קב: המנחות
והנסכים פרק שנים עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
ירעה עד שיסתאב. בכריתות יא] בגמ' מפרש טעמא דרבנן
קאמרינן דרבנן. תימה בפרק אור לי"ד דקאמר האי
א)
יג א
מתוך שלבו נוקפו יב] גמר ומקדיש לה: רבי אליעזר אומר יקריב. ואזיל
בשר דאיתכשר במאי כו' אלא בחיבת הקודש תפשוט דבעי ר"ש
ב) ג)
יד ב
לטעמיה דאמר בכריתות מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום:
[בן לקיש] אמאי לא משני כי הכא דר"ש בן לקיש מיבעי לי' דאוריית'
ד) ה)
ו) ז)
יג] ישפוך. לארץ והבשר ישרף דחולין שנשחטו בעזרה היא: נזרק הדם.
כי קאמר הכא דרבנן וי"ל דרוצה לתרץ
שם אפי' לרב יוסף דאמר
טו ג ד
בפ"ב דחולין לר"ש בן לקיש
ואחר כך נודע לו הבשר יאכל לכהנים
ח) ט)
טז ה
נמי עשאוהו כהכשר מים דרבנן
שעל הספק באה מתחילתה ובשעת
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה
❖
א
יז ו
משמע דקסבר דמיבעי' ליה דרבנן
כפרתה דהיינו זריקה אכתי ספק היה
ר' אליעזר אומר יקריב שאם אינו בא על חטא
י)
כ) ל)
ולדידיה ה"נ דתיפשוט מהכא כי היכי
וכיפרה ספיקה והלכה לה הכי
יד]
זה הרי הוא בא על חטא אחר משנשחט נודע
מ)
דפשיט לי' התם: כשתי מנחות
מוסף רש"י
מפרש בכריתותה): כזרוק דמי. וקשיא
נ)
לו הדם ישפך והבשר ישרף נזרק הדם הבשר
❖
שנתערבו. ואמרינן בהקומץ רבה
לרב אשי ורב נחמן דהא הכא אף על
ס)
הדם ישפך. והבשר
יאכל ורבי יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרק
ישרף.
א]
אם יכול לקמוץ מזו בפני
גב דלא זריק שרי ליה למזרקיה
והבשר יאכל ואמר רבא רבי יוסי בשיטת
עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם
ולמיכליה דאוכלא טו] היתירא חשיב
גליון הש"ס
נזרק הדם.
ר"ש אמר דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי
ליה משנראה לזריקה אלמא לענין
לאו פסולות והא דקתני נמי לעיל אלו
גמרא חיבת הקודש
הבשר
טז] ו) שינוי אוכלא אמרינן אי בעי
להביא בשני כלים והביא בכלי אחד
מידי הוא טעמא אמרי במערבא משמיה
יאכל.
מכשרתן.
זריק: מידי הוא טעמא. כלומר וכי
פסולה כגון דלא יכול לקמוץ מכל
יז]
דרבי יוסי בר חנינא היינו טעמא דר' יוסי
❖
אחת בפני עצמה כך כז] פי' בקו' ועוד
טעמא דרבי יוסי משום דכזרוק דמי:
דקסבר כלי שרת מקדשין את הפסולין
יזרק.
כלי שרת. כגון האי כוס שנתקבל
י"ל דהכא מיירי כגון שאמרו לו בשתי
לכתחילה ליקרב אמר ליה רב אשי לרב כהנא
בו הדם מקדשין את הפסולין שאינן
כלים נדרת והקריבן בשתי כלים וחזר
(כריתות
רבינו גרשום
מדאמר רבי שמעון כל העומד לזרוק
ב]
פסולין לגמרי אלא כה"ג ליקרב:
ונתנן בכלי אחד וקמ"ל דאף ע"פ
כג:) כלי שרת.
כזרוק דמי כל העומד לשרוף נמי כשרוף
(שם
שאם אינו בא על חטא
ג]
ז) כל העומד ליזרק וכו'. למאי דס"ד
שמתחילה הביא בכלי אחד מ"מ הויא
כד:) צריד של מנחות.
זה הרי הוא בא על ספק
דמי נותר ופרה אמאי מטמאין טומאת אוכלין
מעיקרא יח] רבי יוסי בשיטת רבי
לה השתא כשתי מנחות שנתערבו:
חטא אחר דהכי סבירא ליה
כ) הא מני בית שמאי היא דאמרי
לר' אליעזר דמביא אדם
עפרא בעלמא נינהו א"ל $ חיבת הקודש
שמעון אמרה נקיט לה: צריד של
אשם תלוי בכל יום: הדם
מנחות. יט] כדאמרינן לענין שופר
תפוס לשון ראשון דתנן
מכשרתן אמר ליה רבינא לרב אשי נהי
ישפך הכל והבשר ישרף
❖
(חולין לו.)
שלא ע"ג המזבח שהרי
כו'. בפ' שני דנזיר מפרש
צריד או עבה. קצת מן
דמהניא להו חיבת הקודש לאיפסולי דגופיה
ד]
אין להן תקנה: נזרק הדם
טעמיה דב"ש דסבר לה כר"מ דאמר
הסולת שלא נגע בשמן ולא הוכשר
ואח"כ נודע לו שלא חטא
ליקרויי טמא נמי למימני ביה ראשון ושני ה]
אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון
ונגע בו שרץ מונין בו ראשון ושני וכו'.
הבשר יאכל הואיל וכבר
שיטה מקובצת
תפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות
נזרק הדם: ר' יוסי אומר
צריד לשון יובש כ]: כי קמבעי' ליה
דאמר הריני נזיר הוה נזיר כי קאמר
אפי' הדם בכוס במזרק.
א] יאכל רבי: ב] תיבת
ב מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון
דאורייתא. אי מונין בו ראשון ושני
מן הגרוגרות לאיתשולי קאתי ל) ב"ש
ונודע לו קודם שנזרק אפילו
מדאמר נמחק לר' שמעון
ושני כי ו] מיבעיא ליה לריש לקיש דאורייתא
הכי זורק והבשר יאכל דכל
מדכל: ג] לשרוף כשרוף
לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש
דאוריי' שישרפו את השני או לא והכי
העומד ליזרק כזרוק דמי
דמי: ד] לפסולה: ה] ושני נמי
כי קאמרינן דרבנן: מתני' האומר הרי עלי
וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה
קמיבעיא ליה דקיימא לן
ג
וקשיא למאן דאמר דאי בעי
מי מהניא ליה: ו] כי קא
זריק לא אמרינן: מידי הוא
מבעיא: ז] אלו להביא:
והבשרח) לרבות עצים ולבונה דלאו
בנזירות פי' כיון דאין אדם מוצי' דבריו
במחבת והביא במרחשת במרחשת והביא
טעמא. כלומר מי סברת
ח] שני עשרונין: ט] שני
בני טומאה נינהו אלא משום חיבת
לבטלה לא תימא מעיקרא כי אמר
במחבת מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא
דמשום האי טעמא דכל
עשרונין: י] פליג לה:
העומד ליזרק כזרוק דמי
יא] בכריתות מפרש:
מ)
הקדש אלמא חיבת הקדש דאורייתא:
הריני נזיר היה בדעתו לגמור מן
זו להביא במחבת והביא במרחשת במרחשת
קאמר רבי יוסי וקשיא למאן
יב] נוקפו על חטא: יג] ישפך:
מונין ראשון ושני. לשרוף גם את
הגרוגרות ומן הדבלה אלא אמר
דאמר דאי בעי [זריק לא
יד] לה והכי: טו] דהתירא:
והביא במחבת הרי זו פסולה ד האומר הרי עלי
השני או אין מונין בו מדאורייתא: כי
דנמלך הוא והיינו לאיתשולי שרוצה
אמרינן] לאו היינו טעמא
טז] לענין שיוויא: יז] דמי
שני עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני
דר' יוסי דכלי שרת
הוא: יח] מעיקרא דרבי:
קאמרי'. לעיל דמטמא טומאת אוכלין
לחזור בו וכיון דסברי אין שאלה
מקדשין את הפסול: למימני
יט] צריד של מנחות קצת מן
כלים בשני כלים והביא בכלי אחד מה
נ)
דמשמע אפילו למנות ראשון ושני
כדתנן בית שמאי אומרים
ביה ראשון ושני נמי. כגון
הסולת לא נגע בשמן:
שנטמאו האוכלין בשרץ
כ] יובש כדאמרי' לענין שופר
שהביא הביא וידי חובתו לא יצא ה אלו ז] בכלי
מדרבנן דתולין את השני אם קדש הוא
הקדש טעות הקדש הכי נמי לא מצי
למימני ביה ראשון ושני
היה קולו צרור ואותו צרור
אחד והביא בשני כלים בשני כלים והביא
דאין שורפין קדשים על טומאה
מהדר אף בתוך כדי דיבור אע"ג
נמי: צריד. דבר יבש של
היינו יבש שאין הקול נשמע
דרבנן: מתני' מה שהביאכא] .
מנחות כגון סלת ולבונה
ובלעז ראקו: כא] מה שהביא
דבעלמא כדיבור דמי ובית הלל
בכלי אחד הרי אלו פסולין הרי עלי שני
כמו היה קולו עבה או צרוד
הביא: כב] אלו להביא:
דאימר לא לשם נדרו הביאה אלא
אומרים אינו נזיר דסברי לה כר"ש
בלעז רוקו מחמת שיבש
ח] עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני
כג] אחד שהיו מונחים לפניו
הוא השופר: כי קאמרינן
הס"ד ומה"ד הרי אלו פסולין
נדבה אחרת היא: זו להביא במחבת.
דתנן ר' שמעון פוטר שלא התנדב
כלים אמרו לו בכלי אחד נדרת הקריבן בשני
הכא בנותר ופרה דמטמאה
דהיכא דנדר בכלי אחד
שהיה עשרון סלת מונח לפניו ואמר זו
כדרך המתנדבין פי' בקונט' גבי הרי
משום חיבת הקדש מדרבנן
[והביא]: כד] שנתערבו
כלים פסולין בכלי אחד כשרין ו הרי עלי שני
קאמרינן: מה שהביא כשר.
