עשרון פרק
שלשה
עשר
מנחות
רבינו גרשום קה: הרי עלי
מסורת הש"ס
יום ששים מביא אשמו כו': ושחיטתו
רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו בידו כדין מצורע
רבי שמעון אומר למחרת של
א) ב)
ואומר אם מצורע הוא
ג)
כו': ה"ג ואותו אשם טעון
בצפון. כשאר אשמות: ומתן בהונות. כדין אשם מצורע: וסמיכה
בשמיני שלו והוא יום אחד וששים ומתנה עליו לפי שהוא ספק מצורע
ד)
שחיטה בצפון ומתן בהונות
ונסכים ותנופת חזה ושוק. כחומר שלמים: ונאכל לזכרי כהונה ליום
וחטאת מצורע שמעכבת טהרתו אינו יכול להביא מבהמה שאין חטאת
וסמיכה ונסכים ותנופת חזה
ה)
ושוק ונאכל לזכרי כהונה
ולילה. ד] שמא אשם הוא:
ואע"ג (ב) דאמר מר בשחיטת קדשים.
בהמה באה על הספק לפיכך יביא חטאת העוף ואם הוא עשיר יכתוב
❖
ליום ולילה כלומר ואותו
בפרק כל הזבחים שנתערבו בחטאות
נכסיו לאחר ויהא עני ויביא קרבן
אשם טעון שחיטה בצפון
המתות : אימר דאמר ר"ש
עני דהיינו עוף ור"ש לטעמיה דאמר
כדין [אשם] דאשם מצורע
עמו ואומר אם מצורע הוא זהו אשמו וזה לוגו
גמור דשחיטתו בצפון
הגהות הב"ח
מייתי ומתני לכתחילה לתקוני גברא.
במסכת ערכין אפי' היה
ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה ואותו
דאפי' יהא שלמים שלמים
(א) גמ' ולר"ש
כגון האי דבלאו הכי אסור למיכל
עשיר בשעה שהביא ציפוריו או
לא נאסר (שחיטתן) [אם
אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות וסמיכה
(ב) רש"י
נשחטו] בצפון ומתן בהונות
בקדשים דשמא מצורע הוא: אבל
בשעת הבאת אשם והעני הכל הולך
❖
דקמפריק
כחומר דאשם וסמיכה
ונסכים ותנופת חזה ושוק ונאכל לזכרי כהונה
בעלמא. כגון התם בזבחים דמיירי
אחר החטאת ואפילו לתנאי דפליגי
ונסכים ותנופת חזה ושוק
ליום ולילה ואף על גב דקא מפריק מר
א]
כחומר דשלמים דרמינן
באשם שנתערב בשלמים דקאמר ר"ש
עליה איכא לאוקומה להא דהכא
עליה חומרא דתרוייהו.
מוסף רש"י
בשחיטת קדשים אימר דאמר רבי שמעון
התם כולן יאכלו כחומר שבהן שיהו כולן
ולפרושי יכתוב נכסיו לאחר מעיקרו
וה"ה הכי נמי מתני לקרבן
שחיטה בצפון ומתן
מייתי ומתני לכתחילה לתקוני גברא אבל
נזירותו כשמביאו לסוף
נאכלין ליום ולילה כאשם וכולן טעונים
ומתנה על חטאת העוף ואומר אם
בהונות. וסמיכה
ק"כ יום אלמא דרבי
סמיכה ונסכים דיעבד אין לכתחילה
טמא הוא פירוש אם מצורע הוא
בעלמא דיעבד אין לכתחילה לא הני מילי גבי
ונסכים ותנופת חזה ושוק.
שמעון אית ליה מתני:
(זבחים עו.
לא: דקא ממעט באכילתן. דשמא
האי פירוש דספר' הכי
הרי זו חובתו ואם לאו הרי זו ספיקו
שלמים דקא ממעט באכילתן דהוו להו קדשים
❖
וכעי"ז נדה ע.)
