קג: המנחות
והנסכים פרק
שנים עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
לא שנו. דתפוס לשון ראשון אלא דאמר מנחה מן השעורים דאיכא
שנו אלא דאמר מנחה אבל לא אמר מנחה לא. ואית דגרסי
א) ב)
כב א ב
ג)
אבל אמר מנחת פירוש משום דמנחת דבוק לשעורין ולא שייך
למימר כיון דאמר מנחה למנחה גמורה קמכוין אבל אמר מנחת
ד)
כג ג ד
כלל גבי בלא שמן ולבונה: מאי לאו דלא אמר מנחה. וכגון דאמר
שעורים מנחה אשעורים קאי ופטור דליכא למימר תפוס לשון ראשון.
ה)
כד ה
אילו הייתי יודע שאין נודרין כך כו': אי הכי אימא סיפא עשרון
ל"א אבל לא אמר מנחה לא אלא יב] הרי עלי שעורים פטור דודאי
כה ו
לשעורים איכוון: מאי לאו דלא אמר
ומחצה כו'. בשלמא אי לא אמר מנחה
ו)
מנחה. אלא הרי עלי קמח אפי' הכי
מייתי תרי באומר אילו הייתי יודע
אמר זעירי לא שנו אלא דאמר מנחה אבל
א
כו ז
אלא כיון דאמר מנחת עשרון ומחצה
חייב דאין אדם מוציא דבריו לבטלה:
לא אמר מנחה לא יתיב רב נחמן וקאמר לה
כי אמר חצי עשרון לא אמר כלום.
כז ח
ז)
אמאי מביא תרי הא אמרת דהיכא
להא שמעתא איתיביה רבא לרב נחמן קמח
ולייתי חד עשרון ותו לא: אי הכי רבי
דלא אמר מנחה אין כלום ואם כן
כח ט
יביא סולת א] לאו דלא אמר מנחה לא דאמר
❖
שמעון פוטר כו'. כיון דתפוס לשון
משום אותו חצי עשרון לא
לייתי
מנחה בלא שמן ולבונה יביא שמן ולבונה
כלום: אי הכי רבי שמעון
כט י
ראשון ואיהו אמר מנחה הרי התנדב
פוטר
ל כ
מאי לאו דלא אמר מנחה לא דאמר מנחה
❖
כדרך המתנדבים יג]: ה"ג אף בגמר
כו'. כיון דתפוס לשון ראשון ואיהו
תורה אור השלם
חצי עשרון יביא עשרון שלם מאי לאו דלא
דבריו אדם נתפס. דלא אזלינן בתר
אמר מנחה הרי התנדב
כדרך
1. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן
לשון ראשון לחודיה ולא בתר אחרון
המתנדבים כך פירש בקונטרס
וקשה
אמר מנחה לא דאמר מנחה אי הכי אימא
רבינו גרשום
וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרן
לחודיה אלא בתר כולהו וזה שאמר
הא אוקימנא לעיל רבנן כבית שמאי
תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו:
סיפא עשרון ומחצה יביא שנים כיון דאמר
למיהדר ביה: לא שנו דאמר
ויקרא ז י
מנחה חצי עשרון ועשרון פירושי קמפרש
דתפוס לשון ראשון אם כן ר' שמעון
מנחה איחייב ליה בעשרון כי אמר חצי עשרון
2. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ
יביא מן החיטין אלא דאמר
מנחה של חצי עשרון ועשרון והיינו
דקאי כבית הלל לית ליה תפוס לשון
מנחה אבל לא אמר מנחה
מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלה וְיוֹמָם
לא כלום קאמר הוא לא צריכא דאמר הרי
ב
ב]
לא: לישנא אחרינא אבל
וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:
❖
שלא כדרך המתנדבים ובשיטת
ראשון וי"ל הא אסיקנא לעיל דחזקיה
(א)
אמר מנחת שעורים גליא
דברים כח סו
עלי מנחה חצי עשרון ועשרון דכיון דאמר
רבי יוסי אמרו: מתני' ה"ג שכן
הדר ביה ועוד יש לפרש דקאי אהא
דעתיה דלשעורים נתכוין:
מנחה איחייב ליה בעשרון כי אמר חצי עשרון
כי אמר חצי עשרון לא כלום
מצינו שהציבור מביא וכו'. לי"ג
דאמרן לא צריכא דאמר הרי עלי
אמר דהא אמר מנחת עשרון
הגהות הב"ח
ולא כלום קאמר כי הדר אמר עשרון מייתי
פרים ל"ט עשרונים שלשה עשרונים
מנחה חצי עשרון ועשרון דבשלמא
ואמאי מביא שנים: אי הכי
(א) רש"י
כדקאמרת דאמר מנחה
עשרון אחרינא אי הכי רבי שמעון פוטר שלא
לפר ולי"ד כבשים י"ד עשרונים הרי
אי אמר עשרון וחצי עשרון אין זה
ולא גרסי'
אמאי ר' שמעון פוטר
נ"ג ולשני אילים ד' עשרונים הרי נ"ז
כדרך המתנדבין אבל חצי עשרון
התנדב כדרך המתנדבין אמאי אמר רבא ר'
בשיטת
בכולן: בשיטת ר' יוסי
(ב) ד"ה
אמרה: ביו"ט הראשון של
ולשני תמידין שנים ולשני כבשי מוסף
ועשרון משמע תרי מילי ולכל הפחות
❖
שמעון בשיטת ר' יוסי אמרה דאמר [אף]
דאמר
חג שחל להיות בשבת
דשבת שנים הרי ס"א: אמר ליה ר'
עשרון דקאמר בסוף לייתי ומשני
בגמר דבריו אדם מתפיס: מתני' ג מתנדב
ששים ואחד עשרונות כיצד
שמעון. וכי אותן ס"א עשרונים בכלי
דסבר כר' יוסי דאמר [אף] בגמר
לי"ג פרים ל"ט לשני אלים
אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי
ד' לי"ד כבשים י"ד וב' לב'
מוסף רש"י
אחד היו: והלא אלו לפרים ואלו
דבריו אדם נתפס בתמורת עולה
תמידין וב' לב' כבשים [של
אחד ג] (אם אמר הרי עלי ששים עשרון מביא
לכבשים. ואי מערב להו מיפסלי
תמורת שלמים דמשוינן לה חדא
ר' שמעון בשיטת וכו'.
מוסף שבת] הרי ס"א: ואין
בכלי אחד) אם אמר הרי עלי ס"א מביא
נבללין מזה על זה היינו זה
ד
שמנחת פרים בלילתה עבה שני לוגין
דיבורא אע"ג דמשמע תרי דיבורי
עם זה דהללו בלילתן רכה
ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן
לעשרון חצי הין לג' עשרונים ומנחת
מדקאמר תמורת עולה תמורת שלמים
והללו בלילתן עבה: אלא
היינו טעמא דעד ס' יכולין
כבשים בלילתה רכה רביעית ההין
ולא קאמר תמורת עולה ושלמים ולא
הציבור מביא ביום טוב הראשון של חג
ד] ה
לבלול בלוג אחד טפי לא:
לעשרון דהיינו שלשה לוגין והן בולעות
חשבינן ליה כנמלך ה"נ אע"ג דמשמע
שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד
אמרו לו בס' נבללין בס"א
אין נבללין בתמיהא:
זו מזו ונמצאת זו חסירה וזו יתירה:
תרי דיבורי משום דאמר חצי עשרון
שהוא פחות מן הציבור אחד אמר ר"ש והלא
קורטוב שמיני שבשמינית
אלא. מפני מה אין מביא יחיד ששים
ברישא מכל מקום חשבינן ליה חד
הלוג (לפני ב'): [ר' זירא]
אלו לפרים ואלו לכבשים ה] ואינם נבללים זה
דיבורא: והא תנן לא בלל כשר.
וא' עשרון בכלי אחד דעד ששים יכולין
אמר כל הראוי לבילה
עם זה אלא עד ששים יכולין ליבלל אמרו לו
שיכול לבלול בלוג אע"ג
פירשתי בהקומץ רבה :
ליבלל בכלי אחד בלוג אחד ז) ואליבא
שלא בלל אין בילה מתעכב
ששים נבללין וששים ואחד אין נבללין אמר
מעשה בפרדה אחת של בית
דרבי אליעזר בן יעקב נקט לה יד] בפ'
בו וכשר וכל שאינו ראוי
לבילה כגון ס"א או יותר
להם כל מדות חכמים כן ובארבעים סאה הוא
רבי. איידי דאיירי
שתי מדות (ב) אפי' מנחה
בילה מעכבת בו שהרי אינו
טובל ובארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול
בר' יהודה ראש המדברים על ידי
של ששים עשרון אין לה טו] אלא לוגה:
ראוי ליבלול ופסול: ושיערו
חכמים את דמה שלא היה
לטבול בהן: גמ' שאיל שאילה למעלה
טז] בששים ואחד אין נבללין. בתמיה:
קיסר כדאיתא בפ' במה מדליקין
בו פחות מרביעית דליטמא
גמ'
ראש המדברים בכל מקום. קרי
מייתי האי עובדא דרבי
משום נבלות הואיל
מרבי יהודה בר אילעאי מנין לאומר הרי עלי
(פסחים נג:) ששים.
ולכשיקדש לא יהא פחות
יהודה מוריינא דבי נשיאה דשמא
ליה הכי משום מעשה דמערה במסכת
ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד
ו]
מכזית ואגב דאיירי
שבת : כל הראוי לבילה. כגון
מינהו קיסר ראש על בית נשיא
ששים ואחד אין נבללין.
בשיעורין נקט האי:
בכלי אחד פתח רבי יהודה בר אילעאי ראש
עדיראות עדרים של
ששים עשרונים ראוים ליבלל מלוג:
ובקונט' פירש משום דאיירי בשיעורין:
המדברים בכל מקום ואמר שכן מצינו ציבור
בהמות: והיו עולי רגלים
❖
אין בילה מעכבתיז] . דאפי' לא בלל
מוריינא
וכהנים אוכלי תרומה:
מביאין ביום טוב הראשון של
חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד
כשר: בילה מעכבת בו. דבעינן
שיפחות מן הציבור אחד א"ל ר"ש והלא אלו פרים ואילים ואלו כבשים אלו
שיהא ראוי ליבלל: ושיערו חכמים את
שיטה מקובצת
דמה. שיצא ממנה: ברביעית. לידע אם
בלילתן עבה ואלו בלילתן רכה אלו בלילתן שחרית ואלו בלילתן בין הערבים
א] סולת מאי לאו: ב] קאמר
יש בו רביעית יפרשו ממנה כנבילה.
ואין נבללין מזה על זה ז] אמרו לו אמור אתה אמר ח] להם הרי הוא אומר 1 וכל
ל"צ: ג] תיבות אם אמר כו'
ואיידי דאיירי לעיל בשיעורים כל מדת
(לעיל יח:) ראש
עד בכלי אחד נמחק: ד] שכן
מנחה בלולה בשמן וחרבה כבר אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להיבלל א"ל
המדברים.
מצינו שהצבור: ה] לכבשים
חכמים כך הם נקט נמי להאי דשיעורא
בששים נבללין בששים ואחד אין נבללין אמר לו כל מדת חכמים כן הוא
ואינן: ו] ואחד שמביא: ז] זה
דרבנן היא. רביעית דם יכול לקרוש
יח]
(שבת לג:)
אמר לו: ח] אמר לו: ט] בו
בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול כביצה
ז
כל מדת חכמים כן הוא.
ולעמוד על כזית: והיו נוחרין
עי' תוס' (יבמות דף קד):
י] תיבת אחת נמחק:
מטמא טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום אין מטמא טומאת אוכלין ח שלשה
יט] ערודיאות לאריות. ערודי היער היו
חסר
יא] נוחרין ערודאות ס"א
(כתובות קד.)
על שלשה מטמא מדרס שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס
נוחרין לצורך האריות: הלוקח תבואה
קרטוב.
עדיראות עדרים של בהמה
והיו עולי רגלים וכהנים
וכי אין נבללין מאי הוי והא תנן אם לא בלל כשר אמר רבי זירא כל
משנה לשנה. שאין לו קרקע לזרוע
ט
י
כביצה.
אוכלי תרומה. הרגמ"ה:
והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו
הראוי לבילה אין בילה מעכבת ט] בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת
יב] אלא אמר הרי עלי מן
השעורים: יג] המתנדבים
לו מעות לשנה הבאה: הפלטר. נחתום:
בו אמר רבי ביבי אמר רבי יהושע בן לוי מעשה בפרדה אחת של בית
י]
הס"ד ומה"ד בשיטת רבי
וההוא
יוסי אמרה דאמר במסכת
רבי שמתה ושיערו חכמים את דמה ברביעית מתיב רבי יצחק בר ביסנא
תמורה בפרק כיצד מערימין
העיד רבי יהושע ורבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור
ואמר רבי יהושע בן בתירא
שלשה
(דף כו ע"ב) ותיבת ה"ג
כ
על שלשה מטמא מדרס.
נמחק: יד] לה דאמר: טו] לה
מעשה והיו יא] נוחרין ערודיאות לאריות באיסטריא של מלך והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן
להיות: טז] וששים:
(ראש השנה יג.)
יז] מעכבת בו: יח] היא
בדם ולא אמרו להם דבר אישתיק אמר ליה ר' זריקא מאי טעמא לא קא מהדר מר אמר ליה היכי
שלשה על שלשה.
דרביעית: יט] נוחרין מבשר:
אהדר ליה דאמר רבי חנין והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת
(שם) כל הראוי
2
לבילה.
לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת ואל תאמן בחייך זה הסומך על הפלטר
וההוא
(רשב"ם ב"ב פא:)