קד:
המנחות
והנסכים
פרק שנים עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיבעיא לי מאי גברא לשני פרים איכוין ועד דממלי להו. לי"ב לוגין לא קרבי דהא יש קבע לנסכים ולא אמרינן ליקרבו שמנה לוגין לשני
א) ב)
לו א
ג)
אילים ושלשה לוגין לכבש אחד או דלמא למנחה הראויה לשני אילים וכבש איכוין: ה"ג תרי מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן או לא.
ד)
לז ב
כלומר מי הוי אורחא ו] לאינדובי או לא: מתני' מתנדבין יין. בלא שמן וסלת ומנסכו לשיתין בפני עצמו ואין מתנדבין שמן בלא סלת
ה) ו)
ויין: מתנדבין שמן. וקומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין: מה מצינו כו'. דאמרן לעיל אזרח מלמד שמתנדבין נסכין ורבי עקיבא
❖
ז)
לח ג
מוקי לה ביין ז] ה) (כדחזינן) כדקתני
מה נשתנית שנאמר בה נפש.
לט ד
מתנדבין יין ולא שמן: אף שמן שהוא
מיבעיא לי מאי גברא לשני פרים קא
מכוין
הגהות הב"ח
בא חובה. במנחת נסכים בא נדבה (ב)
דאי משום דאין באה בשותפות
לשני
ועד דממלי להו לא קרבי או דלמא
א
בפני עצמה: עם חובתו בפני עצמו.
(א) גמ' אחד
א ה
הוה ליה למיכתב איש או לשון אחר
אילים וכבש אחד קמכווין תרי מחד
מינא
(ב) רש"י
דמשמע יחיד דוקא: חמשה מיני
אע"פ שהוא בא חובה עם המנחה אינו
ב ו ז
וחד מחד מינא אמרינן או לא מאי
תיקו:
❖
מעורב במנחה תאמר בשמן כו' וכיון דלא
ג ח
חובתן
טיגון. לא היה מטגן מנחת סולת
❖
מתני' מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן
בא
ב
אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמו
מאפה ז) תנור אלא מנחת מחבת ומרחשת
דברי רבי עקיבא רבי טרפון אומר מתנדבין
השתא נמי לא לייתי: אפילו פרידה.
לחודייהו אלא קורא טיגון מה שיש
תורה אור השלם
אפי' גוזל א' מתנדבין ח]: גמ' מדברי
שמן אמר רבי טרפון מה מצינו א] ביין שהוא
גליון הש"ס
בכולו שמן:
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן
שניהם נלמד מתנדב אדם מנחת
בא חובה ובא נדבה אף שמן שהוא בא
גמ' אלא מנחה שנאמר
הדרן עלך המנחות והנסכים
מִנְחָה לַיְיָ סֹלֶת יהְיֶה קָרְבָּנוֹ
נפש.
נסכים. סלת שמן ויין בלא קרבן בכל
וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן ונָתַן עָלֶיהָ
חובה בא נדבה אמר לו רבי עקיבא לא אם
❖
ויקרא ב א
לְבֹנָה:
הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה.
יום דעד כאן לא פליגי אלא בפני
אמרת ביין שכן קרב עם חובתו בפני עצמו
2. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
עצמו אבל במעורב עם המנחה לא
פירוש מחמשת מנחות אבל
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְריבֶנּוּ
תאמר בשמן שאינו קרב עם חובתו בפני
מוסף רש"י
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְריב
פליגי: חמשה מנחות. סלת ומחבת
במנחת נסכים לא איכוין אע"ג דמתנדב
אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ:
עצמו ג אין שנים מתנדבין עשרון אחד ד אבל
ומרחשת וחלות ורקיקין אבל רבוכה
מתנדב אדם מנחת
אדם מנחת נסכים בכל יום דסתמא
ויקרא א ג
מתנדבין עולה ושלמים ועוף אפי' פרידה
נסכים.
3. אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ
ב]
לא חשיב דאינה באה נדבה אלא
דעתו אמנחות המפורשות ורגילות
בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכם
אחת: גמ' אמר רבא מדברי שניהם
בתודה עם הזבח ולאו מנחה היא:
לבא בפני עצמן ולא בגלל זבח:
וְנִדְבֹתֵיכֶם
לְעֹלֹתֵיכֶם
(זבחים פד.)
מנחה מין המנחה. פירוש או
נלמוד מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום
קמ"ל. ט] הא דהני חשיב ותו לא היכא
וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם
שנאמר בה נפש.
וּלְשַׁלְמֵיכֶם:
דאמר מנחה סתם יביא אחת מחמש
פשיטא מהו דתימא מנחת נדבה גלי בה
אמר מין המנחה:
במדבר כט לט
4. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּניו
(ויקרא ב, א)
הללו: אבל היכא דפריש. לנסכים
סימנא
רחמנא הני חמשה מנחות אין טפי לא קמ"ל
הדרן עלך המנחות
וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאל וְאָמַרְתָּ
❖
פריש: מאי טעמא. אין שנים מתנדבין
והנסכים
הני מילי בסתמא אבל היכא דפריש פריש: אין שנים מתנדבין: מאי
אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית
עשרון: תקריב. לשון יחיד: עולותיכם.
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשׂרָאֵל
טעמא אילימא משום דכתיב תקריב עולה נמי הא כתיב יקריב אלא
1
2
אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכל
לשון רבים: עני. דרכו להביא מנחה
שיטה מקובצת
נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם
עולה מאי טעמא דכתיב לעולותיכם מנחה נמי הא כתיב למנחותיכם
3
3
שאין לו בהמות: חמשה מיני טיגון.
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ לְעלָה:
❖
אלא משום דכתיב בה נפש תניא נמי הכי רבי אומר אשר יקריב
ויקרא כב יח
א] ביין עיין תוס' זבחים (דף
1
4
סלת מחבת ומרחשת וחלות ורקיקין
צ"א ע"ב): ב] ושלמים
קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' הכל באין בשותפות
דמנחת מאפה. כל מידי דאית ביה
ובעוף: ג] יביא אחת: ד] יביא
שתים: ה] ועד ששים היינו
רבינו גרשום
שמן קרי טיגון: שאהנה ממך. כלומר
לא סילק הכתוב $ אלא מנחה שנאמר נפש אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית
אלף ושמנה מאות ושלשים
שתקובל לפני בהן:
מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני
ליחלק כדמפרש במתני':
כיצד מאלף עד יוד נ"ה א"ט
אחד עשר מיבעי לי מאי
עשר ב"ח עשר ג"ז עשר ד"ו
הדרן עלך המנחות והנסכים
מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני א"ר יצחק מה נשתנית מנחה שנאמר
גברא לב' פרים קא מיכוין
עשר ה"י חמש עשרה עוד
לי"ב לוגין ועד דמלי להו
מי"א עד עשרים קנ"ה כיצד
בה חמשה מיני
טיגון הללו משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה
הרי עלי עשרון. פירשתי. כמה
לא קרבי או דלמא וכו' תרי
י"א וי"ט הרי שלשים י"ב
ויודע בו שהוא עני אמר לו עשה לי מן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך:
מחד מינא. כגון ב' אילים
וי"ח הרי שלשים י"ג וי"ז
עשרונים אביא: ואיני יודע
וחד מחד מינא כגון כבש
הרי שלשים י"ד וט"ז הרי
הדרן עלך המנחות והנסכים
מה פירשתי יביא ששים עשרונים.