להביא במחבת כו' הרי זו פסולה
עלי מנחה מן השעורים דקאמר תנא
דאמרינן: כה] אבל הכא:
ט] עשרונות להביא בשני כלים והביא בכלי
וידי נדרו לא יצא וצריך
כו] ושהביא בו: כז] פי'
דקבעה כלי שהזכיר בה ואין יכול
קמא יביא מן החיטין דתפוס לשון
עוד להביא כמו שנדר אבל
בקונטרס גליון פ"ה דחוק
אחד אמרו לו בשני כלים נדרת הקריבן בשני
לשנותה לכלי אחר: אלו להביאם
ראשון ור"ש פוטר דאין זה כדרך
כב]
נדר מנחה זו שהיתה לפניו
ור"י פירש דלעיל שנדר בשני
להביא במחבת ושינה בה
כלים שנתחייב בשני לוגין
כלים כשרין נתנו לכלי אחד כשתי מנחות
בכלי אחדכג] והביא בשני כלים.
המתנדבין דאין מנחה באה שעורין
פסולה: אלו להביא בכלי
וכשתביא בכלי אחד בוללן
שנתערבו: גמ' וצריכא דאי אשמעינן הך
והפריש שני קמצים והוא לא נדר אלא
אלא מנחת העומר ומנחת קנאות והכי
שרת אחד. לקמוץ מהן
מלוג כר' אליעזר דאמר
קומץ אחד בלבד ושינה
אפילו מנחה של ששים
קומץ אחד ועוד שמנחה חסירה היא
נמי בנזירות לא הוי נזיר דמעיקרא
קמייתא משום דאמר במחבת וקא מייתי
פסולין: נתנן לכלי אחד
עשרון אין לה אלא לוג
היה בדעתו ס) לגמור מן הגרוגרות
בכל כלי וכלי. והיכא דנדר בשני כלים
יש להן דין ב' מנחות
ופסולה דעשה מבלולה
במרחשת אבל הכא דאידי ואידי במחבת
שנתערבו שאם יכול לקמוץ
חריבה והכא איירי שבללן
ואין זה כדרך הנודרים ואם תאמר
והביא בכלי אחד הויא מנחה יתירה
ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא
מזו בפני עצמו ומזו בפני
בשני כלים ואח"כ נתנן בכלי
ולימא טעמא דבית הלל משום דיש
ומיעט בקמצים שהוא נדר לשם שתי
עצמו כשרין: אבל הכא
אחד לקמוץ ולכך הם כשני
ואי אשמעינן הך משום דקא פליג להו אבל
בהאומר הרי עלי ב' עשרונין
קמיצות ולא קמץ אלא אחד: אמרו לו
מנחות שנתערבו ע"כ:
שאלה להקדש ובית הלל לטעמייהו
דאידי ואידי במחבת או אידי
התם דלא פליג י] ביה אימא לא צריכא ת"ר
בכלי אחד נדרת. ולא חש לדבריהם
דאמרי הקדש טעות לא הוי
ואידי במרחשת שלא שינה
מה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא ר"ש
והקריבן בשני כלים פסולים אע"ג
הקדש
אלא בכלים אימא ידי נדרו
נמי יצא: משום דקא פליג
אומר אף ידי נדרו נמי יצא:
זו להביא במחבת: והא תניא לא קידשום כלי
דלא אמר אלו להביא בכלי אחד
ביה בכלי משום הכי לא
דהשתא ליכא למימר לשם נדבה אחרת
שרת אמר אביי לא קידשום ליקרב אבל קידשום ליפסל ואמר אביי לא שנו
יצא: והתניא לא קידשום
כלי שרת דמשמע דאפילו
מייתי לה דכיון דאמרו ליה בכלי אחד
אלא
נדרת הוה ליה למימר להו אנא לשם נדר אחרינא מייתינא לה: כשתי מנחות שנתערבו. כד] כדאמרינן בהקומץ [רבה]
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות. והא דקתני נמי לעיל אלו להביא בשני כלים והביא
בכלי אחד פסול כגון שאין יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה: גמ' וצריכא דאי אשמעינן קמייתא. הרי עלי במחבת והביא במרחשת
דלא יצא ידי נדרו: אבלכה] . בשני כלים והביא בכלי אחד דבאותו כלי שנדר הביא אם מחבת מחבת ואם מרחשת ט)מרחשת אימא ידי נדרו נמי
אידי ואידי. כלי שנדר ושהביא כו]: משום דקא פליג לה. שחולק מנחה גדולה לשתי מנחות קטנות שנדר בכלי אחד והביא
יצא:
כלים: ר"ש. אכולה מתניתין פליג דקסבר קביעותא דמנא לאו כלי י) הוא: והא תניא לא קידשום. אותן כלי שרת שהביאן בו וכיון
בשני
כלים שנדר: לא שנו. דזו
להביא במחבת והביא
במרחשת פסולה:
דלא
קידשום אמאי
פסולות הא מצי
לאהדורינהו ולאיתויי באותן
אלא