הרי עלי
עשרון פרק
שלשה
עשר
מנחות קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סימנא
ז) מן הצאן יביא כבש. אמר הרי עלי עולה מן הצאן יביא כבש ולא עז
בעלמא. לגירסא שלא תטעה ושלא תשכח באיזה מנחה
א)
ד א ב
ב)
הואיל ופתח בו וכו': דלית ליה שם לווי. שנקראת מנחה סתם דשאר
א"ר יהודה כי על ידי טעם זה אתו לאדכורי גמרא:
ג) ד)
ה ג
למחרת מביא אשמו ולוגו. פירש בקונטרס למחרת יום ששים
❖
מנחות יש להם שם לווי מנחת מחבת ומנחת מרחשת ומנחת מאפה:
ה)
איזו היא מנחה. דקרי לה ר' יהודה מיוחדת משום דלית ליה שם לווי
פירש למחרת יום שמיני והכל אחד
ובזבחים
ו)
זה שפתח בה הכתוב תחלה והיינו
דאספק נזיר טמא ואספק מצורע
ז)
רבינו גרשום
ח) ט)
מנחת סלת: פשיטא דמנחת סלת
טמא קאי כדמוכח בתוספתא דנזיר
תחלה מן הצאן יביא
כבש הואיל ופתח בו
י)
מאי מיוחדת הואיל ופתח
קאמר. ר' יהודה דהא בהדיא קתני
פרק בתרא והכי איתא התם ספק
הכתוב תחלה מן העוף יביא תורים הואיל
[בה] הכתוב תחילה:
לה: סימנא בעלמא. לגירסא שלא
כ) ל)
נזיר טמא וספק נזיר טהור אבל
פשיטא דמנחת הסולת
ופתח בו הכתוב תחלה אלמה תנן הרי עלי
קאמר מתני' דקתני יביא
תטעה ותשכח איזו מנחה קאמר ר'
נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא
מנחת הסלת והיינו הא
עולה יביא כבש רבי אלעזר בן עזריה אומר
יהודה דיביא סימן זה יהא בידך זו
פי' מוחלט ספק מצורע טהור פי'
מ) נ)
שפתח בה הכתוב תחילה
תור או בן יונה ולא פליג רבי יהודה אלא
ס) ע)
ומאי קאמר לברייתא
שפתח בה הכתוב תחלה: וזאת תורת
ז] שטהור כבר אבל מצורע ודאי היה
פ)
[דהיינו אותה] (דאמר)
מאי מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי
המנחה. בצו את אהרן ואכולהו
פי' בחד גברא איירי שיש בו ספיקות
צ) ק)
שפתח בה הכתוב תחילה
ר)
והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר
ולא כלום קמ"ל. דהיינו
מנחות קאי: ת"ש. ממתני': מנחה
הללו אוכל בקדשים לאחר ששים יום
היא: אלא לסימן בעלמא
מין המנחה. פירשתי לעילח): יביא אחת.
ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ
הכי קאמר איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות
ש)
קמ"ל לגירסא דמי שאמר
מנחה סתם לרבי יהודה יביא
משום דמין חד משמע ומנחה נמי חדא
יום כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה
דלית ליה שם לווי זו שפתח בו הכתוב תחלה
ת)
אותה שפתח בה הכתוב
משמע: הא מיני מנחה שתים. יביא
צ) [ואין נזיר טמא מגלח אלא עד
פשיטא מנחת הסולת קאמר סימנא בעלמא:
והינו מנחת הסלת: פירשתי
❖
שתים: ממין אחד. דמוקים
שבעה] צא ומנה שבעה הזה ושנה
ב] ט)
שם מנחה ואיני יודע איזו
מנחה מין המנחה [וכו']: בעי רב פפא מיני
פירשתי יביא חמשתן: דאי
לתרוייהו [לישני]: דלמא הא מיני
וגלח והבא קרבן מנה שבעה ומבקש
רבי שמעון כיון דאמר
מנחה מהו כיון דאמר מיני תרתי קאמר ומאי
מנחה יביא שתי מנחות משתי מינין.
לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין
מחצה חלות ומחצה רקיקין
תורה אור השלם
מנחה דכולה מנחות נמי מנחה מיקריין דכתיב
יביא האי מחצה חלות
דמיני (א) ג] י) (מנחה) משמע תרין
טהור מגלח פחות מל' יום צא ומנה
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה
ומחצה רקיקין לאו מחצה
וזאת תורת המנחה או דלמא כיון דאמר
ח] ק)
[ומנחה נמי משמע תרין] כדאמר
כ"ג להשלים לז' מנה ל' ומבקש
1
דוקא קאמר אלא מקצת
הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרן לִפְנֵי
חלות ומקצת רקיקין: אי נמי
מנחה חדא מנחה קאמר ומאי מיני מנחה
לעיל וזאת תורת המנחה: ודילמא
לגלח א"ל נזיר טהור אתה ואין ט] טהור
יְיָ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּח:
❖
סבר לה כר' יהודה דאמר
ויקרא ו ז
הא. דדייקינן מינה הא מיני מנחה חדא
מגלח אלא על הדמים ר) פירוש שלש
הכי קאמר ממיני מנחה חדא מנחה עלי תא
כל המנחות באות עשר עשר
והני חלות נמי עשר ורקיקין
ר' שמעון היא דלדידיה איכא לקיומי
בהמות חייב להביא חטאת עולה
שמע מנחה מין מנחה יביא אחת הא מיני
עשר. אמאי יביא חמשתן
הגהות הב"ח
תרוייהו כ)[לישני] שני מינין במנחה אחת
ושלמים ועל אחד מהם יכול לגלח
ותו לא הא איכא לספוקא
מנחה שתים אימא סיפא מנחות מין מנחות
(א) רש"י
אבל לרבנן דלית להו מנחה משני
וחטאת בהמה אינה באה על הספק
בארבע עשרה מנחות כיצד
יביא שתים הא מיני מנחה חדא אלא מהא
ומנחה
דדילמא ט' חלות וא' רקיק
מינים לעולם חדא מנחה ד] ממין
ושלמי נזיר נמי טעון תנופה וזה אין
(ב) ד"ה
אמר או ח' חלות וב' רקיקין
ליכא למשמע מינה: תא שמע א מין מנחות
ל) אחד מ) (לא) מייתי: מאן תנא. דלא
יכול להניף מפני שהוא ספק מצורע
מייתי
או ז' חלות וג' רקיקין או ו'
❖
ומתני
עלי יביא שתי מנחות ממין אחד הא ממיני
חלות וד' רקיקין או ה' חלות
מספקא ליה אלא בחמשה מנחות:
טמא אבל עולה יכול להביא על תנאי
וה' רקיקין או ד' חלות וו'
מנחה חדא דלמא הא מיני מנחה מביא
כיון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין
והיינו דקתני כיצד הוא עושה מביא
ב
רקיקין או ג' חלות וז'
רקיקין או ב' חלות וח'
גליון הש"ס
יביא. ולאו דוקא קאמר דה"ה לתשע
עולת בהמה ומתנה עליה ואומר אם
שתי מנחות משני מינין והא לא תני הכי מין
רקיקין או חלה אחת וט'
חלות וחד רקיק או לתשעה רקיקין
טהור אני הרי זו חובה ואם לאו הרי
גמ' אביי אמר אפי' תימא
מנחות עלי מביא שתי מנחות ממין אחד
רקיקין הרי תשע והיינו
ר"ש.
גרועי ואוספי עד לחלה א'
וחדא חלה: אי נמי סבר לה כרבי
זו נדבה כיצד הוא עושה להחמיר
❖
מיני מנחות עלי מביא שתי מנחות משני
וט' רקיקין ואיכא לספוקי
יהודה דאמר. בפרק ואלו מנחות
עליו מביא פיילי של חרס חדשה
לכולהו אמר רקיקין או
מינין הא מיני מנחה חדא דלמא הא מני רבי
כל המנחות באות עשר עשר:
ונותנין לתוכה רביעית מים חיים
כולהו אמר חלות או סלת
שמעון היא דאמר מחצה חלות ומחצה
אמר או מחבת אמר או
מוסף רש"י
איכא לספוקי להאי בארבע עשרה
ומביא שני ציפורי דרור פירוש כדין
מרחשת אמר הרי י"ד. וכ"ש
רקיקין יביא ומאי מיני מנחה מנחה דאית
מנחות. סלת ומחבת ומרחשת הרי
כל מצורעין ביום תגלחתם וחטאת
הרי עלי עולה יביא
אי סבר לה כר' מאיר דאמר
כבש.
כל המנחות באות י"ב איכא
בה תרי מיני אבל רבנן דאמרי מחצה חלות
ה] ג' ומנחת מאפה איכא אחד עשר
העוף פי' כדין נזיר טמא דשמא טמא
לספוקי בשש עשרה. מוסיף
ומחצה רקיקין לא יביא מביא שתי מנחות
ספיקות דלמא כולה חלות נדר ושמא
הוא ותגלחת זו של טומאה ואינו
(להלן קז.) אלא
שנים על הני דאמרן דאיכא
מהא ליכא למשמע
גרועי ואוספי עד לחלה אחת
תשעה חלות וחד רקיק ושמא שמנה
מתחיל נזירות טהרה עד שיביא חטאתו
משני מינין: פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
מינה.
וי"א רקיקין: אביי אמר אפי'
חלות ושני רקיקין נ) וכן גרועי לחלות
של טומאה שחטאתו מעכבתו מלמנות
תימא ר' שמעון ואינו צריך
יביא חמשתן: מאן תנא אמר רבי ירמיה
אלא חמשתן דשמעינן ליה
ואסופי לרקיקין עד שמא כולה
נזירות טהרה אבל אשמו אינו מעכבו
דלא כרבי שמעון דאי רבי שמעון כיון דאמר
לר' שמעון דאמר מייתי
רקיקין (ב) ס)[הויי"א]:מייתי.שתימנחות
ומשיגלח תגלחת טומאה הוא אסור
ומתני. הכא נמי מייתי ומתני
מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא אי נמי
(שבת קכא.)
שהרי הביא עשר חלות
חדא של עשר חלות וחדא של עשר
לגלח עד שימנה נזירות טהרה ולהכי
ר"ש היא דאמר מחצה
א] סבר לה כר' יהודה דאמר כל המנחות באות
ועשר רקיקין ומתני דאי
רקיקין ואומר אם כולה חלות או
צריך להביא חטאת נזירות טומאה
חלות ומחצה רקיקין.
אמר תשע חלות וחד רקיק
עשר איכא לספוקה בארבע עשרה מנחות
כולה רקיקין נדרתי אותה שנדרתי
למנות נזירות טהרה ולגלח בסופה
ליהוו הני עשר לחובתי
(לעיל סג.) למחרת.
ואידך עשר ליהוו נדבה ואי
$ אביי אמר אפילו תימא רבי שמעון שמעינן
תהא לנדרי והאחרת תהא נדבה ואם
לטהרת צרעתו ואשם ישהה עד תגלחת
אמר ח' חלות וחד רקיק
מחצה ו] של חלות ורקיקין נדרתי
הטומאה שיעשה אחרי טהרתו בודאי
ליה לרבי שמעון דאמר מייתי ומתני דתניא
ואפילו עד חלה אחת וט'
❖
(זבחים עו.)
רקיקין יכול למימר הני עשר
יצטרפו חלות מזו לפי מה שנדרתי
מן הצרעת שאותה תעלה לו ודאי
רבי שמעון אומר ג למחרת מביא אשמו ולוגו
לחובתי ואידך י' לנדבה ואי
ע) ורקיקין מזו לפי מה שנדרתי לנדרי
לטומאת נזרו כמו שמפרש בסוף
עמו
אמר כולהו חלות או כולהו
רקיקין הרי הביא. וכן נמי
שיטה מקובצת
והאחרת תהא נדבה: למחרת מביא
הברייתא דימי צרעתו אין עולין לו
אי סבירא ליה כר' מאיר
אשמו ולוגו עמו. בתוספת' דנזירותפ) קתני לה מי שהיה ספק נזיר טמא וספק לימי נזרו ותגלחת צרעתו אינה עולה לתגלחת נזרו כדאמר בפרק מי
לייתי מכולהו י"ב וליתני
א] סבר לה כר' יהודה גליון
ולימא אי מחצה רקיקין
וכ"ש אי סבר לה כר"מ
שאמר הריני נזיר מגלח ובפרק שני נזירים ומה
טהור ספק מצורע מוחלט טמא ספק טהור אוכל בקדשים אחר ס' יום כו'
אמרתי יהו י"א חלות וחד
דאמר שתים עשרה איכא
שמביא חטאתו ביום תגלחתו היינו כרבי עקיבא דאמר במסכת נזיר
רבי
רקיק לחובה והשאר יהא
לספוקי בשש עשרה ספיקות
אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום והכי נמי הוי כגילח בשמיני שהרי שיהה תגלחתו ומתנה על חטאתו ואומר אם טמא
לנדבה הרי י"א מנחות
ע"כ:
ושמא חלות לחודייהו נדר
חידושי הרגמ"ה
אני חטאת מחובתי ועולה נדבה פי' עולה שאמרנו למעלה ואם טהור אני עולה מחובתי וחטאת העוף ספק מגלח ראשו וזקנו וגבות
או שמא רקיקין לחוד נדר
אי נמי [סבר לה כר'] יהודה
עיניו כדרך שהמצורעים מגלחין ש) ומביא עולת בהמה י] [ומתנה עליה כו' וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה כו'] שהרי ספק נזירות
או מחבת או מרחשת או
[דאמר כל] המנחות [באות
מנחת סלת והכי מצי מתני
עשר] והוי [חמשה ספיקות
טהרה הוא מונה ואינו יכול לגלח תגלחת שניה לצרעתו עד שיזרוק עליו אחד מן הדמים ומביא עולה וחטאת ת) ושלמים יא] (ודאי עולת
ואזיל וממה נפשך לא יהא
אי] עשר אמר [על כל]
בהמה) וישהה עד סוף נזירות טהרה שאחר טהרת צרעתו שעולה בודאי ואומר אם טמא אני פירוש אם טמא הייתי בתגלחת ראשונה
צריך אלא חמש מנחות:
חמשתן ותו איכא לספוקי
ומנא תימרא דר' שמעון אית
[בתשע] מנחות כיצד [אי]
העולה ראשונה נדבה היתה וזו תהיה חובה וחטאת העוף שהבאתי בתגלחת ראשונה מחובתי ואם טהור אני עולה ראשונה חובה
ליה מתני דתניא ר' שמעון
תשע חלות [ורקיק אחד]
וזו נדבה שתגלחת זו של עכשיו אינה כלום וחטאת העוף ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך מצורעים ותגלחת זו היתה
אומר למחרת מביא אשמו
אמר או שמונה [חלות ושני]
ולוגו עמו וכו'. התם קאי
רקיקין או ז' [חלות] וג'
ראויה לעשות בסוף ז' ימי ספירה תגלחתו ראשונה אבל לא היה יכול משום דגילוח ספק מצורע אינו דוחה איסור גילוח דנזיר
בנזירות דתנן מי שהיה נזיר
רקיקין או [ששה חלות] וד'
רבי טמא בספק ומצורע מוחלט
רקיקין [או ה'] חלות וה'
בספק לאחר ס' יום אוכל בקדשים ולאחר ק"כ יום מותר לשתות ביין וליטמא למתים ומגלח ד' תגלחיות שהנזיר טמא מגלח ב'
רקיקין [או ה'] חלות והר' רקיקין [או] ארבע חלות [וששה] רקיקין או ג' חלות [ושבעה רקיקין] או שתי חלות [ושמונה] רקיקין או
ומצורע מוחלט ב' ומונה ל' יום לנזירות טהרה של (יום) סתם נזירות ומגלח לסוף ל' כדכתיב וגלח הנזיר פתח אוהל מועד וגו'
חלה אחת ותשעה רקיקין [הרי] תשעה היינו גרועי ואוסופי עד לחלה אחד ותשעה רקיקין ואיכא לספוקי שמא כולהו אמר רקיקין או
וכשרוצה להביא קרבנו לסוף אותן ל' יום אומרין לו שמא נזיר טמא הייתה ואותו גילוח שגלחת עולה לך בשביל תגלחת נזירות
כולהו חלות אי אמר סולת או מחבת או מרחשת הרי [י"ד] וכ"ש אי סבר כר' מאיר דאמר כל המנחות באות שתים עשרה איכא לספוקי
טומאה שהיית חייב לגלח בסוף ז' יום דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו וגילח ראשו ביום טהרתו ביום
[בשש עשרה] מוסיף שנים על [הני דאמרן] דאיכא גרועי ואוסופי עד לחלה אחת וי"א רקיקין: אביי אמר אפי' תימא ר"ש. אינו צריך
השביעי יגלחנו ועדיין צריך אתה למנות ל' יום לנזירות טהרתך ומונה ל' יום ומגלח לסוף ל' יום וכשרוצה להביא קרבן לנזירותו
אלא חמשתן דשמעינן ליה לר"ש דאמר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני שהרי הביא עשר חלות ועשר רקיקין ומתני דאי אמר תשע
אומרין שמא מצורע מוחלט הייתה ואותן ב' גילוחין שגילחת לצרעתך עלו לך ולא לנזירותך שאילו הייתה מצורע מוחלט ודאי
חלות ורקיק אחד ליהוי כו' וכן נמי אי ס"ל כר"מ לייתי מכולהו י"ב ולתני וכו' ר' שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו. [בתוספתא]
ונזיר טמא ודאי מ"מ היה דינך למנות קודם לצרעתך ולגלח ב' תגלחיות ואח"כ לנזירותך אף עכשיו כן. דגילוח ראשון הוי ההוא
דנזירות [קתני מי שהיה ספק נזירות] טמא [וספק טהור] ומצורע [מוחלט] בספק לאחר [ששים יום] אוכל בקדשים [ולאחר] ק"כ יום
דחייב לגלח לכשנתרפא מצרעתו דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו. וגילוח שני שחייב לגלח לאחר ז' יום לטהרתו
מותר [לטמא] וכו' וקאמר [ר' שמעון] דסוף [ששים יום] יגלח ב' [תגלחות] לצרעתו [למחרת] מביא אשמו כו' ולהכי קאמר למחרת
כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל בשרו. ועכשיו רשאי לוכל בקדשים לאחר ס' יום
דקרבן ומצורע [אין] מביאין אותו [ביום] שנטהר בו [מצרעתו] עד למחרת דכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים ולהכי קאמר למחרתו
דהשתא ודאי טהור הוא שהרי נטהר מצרעתו ואיכא למימר נטהר נמי מספק טומאת נזירותו. וכיון דאמרינן ליה לצרעתך עלו ולא
מביא אשמו דספק מוחלט הוא ומתני: ב] (ממקום) דמקיים ותיבת דמוקים נמחק: ג] תיבת מנחה נמחק: ד] מנחה אחת: ה] ג' ובמנחת:
לנזירותך צריך למנות עוד ל' יום לנזירותו ומגלח לסוף ל' כדין נזיר טהור וכשרוצה להביא קרבנו אומרין לו שמא נזיר טמא
ו] תיבת של נמחק: ז] שטיהר: ח] להשלים שלשים תיבת לז' נמחק: ט] ואין נזיר: י] בהמה. ומתנה עליה כו' נראה שחסר מן התוס'
הייתה ואותו גילוח שגילחת עולה לגילוח טומאה למה שהייתה חייב לגלח לסוף ז' ועדיין צריך אתה למנות ל' יום לנזירות
וסופר שלשים יום כו' א) וגרסי' וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומתנה כו': יא] תיבות ודאי עולת בהמה ל"ש:
טהרתך מיום גילוח טומאתך כדכתיב והימים הראשונים יפלו ולגלח לסוף ל' יום כדין נזיר טהור והיינו ק"כ יום ומכן ואילך
א)
מותר לשתות ביין ולטמא למתים שהרי כבר עשה ד' תגלחיות דמוחלט ודנזיר טמא כדפרשינן להו וקאמר ר' שמעון למחרת דסוף
ס' יום דמנה ס' וגילח ב' תגלחיות דחשבינן לצרעתו למחר מביא אשמו ולוגו וכו'. ולהכי קאמר למחרת דקרבן מצורע אין מביאין
אותו באותו יום שמטהר בו וגילח בו עד למחרת דכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ולהכי קאמר למחרת מביא אשמו דספק מוחלט הוה ומתני