אמרי' דדעתיה אהכי או
שלשים ט"ו וכ' הרי חמשה
דלמא לחד מינא לב' פרים
ושלשים הכל קנ"ה מכ"א עד
דאי בציר מהכי נדר לא איכפת ליה
ותו לא וצריך למלינהו:
שלשים רנ"ה כיצד כ"א
הרי עלי עשרון יביא אחד עשרונות יביא שנים פירשתי ואיני יודע
דמתני י] ואמר כמה שנדרתי יהיו
ה
ג]
ד]
מתנדבין יין. נסך בפני עצמו
וכ"ט הרי חמשים כ"ב וכ"ח
ואין מתנדבין שמן בפני
הרי חמשים כ"ג וכ"ז הרי
לנדרי והשאר יהא נדבה ובטפי יא] ליכא
מה פירשתי יביא ששים עשרון הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה רבי
ו
עצמו: ובא נדבה. כדאמרי'
חמשים כ"ד וכ"ו הרי
לספוקי דאין מנחה יחידית יתירה על
אזרח מלמד שמתנדב
יהודה אומר יביא מנחת הסולת שהיא מיוחדת שבמנחות מנחה או מין
חמשים כ"ה ושלשים הרי
ז
נסכים: שכן קרב עם חובתו
חמשה וחמשים הכל רנ"ה
ששים עשרונים: הרי עלי מנחה.
המנחה יביא אחת מנחות או מין מנחות יביא שתים פירשתי ואיני יודע
בפני (או אינו) [דאינו]
משלשים ועד ארבעים שנ"ה
סתם: יביא איזו שירצה. מחמשה
מערבו אלא מניחו בפני
כיצד ל"א ול"ט הרי שבעים
איזה מהן פירשתי יביא חמשתן ח פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע
מנחות: מיוחדות. מפרש בגמרא :
עצמו בספלים הנקובים
ל"ב ול"ח הרי שבעים ל"ג
ו)
יב]
כמה פירשתי יביא ששים עשרון רבי אומר יביא מנחות של עשרונות
הלכך מתנדבין יין בפני
ול"ז הרי שבעים ל"ד ול"ו
יג] מין המנחה. כלומר הרי עלי
עצמו: אין שנים מתנדבין
הרי שבעים ל"ה ומ' הרי ע"ה
מאחד ועד ששים: גמ' פשיטא עשרונות יביא שתים איצטריכא
ה]
מנחה או שאמר הרי עלי מין המנחה
עשרון אחד. משום דכתיב
הרי שנ"ה ומאחד וארבעים
כי תקריב קרבן מנחה תקריב
עד נ' תנ"ה מ"א ומ"ט הרי
ליה
הא נמי פשיטא מיעוט עשרונות שתים איצטריכא ליה: פירשתי
יביא אחת יד]: מנחות. עלי או שאמר
אחד ולא שנים: מדברי
תשעים מ"ב ומ"ח הרי
מין מנחות עלי יביא שתי מנחות ממין
ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרון: מאן תנא אמר חזקיה דלא
שניהם נלמד [מתנדב אדם]
תשעים מ"ג ומ"ז הרי
מנחת נסכים. מנחה בפני
תשעים מ"ד ומ"ו הרי
אחד: פירשתי. אחת מן המנחות
כרבי דאי רבי האמר יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים ורבי
עצמה בלא זבח וקרב עמה
תשעים מ"ה ונ' הרי תשעים
שכתובים בפרשה ואיני יודע אי זה
נסכים דהא בהא לא פליגי
וחמשה הכל תנ"ה ומנ"א
יוחנן אמר אפילו תימא רבי באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים
אלא בשמן בפני עצמו. אבל
ועד ס' תקנ"ה נ"א ונ"ט הרי
מהן פירשתי כו': פירשתי מנחה.
בכלי דמייתי שיתין עשרונות בשיתין מאני: הרי עלי מנחה יביא
עם המנחה מודי ר' עקיבא:
ק"י נ"ב ונ"ח הרי ק"י נ"ג
(א)
בכלי אחד של עשרונים: ואיני יודע
מהו דתימא מנחת נדבה גלי
ונ"ז הרי ק"י נ"ד ונ"ו הרי
איזהו שירצה
[וכו']: תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה אלא
רחמנא. בחמש מנחות דהני
כמה. עשרונים קבעתי בה: יביא
ק"י נ"ה וס' הרי קט"ו הכל
ה' מנחות לחודייהו מייתי
תקנ"ה וסימנך נ"ה קנ"ה
מעתה האומר הרי עלי עולה יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב
ששים עשרון. דבטפי מהכי ליכא
נדבה טפי לא: הני מילי
רנ"ה שנ"ה תנ"ה תקנ"ה
תחלה
לספוקי ואי בציר נדר לא איכפת לן
בסתמא. כי נדר מנחה בסתם
ס"ה אלף [ושמונה מאות]
ודאי אינו מביא אלא אחת
ושלשים ועיין בתוס' (דף
דמתני ואמר כמה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה: רבי אומר. כיון דאמר מנחה משמע חדא אלמא בכלי אחד קבעה ואם
מחמש אבל אי פירש מנחת
קו): ו] אורחא לאיתנדובי
יביא ששים בכלי אחד שמא בציר מהכי נדר והויא מנחה יתירה ואית ליה לרבי קביעותא דמנא מילתא טו] הלכך יביא ששים מנחות
נסכים יביא מנחת נסכים:
הכי: ז] כדחזינן דקתני:
חמשה מיני טיגון. סולת
ח] מתנדבין בין שנים:
מאחד ועד ששים חדא של עשרון וחדא של שתים וחדא של שלש וחדא של ארבע וכן עד ששים דודאי חדא מינייהו נדר ואינך נדבה:
מחבת מרחשת חלות
ט] קמ"ל דהני מילי דחמש
גמ' אבל לא קבעתים בכלי אחד. הלכך יביא ששים עשרונות בששים כלים כל אחד ואחד בפני עצמו טז] והא דקאמר יביא מנחות
ורקיקין וכל דבר שעשוי
ותו: י] דמתני ואומר:
בשמן וסולת קרי טיגון:
יא] ובטפי מהני: יב] מיוחדת:
של עשרונות מאחד ועד ששים היינו היכא דקבעה בכלי אחד דלא מצי לאיתויי בכלי אחד לא בציר מהכי ולא טפי מהכי הלכך יביא
סליק פירקא
יג] מנחה מין: יד] אחת
מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים דודאי חדא מינייהו נדר: תנא. מה טעם יביא מנחת סלת לפי שפתח בה הכתוב תחלה:
פירשתי בשעת נדר כמה
מהמנחות האמורות בתורה:
עשרונים הייתי
טו] מילתא היא: טז] עצמו
מן
רוצה להביא ואיני יודע מה
דהאי דקאמר רבי יביא:
פירשתי יביא ס' עשרונים שיחיד מתנדב מנחה גדולה של ס' עשרון ובכלל הגדולה יש אותה שנדר: ולא כר' דאמר לקמן קטן והביא גדול לא יצא דלא סבירא ליה דיש בכלל הגדול קטן: דאי ר' האמר במתניתין יביא (קטן) מנחה
של עשרונים מאחד ועד ששים דכיון דאינו יודע מה פירש שמא אמר מנחה של עשרון אחד ויביא אחת בכלי אחד ושמא מנחה של שני עשרונים או של ג' או של ד' ואיכא לספוקיה עד ששים מנחות וצריך ששים כלים. אחד של
ס' ואחד של נ"ט ואחד של נ"ח עד אחד של אחד בא': פירשתי עשרונים ואיני יודע כמה אבל ברי לי שלא קבעתים בכלי שלא אמרתי כך וכך בכלי אחד שלא הזכיר כלי וליכא למימר קטן והביא גדול הכא. ואינו צריך להביא אלא
ס' עשרון בס' כלים ותו לא ממה נפשך דאם אמ' ס' הרי הביא ס' וכן מס' ועד א' הביא מה שפירש: