי ליה זיל לגבי
קדושים תהיו אם האכל יאכל ביום השלישי אם אינו ענין לחוץ
ליטמא משמע דסבר כרבנן דר"ש דשרו פרק קמא דבכורות
האי חזי ליה: טז] שחישב
על אכילת: יז] תיבת ביה
קלוט (במעי קלוטה) ולא דריש אתין ומיהו יש לפרש דפריך
לזמנו דהא יט] כתביה בצו את אהרן האוכלת ממנו עונה תשא תנהו
נמחק: יח] תפסיל במחשבת:
בחולין מקלוט במעי קלוטה שראשו ורובו דומה לאמו דשרי
ענין לחוץ למקומוח). חוץ לזמנו בהכרת ואין חוץ למקומו כ] כרת. ואי
יט] כתביה בצו את אהרן
לכ"ע: כגון שהפריש לה שני קמצים. וא"ת והיאך קדשי אי בבת
קשיא הא כתב גבי חוץ למקומו בקדושים תהיו ואוכליו עונו ישא
כדפרשי' לעיל תנהו ענין
לחוץ למקומו הס"ד ומה"ד
אחת האמרינן בפרק התודה תודה ששחטה על שמונים
ונכרתה וגו' ההוא מוקמינן לה בכריתות בפ"ק לכרת דנותר
ואין בו כרת. האוכל משירי
בגזירה שוה דקודש קודש . ואי קשיא אמאי לא תנא נמי כזית
חלות לא קדשו לר' יוחנן ואי בזה אחר זה האמרי' בקדושין בפ"ב
כא]
המנחה אין חייב כרת דהכי
אמרינן בת"כ יכול יהא חייב
דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו והכא כיון דליתיה
מלבונתה תריץ הך סתמא ט) כרבנן דאמרי לעיל דלבונה כשרה
על חוץ למקומו כרת ת"ל
למחר.
בבת אחת כל שכן בזה אחר זה וי"ל כגון דאמר יקדש קומץ אחד
בקורט אחד הלכך לא תנא כזית:
דהיינו חוץ לזמנו דמנחה
בחוץ לזמנו האוכלת [ממנו
עונה תשא חוץ לזמנו כו']
אינה נאכלת אלא ליום ולילה י) כב] ואיתקש לחטאת ואשם ובחטאת
מתוך שני קמצים כדאמר בפרק התודה הכל מודים היכא
ותיבות תנהו ענין לחוץ
ואשם אמר בת"כ כ) גבי תודה מנין לרבות חטאת ואשם דיאכל ביום
דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדישי:
למקומו נמחק: כ] למקומו
כגון שהפריש לה שני קמצין. בלשון כג] אחד פי' בקונטרס דההיא
בהכרת ואי קשיא הא כתיב:
קרבנו תלמוד לומר זבח ובשר זבח תודת שלמיו וגו' :
כא] קודש אבל בחוץ לזמנו
דקתני פסולה שהפריש לה שני קמצין ואי אפשר לומר כן דלעיל
פיגול
יש כרת דילפינן עון עון
משמע דבהפריש לה שני לוגין יש לי להכשיר יותר הואיל והאי חזי ליה והאי חזי ליה וה"ה הכא שיש להכשיר יותר בהפריש לה שני קמצים מבקומץ
מניתר: כב] דאיתקש לחטאת
אות ו' נמחק: כג] בלשון
וחצי ועוד דקאמר
בסמוך הפריש שני
קמצים
ואבד
אחד מהן קודם
קמיצה לא הוקבעו פירוש
וכשרה אבד
לאחר קמיצה הוקבעו והויא
ראשון ותיבת אחד נמחק:
יתירה