המנחות
והנסכים פרק
שנים עשר
מנחות קב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקומץ
ואי בעי זריק. ליה בלא פיגול: מאי לאו דפיגל בזריקה. דהוה
מנחה כשחיטה דמי. תימה הוא שחושב חידוש הא
א) ב) ג)
יב א ב
❖
ד) ה)
ליה שעת הכושר קודם לכן דאי בעי זריק ליה בהכשר: ליפלוג
דלא חשבינן ליה כשחיטה לענין טומאת אוכלין:
ו) ז)
אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא גרסינן. והוא
בדידה. בזבח גופיה: דקומץ במנחה כשחיטה. בזבח. ארבעה עבודות
ח)
ט) י)
מוסף רש"י
המנחה כנגד ארבעה עבודות בזבח בהקומץ זוטא מפרש
רב כהנא אחרון שהיה בימי רב אשי כדאשכחן בכמה דוכתי אבל רב
להו: לן ממש. האי לן לפני זריקה
נחמן לא גרסינן דרבו של רבא היה
כ) ל)
כל שהיתה לה שעת
היתר לכהנים.
ולאחר זריקה דקתני לעיל לפני זריקה
ונפטר מקמי רבא כדאיתא במועד
ואי בעי זריק וקתני
דאינו מטמא טומאת
מ) נ)
אין מועלין
❖
קטן וביום שמת רבא נולד
ממש דהיה שהות ביום ולאחר זריקה
אוכלין מאי לאו דפיגל בזריקה לא דפיגל
ס) ע)
בה.
ממש קאמר (דהוה שהות) והא
רב אשי ואי גרסי'
יב] ו)
בשחיטה א] אבל פיגל בזריקה מאי הכי נמי
שלנה.
פירכא נמי יג] פיגול בין בקדשי קדשים
רב נחמן בר יצחק ניחא:
דמטמא טומאת אוכלין
אדתני פיגל במנחה
הגהות הב"ח
דאי
בעי זריק לא אמר. ולית ליה
וכו' דפיגל בזריקה ודקא קשיא לך
מטמא טומאת אוכלין ליפלוג בדידה במה
(א) גמ'
יד] ז) דר' שמעון הכא לא בעי למימר
הא דאמרן לעיל בפ' התודה
דלא
דברים אמורים דפיגל בשחיטה אבל פיגל
ובפרק קמא דפסחים
כל העומד לזרוק כזרוק דמי אדר'
אינה מטמא'
ואיזו
בזריקה מטמא טומאת אוכלין פיגל במנחה
לרבי אלעזר בר' שמעון היכא
שמעון דפרה דאמר כל העומד לפדות
היא שהיתה לה שעת
דנתקבל הדם בכוס ונשפך אמרינן
כפדוי (ב) דמי לא קשיא דאי בעי
איצטריכא ליה דאע"ג דפיגל בקמיצה דקומץ
היתר לכהנים שלנה
ושנטמאת.
כזרוק דמי והא דתנן במרובה
פריק אמר דמחוסר פדייה לאו
במנחה כשחיטה דמי אפי' הכי מטמא טומאת
טו] כמעשה דמי דברים בעלמא נינהו
קדשים שחייבין באחריותן משלם
(ב) רש"י
אוכלין הואיל והיתה לו
שעת הכושר מעיקרו
דאי בעי זריק לא אמרינן בהו:
ארבעה וחמשה ופריך בגמ'
ח)
טז]
אמר רב אשי אמריתה
לשמעתא קמיה דרב
אין מועלין בו. דלא קדשי ה' הם
והרי חזרה קרן לבעלים ומשני רבי
ט)
יז]
ואיזו היא
נחמן אפילו תימא לן ממש ואפילו תימא
ואע"ג דהשתא אין לה שעת היתר:
יוחנן בשוחט תמימים בפנים שלא לשם
שלא היתה לו שעת
דפיגל בזריקה דאי בעי
פריק אמר אי בעי
מקדשי ה'
היתר לכהנים שנשחטה
ב]
חוץ לזמנה כו'. על מנת לאוכלה חוץ
בעליהן והוי שחיטה הראויה משום
שהיתה לו שעת היתר
חוץ לזמנה.
