שתי
הלחם פרק
אחד
עשר מנחות
צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלי
ח] לבזבזין. שפה סביב לשולחן והיא מסגרת: וכי תימא עצי
אכסלגוס. שם מקום דבפרק דם חטאת מייתי
א) ב)
כג א ב
לה גבי עורות ח) : שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ. תימה
ג)
שיטין. דשולחן חשיבי ולא בטלי ולא מקבלי טומאה אגב ציפוי אי
ד)
כד ג
לאו דמגביהין אותן: לא שנו. דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי
דבסוף חומר בקודש תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונין
ה)
ו)
כה ד
אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס: מקצעותיו לו.
טבילה חוץ ממזבח הזהב והמזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי
שהיה מרובע: שולחנו של אדם מכפר
רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני
ז)
כו ה
עליו. דנותן פרוסה לאורחים:
שהן מצופין ומפרש בגמרא וחכמים
ט]
א] לבזבזין או בשלא חיפה את לבזבזין ואמר
מנא הני מילי. דעבדינן סניפין י]:
מטמאין מפני שהן מצופין והשתא מה
ליה א לא שנא ציפוי עומד ולא שנא ציפוי
כז ו
❖
דפוסין. שנערך ונילוש ונאפה
בכך הא רחמנא קרייה נמי למזבח
שאינו עומד לא שנא חיפה את לבזבזין
בהן כדאמר בריש פירקין : קשותיו
עץ דכתיב והמזבח עץ שלש אמות
ולא שנא לא חיפה לבזבזין וכי תימא עצי
אלו סניפין. מריבוייא דקרא. לישנא
ועוד קשה דהכא משמע דציפוי לא
מוסף רש"י
שיטים חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש
אחרינא שמקשה הלחם ומחזקו
בטל גבי שולחן ודולבקי היכא דלא
לבזבזין.
דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגוס הבאים
שלא ישבר ולא מפי השמועה (א) :
שייר כלום ולאידך לישנא קאמר התם
ח)
לא שנו.
ט)
אלא בכלי
ממדינת הים אבל כלי מסמס חשיבי ולא
מנקיות אלו הקנים. שמנקין הלחם
דחכמים לדברי רבי אליעזר קאמרי
י)
אכסלגוס.
מעיפוש: שמסככין בהן את הלחם.
ליה מאי דעתיך דמטהרת להו מטעם
בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר כלי
ב
(חגיגה כו:)
דרחמנא קרייה עץ.
שעל הלחם מסככין הקנים בין
קרקע ולא מטעם עץ משום דמצופין
מסמס נמי בטלי מאי איכא למימר שאני
שלחנו של
חלה לחבירתה: לא סידור הקנים
מבטל בטיל ציפויין גבייהו ויש לך לטהר
שולחן דרחמנא קרייה עץ שנאמר המזבח
אדם מכפר עליו.
1
כו' ואי ס"ד סידור קנים דאורייתא.
מטעם עץ וי"ל דהא דכתיב המזבח
(שם כו: כז.) ר'
עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות
מאיר אומר כל אמות
כדמפקת לעיל: אמאי לא דחי
עץ לאו אמזבח קאי אלא כדמתרגם
שהיו במקדש וכו'.
ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי
שבת. יא] דאף על גב דאין שבות
יונתן פתורא דלקבל מדבחא ואידך
זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים
במקדש האי טלטול לאו משום שבות
לישנא סבר דאפילו לא קאי ט) אשולחן
בשולחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו
מ"מ מדאפקיה לשולחן בלשון מזבח
הוא אלא דמיחזי כבונה וסותר:
כ)
ל)
בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם
אפשר. דלא דחי עלייהו שבת:
שמע מינה דמזבח נמי בטל ציפויו
מ)
❖
דטעמא מאי. משוי להו לקנים משום
כציפוי השולחן אי נמי היינו טעמא
ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו
ב]
עיפוש: בכי האי שיעורא. ששומטן
דבטל ציפוי גבייהו כדמפרש התם
של אדם מכפר עליו: ארבע סניפין של
מערב שבת ערבית ולמחר בחצי
טעמא דמתניתין דלא בעי טבילה
זהב היו שם [וכו']: מנא הני מילי אמר רב
תורה אור השלם
היום מסלקו ומסדר אחרים בלא
מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה
קטינא אמר קרא ועשית קערותיו וכפותיו
1. הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת
2
קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים
מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות
גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת
וקשותיו ומנקיותיו ג קערותיו אלו דפוסין
בכי האי שיעורא דהוי חצי יום לזו
מדאיתקיש מזבחות זו לזו:
וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ
המזבח עץ שלש אמות. אין
כפותיו אלו בזיכין קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו
וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבּר אֵלַי זֶה
וחצי יום לזו ו) לא מיעפשה: כדתניא.
הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ייָ:
אלו קנים אשר יסך בהן שמסככין בהן את
דלמוצאי שבת מסדר קנים ומגביה
שיעור זה לא למזבח ולא
יחזקאל מא כב
2. וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפּתָיו
ראשה של חלה השניה ונותן שלשה
לשולחן ושמא זה היה גובהן של
הלחם מותיב רבא לא סידור הקנים ולא
וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר
סניפין י) : שלחנו מכפר עליו.
קנים על התחתונה אחת מכאן
נטילתן דוחות את השבת ואי סלקא דעתך
יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעשֶׂה
(סוכה
שמות כה כט
דגדולה לגימא :
ואחת מכאן ואחת באמצע וכן על
אֹתָם:
דאורייתא אמאי אין דוחות את השבת הדר
ה:) אמת בנין.
3. וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ
לאורכו
השנית בין לחם ללחם: ארבעה
כ)
של שולחן. על הרצפה
אמת
אמר רבא לאו מילתא הוא דאמרי דתנן
בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח
כלים.
חלות. אמצעיות לכל סדר צריכות
היה מניחו לאורך
וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב
כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר
בינוניות.
וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב
שלשה קנים תחת כל אחת ואחת
השולחן דעל השולחן לא היה מקום
זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב המִּזְבֵּחַ:
❖
לה לעשותה מערב שבת אינו דוחה את
ל)
פנוי למדוד הקנים לאורכן:
הרי י"ב קנים והעליונה אין צריך
יחזקאל מג יג
קשותיו
השבת והני נמי אפשר דלא דחי ג] שבת
אלו סניפין. לר' יוסי
אלא שני קנים לפי שאין משוי עליה
עלייהו טעמא מאי דלא ליעפש לחם בכי
שיכבידנה על שלמטה הימנה: על
קשה מה ידרוש
ד]
הגהות הב"ח
טהרו של שלחן. יב] ולא מיעפש:
כדפרישית לעיל :
האי שיעורא לא מיעפש כדתניא כיצד
ד
ה]
(א) רש"י
לא
בבינוניות. של ששה טפחים. ולקמן
סידור הקנים כו'. ואף על גב
(עירובין
נכנס מערב שבת ושמטן ומניחן לארכו של
(ב) ד"ה
ד:) באמות אמה אמה
מפרש לה אמאי קרי לה בינונית
דאין שבות במקדש האי טלטול
שולחן ומוצאי שבת נכנס מגביה ראשיה
ו]
וטופח.
משום דאיכא דבצירא ואיכא דטפיא:
לאו משום שבות הוא אלא משום
הסובב והיסוד
של חלה ומכניס קנה תחתיה וחוזר ומגביה
(ג) ד"ה
חוץ ממזבח הזהב. שהיה אמה על
דמיחזי כבונה וסותר כך פירש
❖
❖
ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה
(שם ד.)
אמה והקרן של מזבח העולה שהיו
בקונטרס ולא משמע כן בריש כל
ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים
ה
הכלים דאמר קנים
לו לארבע פינותיו ארבע אבנים
שיטה מקובצת
רבינו גרשום
העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין
קודם התרת כלים נשנו משמע דליכא
של אמה גובה ואמה על אמה עובי
אלא איסור בעלמא ואשכחן נמי שבות
ואותה אמה היתה באמה בת חמש
עליה משאוי התחתונה אינה צריכה כל
ריש לקיש מר' יוחנן האי
א] לבזבזיו וכצ"ל לקמן:
חיפן בשיש בצפוי עומד
ב] שלחנו מכפר בהכנסת
טפחים ולקמן מפרש אי דגובה אי
דאסרו במקדש כגון ציר העליון שמא
עיקר לפי שמונחת על טהרו ז] של שולחן
במסמר בטל העץ או אפילו
אורחים. הרגמ"ה: ג] דחי
דאורך ורוחב (ב) : יג] היסוד והסובב.
יתקע נגר המונח בפ' בתרא דעירובין
בצפוי שאינו עומד נמי
עלייהו שבת: ד] בכי האי
תנן התם רבי מאיר אומר כל אמות שהיו
: תנן התם ר' מאיר
בטל: בשחיפה הצפוי
שיעורא בלילה וחצי יום
של מזבח העולה. וכולהו מפרש
במקדש בינוניות חוץ ממזבח
הזהב והקרן
לבזבזי השלחן בטל העץ.
שלא יהיו הקנים לא מיעפש.
לקמן : אמת בנין. כגון חומת
אומר כו'. משנה היא במסכת כלים
וא"ל לא שנא צפוי כו' והכא
הרגמ"ה: ה] כיצד הוא
והסובב והיסוד רבי יהודה
אומר אמת
ו
נמי האי שלחן דמקדש אע"ג
הבית ומזבח העולה: אמת כלים.
עושה: ו] שלחן ובמוצאי:
פרק כל [כלי] בעלי בתים:
דצפוי אינו קבוע ליבטל עצו
ז] טהרו גב השלחן שבמקדש
בנין ששה טפחים ושל כלים
חמשה אמר
באמות אמה אמה וטופח. פירוש
ארון ושולחן ומזבח הזהב ז) :
ולטמא משום צפוי: בכלי
היה של זהב ולא מעפש.
רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד
דרשו ואלה
מ)
(אמה וטופח על אותה אמה
מדת המזבח יהיה
3
(ג) יד]
עץ ששמו אבטולגוס שאין
הרגמ"ה: ח] לבזבזיו:
דמיו יקרין כ"כ אבל כלי
ט] פרוסה לעני הס"ד:
מדות המזבח באמות אמה
אמה וטופח
תהא צריך להוסיף טפח טו] דהוה
באותן אמות שאמה בינונית תחזיק
מסומס עץ יקר הרבה חשיב
י] סניפין וקנים הס"ד:
וחיק
בת חמש שחסירה טפח מאמה
מהן אמה וטפח:
ולא בטיל אף עצי שטים נמי
יא] שבת ואע"ג: יב] שלחן
לא בטלי: מאי איכא למימר.
דקריר: יג] והיסוד:
בינונית): מדות המזבח. מזבח
וגבולה ונימא ותיפוק לי משום
יד] מתיבת אמה עד תיבת
העולה: באמות אמה אמה וטופח. באמות בינוניות יהא אמה אמה וטפח דאמותיו טז] והן בשל חמש דהויא לה של ששה אמה וטפח באלו:
צפוי שאני שלחן אע"ג
מדות בס"א הכל נמחק:
דמצופה רחמנא קרייה עץ
טו] טפח דהיינו: טז] דאמותיו
וחיק
ולא בטיל עצו דכתיב
אמה וטפח:
המזבח עץ וכו': שלחנו מכפר. להכנסת אורחין: מפוצלין מראשיהן. בראש כל לחם ולחם כדי שיהו סומכין בהן את הלחם והקנים מונחין ראשיהן על גבי אותן הפצולין: וכ"ח קנים היו. לב' הסדרים: ומפרש בגמרא מ"ט י"ד [לסדר
זה]. ארבע חלות צריכין שלשה שלשה קנים והעליונה ב' בלבד כו'. וכל קנה היה כחצי קנה מבוקע וחלול כדי שלא יהא לו כובד מפני שהוא של זהב. ונותן לארכו של שלחן על גבי הרצפה מפני שכל הכלים שהיו במקדש על גבי
הארץ ארכן לארכו של בית: נותנין לחם הפנים בכניסתו. בשעה שהוציאום מן התנור עד שיקטירו המוספין או עד שיביאו הבזיכין כדאמר מוספין בו' בזיכין בז' ואחר כך ד' כהנים נכנסין ב' נוטלין אותו הלחם מן השלחן של
שיש מוליכין אותו לפנים וכו': וביציאתו. בשעת סלוקו נוטלין אותו ומניחין אותו על אותו של זהב עד שיקטירו את הבזיכין: ואי ס"ד דאורייתא כיון דנפקי מקראי אמאי אין דוחין את השבת: דקנים טעמא דלא מיעפש לחם בכי
הא שיעורא בלילה וחצי יום שלא יהיו שם הקנים לא מיעפש לא את החדש ולא את הישן ואינו דוחה את השבת: ארבעה חלות. משניה קא חשיב מלבד התחתונה: העליונה. (הששית תחתיה) [שהששית מונחת עליה] אינה צריכה
אלא ב' קנים לפי שאין עליה על החמישית אלא משוי חלה אחת: טהרו. על גבי השלחן עצמו על של זהב ולא מיעפשא: בבינונית. באמה בת ששה משום הכי קא קרי לה בינונית לפי שיש קטנה ממנה ויתירה ממנה: הקרן והסובב
והיסוד. של מזבח החיצון: רבי יהודה אומר אמת הבנין. הקורות: של כלים. רבי יהודה מרבה כל הכלים באמה בת חמשה: אמה וטפח. אמה בת חמשה כלומר אמה שצריך להוסיף לה טפח קודם שתהא כאותה של בת ששה: