צט:
שתי
הלחם
פרק
אחד עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שביטולה של תורה. כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר
א)
מא א
ב) ג)
שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה י]: תקפה. שלא יכול
מב ב
להעמיד גירסתו: רק. מיעוט הוא: נוצרה בארבעים. צורת הולד לארבעים יום במסכת נדה : מתני' על פתח הבית. אצל פתח
מג ג
ד) ה)
ההיכל בכניסתו (א) ולא היו מניחים אותו שם אלא להראותו שמעלין בקדש דעכשיו מניחו על של שייש ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב
ו)
מד ד ה
של משה ועל של זהב ביציאתו עד
ז)
מה ו
ח)
יכול
שיוקטרו בזיכין כדקתני לקמן :
יא]
שביטולה של תורה זהו יסודה דכתיב אשר
אפילו מחמת אונסו. משנה
❖
1
ט)
(מתני') המכניסין עומדין בצפון.
היא במסכת אבות :
שברת אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך
י) כ)
אחד של כסף. ברוב ספרים גרסינן
דהכי שפיר דאותן מסדרין העבודה
יב]
ששברת ואמר ריש לקיש תלמיד חכם
ל) מ)
תורה אור השלם
יהו בצפון דקדושת צפון חמירא:
של שייש וכן מוכח במסכת
נ)
שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא שנאמר
ופניהם לדרום. וסתמא כמאן דאמר
ס) ע)
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ
שקלים פרק י"ג שופרות
וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה
פ) צ)
2
שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁנִים
שולחנות מזרח ומערב מונחין ורוחבן
דתנן י"ג שולחנות היו במקדש ח' של
וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת את
כסהו כלילה ואמר ריש לקיש כל א] המשכח
צפון ודרום: אלו מושכין. ועד שלא
ק)
שייש בבית המטבחיים ושנים במערבו
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הלֻּחֹת
דבר אחד מתלמודו עובר בלאו שנאמ' השמר
יגביהו הן מן השלחן אלו מניחין:
הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
3
של כבש אחד של שייש ואחד של כסף
ר)
שמות לד א
❖
אפילו אלו נוטלין. לעצמן: ואלו
לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים
ושנים באולם אחד של שייש ואחד
2. וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גּם
מניחין. אחר שסילקו אף זה היה
נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה וְדָמיתִי
של זהב ואמר בגמ' ס) תני של כסף
וכדר' אבין אמר ר' אילעא דאמר רבי אבין
הושע ד ה
אִמֶּךָ:
תמיד כדמפרש טעמא בגמ' דאין
ע) [היו] ר' אחא ור' מיישא ומטו
אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר השמר פן
3. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפשְׁךָ
הגהות הב"ח
תמיד אלא שלא ילין שולחן לילה אחד
בה משום רב שמואל בר רב יצחק
מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדּבָרִים
ואל אינו אלא לא תעשה רבינא אמר
(א) רש"י
אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ
בלא לחם: חל יו"כ להיות בשבת.
לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח
מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיּיךָ וְהוֹדַעְתָּם
ב] השמר ופן שני לאוין נינהו רב נחמן בר
ואין יכולין לאוכלו היום: החלות
פ)
לא כדין תני זה אחד מן הנסים שהיו
לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
יצחק אמר בשלשה לאוין שנאמר השמר לך
דברים ד ט
מתחלקות לערב. ולא למחר דנפסל
במקדש שכשם שהיו מניחין אותו חם
4. וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לחֶם
ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים
בלינה לאחר זמנו שנסתלק: השעיר.
כך מוציאין אותו חם שנאמר
פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד:
שמות כה ל
יכול אפי' מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו
של מוסף שהוא חטאת והוא שעיר
לשום לחם חם ביום הלקחו
3
(ב) ד"ה ודבר
5. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה
❖
הנעשה בחוץ ונאכל לכהנים נאכל
מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר רבי
ריב"ל אמר אין מזכירין מעשה נסים
זה לא
מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָליְלָה
לערב בלילי יג] שבתות אע"פ שאין
לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכל
משמע דכולה סוגיא אשולחנות של
דוסתאי בר' ינאי אמר יכול אפילו תקפה
הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ את
יכולין לבשלו בשבת: הבבליים.
אולם קיימא דמיוחדים ללחם צ) ולא
עליו משנתו ת"ל רק ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי
גליון הש"ס
דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:
כהנים אוכלין אותו חי כשחל יום
יהושע א ח
אשולחנות דבית המטבחיים ובמערבו
תרוייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה
גמ' א"ר יוחנן משום רשב"י.
6. וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשׁה פָּנִים אֶל
הכפורים בערב שבת: גמ' הישנה.
של כבש דמיוחדים לאברים ומיהו
פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אישׁ אֶל
בארבעים כל המשמר תורתו נשמתו
❖
מערכות שעמדו שם בשבת זו: ילין.
בכל הספרים כתוב שם במשנה
רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה
משתמרת וכל שאינו משמר את התורה אין
וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נעַר לֹא
בלילה: מדבריו של רבי יוסי. דאמר
ובמסכת תמיד מייתי לה בפרק לא
יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:
נשמתו משתמרת תנא דבי רבי ישמעאל
משום דעמד הישן שחרית מעט בשלחן
היו כופתים אחד של
שמות לג יא
רבינו גרשום
7. וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחב
והחדש ערבית מעט קרי ליה תמיד
משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו אמר
כסף ואחד של זהב בשולחנות של
ואית דאמר ואין מורידין דהאי
לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת
שמע מינה אפי' לא שנה אדם אלא
אולם ואין לדחות דרוצה לומר דכי
כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני
קרא פתח בויקם וסיים בויקם:
שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן:
❖
שביטולה של תורה זה הוא
איוב לו טז
פרק אחד וכו': אסור לאומרו.
היכי דאיכא נס אלחם ה"נ אאברים
נוטל ממך איסר בדמיה נשמתך אני נוטל
יסודה. קיומה כדאמר מבטלין
שלא יאמר בקרית שמע סגי ולא
דאם כן הוה ליה לאיתויי מתני'
ממך: מתני' א שני שולחנות היו באולם
ת"ת להוצאת המת ולהכנסת
ירגיל בניו לתלמוד תורה: מצוה
כלה: א"ל הקב"ה יישר כחך
מוסף רש"י דמסכת אבות לא הסריח
מבפנים על פתח הבית אחד של שייש ואחד
ששיברת. דדרש משה ק"ו
לאומרו כו'. דסבר משום קרית שמע
בשר הקודש מעולם ובקונט' משמע
אשר. (יבמות סב.)
כדמפרש ביבמות: וכשלת
של זהב על של שייש נותנים לחם הפנים
נוטל שכר גדול כזה כי אז תצליח את
היום וכשל גם הנביא. היינו
כגירסא במתני' דהכא של שייש
(שבת פז.) יישר כחך
ת"ח: כסהו כלילה. שיהא
בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין
דרכיך אם היה עוסק כל היום כ"ש
ק) ובגמ' בברייתא של כסף ר) ופי' שם
ששברת.
כבודו חביב עליך ככבודך:
בקודש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים
ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד
ב
בקונטרס בגמרא דהאי דקרי לה
יכול אפילו תקפה. לשון תקפה
שקשה עליו הרבה משנתו
תורה. ל"א סברי הנך רבנן דמצי
שעליו לחם הפנים תמיד וארבעה כהנים
בברייתא כסף היא ברייתא דשקלים
ג
(ב"ב יד:) כסהו
שאינו יכול להבינה וסרה מלבו
פטרי נפשייהו בקרית שמע ויתבי
ופלוגתא דתנאי היא והא דפריך
כלילה.
בעל כרחו שאינו מבינה: ת"ל
נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם
כלילה
רק מעוט זה: שלא ילין לילה
כולי יומא וגרסי שמע מינה שכר גדול
במסכת תמיד מכדי אין
שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים
(מו"ק יז.) וארבעה
אחד בלא לחם: דבר זה אסור
יש: צא ובדוק כו'. (ב) דבר שלא
עניות במקום עשירות אמאי עבדי
כהנים נכנסין.
לומר בפני עם הארץ. כדי שלא
ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין
שני
יהא בעולם: ופליגא. הא דר'
יפטור עצמו בכך וימנע
דשייש ניעבדו דכספא ודהבא ומשני
סדרים.
המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום
מללמוד תורה: מצוה לאומרו.
ישמעאל דאמר חובה ללמוד כל היום:
ר' שמואל בר רב יצחק מפני שמרתיח
שני בזיכין.
כדי שיחשוב בלבו מה בדבר
והמוציאין עומדים בדרום ופניהם בצפון
ג]
כל כך חביבין כו' לא ימוש. הבטיחו
זה קיים לא ימוש ויש לו קיבול
אכולהו פריך ור' שמואל בר רב
שכר אילו למד יותר כ"ש
אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה
שלא תשתכח תורתו ממנו: לא יהיו
יצחק לטעמיה דחייש להכי במסכת
מקדימין לפניהם שנים
וכ"ש: ואיכא דמפרשי מצוה
שקלים : מהו ללמוד
עליך חובה. כאדם שיש יד] לו חוב
כנגד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד
ליטול.
לאומרו בפני עם הארץ כי היכי
ד]
4
ושנים ליטול שני
דמחבבו ת"ח דהא מצו למפטר
ואומר מתי אפרענו ואיפטר כך
חכמת יונית. תימה וכי לא היה יודע
ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין
בזיכין.
נפשייהו בק"ש שחרית וערבית
לא יאמר אדם אשנה פרק אחד
דגזרו עליה ולעיל פירשתי בריש
ועסקי כולי יומא: פסוק זה לא
אף ה] היא היתה תמיד ו] ד יצאו ונתנום על
ימוש. לא קאמר ליה לא משום
ואיפטר שאי אתה רשאי לפטור עצמך
רבי ישמעאל :
שלחן הזהב שהיה באולם הקטירו הבזיכין
חובה ולא משום מצוה אלא
לא
מהן: הסתת אדם אינה אלא לרעה
יהו עליך חובה. כאדם שיש
משום ברכה נאמר דברכו
והחלות מתחלקות לכהנים חל יום כיפורים
ה
ז]
הקב"ה ליהושע ואמר לא
כמו כי יסיתך אחיך בן
לו חוב ואומר מתי אפרענו
ימוש: דברי תורה לא יהו
להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל
אמך וגו': ואף הסיתך. הקב"ה
ואפטר כך לא יאמר אשנה פרק
בעיניך חובה. שלא תאמר כיון
להיות בערב שבת שעיר של יום הכפורים
ו
ללמוד תורה כדי לינצל מגיהנם:
שלמדתי הרי עשיתי חובתי
אחד ואפטר שאי אתה רשאי לפטור
ר' יוסי
ושוב אני פטור אלא כל שעה
❖
נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא
שפיה צר. ולמה פיה צר שיהא
את עצמך מהן כך פירש בקונטרס
אומר אפי' אלו נוטלין.
תעסוק בהן:
חי מפני שדעתן יפה: גמ' תניא רבי יוסי
עשנה צבור בתוכה ולא יצא חוץ
עוד יש לפרש לא יהו עליך חובה
אף
כדי שידונו רשעים באש ובעשן:
שלא תעסוק אלא בהן ואי אתה רשאי
אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר
היא היתה תמיד.
שיטה מקובצת
נ) העמיק הרחיב. כיון שבא לעומק
לפטור עצמך מהן שלא תעסוק
את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה
א] כל ת"ח ששכח: ב] אמר עובר
מיד מרחיב ובגיהנם משתעי דרישיה
בהן כלל אלא יפה תלמוד תורה
אני מקיים
לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא
בשני לאוין השמר ופן ותיבות
דקרא כי ערוך מאתמול תפתה:
עם דרך ארץ אי נמי לא יהו עליך
שני לאוין [נינהו] נמחק:
לחם א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד
ג] ופניהם. לצפון: ד] של זה.
למלך
חוב ללמוד כל התורה כדתנן במסכת
בצד טפחו: ה] אף זה:
אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות
אבות לא עליך המלאכה
ו] (הולכים. ותיבת יצאו נמחק):
לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך $ אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי
(שבת קלג:)
ז] הבזיכין החלות: ח] תיבת אדם
5
לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל:
אפילו סילק את הישנה.
נמחק: ט] צר כדי שיהא עשנה:
אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה
ששונאין
י] לטובה [שעשה] משה קו"ח
בעצמו מה פסח שאינו אלא
אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ שאל בן דמה בן אחותו של ר'
מצוה אחת אמרה תורה כל בן
ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה
(מגילה כא.)
נכר לא יאכל בו כל התורה
כולה וכל ישראל מומרים על
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה
אחת כמה וכמה כדאמרי' בפ'
הבא על יבמתו [ד' סב ע"א]:
ולמוד בה חכמת יונית ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן פסוק זה אינו לא
יא] במתני' והס"ד ואח"כ מה"ד
חובה ולא מצוה אלא ברכה ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר שנאמר ומשרתו יהושע
6
המכניסין: יב] שפיר. מלתא
דאותן המסדרין יהו בצפון:
בן נון נער לא ימיש מתוך האהל אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה לא ימוש
יג] בלילי. שבת: יד] שיש. עליו
ספר התורה הזה מפיך תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך
חוב:
מהן אמר חזקיה מאי דכתיב 7 ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך
את
חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה והקדוש ברוך הוא
הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם ח] אדם מסית
מסית את האדם מדרכי מיתה
לדרכי
חיים
שנאמר
ואף
הסיתך מפי
צר
מגיהנם שפיה צר
שעשנה צבור
ט]
בתוכה