הוה זריק לא אמרינן מיתיבי כלל אמר
לזמנה או חוץ למקומה: מאי לאו לנה
כל העומד ליזרק כזרוק דמי ההוא
(ג) ד"ה
(ד) ד"ה
רבי יהושע כל שהיתה לו שעת היתר
ממש. הבשר והדם יח] וקתני היתה
שינויא לא יתכן לרב אשי אלא סבר
א
ג]
דהיכא
❖
לה שעת היתר והיכא הוה ליה שעת
לה כר"ש בן לקיש דמשני שוחט בעלי
לכהנים אין מועלין בה וכל שלא היתה לו
דכבר
ד]
היתר לאו משום דאמר כיון דאי בעי
מומין בחוץ אי נמי היכא דנזרק
שעת היתר לכהנים מועלין בה ואיזהו
ה]
ס) (בחוץ) מודה רב אשי דאמר מעיקרא
זריק שעת היתר קרינא ביה ואין
שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת ושיצאה
שיטה מקובצת
מועלין דאמרי' כיון דאי בעי זריק
כזרוק דמי וכן צ"ל דלא תיקשי לר'
יט]
ואיזו היא שלא היתה לו שעת היתר לכהנים
א] אבל פיגל. עיין תוס' (לעיל
כזרוק דמי וקשיא לרב נחמן ורב אשי:
יוחנן דשמענא ליה בפרק קמא
ושקבלו פסולין
דף מז ע"א): ב] בעי זריק:
שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו
ה"ג לא ראויה לצאת וראויה לטמא
דמעילה היתר אכילה שנינו
וזרקו את דמה.
ג] שהיתה לה: ד] היתה לה:
פסולין וזרקו את דמה קתני מיהא רישא
ה] בה ואיזה היא שהיתה לה
ול"ג וראויה ללון. לא (ג) כגון י) שלנה
אבל היתר זריקה לא מהני ואין לחלק
שעת: ו] ממש והא הכא:
שלנה ושנטמאת ושיצאה מאי לאו לנה ממש
בין מעילה לשאר דברים דאדרבה
בשעת שראויה ליפסל ביוצא וטומאה
(מעילה
ז] תיבות וראויה ללין נמחק:
ב.) יצא וירעה בעדר.
ח] כל שהיתה לה: ט] לה:
בסמוך משמע דאמרי' במעילה
והיינו לאחר שנזרק הדם כ) דאין בו
והכא דאי בעי הוה זריק הוא וקתני דאין
ו]
י] ולאו אוכלא היא היכא דאי
❖
פסול כ] אחר ומעתה ראויה ליפסל
כזרוק טפי מבטומאה ובמרובה
מועלין לא ראויה לצאת וראויה לטמא
(כריתות כג:)
זריק משוי ליה: יא] דאי לא זריק
לא משוי ליה אוכלא ואינו
ביוצא וטומאה ל) שלא יהא בו שום
מייתי ראייה מטומאה:
ז] וראויה ללין אבל לינה ממש מאי הכי נמי
תיבות ולא ל"ש:
ה"ג לא ראויה לצאת וראויה
חידושי הרגמ"ה א) פסול אלא היא דעדיין אינה פסולה
רבינו גרשום
דמועלין האי כל ח] שהיה לו שעת היתר
אבל ראויה ליפסל דאי לן הדם תו לא
ליטמא. ולא גרסינן
מאי לאו [דפיגל בזריקה] לאחר
כא]
לכהנים וכל שלא היתה לו שעת היתר
הוא דפגיל אף על גב דהוה
שנראה [לזריקה] וקתני דאין
ט]
קרו ליה ראויה ליפסל דהא פסולה
וראויה ללון לא כגון שלנה בשעה
ליה שעת הכושר דאי בעי
[מטמא טומאת אוכלין] ואמאי
לכהנים כל שיש ט] לו שעת היתר לכהנים אין
ממש היא ולעולם אי בעי זריק לא
שראויה ליפסל ביוצא ובטומאה והיינו
זרקיה בלא פגול ולא אמרינן
אין מטמאין: דאי בעי זריק [לא]
כזרוק בלא פגול דמי אלא
אמרינן [דאי בעי פריק] אמרינן
מועלין בה וכל שאין לה שעת היתר לכהנים