גרסינן אף על גב דקא
שלמים הן וזמן אכילתן שני ימים ולילה
ואוכל בקדשים מיד אבל לשתות יין
לבית הפסול אבל מנחות אפילו לכתחילה
מפרק מר בשחיטת קדשים
אחד וכיון דאשם אינו נאכל אלא ליום
וליטמא למתים אינו יכול שאין ימי
אימור דאמר ר' שמעון
אמר ליה רב פפא לאביי רבי שמעון דאמר
(א)
מייתי ומתני לכתחילה
שיטה מקובצת
ולילה והנותר שורף נמצא מביא
נזרו עולין לו לימי צרעתו כיצד יעשה
לתקוני גברא אבל בעלמא
מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא הא קא
קדשים לבית הפסול שלא כדין אבל
פירוש לדברי בן זומא שאין מצריך
כו'. דהכי תנן בשחיטת
א] ואע"ג דקאמר מר אימר
מייתי עשרון אחד משני עשרון ולוג אחד
קדשים היינו במסכת זבחים
דאמר. מתיבת ואע"ג עד
ב]
מנחות הללו זמן אכילתן שוה אפילו
לבקש אחד מן השוק לידור כנגדו
בפרק כל הזבחים אשם
תיבת אמר ליה רב פפא
משני ג] לוגין שמעינן ליה לר"ש דאמר אם
לכתחילה נמי: ולרבי שמעון דאמר
בנזיר כמו שמצריך רבי יהושע בפרק
שנתערב בשלמים ר' שמעון
זהו פי' מרבנן סבוראי:
אומר שניהן ישחטו בצפון
ב] משני עשרונין: ג] לוגין.
הביא עשרון אחד משני עשרונות ולוג אחד
מחצה חלות כו'. ומוקמא מתניתין
שני נזירין סופר שלשים
ויאכלו כחמור שבהן ליום
פי' דהוי בעי חד עשרון
ומביא עולת בהמה ומגלח פי' ספק
אליביה וכגון דמייתי ומתני שיצטרפו
משני לוגין יצא ומיקמץ היכי קמץ דמתני ואמר
ולילה. אמרו לו אין
וחד לוג ומפלגינן לחלות
מביאין קדשים לבית הפסול
ולרקיקין וקא מצרף מעשרון
תגלחת טומאה וספק תגלחת טהרה
חלות מעשרון זה לפי מה שנדר ורקיקין
אי חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אמרי דקא
ואמרינן בגמרא אפי' תימא
ולוג דחלות ומעשרון ולוג
מעשרון זה לפי מה שנדר: הא קא
דשמא מצורע היה ונזיר טמא ולא
ר' שמעון כי אמר שמעון
קמיצנא מחלות ליהוי אחלות דקא קמיצנא
דרקיקין. זהו מרבנן סבוראי:
מייתי. השתא עשרון מזה קצת ומזה
עלו לו אחת מתגלחותיו לנזירותיו
דאיעבד אבל לכתחלה אסור
ה]
ד] ולילה עד חצות: ה] עשרון
מרקיקין ליהוי ארקיקין אי מחצה רקיקין ומחצה
לערבן לפי שאין מביאין
אחד משתי עשרונות: ו] אחת
קצת וקא מערב שתי מנחות בהדי
רק מצרעתו שאין ימי נזרו עולין
קדשים לבית הפסול דהא
ובעי שני קמצים חדא
חלות אמרי דקא קמיצנא מחלות ליהוי
הדדי ואיהו לא נדר אלא חדא מנחה
מתוך ימי צרעתו ולסוף שבעה אחר
שנתערבו תנן וקתני בתר
לחובה וחדא לנדבה כדאמר
אמחצה חלות ומחצה רקיקין ודקא קמיצנא
הכי איתיביה ר' שמעון
בסוף שמעתין: ז] ספק נזיר
לאיתויי חד עשרון וחד לוג ומיפלגיה
ימי טהרת צרעתו אינו יכול לגלח
אמר למחרת מביא וכו'
טמא: ח] למיהוי שלמי:
מרקיקין ליהוו אמחצה רקיקין ומחצה
לחלות ורקיקים: שמעינן ליה לר"ש
דשמא נזיר טהור הוא אבל הזאה
דמשמע דאפי' לכתחילה
ט] דלענין מורם מהם:
קאמר וקא מפרק ליה
י] לאחר שבעה ושלשים
דאמר. המביא מנחה והביא שני עשרונים
לא בעי שכבר הזה ושנה ואפילו
חלות והא בעי מיקמץ חד קומץ מחלות
שאני התם אמאי מביא
שותה ביין ומטמא למתים
ושני לוגין ואמר חציו של זה וחציו
לסוף ל' אינו יכול לגלח עד שיזרוק
ומרקיקין
לכתחלה ומתני דתקוני
לאחר שבעים וארבעה ימים
גברא הוא שמכשיר האי
טמא בודאי ומוחלט בודאי
