המנחות
והנסכים פרק
שנים עשר
מנחות קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אע"ג
דמכלי שרת לא אשכחן. ז] דבר דמיפריק לאחר שקדש בכלי שרת
דנטמאו כטהורים דמו. מדלא קאמר טהורים נינהו משמע
א)
א
ב)
ואפי' בהמה ח] בעלת מום שנאמר בה פדיון לאחר שקידשה בכלי שרת
דמקבלי טומאה אלא דלא חשיבא טומאה ותימה דבפ' כל
ג)
כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון: ואם (א) ו) ט] בבהמה הטמאה הפסולין אמרינן והאמר מר והבשר לרבות עצים
ד)
ג ב
ה)
וגו'. וכתיב בתריה והעריך אותה וגו'
אלמא נפדין: טמאה ממש.
ולבונה הכא במאי עסקינן
כגון שקדשו בכלי ואע"ג דאליבא דרבא
ד ג
כגון סוס וגמל וחמור: כשהוא אומר.
מסיק הכי אביי נמי לא פליג בהא
ו)
ז) ח)
ה ד ה
למטה מאותה פרשה ואם בבהמה
וי"ל דהתם מדאורייתא והכא מדרבנן
דמכלי שרת לא אשכחן דמיפריק ובעל מום
❖
ט) י)
הטמאה ופדה וגו': מומין קבועין
והכא נמי הא קאמר עצים כמה דלא
היכא איקרי טמא דתניא ואם כל בהמה
1
ועוברין מפרש בבכורות :
משפי להו לגזירין דלא מיתכשרי משמע
טמאה א] אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'
תורה אור השלם
מותיב רב הונא. לשמואל: עופות
דאז מקבלי טומאה מדאורייתא
כ)
א בבעלי מומין שנפדין הכתוב מדבר אתה
קדושת הגוף נינהו. דהן עצמן
וקדושת כלי דהתם היינו שיפוי גזירין
ל)
1. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה
אומר בבעלי מומין שנפדו או אינו אלא
מ)
אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה
קרבין ואין צריכין קדושת כלי: אלא
דהכא ובקונטרס פי' התם דמיירי
נ)
קָרְבָּן לַיְיָ וְהֶעֱמיד אֶת
בבהמה טמאה ממש כשהוא אומר 2 ואם
עצים ולבונה. שלא קידשם בכלי וכלי
בעצים שחתה במחתת כלי שרת
ס)
הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן:
ע)
בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה
ויקרא כז יא
שרת כי נטמאו ליפרקו דהא לאו
מעל המזבח עם גחלים ולפיכך צ"ל
2. וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה
קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי
דהכשר של שיפוי גזירין דהכא דרבנן
טמאה אמורה הא מה אני מקיים ואם כל
פ)
וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חמִשִׁתוֹ
קרבן הם אלא לאו משום דמנחות
ולא יתכן פירוש זה דבמסכת תמיד
עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנמְכַּר
בהמה טמאה בבעלי מומין שנפדו הכתוב
❖
ויקרא כז כז
בְּעֶרְכֶּךָ:
משמע שהיה חותה מן
ונסכים טהורים אין נפדים והני אע"ג
צ) ק)
מדבר יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא
דנטמאו כו': ועצים לאו בני קבולי
המאוכלות הפנימיות וגם אין לפרש
יקריבו ממנה קרבן לה' מי שאינה קריבה לה'
הגהות הב"ח
טומאה נינהו אלא משום חיבת
❖
דמיירי אליבא דרבי בהקומץ רבה
כל עיקר יצתה זו שאינה קריבה היום וקריבה
הקודש. דכתיב והבשר ז) לרבות עצים
במתנדב עצים דעצים
(א) רש"י כל
❖
למחר מותיב רב הונא בר מנוח העופות
בהמה טמאה
ב
ולבונהח). וה"מ כי משפי להו י] ונסרן
קרבן נינהו ובעו כלי שרת דהא
רבינו גרשום
והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין
ומייפן לגזירים לבקעיות יפות דחזו
מסיק התם דנעשה כמי שקרבו
ב]
דמדמינן טמא לבעל מום
לעזי רש"י
להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה
למערכה: לעולם אימא לך טהורים
מתירין דתנן כל שאין לו מתירין
לפדייה הני מילי קודם
בעלמא נפדין והני. כטהורים דמו
משיקדש בכלי ולרבי הא אמרי' עצים
בשלמא עופות קדושת הגוף נינהו ולא נאמר
טייל"א. קרום על העין
דקדשו בכלי אבל מאחר
❖
דקדשו בכלי אין להן פדייה
והיינו טעמא דלא מיפרקי: משום
הפוגע בראייה.
טעונין קמיצה אלמא יש להן מתירין
אלא בבהמה אלא עצים ולבונה וכלי שרת
דמכלי שרת לא אשכחן
דלא שכיחי. ואי הוו יא] להו פדיון
אע"ג דבפרק הקומץ רבה (שם) אמר
דמיפריק: הרי בהמה טמאה
ליפרקו אלא לאו משום ג] דטהורין בעלמא
טהורין פריק להו לחולין ותו לא משכחי
שהקומץ והשירים הכל למזבח אלמא
אמור. דמקדישין בהמה
שיטה מקובצת
אין נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורים
טמאה כגון פרד סוס גמל
גזברין מידי אחרינא לצורך העבודה:
קדושת כלי דהתם היינו שיפוי גזירין
חמור: הא מה אני מקיים
א] טמאה וגו' בבעלי מומין
דמו ד] דעצים ולבונה לאו בני אשויי אוכלא
תמימים. בהמה יב] טהורה ט) : אלא
דהכא ובעצי המערכה ומתוך לשון
אם כל בהמה טמאה וכו'.
כו' והשאר נמחק: ב] תיבת
נינהו אלא חיבת הקודש משוה להו אוכלא
וק"ל ר' כל היכא דכתיב
שנטמאו נמחק: ג] משום
למזבח. שימכרו לצרכי קרבנות: הוה
הקונטרס משמע דכמה דלא משפי
בגמ' ירעו עד שיסתאבו
דבטהורין: ד] מתיבות דעצים
דעצים כמה דלא משפי להו לגזירין לא
הדר ביה. ממאי דאמר יג] י) (עופות)
להו לגזירין טהורין לגמרי וכטהורין
היינו עד שיוממו דנפקא לן
ולבונה עד משוה להו אוכלא
מהכא דבעל מום איקרי
נמחק: ה] מתיבות ואע"ג
מנחות ונסכים נפדין טהורים אע"ג
דמו לאו דוקא אלא טהורין ממש
מיתכשרי לבונה נמי כמה דלא קידשה בכלי
טמא: אלא עצים ולבונה
דקדושת דמים כו' עד
דראויין למזבח: בדוקין. טייל"א:
וא"ת וכי משפי להו לגזירין בקורדום
שרת לא מיתכשרה כלי שרת נמי הואיל
וכלי שרת. אם איתא
וטהורים הם נמחק:
דטהורין בעלמא נפדין
ו] דאמרי. ר' אושעיא אמר:
כולן. כל המנחות: חוץ ממנחת
היכי מקדשי והא קורדום אינו כלי
ואית להו טהרה במקוה לא לעולם אימא לך
כדקאמר שמואל הני נמי
חדושי הרגמ"ה
חוטא. שאפילו טהורה נפדית שהרי
שרת כדמשמע בתוספתא דתניא
ליפרקו דהני אין בהן
דבטהורים בעלמא. מנחות
טהורין בעלמא נפדין והני משום דלא שכיחי
מ)
אמרה תורה בקרבן עולה ויורד
השואל קורדום של הקדש מחבירו
קדושת הגוף כל כך דאין
ונסכים טהורים אין נפדין:
הוא בשלמא לבונה וכלי שרת לא שכיחי
באין בגלל עצמן כמו
והני נמי אע"פ שנטמאו
מחטאתו על חטאתו בכבשה או
ביקע בו ובא חבירו וביקע בו כולן
העופות אלא לאו ש"מ
כטהורים נינהו דעצים
אלא עצים מישכח שכיחי עצים נמי כיון
שעירה ובתורים כתיב מחטאתו
מעלו נתנה לחבירו וחבירו לחבירו
דמשום הכי אין להו פדיון
ולבונה לא אשכחן להו
דטהורין בעלמא מנחות
טומאה בפירוש אלא דקרא
דאמר מר כל עץ שנמצא בו תולעת פסול
ובמנחה כתיב על חטאתו כ)ודרשינן
הראשון מעל והשני לא מעל ובעולה
ונסכים טהורין אין נפדין:
מרבי להו מן והבשר
לגבי מזבח הילכך לא שכיחי אמר רב פפא
(בפרק בתרא)ל)יד] דלהכי כתיב מחטאתו
אינו כן נתנה לחבירו וחבירו לחבירו
והני נמי אע"ג דנטמאו
לרבות עצים ולבונה משום
כטהורין דמו דעצים ולבונה
חיבת הקודש. (אמר) רב
בכבשה דמשמע מקצת חטאתו שאם
כולן מעלו ואמר בפ' השואל
אי שמיעא ליה לשמואל הא דתניא
לא אשכחן להו טומאה
(פפא) [כהנא] [אמר] (סבר)
המשאיל קורדום של הקדש
היה עשיר כשטימא מקדש והפריש
בפירוש אלא דקא מרבינן
המתפיס תמימים לבדק הבית אין פודין אותן
טהורין אין נפדין המנחות
ג
להו מן והבשר לרבות עצים
והנסכים: שהרי כתיב.
מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו
מעות לכבשה או שעירה והעני יביא
אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא
ולבונה משום חיבת הקדש
במנחת חוטא על חטאתו
נ)
מותר לבקע בו בתחילה ויש לפרש
ממקצת דמי תורים או מנחה והשאר
ועצים כמה דלא משפי להו
[ואפשר למכתב מחטאתו
מידי מזבח לעולם ה] ואע"ג דקדושת דמים
(כגון) [כמו] משפה. לא
דקורדום דהתם לא במיוחד לעצי
חולין ולהכי כתיב גבי עשירית
מאי על חטאתו] דאית ליה
נינהו אין נפדין הואיל וטהורים הם הוה הדר
מתכשרי בחיבת הקדש
דין חטאת דאינה נפדית
מערכה מיירי אבל כלי שרת היה
האיפה על חטאתו דמשמע יוסיף
וכטהורין בעלמא [הוי].
אפילו טמאה כדתנן בתמורה
ביה ולא היא שמיעא ליה ולא הדר ביה לאו
להם מיוחד לעצים שמשפן ומנסרן
שאם היה עני והפריש עשירית האיפה
וקשיא לשמואל: לא לעולם
[דף כא ע"א] ושאבדה
אימא לך דטהורין בעלמא
ונמצאת בעלת מום תמות
אמרת התם כיון דלא שכיחי לא מיפרקי הכא
ומייפן לעשות בקיעות יפות דחזו
והעשיר יפדנה ויוסיף עליה מעות
נפדין והני עצים ולבונה
ובעלת מום היינו טמאה
ויביא כבשה או שעירה: לרבי שמעון.
למערכה ואם תאמר טז] וכיון דקורדום
נמי כיון דשכיחי מומין דפסלי בבהמה דאפי'
וכלי שרת אמאי אין נפדין
כדאמר: פיגל במנחה. כגון
משום דלא שכיחי ממינייהו
שקמץ ע"מ להקטיר קומצה
דאמר לקמן כל האסור בהנאה אינו
דתוספתא לאו כלי שרת הוא אמאי
בדוקין שבעין נמי פסלי הילכך לא שכיחי
הרבה כמו סולת ויין
או לאכול שיריה למחר:
מטמא טומאת אוכלין: הערלה.
מעל השני הא מכיון דבקע הראשון
דמנחות דנסכין הילכך אין
לר"ש. דהאי מתני' דערלה
רב כהנא אמר טמאין נפדין טהורין אין
נפדין: אין פודין אותן.
לא מטמא טומאת אוכלין הני
טו] וכל הנך איסורי הנאה נינהו:
ומעל בו יצא לחולין כדתנן במסכת
נפדין וכן א"ר אושעיא טמאין נפדין טהורין
להוציאן לחולין: אלא
שירים משום דלא הוה להו
ושור
מעילה אין מועל אחר מועל
למזבח וכו': הוה הדר ביה.
שעת הכושר כדמוקמינן
אין נפדין איכא דאמרי א"ר אושעיא אפי' טהורין נפדין רבי אלעזר אומר כולן
ד
ו]
מהא דאמר דטהורין נפדין:
לקמן כגון דאקדשינהו
במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת
הילכך לא שכיחי תמימין
לחטים דמנחות במחובר:
טמאין נפדין טהורין אין נפדין ה חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שהרי
בלבד כיצד רכב על גבי בהמה ובא
ואינו פודן אלא למזבח אבל
עכ"ל הרגמ"ה: ז] אשכחן
אמרה תורה מחטאתו על חטאתו אמר רבי אושעיא שמעתי פיגל
חבירו ורכב ובא חבירו ורכב כולן
מנחות ונסכים דשכיחי
שום: ח] ואפילו בהמה
טהורין נפדין. רב כהנא אמר
שנאמר בה כו' כגון ששחטה
במנחה לרבי שמעון אינו מטמא טומאת אוכלין דתנן הערלה וכלאי הכרם
מעלו שתה בכוס של זהב ובא חבירו
[טהורין] אין נפדין המנחות
לא: ט] ואם כל [בהמה
ושור
ושתה ובא חבירו ושתה כולן מעלו
והנסכים: שהרי כתיב
טמאה]: י] להו מנסרן:
במנחת חוטא על חטאתו
יא] ואי הוו מפיק להו לחולין
מה שאין כן בקדושת דמים וי"ל
ואפשר למכתב מחטאתו
תו לא: יב] בהמה תמימה:
דההיא דתוספתא מיירי בקורדום ס) המסור ליד גזבר דומיא דנטל אבן או קורה של הקדש לא מעל דקתני התם בתר ההיא דקורדום וקתני
מאי על חטאתו דאית ליה
יג] דאמר עופות ומנחות:
דין חטאת דאינה נפדית
יד] בתרא דכריתות:
בה נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ע) עד שידור תחתיה שוה פרוטה ופריך עלה הש"ס בפרק בתרא דמעילה ובפרק קמא דחגיגה
אפילו טמאה כדתנן
טו] הערלה וכו' וכל:
מכדי מיגזל גזלה מה לי הוא מה לי חבירו ומשני בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן פ) ולכך יוצא הקורדום כולו לחולין כשנותנו
בתמורה ושאבדה ושנמצאת
טז] וכיון דקורדום. עיין תוס'
בעלת מום תמות ובעלת
קדושין דף נה ע"א [ד"ה אין
לחבירו שהרי מוציאו כולו מרשות הקדש אבל כשמבקע בו והוא סבור שהוא שלו אינו מוציאו מרשות הקדש אלא הנאת הביקוע
מום היינו טמאה כדאמרן:
מועל אחר מועל]:
כיון דגזבר הוא ועדיין בידו אינו יוצא מרשות הקדש ולכך מועלין כולן שאין הקורדום מתחלל על ידי הביקוע אבל איניש בעלמא
פיגל במנחה. כגון שקמץ
שאינו סבור שהוא שלו כי מבקע ביה מיגזל גזליה ומפיק ליה מרשות הקדש ומתחללת הקדושת דמים בכך ואפי' אין מתכוין לגזול
על מנת להקטיר קומצה
למחר או לאכול שיריה
אלא דעתו להחזיר לרשות בעלים לאחר ביקוע הא קיימא לן שואל שלא מדעת גזלן הוי לרבנן וקם ליה כוליה ברשותיה
למחר: לר' שמעון. דהאי
דאפילו נתכוון להיות שואל כאילו נתכוון לגזול דמי והא דאמר בהשואל המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה
מתניתין דערלה: אין
מטמאין טומאת אכלין. הני
שבו וחבירו מותר לבקע בו צ) בתחלה וסתם משאיל סבור שהוא שלו מדלא מעל אלא לפי טובת הנאה שבו ק) שחבירו מותר לבקע
שירים משום דלא הוה להו
בו בתחלה דיצא לחולין ומיהו נראה שעדיין הקדש מעורב בו כיון שהוא סבור שהוא שלו ואינו מתכוין להוציא הקורדום
שעת הכושר כדמוקמינן
לקמן כגון דאקדשינהו
מרשותו מ"מ שרי לבקע בו שהרי הנאת הביקוע כבר יצתה לחולין כיון שאינה מסורה לו והא דאמרינן גבי בית בפרק האומר
לחיטין דמנחות במחובר:
משקלי הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש ופריך כיון דמעל נפיק לחולין לאו כולי בית קאמר דאפי' קורדום
כה"ג לא היה יוצא כולו לחולין אם השכיר לחבירו קורדום של הקדש מידי דהוה אמשאיל אלא השכר לבדו הוא דיצא לחולין וברוב ספרים
נמי כתוב נפיק שכר לחולין: פיגל במנחה לרבי שמעון אינו מטמא טומאת אוכלין. ומפרש טעמא משום
דאוכל שאי אתה
יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל
ומוקי לה
במסקנא דאקדשה
במחובר שלא היה לה שעת
הכושר דטהורין
אין
נפדין וא"ת א"כ
עולה