אמרינן כב]: אבל לנה ממש. הבשר
לאחר שנזרק הדם שאין בה פסול
אינו מטמא טומאת אוכלין:
לא תימא לפני זריקה [לן] לאחר
מועלין בה מיבעי ליה אלא אמר רב אשי
והדם מאי הכי נמי דמועלין דאי בעי
ומעתה ראויה ליפסל ביוצא ובטומאה
לא דפיגל בשחיטה. דלא
שנראה [לזריקה] אלא אימא [לן
היתה לו שעת הכושר
בשעה] שראויה לצאת
זריק לא אמרינן: כג] שהיה לו שעת
שלא יהא בה דבר פסול אלא הוא
מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום
דמנחה קודם הקדישה היתה
[שראויה] ליטמא היינו [לאחר
היתר. משמע שהיתה לו שעה שראויה
דעדיין אינה פסולה אבל ראויה ליפסל
לו שעת הכושר אבל קדשים
קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה לה
זריקה] (והכי משמע [מה
אי פגיל בשחיטה לא היתה
דאמר] לאחר זריקה) [כלומר]
להתירה ולזרוק דמה ולא הותרה: כל
דאי לן הדם תו לא מיקרי ראויה
קדושתיה במאי הדרא רכבא לה טומאה
לו שעת הכושר דמחיים לא
[שלן] שאם [היה] יוצא לא היה
שיש שעת היתר מבעי ליה. דכיון
ליפסל דהא פסולה ממש היא ולעולם
חזיא למיכל: דקומץ דמנחה
אסור אחר אלא יוצא או שאם
משום אוכלא ולאו י] (משום) אוכלא היא כל
כשחיטה דמי זו היא תחלת
שנזרק הדם מיד יש לה שעת היתר:
אי בעי זריק לא אמר כך פירש
נטמא (לא היה איסור אחר אלא
היכא (א) דאי בעי זריק מצי זריק לי' משוי ליה
עבודה קמ"ל דאפ"ה מטמא
יוצא או שאם נטמא לא היה
ל"א ה"ג ראויה לצאת וראויה לטמא
בקונטרס וקשה מאי פריך כל שיש לה
טומאת אוכלין: אמריתה
איסור אלא יוצא שאם נטמא)
אוכלא ומטמא טומאת אוכלין היכא דאי
יא]
(וראויה ללון) וראויה ללון. כלומר
היתר מיבעי ליה הא כיון דלנה אין לה
מ)
קמיה דרב נחמן ותריצתה
לא היה בו איסור אחר אלא
ליה הכי אפילו תימא לן
טומאה וכן כשלן לא היה בו
בעי (מצי) זריק לא מצי זריק לא משוי ליה
דנזרק הדם וכשרה בלא פסול וראויה
עכשיו היתר ועוד מאי קאמר מעילה
ממש לאחר (שיראה
איסור אחר אלא לן והיינו לאחר
ליפסל באיזה פסול שיארע בה שלא
משום קדושה הוא לבתר דפקעה
אוכלא [ולא] מטמא טומאת אוכלין מיתיבי
לזריקה) [זריקה] ואפילו
זריקה ומשום הכי אין מועלין
תימא דפיגל בזריקה אפ"ה
דהא נזרק הדם והותר הבשר
יהא בה נ)(אלא) אותו פסול לבדו. ראויה
במאי הדרא היכי פקעה כיון דלנה
המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא אם
ב
לא היתה לו שעת הכושר
לכהנים אבל לן לפני זריקה
ממש ע) ונראה לפרש ראויה ללון ראויה
ליפסל היינו כשרה (ד) דאי כבר פסולה
דאע"ג דאמרינן לענין פרה
ואח"כ נזרק דאית ליה איסור לן
עד שלא נשחט נודע לו יצא וירעה
כל העומד לפדות כפדוי דמי
ואיסור זריקה או איסור יוצא
היא כגון בלא זריקת דם תו לא קרי
לצאת וראויה לטמא כלומר שעדיין לא
בעדר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
לענין זריקה לאו כזרוק דמי:
ואיסור זריקה (אלא ש"מ דלנה
לה ראויה ליפסל. אי הכי דבכשרה
נארע בה שום פסול קאמר דאין
כל שהיתה לו שעת היתר
לאחר זריקה עסקינן דאין בה
ירעה
לכהנים אין מועלין בה דלאו
אלא איסור לן לחודיה ומקודם
מיירי כל שיש לה מיבעי ליה דכל
מועלין משום דהשתא הוא עומד ליזרק
מקדשי ה' קרינן בהו דהיינו
נזרק הדם והוה ביה שעת היתר
שהיתה משמע כד] שנראה ליזרק
ולא נזרק וקרי ליה שעת
כזרוק דמי ולבסוף נמי כשהיה בה פסול לינה או יוצא או טומאה אין
לאחר זריקה. לפני זריקה
לכהנים הלכך אין מועלין אבל
הכושר משום דאי בעי זריק: מעילה משום קדושה. מועלין
מועלין כדמפרש טעמא בסמוך דכיון דפקעה קדושה תו לא הדרא רכבא
כה]
מועלין דקדשי ה' הוא:
לנה ממש שלנה לאחר שנראה
שלנה לאחר שיראה לזריקה
לזריקה) מועלין דאי בעי זריק
בה ומשום לאו קדושה פקעה מעילתו ולבתר כו] דפקעה קדושתן
והשתא הא דנקט שלנה ושנטמאת רבותא נקט דכ"ש קודם לכן ולכך
או שנטמא או שיצתה דהא
לא אמרינן ולא היה בו שעת
שנראה ליזרק ולהיות מותרת לכהנים וקיימא לן
פריך כל שיש לו היתר מיבעי ליה שהטעם משום דקודם שיפסל אמר
היתה לה שעת היתר דאי
היתר לכהנים: ואם איתא
בעי זריק מאי לאו לנה ממש
דלאחר זריקה קיימא הך ברייתא
כל העומד לזרוק כזרוק דמי במאי הדרא קדושה כז] אבל
כל העומד לזרוק כזרוק דמי ומשני רב אשי במעילה כיון דפקעה קודם
לאחר שנראה לזריקה וקתני
לתני כל שיש לה היתר לכהנים
טומאה משום אוכלא ולאו אוכלא הוא כלומר כי הוי אוכלא
פסול תו לא רכבא לאחר פסול אבל טומאה מידי דחזי השתא לאכילה
דאין מועלין ואמאי אין
דהיינו [לן] לאחר זריקה וכל
מועלין משום דאי בעי זריק
שאין לה היתר לכהנים היינו לן
מקבל טומאה וכל כמה דלא הוי אוכלא אף על גב דחזי
לא אשכחן ומתבטל ראוי דידה והא דמשני במעילה דלן בשר
אלמא אמרינן נמי דאי בעי
לפני זריקה אלא מדקתני כל
היינו למ"ד היתר אכילה אבל למאן דאמר היתר זריקה הוי לן דם:
למיהוי אוכלא לא מקבל טומאה הלכך לא אמרינן בה אי
זריק: לא תימא לנה לפני
שהיתה ש"מ דלפני זריקה היא
זריקה לאחר שנראה לזריקה
והאי שהיתה היינו שלן לאחר
בעי זריק: אשם תלוי. בא על מי שהיו לפניו שתי חתיכות
כי
אימא לנה בשעה שראויה
שנראה לזריקה דכל שהיתה
אחת של חלב ואחת של שומן ואכל האחת ואינו יודע איזו היא: יוצא וירעה בעדר. עם שאר בהמותיו דחולין הוא הואיל ולא חטא:
לצאת וראוי ליטמא היינו
משמע כל שיכול להיות לה
ירעה
לאחר זריקה (והכי משמע
וקתני דאין מועלין אלמא משום
מהכא לן לאחר זריקה)
דאי בעי זריק אמרינן כזרוק דמי
כלומר שלן בשעה שאם היה יוצא לא היה בו איסור אחר אלא איסור לן היינו לאחר זריקה ומשום הכי אין מועלין דנזרק
ל"א כתוב בספרים אחרים האי כל שהיה לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו כל שאין לו שעת היתר לכהנים (אין) מועלין בו מבעיא
הדם והותר הבשר לכהנים אבל לן לפני זריקה ואח"כ זרק הוה ביה איסור לן ואיסור זריקה וכן אם (לן) [יצא] קודם זריקה הוה
ליה והכי פירושא כלומר אם איתא דלנה לאחר זריקה הוי כדקאמרת א"כ שאין לה שעת היתר לכהנים עכשיו דלנה (אע"ג) [ומשום]
איסור יוצא ואיסור זריקה אלא לאו ש"מ שלנה לאחר זריקה עסקינן דאין בה אלא איסור לן לחודיה דכבר נזרק הדם והוה ביה
דהיה קודם לכן אין מועלין בו אלא מדקתני כל שהיה משמע שיכול להיות לה והיינו לן לפני זריקה כו'. אמר רב אשי לרב נחמן מעילה
שעת היתר הלכך אין מועלין אבל לנה ממש שלנה לאחר שנראה לזריקה מועלין דאי בעי זריק לא אמרינן ולא היה לו שעת היתר
קא רמית מעילה משום קדושה כו' ואי הוה בהו שעת היתר לאו קדשי ה' נינהו ואין מועלין בהן ולבתר דפקעה לה קדושתה דקיימא
לכהנים: ואם איתא דלאחר זריקה קיימא הא ברייתא ליתני כל שיש לה היתר לכהנים דהיינו [לן] לאחר זריקה וכל שאין לה היתר
לזריקה ואי בעי זריק במאי הדרא ורכבא לה קדושה הלכך אין מועלין בהן: יב] קאמר והא: יג] נמי פיגל: יד] דר' שמעון דהכא: טו] לאו
לכהנים היינו לן לפני זריקה אלא מדקתני כל שהיתה וכל שלא היתה ש"מ דכולה לפני זריקה היא והאי שהיתה היינו שלן לאחר
כמחוסר מעשה דמי דדברים: טז] אמרינן דמחוסר מעשה הוא דהשתא מיהא לא זריק [בהו]: יז] מועלין בה דלא קרינן [בהו] מקדשי ה'
שנראה לזריקה דכל שהיתה משמע כל שיכול להיות לה וקתני דאין מועלין אלמא משום דאי בעי זריק אמרינן וכזרוק דמי. לישנא
ואע"ג: יח] והדם קודם זריקה: יט] מועלין בהו אלמא: כ] תיבת אחר נמחק: כא] פסולה אלא ראויה: כב] אמרינן דליהוי שעת היתר הס"ד:
אחרינא כתוב בספר אחר האי כל שהיתה שעת היתר לכהנים אין מועלין בו כל שאין לה שעת היתר לכהנים (אין) מועלין בה
כג] כל שהיתה לה תיבות שהיה לו נמחק: כד] משמע דעכשיו אין לה אלא כבר היתה לה אלא מדנקט כל שהיתה משמע: כה] שעת היתר:
מיבעי ליה והכי פירושו כלומר אם איתא דלנה לאחר זריקה הוי כדקאמרת א"כ כל שאין לה שעת היתר עכשיו [כגון] שלנה (אף
כו] דפקעה קדושתה: כז] קדושה ורכבא לה:
על גב) שהיה לו קודם שלן אין מועלין בו אלא מדקתני כל שהיה משמע כל שיכול להיות לה והיינו לן לפני זריקה וכו':
א)
[אלא] אמר רב אשי לרב נחמן מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היכא דלא הוה בהו שעת היתר קרינא
בהו קדשי ה' ומועלין בהן ואי הוה בהו שעת היתר לאו קדשי ה' נינהו ואין מועלין בהן ולבתר דפקעה לה קדושה דקיימא לזריקה
דאי בעי זריק במאי הדרא ורכבא לה תו קדושה הלכך אין מועלין בהן אבל טומאת אוכלין משום אוכל ולאו אוכל הוא היכא דזריק ממש משוי ליה אוכלא ואי לא לא: יצא וירעה בעדר. כלומר דהוי חולין גמורין: