קא: המנחות
והנסכים
פרק
שנים
עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושור הנסקל. ששחטו לאחר
שנגמר דינו דאי נסקל ממש מטמא
עולה לרבי שמעון לא תטמא טומאת אוכלין דאוכל שאי אתה יכול
א)
ו א
ב)
טומאה חמורה דנבילה היא: ועגלה ערופה. ששחטה לאחר ירידתה
להאכילו לאחרים הוא כמו מנחה שפיגל דלא מקבלת טומאה אם
ג)
ז ב
לנחל איתן ד] דאוסרתה: וצפורי מצורע. ששחטן: ופטר חמור.
הקדישה במחובר וזה נמי לא היתה לה שעת הכושר וי"ל דאכילת
ד)
ח ג
ה)
ט ד
ח)
ואת בנו לענין
ששחטו לעובד כוכבים ולא
בא עדיין לטומאת נבילות כגון בעודו
מזבח שמה אכילה כדאשכחן באותו
אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים
מפרכס דאמרינן בהעור והרוטב
ו)
י ה
ז)
יא ו
השוחט בהמה טמאה
בהיא חולין ובנה עולה דחשיב עולה
ושור הנסקל ועגלה
ערופה וצפורי מצורע
❖
ח)
לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה
שחיטה הראויה ואפילו לרבא דלא
ופטר חמור ובשר בחלב כולם מטמאין
א
טומאת אוכלין אבל לא טומאת
חשיב ליה שחיטה הראויה ופטר משום
טומאת אוכלין ר"ש אומר כולן אין מטמאין
ט)
שיטה מקובצת
נבילות ו) : ה] פטר חמור. אסור
אותו ואת בנו לר"ש ט) לענין אוכל
טומאת אוכלין ומודה ר' שמעון בבשר בחלב
שאתה יכול להאכילו לאחרים מודה
בהנאה כל זמן שלא נפדה דקדוש
א] אוכלין ופיגול תיבת והא
שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו
י)
ל"ש: ב] ליה הא: ג] קלים
דשמה אכילה מידי דהוה אטריפה
בבכורה הוא. ל"א ואפי' היו נבילות
כ)
דמצוה:
שעת הכושר ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן מאי
שנשחטה דשחיטה שאינה ראויה
מטמא טומאת אוכלין וכגון דאיכא
ל)
חדושי הרגמ"ה
מ)
טעמא דר"ש מכל האוכל אשר יאכל אוכל
והיתה לו שעת הכושר. פי'
י)
והויא אוכל שאתה יכול להאכילו
פחות מכזית דלא חזי לטומאת נבילות
1
נ)
קודם שנתערב ונתבשל: פיגל
❖
ותדע דהא עצים ולבונה מקבלין
מצטרף לפחות מכביצה אוכלין להשלימו
שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל
במנחה מטמא טומאת אוכלין.
לכביצה: בשר בחלב. איכא תנא
טומאה לר"ש על כרחך משום אכילת
וקשיא לר' אושעיא: לא קשיא.
אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים
הא דאמר ר"ש אינו מטמא
דאסר ליה בהנאה בפרק כל הבשר
מזבח דאי משום חיבת הקודש לחודיה
אינו קרוי אוכל והא פיגל במנחה נמי אוכל
טומאת אוכלין דלא היתה לו
תורה אור השלם
: הואיל והיתה לו שעת
ז]
הא לא מהניא חיבת הקודש לשוייה
שעת הכושר דאקדשה
שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא אי
1. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
במחובר: והא לן לפני זריקה
הכושר. דאי תרו ליה כולי יומא
אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים
כו'. מקשים עוד לר"ש דאמר
אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטמָא
הכי בשר בחלב נמי תיפוק ליה דאוכל
כ) דאי לא פיגל במנחה יטמא לר"ש
בחלבא לא מיתסר עד שיבשלנו:
משום דפרה מצוה לפדותה
וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשּׁתֶה בְּכָל
שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא דתניא
כְּלִי יִטְמָא: ויקרא יא לד
משום הכי מטמאה (דאפדייה)
שאי אתה יכול להאכילו לאחרים.
טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר
[דכפדויה] דמיא והרי לן דמצוה
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בשר בחלב
עובדי כוכבים שאסורים בהנאה:
הכושר קודם פיגול מיד כשנתקדש
למזרקיה קודם שילין ואי בעי
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּה וַאֲכָלָהּ
למזרקיה קודם שלן היה יכול
אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי
והאי דפיגל במנחה נמי אי אתה
בכלי דחיבת הקודש מכשרתה ועוד
אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עם קָדוֹשׁ
2
וקתני דאין מטמא טומאת
אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשּׁל
יכול להאכילו לאחרים. דבת שריפה
ל) כמו שמדקדק מפרה ח] מ) :
עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: דברים יד כא
אוכלין אלמא לא אמרינן כזרוק
ועגלה ערופה. לאו כשנערפה
3. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
דמי: הא לא קשיא כגון שלא
היא ולקמן מוקי לה בשלא היתה לו
גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר ואנשי
3
היתה לו שהות למזרקיה כגון
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
שעת הכושר מעולם: אי הכי.
דא"כ תיפוק ליה משום
קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא
ששחטו סמוך לשקיעת החמה
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:
❖
דטעמא דר"ש משום אוכל שאתה
נבילה אלא בששחטה וקא סבר
שמות כב ל
משום הכי לא מטמא דלא עמד
תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר
ליזרק: ה"נ קאמר קודם שיראה
יכול להאכילו הוא: מה להלן מותר
ירידתה לנחל איתן אוסרתה ולמאן
לזריקה. היינו שלא היה שהות
בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר
בהנאה. כדכתיב לכלב תשליכון
דאמר עריפתה אוסרתה נמי מצינן
ביום למזרקיה: לאחר שיראה.
הגהות הב"ח
בהנאה חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה
שהיה לו שהות ביום למזרקיה
אותו והא הנאתו הוא מה שכלבו
למימר דקא סבר ר"ש עגלה בשחיטה
(א) גמ' ושמעינן
מטמא טומאת אוכלין: ותו
יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידיה נמי
אוכל ו] דמחשבתו ז) עליו: ועוד
כשירה כדאמרינן בפ"ב דכריתות
(ב) רש"י
פריך לר"ש והא פיגל דמצוה
❖
מחשבת איסור
למזרקיה בלא מחשבת פיגול
לדידיה נמי. לצורך ישראל עצמו
אי נמי משערפה ועריפתה
היתה לו שעת הכושר מיתיבי ר"ש אומר
כו' עכ"ל הרגמ"ה: ד] איתן.
מטהרתה מידי נבילה כדמוכח בסוף
הוה ליה שעת הכושר אבל אינך לא
יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש
דקיי"ל ירידתה לנחל איתן
ב
אוסרתה: ה] ופטר: ו] אוכל.
מוסף רש"י
חטאת העוף :
הוה להו שעת הכושר לקבל טומאה
נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לן
דמזונותיו עליו: ז] לחודיה. עיין
אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים.
ולא הותרו מעולם ואפילו שור הנסקל
ועגלה ערופה.
תוס' ב"ק דף ע"ז ע"א:
לפני זריקה אינו מטמא טומאת אוכלין לאחר
הקשה ה"ר אליעזר ממיץ
קודם שנגח דבהמה בחייה בחזקת
ח] מפרה. עיין תוס' חולין דף
❖
זריקה מטמא טומאת אוכלין (והא) ופיגול
ושור
פ"א ע"ב:
א]
דהכא לא ממעט ר"ש מדכתיב אשר
איסור עומדת ולטומאה נמי לא חזיא
הנסקל.
בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינו
מחיים: לן לפני זריקה. לא היתה
יאכל אלא איסור הנאה ובפרק כיסוי
מטמא טומאת אוכלין פיגל במנחה מטמא
רבינו גרשום הדם ממעט ר'
לו שעת הכושר: פיגל במנחה מטמאה
טומאת אוכלין לא קשיא כאן שהיתה לה
טומאת אוכלין. וקשיא לרבי אושעיא:
שמעון אף טריפה מכיסוי משום
ציפורי
ושור הנסקל. ששחטו לאחר
מצורע.
שנגמר דינו. דאי נסקל הוה
ליפרקינהו. כלומר והא קודם שקדשו
דכתיב אשר יאכל ולא אמרי' איסורי
שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת
ופטר חמור.
מטמא טומאה חמורה בכזית:
בכלי יכול לפדותן ולאוכלן ואישתכח
הנאה דווקא וי"ל דהכא כתיב מכל
ועגלה ערופה. ששחטה לאחר
הכושר היכי דמי דלא היתה לה שעת הכושר
ירידתה לנחל איתן: ופטר
דהוה ליה שעת הכושר: פרה.
האוכל דמשמע כל לרבויי אפילו אסור
דאקדשינהו במחובר וליפרקינהו הניחא להך
חמור. כגון ששחטו ועדיין הוא
אדומה אע"ג דאסורה בהנאה מודה
באכילה הילכך לא ממעט אלא איסור
מפרכס דלאחר שמת מטמא
לישנא דאמר רבי אושעיא טמאין
נפדין
ר"ש דמטמאה טומאת אוכלין: ואמר
טומאה חמורה בכזית כדין
הנאה אבל התם אשר יצוד ציד חיה
טהורין אין נפדין שפיר אלא להך לישנא
נבילת בהמה טמאה שמתה:
ריש לקיש. מאי שעת הכושר הוה
או עוף אשר יאכל כתיב ולא כתיב
כולן מטמאין טומאת אוכלין
דאמר אפילו טהורין נפדין לפרקינהו השתא
לה: אומר היה ר' שמעון פרה נפדית
כל הילכך אמרינן ההיא דווקא דשרי
כדאמרן אע"ג דאיסורי הנאה
נינהו: ר' שמעון אומר כולן
בשר
מיהא לא פריק וכיון דאי בעי פריק ליה
על גב מערכתה. אפילו נשחטה
באכילה:
בחלב אסור
ב]
אין מטמאין טומאת אוכלין.
באכילה ומותר בהנאה. בסוף כל
כתיקונה אלמא אע"ג דלא פרקה הא
שמעי' ליה לרבי שמעון דאמר כל העומד
דאסור בהנאה ולא היתה להן
(א)
שעת הכושר לעולם דשור
הבשר יליף איסי
חשיב ליה שעת הכושר הואיל ומצי
לפדות כפדוי דמי דתניא רבי שמעון אומר
ועגלה וציפרים אמרינן בהמה
למיפרקה: מצוה לפדותה. בתמיה:
איסור אכילה מהך ג"ש ואיסור הנאה
בחייה בחזקת איסור עומדת עד
ג פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה
שיודע לך במה נשחטה: חוץ
אבל היה לו שהות ביום כו'. וממילא
מק"ו ונראה דהיינו טעמייהו דר"ש
לה שעת הכושר ואמר
ריש לקיש אומר היה
מבשר בחלב. אע"ג דאסור
הוה ידענא כ"ש לאחר זריקה:
סבר אין ג"ש למחצה וילפינן מינה
בהנאה מטמא טומאת אוכלין:
ר' שמעון פרה נפדית
על גב מערכתה הכי
ד
כולם
הואיל והיתה לו שעת הכושר
קודם שיראה לזריקה. דלא הוה
אף היתר הנאה ואיסי סבר אהני
מטמאין טומאת אוכלין.
קודם שנתערב ונתבשל: מ"ט
השתא בשלמא פרה עומדת לפדות היא
ליה שהות: והא פיגל בין בקדשי
ג"ש ואהני ק"ו אי נמי משום דבההוא
דר' שמעון. דאמר כולן אין
שאם מצא אחרת נאה
הימנה מצוה לפדותה
קדשים כו' דמצוה למזרקיה. בלא
ה
קרא דטריפה איירי נמי בקדשים
מטמאין טומאת אוכלין:
דאוכל שאי אתה יכול להאכילו
אלא הני מנחות מצוה לפדותן והא לן לפני
(ב) מחשבה דאסור לשנות בקדשים:
שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר בפרק
לאחרים. אפי' לנכרים דאסור
ואי כולן אין מטמאין.
בהמה המקשה דאסירי
זריקה דמצוה למיזרקיה ואי בעי זרק וקתני
בהנאה אין קרוי אוכל: שאי
שעת הכושר.
אתה יכול להאכילו לאחרים
אף בהנאה וגלי קל וחומר דילפינן
דאין מטמא טומאת אוכלין הכא במאי עסקינן שלא היתה שהות ביום למיזרקיה
לאחרים.
הוא. דאסור בהנאה: מה להלן
מינייהו ורבי שמעון דהכא סבר
(בכורות ט:)
אסור באכילה ומותר בהנאה.
אבל היתה לו שהות ביום מאי מטמא טומאת אוכלין אדתני לן לאחר זריקה
אי הכי.
דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר
דפשטיה דקרא בטריפה מיירי:
מטמא טומאת אוכלין ליפלוג בדידה במה דברים אמורים שלא היתה לו שהות
מה להלן
אשר בשערך תתננה ואכלה או
נאמר כאן אנשי קודש. וא"ת
מותר בהנאה.
מכור לנכרי: ועוד לדידיה נמי.
ביום אבל היתה לו שהות ביום מטמא טומאת אוכלין הכי נמי קאמר לן
(שם
לישראל נמי: היתה לו שעת
ונילף מבקודש באש תשרף
י.) יש נותר שהיא מטמא
הכושר. קודם שנתערב: לן
קודם שיראה לזריקה אינו מטמא טומאת אוכלין לאחר שיראה לזריקה מטמא
דמיירי בפסול קודש כדאמר בפרק כל
וכו'.
לפני זריקה אין מטמא טומאת
טומאת אוכלין והא פיגל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים מצוה למיזרקיה
שעה ואסירי בהנאה ויש
אוכלין. דלא היתה לו שעת
ו
ג]
הכושר לעולם לא בחיי הבהמה
ואי
לומר דילפינן עם קודש מאנשי קודש:
ולא לאחר שנשחטה דהא לן
פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין.
לפני זריקה דלא היה לו שעת
היתר לכהנים. ופיגול בזבחים
וקשיא לרבי אושעיא תימה למאי דס"ד השתא דאיירי רבי אושעיא אפי' בהיה לו שעת הכושר תיקשי ליה מההיא דלעיל דמודה רבי שמעון בבשר
בין בקדשי קדשים בין בקדשים
בחלב הואיל והיתה לה שעת הכושר ויש לומר דהוה אמינא שעת הכושר דבשר בחלב כגון שנתערבה קודם בישול כגון דתרי ליה כולי יומא בחלבא
קלים אינו מטמא טומאת
ואח"כ בישל וכי האי גוונא לא היתה למנחה שעת הכושר נ) קודם שהקדישה: ההיא דפרה מטמאה טומאת אוכלין. מפורש בבבא
אוכלין דלא הוה ליה שעת
לן לפני
הכושר. דפיגול לא הוי אלא
והא
קמא יפה:
לן לפני זריקה דמצוה למיזרקיה. אי
לאו הנך שינויי דאסיקנא לרבי אושעיא ברייתא גופא לא קשיא ליה
זריקה.
בד' עבודות מכיון דפיגל אפילו
באחרונה בזריקה לא היתה לו
מאי שנא פיגל במנחה דמטמא טומאת אוכלין ומאי שנא לן לפני
זריקה דאין מטמא דמנחה היתה לה שעת הכושר קודם שהוקדשה:
שעת היתר. פיגל במנחה
דקומץ
מטמא טומאת אוכלין קשיא
(ב"ק עו:) פרה מטמאה טומאת אוכלין.
דר' שמעון אדר"ש: לא קשיא. האי דאמר ר' שמעון דאין מטמא טומאת אוכלין: דלא היתה לה שעת הכושר דאקדשה במחובר:
וליפרקינהו. וליהוי להו שעת הכושר: השתא מיהא הא לא פריק. וכיון דלא פריק לא הוה להו שעה"כ: פרה מטמא טומאת אוכלין.
(חולין פא:) מטמאה טומאת אוכלין.
אע"ג דלא פדאה: הואיל ובידו לפדותה. כדריש לקיש ואכתי קשיא דר' שמעון אדר' שמעון: הכי השתא. בשלמא (השתא) [פרה]
(שבועות יא:) הואיל והיתה לה שעת הכושר. (חולין
היינו טעמא דכפדויה דמייה דמצוה לפדותה אם מצא נאה הימנה. אלא הני מנחות מצוה לפדותן. בתמיה קאמר דהא מעיקרא לא
פא:) (ב"ק עז.) ואמר ר' לקיש אומר היה ר' שמעון פרה נפדית.
אתו אלא ממובחר הילכך לא אמרי' כדפריקא דמו ולא מטמא טומאת אוכלין: והא לן לפני זריקה וכו' מקשי עוד לר' שמעון דאמר
משום דפרה מצוה לפדותה משום הכי מטמא דכפדויה דמי. והא לן דמצוה לזרוק קודם שילין ואיבעי למיזרקיה קודם שלן הוה
יכול למיזרקיה וקתני דאין מטמא טומאת אוכלין אלמא לא אמרי' כזרוק דמי: הא לא קשיא הכא במאי עסקינן שלא היה לו שהות
ביום למיזרקיה. כגון ששחטו סמוך לשקיעת החמה משום הכי אין מטמא דלא עמד ליזרק: הכי נמי קאמר לן קודם שיראה לזריקה.
היינו דלא הוה ליה שהות ביום למיזרקיה: לאחר שיראה לזריקה. דהיה שהות ביום מטמא טומאת אוכלין: ותו פריך לר' שמעון
(חולין פב.)
דפרה. והא פיגול דמצוה למיזרקיה בלא מחשבת פיגול וקתני דאינו מטמא מאי לאו בזריקה