כל
המנחות פרק
ראשון
מנחות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיצה
אמרי. אינשי ודאי חטאת היא והך מיצוי דבתר הזאה הוא והאי
מקום במזבח כשירה. אע"ג דכתיב בה יסוד
דמה בכל
א) ב)
ד א
ג)
דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו': הכי נמי. דודאי מודה ר"ש
כדכתיב ימצה אל יסוד המזבח האמרינן בפרק
ה ב ג
❖
בה דכשירה: ולא לעופות. דודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם
חטאת העוף דמיצוי לא מעכב אפי' לא מיצה כלל
: חטאת העוף שהזה דמה.
חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה
למטה לשם עולת העוף:
ופלוגתא היא בפ"ב דמעילה
ד) ה)
אימר דאמר רחמנא אף בדרום.
לפי שהתחיל להקשות ממיצוי והזאה
ו) ז)
מוסף רש"י
מקשה כמו כן עתה אבל כמו כן
דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת
אמרי דילמא מיצוי דבתר הזאה הוא דאמר
ח) ט)
דילמא מיצוי דבתר
(עתה) היה יכול להקשות ממליקת
ואשם ועולה דכתיב בעולה על
מר מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה
הזאה הוא.
י) כ)
חטאת שמלקה למטה לשם עולה
ירך המזבח צפונה וכתיב
חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת
ל)
בחטאת במקום אשר תשחט העולה
דמליקת עולת העוף למעלה כדאמרי'
מ)
העוף תרצה דמעשיה מוכיחין עליה דחטאת
תשחט החטאת וכן באשם ז] :
בזבחים בפרק קדשי קדשים
נ)
❖
עוף היא דאי עולת העוף היא למעלה הוה
ט) והא דקא קמיץ לה במרחשת.
מה הקטרה בראשו
(זבחים סד.) מיצה דמה
של מזבח אף מליקה: דאי קדשים
עביד לה ומיצוי הוה עביד ליה ה"נ אלא לפי
כלומר לשם מרחשת: מחבת
בכל מקום במזבח
כשירה.
שאין המנחות דומות לזבחים קאמר לזבחים
שיטה מקובצת
הויא. ומידע ידעי דמכזב: הכי
קלים בדרום הוה עביד להו.
גרסינן ודילמא זו אמר. כלומר
ס"ד משום דלא ליתי למיטעי ולומר
ולא לעופות: קדשי קדשים ששחטן בצפון
א] אי הכי מחבת לשם
אכתי לא מינכרא דסברי קושטא
שהם קדשי קדשים:
מרחשת נמי אמר האי
לשם קדשים קלים לירצו מעשיהן מוכיחין
במרחשת נדר והאי דקא
ומיעבר הוא דעבר ושחטינהו
קאמר דלשום מרחשת נדר ומיעבר
עליהן דקדשי קדשים נינהו דאי קדשים קלים
קמיץ לה לשם מרחשת
בדרום. הא דלא משני
עבר ואתייה במחבת ודקא אמרת
דמרחשת היא ומעבר הוא
בדרום הוה עביד להו אימור דאמר רחמנא
דעבר ואתייה במחבת:
הכי לעיל גבי קושיא דחטאת העוף
כיון דאתייה במחבת מחבת הויא
ב] ודילמא זו אמר כדתנן
אף בדרום בדרום ולא בצפון מי אמר דתנן
שהזה דמה למטה לשם עולת העוף
איכא למימר לא היא דדילמא מנחה
(שם) שחיטתן בכל מקום
זו להביא: ג] תיבות אלא
שחיטתן בכל מקום בעזרה קדשים קלים
בעזרה. (זבחים
מעתה נמחק: ד] דהאי זכר
א
פי' בקונטרס משום דאיכא תרתי ולא
זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי
נה.) מה שהביא הביא.
והאי נקבה. לא מצי לשנויי
ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים לירצו
לשנוייה למחבת ח]: לרבנן. דאמרי ט]
טעי שיעשה הזאה ולמטה ולפירושו
מעבר כו' דבהא לא טעו
(להלן
אינשי: ה] פסח ששחטו
מעשיהן מוכיחין עליהן דקדשים קלים
נינהו
ה"ז פסולה הכי נמי דאיכא למימר
קשה דא"כ תקשי לו מחטאת בהמה
קב:) זו להביא במחבת.
לשם אשם כו' וא"ת אמאי
יד] לשם עולה דאיכא תרתי שינויי
ולמיפרך הכי ואנן כרבי י) שמעון
דאי קדשי קדשים בצפון הוה עביד להו אמרי
לא משני כדלעיל אמרי האי
אשם והא דמביא בן שנה
קמיירי ור"ש אומר התם האומר הרי
כדפרישנא לעיל ונראה דהשתא חוזר
קדשי קדשים נינהו ומיעבר הוא דעבר ושחט
(שם) הרי זו פסולה.
מעבר כו' וי"ל דבין שנה
עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי
בו משינויא דלעיל דלזבחים ולא
להו בדרום א] אי הכי מחבת לשם מרחשת
לשתי שנים לא טעו אינשי
נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו
לעופות דאכולהו איכא לשנויי דאמרי'
(שם)
א"נ י"ל דר"ש לטעמיה
נמי האי דקא קמיץ לה למרחשת אמר האי
אמר ר"ש אף ידי נדרו
דאמר בפ"ג דתמורה אשם
כלום היא: לא שנא אמר עלי ולא
מיעבר עבר:
יצא.
בן שנה והביא בן שתי שנים
במרחשת נדר והא דמייתי לה במחבת
אלמא קביעותא דמנא לאו
שנא אמר ה"ז. הילכך כי אתייה
טו]
או בן שתי שנים והביא בן
(שם) אשם נזיר
דמרחשת היא ומעבר הוא דעבר ואתייה
שנה ר"ש אומר כל עצמה
במחבת מחבת הויא וכי קמץ לה
כלום הוא. ובפרק בתרא
ואשם מצורע.
אינה קדושה: ו] צמר והאי
במחבת התם כי נמי במרחשת נדר כי מייתי
תנן פירשתי ואיני יודע
לשום מרחשת מחשבה דמינכרא הויא
שיער. עיין תוס' זבחים דף
עה ע"ב ד"ה דהאי צמר
מה פירשתי יביא חמשתן ומוקי לה
אבל גבי זבחים איכא למימר מיעבר
לה במחבת מחבת הויא כדתנן האומר הרי
ב
(זבחים עה:) שעיר.
והאי שיער: ז] וכן באשם.
בגמרא כר"ש והיכי אתיא כוותיה
עבר ושחטינהו בדרום. ואי קשיא גבי
עלי במחבת והביא במרחשת במרחשת
דכתיב במקום אשר ישחטו
❖
(שם)
את העולה וגו': ח] למחבת.
דר"ש הא לר"ש אפי' פירש מחבת
חטאת העוף לישני ליה הכי דסברי
והביא במחבת מה שהביא הביא וידי נדרו
והא דקמץ לשם מרחשת
והביא מרחשת יצא ושמא התם בבא
עולת העוף הוא ומיעבר עבר הא
שפיר קמץ: ט] דאמרי.
לא יצא ודילמא ב] אמר זו להביא במחבת
לצאת ידי שמים ואי נמי כגון דאיכא
ליכא למיפרך דתרי איסורי לא
בפ' המנחות והנסכים הרי
רבינו גרשום
והביא במרחשת כדתנן זו להביא במחבת
ג
זה: י] ואשם גזילות ואשם
חדא מ) דמייתי וקאמר אם זו נדרתי
מחזקינן ליה חדא דעביד ליה הזאה
מאור הגולה
מעילות בני: יא] במס' פרה.
והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת
תהא לנדרי ואם לאו תהא נדבה:
ועוד דקא עביד ליה למטה: עולה
כבשים בני שנה ואילים
(מכ"י שיטה מקובצת)
לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר
אמרי דילמא. חטאת היא
בני שתים וכולם מיום
הרי זו פסולה לרבנן ה"נ לר"ש כיון דאמר
זכר וחטאת נקבה: אמר הריני
כדקאמר והאי דעבד ליה
ליום: יב] הכבשים. או מן
ר"ש אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא
שוחטה לשם יחיד מאי איכא למימר.
