המנחות
והנסכים פרק
שנים
עשר
מנחות
קג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא שקבען בשעת נדר. הרי עלי להביא את זו במחבת: אבל בשעת
הקדש $ ולכך מצי למיהדר תוך כדי דיבור וי"ל דלמ"ד אין פותחין בחרטה
א) ב)
יח א
ג)
הפרשה. דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה
נקט טעמא דב"ה דסבר כר"ש וטעמא דב"ש נקט לשנויי אפי' למ"ד
ד)
יט ב
קבעה ואמר זו אביא לשם נדר במחבת ה) : א] לא אמר כלום. לא פותחין דלמ"ד אין פותחין לא הוי צריך לפרושי טעמא דב"ש משום
ה) ו)
כ ג
מיפסלא: מאי טעמא כאשר נדרת. כתיב כמו שאמרת בשעת נדר
דאין שאלה להקדש ועוד יש לפרש דניחא ליה לפרושי טעמא דבית הלל
ז) ח)
כא ד ה
❖
קיים דבריך ולא כאשר הפרשת דבשעת
כר"ש משום דהיינו נמי טעמא דב"ש
ט)
י)
הפרשה לא קבעה: אמאי. מחוייב
לר' יהודה דקתני סיפא אמר רבי
אלא שקבען בשעת נדר אבל בשעת הפרשה
א
כ)
לאתויי מן החטים: נדר ופתחו עמו
יהודה אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא
לא כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת איתמר
ל)
1
רבינו גרשום
הוא. עם הנדר אמר פתח שמתחרט
מ) נ)
באומר הרי הן עלי קרבן פירוש
נמי אמר רבי אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר
ס)
פסול ליכא: אמר אביי
בו דכיון דאמר מן ו) השעורים אמרי'
כשבדקנוהו אח"כ למאי נתכוון אמר
וכו' לא שנו כי אמר
רבי יוחנן לא שנו אלא שקבען בשעת נדר
❖
ז)
דאין בדעתו להביא כלום דאדם יודע
להיות מן הגרוגרות עלי נתכוונתי
ע)
זו להביא במחבת דפסול
אבל בשעת הפרשה לא כאשר נדרת ולא
אלא שקבען בשעת נדר
שאין מנחה מן השעורים: תפוס לשון
אז הוא נדור מן הגרוגרות כאילו אמר
כשנדר תחלה אמר זו אבל
כאשר הפרשת: מתני' האומר הרי עלי
ראשון. וכיון דאמר הרי עלי מנחה
גרוגרות ודבילה עלי קרבן ואין זה
קבען בשעת הפרשה כגון
תורה אור השלם
מנחה מן השעורים יביא מן החטים קמח יביא
שבשעת נדר אמר הרי עלי
איחייב במנחה הוגנת: גרוגרות
דברים שבלב שלבו אינו משונה ממה
1. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
ובשעת הפרשה כשהפריש
ודבילה. לא שייכא בהו נזירות: הרי זה
שבפיו דהוצאת פיו לא משמע נזירות
סולת בלא שמן ובלא לבונה יביא שמן
אמר זו להביא במחבת
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרתָּ לַיְיָ
נזיר. מן היין דתפוס לשון ראשון:
ח)
אם הביא במרחשת יצא
אבל לרבנן כי אמר הכי הוי נזיר
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרתָּ
ולבונה חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון
❖
דתשמור ועשית כאשר נדרת
דברים כג כד
בְּפִיךָ:
הדר ביה חזקיה משמעתא דלעיל
דהוצאת פיו משמע להו לשון נזירות
ומחצה יביא שנים רבי שמעון פוטר שלא
כתיב ולא כאשר פרשת:
ב
ומודה דטעמא במתני' באומר לא
כדמפרש להו בגמ' דגרוגרות ודבילה
ב]
ג]
הרי עלי מנחה אע"ג דאמר
התנדב כדרך המתנדבין: גמ' אמאי נדר
מן השעורים נתחייב להביא
הגהות הב"ח
הייתי יודע כו': בשעורין איכא למימר
לא פתח נדרו הוא ונזיר הוי ולא נדור
מן החיטין דאין מביאין
ופתחו עמו הוא אמר חזקיה הא מני בית
דטעי משום דיחיד מביא מנחת
הוי אפי' נתכוין לומר קרבן עלי דהא
(א) רש"י
מן השעורין אלא עומר
❖
שמאי היא דאמרי תפוס לשון ראשון דתנן
ומעיקרא לזה
ומנחת קנאות וכן אם אמר
לרבי מאיר ט) לא הוי נדור לבית שמאי
קנאות מן השעורים אבל בעדשים
קמח יביא סולת: אמאי
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש
וכי פליגי ר' יהודה ותנא קמא אליבא
ליכא למימר דטעי הלכך פתחו עמו
יביא מן החיטין נדר ופתחו
עמו כדפרשי' לעיל בפרק
גליון הש"ס
אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר ר'
הוא דלא נתכוין להביא כלום: כמאן
דב"ש פליגי ולא לבית הלל והשתא
ג
התודה: ב"ש אומרים נזיר.
אמרה לשמעתיה. כלומר כמאן אוקמא
לבית שמאי כיון דאמרי אין שאלה
יוחנן אמר אפי' תימא בית הלל באומר אילו
תוס' ד"ה (בעמוד הקודם)
ד
דקסברי אין שאלה לנזירות
הא וכו' ולכך מצי
ואין שאלה להקדש: אפילו
למתניתין לעיל כבית הלל: בעדשים
בהקדש אמאי לא הוי נזיר אלא
הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך
למיהדר תכ"ד.
תימא בית הלל ואמאי יביא
לא טעי. וליכא למימר אילו הייתי
סבירא ליה לרבי יהודה י) כרבי
מן החיטין באומר אילו
אלא כך אמר חזקיה לא שנו אלא דאמר
❖
יודע דהא ודאי ידע שאין מנחה של
שמעון דלא נדר כדרך הנודרים ולהכי
הייתי יודע שאין נדרין כך
מנחה מן השעורים אבל אמר מנחה מן
מן השעורים לא הייתי נודר
עדשים ולאו למידי איכוין: לדבריו
אמר טעמא דבית הלל כ) בהכי דהוי
כך אלא כך מן החיטין
העדשים לא מכדי חזקיה כמאן אמר
דחזקיה. דאוקמא מעיקרא כבית
השתא חד טעמא לתרוייהו ומיהו קשה
דלא היה דעתי אלא על
מוסף רש"י
לשמעתיה כבית שמאי ובית שמאי משום
מנחה ראויה: אבל אמר הרי
שמאי קאמר ליה רבי יוחנן דאפילו מן
לפי' זה דשמעי' ליה לרבי יהודה בסוף
ר' שמעון פוטר.
עלי מנחה מן העדשים לא
תפוס לשון ראשון הוא מה לי מן השעורין מה
פ"ב דזבחים דאית ליה תפוס
העדשים תפוס לשון ראשון וליה לא
יביא מן החיטין. שהרי אמר
עדשין שאין ממינן מנחה
לשון ראשון ולקמן מפרש טעמא דר'
סבירא ליה משום דר' יוחנן אוקי
לי מן העדשים הדר ביה ומאי טעמא הדר ביה
בעולם: הדר ביה חזקיה
שמעון משום דבשיטת ר' יוסי אמרה
טעמא דמתני' משום דטעי דאיכא
אמר רבא מתני' קשיתי' מאי איריא דתני
מההיא דאמר דמשום תפוס
לשון ראשון הוא אלא
דאף בגמר דבריו אדם נתפס ובמקום
למימר אילו הייתי יודע כו' אבל
מנחה מן השעורים ליתני מן העדשים אלא
קסבר כבית הלל דמשום
בעדשים לא טעי (א) ד] דמעיקרא לאו
שנהגו ל) נמי אמר ר"ש סבר לה כר'
הכי יביא מן החיטין באומר
שמע מינה משום דטעי הוא ה בשעורים טעי
למידי איכוין: את מאי טעמא הדרת
יוסי ואם תאמר דהשתא אמר לבית
אילו הייתי יודע ואי אמרת
בעדשים לא טעי ורבי יוחנן אמר אפילו מן
אי הכי אפי' כי אמר מן
בך. לדידך איכא לתרוצי דלא
שמאי דאין שאלה בהקדש וכן מוכח
העדשים נמי יביא באומר
העדשים מכדי ר' יוחנן כמאן אמרה לשמעתיה
מיבעיא קאמר לא מיבעיא עדשים
בפ' נערה המאורסה
אילו הייתי יודע ההיא לא
מצית אמרת דבעדשין לא
כבית הלל וב"ה משום דטעי הוא בשעורין
ובפרק יש נוחלין ואילו
דכיון דקי"ל תפוס לשון ראשון דחייב
טעי איניש דמידע ידע דאין
טעי בעדשים לא טעי לדבריו דחזקיה קאמר
בפ' בית שמאי תנן מי
דכיון דלא טעו בהו אינשי איכא
(פסחים נג:)
מנחה מן העדשין ופתחו
הריני נזיר מן הגרוגרות
עמו הוי. ומ"ט הדר ביה
שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו מונה
למימר מעיקרא כי אמר ה] למנחה
ליה את מאי טעמא הדרת בך משום דלא
ומן הדבילה.
חזקיה מן טעם דתפוס
גמורה איכוין ובעא למיהדר ביה
משעה שנדר נשאל לחכם והתירו
ב"ש אומרים
[לשון ראשון]: בשעורין
קתני מן העדשים דלמא לא מיבעיא קאמר
נזיר.
טעי. יכול למימר אילו
מ)
(מונה משעה שנדר ואם) היתה לו
וסבר אימא מידי דלא חזי להקרבה
לא מיבעיא מן העדשים דאיכא למימר מהדר
הייתי יודע שהרי יש מנחה
נ)
בהמה [מופרשת] תצא ותרעה אמרו
ונקט עדשים הלכך חייב דלא מצי
(לעיל פא:
מן השעורין וההיא חובה
הוא דהדר ביה ותפוס לשון ראשון אלא
מכת"י)
ואיהו טעי וסבר דאפילו
להם ב"ה לב"ש ואי אתם מודים [בזה]
מהדר ביה אבל שעורים דאיכא
אפי' מן השעורין נמי דאיכא למימר מיטעא
מנחת נדבה נמי מן השעורין
שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה
למימר כיון דטעו בהו אינשי אימא
ונתכוון לשום מנחה אבל
הוא דקא טעי אפי' הכי תפוס לשון ראשון
בעדר משמע שגם ב"ש מודים לב"ה
מעיקרא לאו למנחה איכוין אלא
(נזיר
בעדשים לא טעי דאין מנחה
ט.) ובית הלל אומרים
מעדשין: לדבריו דחזקיה
אמר
דיכול חכם להתיר וי"ל דנשאל לחכם
למנחת שעורים ממש כדפריש וכיון
אינו נזיר.
קאמר אפילו מן העדשין:
נזירות נדר או לא ולהכי נקט לשון
דאין מנחה באה שעורים ליפטר דודאי מצי אמר אילו הייתי דהתם היינו לידע אם בלשון
(לעיל שם)
דלמא לא מבעי קאמר בית
שמאי דתפיס [לשון ראשון]
יודע דסופי להביא חטים לא הייתי נודר כל עיקר קמשמע לן: ואסרו שאמרו לו יש בלשון הזה לשון נזירות ולהכי איצטריך לי' למימר
דלא מיבעיא (קאמר) כי
❖
כשאסרו דמונה משעה שנדר ס) דלא תימא עד שידע שהוא נזיר
לא
(נזיר שם)
אמר מן העדשים דאיכא
למימר דלמא מיהדר הדר
לא יתחיל למנות ומיהו אין מזה ראיה דאיצטריך ליה לאשמועינן אע"פ שעבר ושתה יין בימי נזירותו אפילו הכי עולין לימי המנין כדמוכח
ביה שהרי נתכוין לומר
התם בגמ' וא"ת מאחר דמפרשי טעמא דב"ש משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר היה בדעתו לגמור ולפרש מן היין
דבר שא"א ואפ"ה תפוס
שיטה מקובצת
לשון ראשון דלא מצי
אם כן קשה אמאי איצטריך למימר טעמא דב"ה משום דסברי כרבי שמעון לימא דקסברי אדם מוציא דבריו לבטלה ועוד קשה אטו
הדר אלא אפי' כי אמר
א] תיבות לא אמר כלום
רבנן דר"ש דאמרי יביא מן החטין מי סברי לה כב"ש דאמרי מן הגרוגרות הוי נזיר וכי תימא ב"ש תנו לה כדקאמר חזקיה ב"ש היא
מן השעורים נמי דאיכא
נמחק: ב] דלעיל ומוקי
אכתי קשה מר' יוסי בפ' מקום שנהגו דאמרי' לא סבר לה כר"ש מי קאי רבי יוסי כב"ש וי"ל דרוצה ליישב דברי ב"ה ככולי
למימר מטעא הוא דטעי
דטעמא: ג] באומר אילו:
שכשנדר ודאי לשעורין
ד] טעי ומעיקרא לא: ה] אמר
עלמא אפי' כמאן דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה והא דקאמר סברי לה כרבי שמעון לאו משום דפליג ארבנן דר' שמעון לענין
נתכוין שהיה סבור שיש
מנחה למנחה:
מנחה אלא כלומר גבי נזיר הוי מסקי טעמייהו כר' שמעון גבי מנחות ומיהו רבנן גופייהו מודו גבי גרוגרות דלא הוי נזיר דדוקא גבי
מנחת נדבה משעורין ולא
נתכוון לחיטין כלל וכיון
מנחה יביא מן החטין משום דשעורין שייכי גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין ולמנחה מעליא איכוין אבל
דלא אפשר משעורין סד"א
גרוגרות לא שייכי לנזירות ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל ולחזקיה דמדמי מנחה ונזירות אהדדי ההיא דמקום
ליפטר קמ"ל דאפ"ה אמרינן
תפוס לשון ראשון דכי אמר
שנהגו דרבי יוסי לא סבר לה כרבי שמעון לאו ארבי שמעון דפירקין קאמר אלא אההוא דלקמן בפרק הרי עלי עשרון דתנן הרי
מנחה אע"ג דאמר שעורים
עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יצא רבי שמעון אומר אין זו עולה דטעמא משום דלא התנדב כדרך המתנדבים וההיא דתודוס איש
יביא חיטין ולא איצטריך
רומי דפרק מקום שנהגו דמיא לה אבל גבי מנחה מן השעורים מודה דפטור כרבי שמעון דהיינו טעמא משום דגבי עולה כי
אמר הרי עלי עולה שייך בקדושתה וכי אמר אחר כך להקריב בבית חוניו מכל מקום קדושה היא וכיון דחל עליה הקדש תו לא פקע אבל
מנחה מן השעורים לא קיבל עליו מנחה מן החטין ומודה רבי יוסי דפטור: הריני נזיר מן הגרוגרות. בתוספתא תניא [כינויי]
ע)
כינויים בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר ואיזו כינויי כינויים האומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ותימה
מה שייכא הכא ורבינו תם פירש דבירושלמי מפרש דקרו אינשי לגרוגרות
תירוש פי'
כששואלין אותו
אומר כך היה בלבי
לשון רבינו תם:
לא