זו. הקשה הרב ר' יצחק בן
מיצוי למעלה דכבר עשה
האילים: יג] יש להם צמר:
לה הזאה למטה כדינה
יד] לשם עולה. כמו כן מצינו
הא ודאי ידעינן דחטאת יחיד נקבה
הר"ר מאיר תינח מחבת לשם מרחשת
ולא כלום הוא ולא שנא אמר זו ולא
שנא
ומיצוי חטאת כשר אפי'
לאשכוחי א) תרתי שינויי
היא כשבה או שעירה: ותו דחטאת
אלא חריבה לשם בלולה אמרי הא
למעלה דאמר מר במס'
אמר עלי ג] אלא מעתה עולה ששחט לשם
חדא דעשאן בדרום וחדא
זבחים מיצה דמה בכל
דעביד למעלה לשם עולה
יחיד. נקבה היא והביא נקבה לעזרה
בלולה היא ומיעבר הוא דעבר
חטאת תרצה דהאי זכר והאי נקבה כיון
ד]
מקום במזבח כשרה משום
דהא הוה ליה למישחטה
ושחטה לשם עולה מאי איכא
ועביד לה חריבה וכן בלולה לשם
דכתיב והנשאר בדם ימצה
בצפון למטה ויש דוחין דהא
דאיכא שעיר נשיא דזכר הוא לא ידיע אמר
למימר: מיכסיא. נקבות דרחל
אל יסוד המזבח אי איכא
חריבה ויש לומר דבהא לא טעי אינש
ליכא תרי שינויים בבת אחת
לשם חטאת יחיד מאי איכא למימר ותו
שירים בדם אחר שהזה
אבל מ"מ קשה ממתן דם
באליה בזנבה ולא ידיעה: שעירה.
שיעשה חריבה בלולה ובלולה חריבה
ימצה ואי ליכא לא מעכבי
גופיה דאיכא תרתי שינויים
חטאת יחיד ששחטה לשם עולה תרצה
דאין לה זנב מאי איכא למימר: אשם
טז]
ועוד י"ל דניחא בלאו הכי בין
כ)
וכי היכי דלא מעכבי כפרה
בבת אחת דחטאת בהמה
הכי נמי כי איתנהו כשרין
למעלה ובאצבע וי"ל דאה"נ
דחטאת נקבה ועולה זכר מיכסיא באליה
גזילות. דכתיב בויקרא והשיב את
למ"ד מנחה קדושה בלא שמן בין
בכל מקום הילכך לא
והשתא חוזר בו משינויי
הגזילה אשר גזל וגו' ואת אשמו יביא
למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן
התינח היכא דאייתי כבשה אייתי שעירה
מינכרא: ומיצוי הוה עביד
דלעיל והוה כמו אלא והא
לקמן צ"ע: כיון דאיכא שעיר
לה. כעולה ולא הזאה: הכי
דלא קאמר אלא דאין דרך
וגו' ואשם י] מעילות בני
מאי איכא למימר אלא בין זכרים לנקבות
נמי. דלר"ש הכא מינכרא
התלמוד לומר אלא רק
נשיא. ואם עולה זו איל אמרי שעיר
ב' שנים נינהו דכתיב בהו איל
מילתא אבל ר"ש לא אמר
כשיש אמורא בינתים תו"ח:
לאו אדעתייהו דאינשי ה] פסח ששחטו לשם
שאין המנחה דומה לעופות
טו] אלמא קביעותא דמנא
: אשם נזיר ומצורע. כתיב
נשיא הוא כדאמרינן בסמוך אמרי
אשם לירצי דהאי בן שנה והאי בן שתים כיון
שאין דומה לזבחים קאמר:
כו' פירוש מה שאדם קובע
בהו כבש וכל כבש בן שנה הוא
דיכרא אוכמא הוא:
ל)
ומקשי ליה מזבחים קדשי
מנא בפה אין זה קביעות
דאיכא אשם נזיר ואשם מצורע לא פסיקא
אמר לשם אשם גזילות לשם
קדשים ששחטן כו': אף
במסכת פרה : ותו
כי הכלי יקבע כשהמנחה
יא]
בדרום. דכתיב אל פתח
בתוכו הקשה הריב"ם תינח
ליה אמר לשום אשם גזילות ולשום אשם
אשם גזילות ומעילות. דאיתנהו
אשם מעילות מאי איכא
אהל מועד דמשמע בכל
כו' וי"ל כו' [עיין תוס' ד"ה
מעילות מאי איכא למימר ותו אשם גזילות
נ)
למימר. וא"ת אכתי אמרי דאי
בדינייהו בני ב' שנים ושחטן לשם
מקום בעזרה: התינח היכא
ל"ש] עי"ל (אפי') [דאם]
דאייתי כשבה. לחטאת יחיד
אמר לשם בלולה כי עביד לה
ואשם מעילות ששחטן לשום פסח לירצו
עבר עבר ומייתי ליה בן שנה דהאמר
פסח לירצו: אשם אינו בא אלא
ושחט לשם עולה דלא
נמי חריבה לאו כלום הוא
מן הכבשים יב]: דהאי צמר. אשם.
בתמורה בפרק אלו קדשים
דפסח בן שנה והני בן שתי שנים אלא
מינכרא מילתא דלכשבה
דאמרי' התם השמן והסלת
יש לה זנב ארוך ומכסה
והלבונה אינן קדושות זו
כבשים יש יג] לו צמר ושעיר אין לו
אשם בן שנה והביאו בן שתים בן
בין בן שנה לבין בן שתי שנים לאו אדעתייהו
הנקבות ולא מינכרא מילתא
בלא זו וא"כ לא אמרי דקא
צמר אלא שיער בעלמא ודבר גלוי
שתים והביאו בן שנה כשירה אלא
אלא שעירת חטאת יחיד
עבר לאתויי חולין בעזרה.
דאינשי דאיכא בן שנה דמיחזי כבן
זנבה קצר ואין מכסה
מיהו איפכא קשה בלולה
לכל הוא: אמרי דיכרא אוכמא
שלא עלו לשם חובה ויש לומר
שתים ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה
הנקבות: לאו אדעתייהו
לשם חריבה מאי מעשיה
הוא. סברי איל שחור הוא. ולהכי
דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם כל
דאינשי. למחזי הי זכר
מוכיחין איכא הא אמרי'
שעיר ששחטו לשום אשם לירצי דהאי
עצמה אינה קדושה: דהאי צמר
והי נקבה ולא מוכחא
חריבה נדר ומעבר הוא דקא
נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים
מילתא: לא פסיקא ליה.
עבר ועביד לה בלולה דההוא
ו] צמר והאי שיער אמרי
דיכרא אוכמא הוא
הן: עגל ופר. חטאת כגון פר
והאי שיער. צמר לבן כדכתיב
דלשם אשם זקן בן שתי
לא הוי חולין לכך ניחא
עגל ופר ששחטן לשום פסח ואשם לירצו
אם יאדימו כתולע כצמר יהיו שיער
כהן משיח ששחטו לשם פסח ואשם
שנים שוחטו אלא לשום
טפי כתירוץ ראשון מיהו
אשם סתם ואיכא אשם בן
קשה חריבה לשם חריבה
שחור כדמשמע בריש המוציא יין
שאין באין אלא מן הצאן לירצו:
דעגל ופר בפסח ואשם ליכא אין הכי נמי
שנה ולא מינכרא מילתא:
מאי איכא למימר כגון מנחת
מאי טעמא עיזי מסגי ברישא
מנחה
ומאי
אמר. בפירוש לשם אשם
קנאות לשם מנחת חוטא מאי
גזילות ומפרש דבן
מעשיה מוכיחין איכא וי"ל
והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא
חשוכא והדר נהורא והיינו
דקאמר הכא אמרי דיכרא
אוכמא הוא ובקונטרס לא פירש כן:
שתי שנים הוא מאי איכא
דמנחת קנאות קמח ומנחת
כאן למימר הא מינכרא מילתא:
חוטא סלת וגם מעבר הוא
דהאי צמר. דאשם כבש
דקא עבר לא שייך כאן דבין
הוא ויש לו צמר ולבן הוא ושעיר צמרו שיער הוא ושחור הוא ומינכר דהאי שחור והאי לבן כדאמר במס' שבת [דף עז] מאי טעמא
קמח לסולת לא טעי אינשי. גליון. גליון אחר ור' טוביה מוינא פי' דאה"נ דחריבה לשם חריבה פסולה לר"ש וכל המנחות רוב המנחות
דעיזא מסגי בריש עדרא כברייתו של עולם וכו' לא מינכרא מילתא דסברי דדכרא אוכמא הוא דחזי לאשם: אין הכי נמי. לטעמא
קאמר ודוחק הוא דמדקאמר גבי זבחים מאי זבחים רוב זבחים משמע אבל מנחות דוקא נקט כל המנחות אלא נראה דכל המנחות לא איירי
דר"ש לירצי דהא מינכרא מילתא. ע"כ מהרגמ"ה:
כלל אלא אהנך דמפרש בתר הכי. ע"כ גליון אחר: טז] דניחא בלאו הכי. ס"א דאי עביד חריבה בלולה אין בה קדושה כלל כדאמרינן לקמן:
א)