של זה לחובתי והשאר נדבה יצא ולא אתפריש לן היכא: ומיקמץ היכי
עליו אחד מן הדמים ומביא חטאת העוף משום ספק תגלחת טומאה
מצורע להאכילו בקדשים
אוכל בקדשים לאחר: [א"ה
קמץ. לאותה מנחה שהוא מצטרף שתי מנחות למנחה אחת ו]: והא
שאינו יכול להתחיל מנין נזירות טהרה עד שיביא חטאתו כדפרישית
דאי אפשר דלא לייתי קרבן
מכאן ועד סוף המסכתא
בעי מיקמיץ כו'. דאי חדא מנחה של חלות ורקיקין אמר הוי בעי
ומתנה עליו כתנאי שלמעלה בתגלחת ראשונה והוא הדין שיש להתנות
להכי מתני אבל בעלמא
נקרעו הדפין ונאבדו וחבל
דלית ביה משום תקוני
על דאבדין] חידושי הרגמ"ה
איתויי חלות ורקיקין ולפותתן בכלי אחד ולקמוץ משניהם קומץ אחד:
שאם אינו נזיר עכשיו כלל שכלתה נזירותיו מתגלחת שלמעלה העולה
גברא כגון שלמי' שנתערבו
ואומר אם מצורע הוא (הכי
שמעינן
נדבה וחטאת העוף ספיקו אך התנא לא חש לפרש כל זה וסופר שלשים
בזבח אחר לא מצי (מתני)
[נמי]) ואותו אשם טעון
[לערב ולהתנות] לכתחלה:
שחיטה בצפון ומתן בהונות
יום ומביא קרבנותיו שלמים ודאי ועולת בהמה ספק ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי בתגלחת שלישית העולה ראשונה נדבה וזו חובה
משום דקא ממעט באכילת
וסמיכה ונסכים ותנופת חזה
וחטאת העוף מחובתי ואם טהור אני העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף ספק והוא הדין נמי דמתנה אם כלתה נזירות
שלמים. דשלמים נאכלין
ושוק כחומר שלמים דרמינן
לב' ימים ולילה א' אחר
עליה חומר תרוייהו וה"נ
מתגלחת שניה שתיהן עולת נדבה וחטאת העוף ספק אך לא חשש לפרש כך ושותה יין ומיטמא למתים תימה למה לא הזכיר
כי נתערבו ויאכלו כחמור
מתני בקרבן נזירותו כשמביא
בקרבנות תגלחת רביעית זו חטאת [בהמה] שהרי ודאי נזיר היה ועדיין לא הביא חטאת הבהמה בשום פעם ואם באנו לפרש
שבהן הנותר למחר ישרפנו
לסוף ק"כ יום אלמא ר"ש
ועדיין יש להן זמן לאכילתו
אית ליה מתני: (האי פירושא
ז]
רישא דברייתא ספק נזיר וספק אינו נזיר כלל עכשיו (אבל נזיר ודאי היה) ולכך לא יביא חטאת בהמה שהרי אינה באה על
ומביא קדשים לבית הפסול
דספרים [מאע"ג] אע"ג דקא
הספק לא משתמע הכי דא"כ הוה ליה לפרושי בהדיא ועוד א"כ בשלמים הוה ליה למיתני תנאי או למיהוי ח] ב) עולת נדבה או שלמי
אבל מנחות שלא ידע מה
מפרק מר בשחיטת קדשים
ט]
פירש אפי' לכתחלה מצי
נזיר לענין [המורם מהם] דבהאי חזה ושוק ובהאי זרוע בשילה במה דברים אמורים בזמן שנדר שלשים אבל נדר שנים עשר חדש
אימר דאמר ר"ש לכתחילה
מתני דהכא ליכא למימר
תקוני גברי אבל בעלמא
אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעה שנים ג) באותו ענין ובאותה שיטה שאמרנו מגלח לסוף
דממעט באכילתן דכולהו
כו'): לר"ש דאמר מחצה
ד)
ה)
שנה באותה של סוף שלשים ובאותו תנאי ולסוף שתי שנים בשניה ולבסוף ג' שנים בשלישית ולבסוף ארבעה שנים ברביעית טמא
מנחות אין נאכלות אלא
חלות ומחצה רקיקין יביא
ליום ולילה והלכך גבי
הא קא מייתי כו' האי
בספק ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים דתגלחת מצורע ודאי דוחה איסור גילוח דנזיר ומיד כשיבא לפנינו מגלח ראשונה
מנחות כדפרשינן לעיל: לר'
פירושא דבספרים הכי הוא.
ובשביעי תגלחת שניה ובשמיני מכניס ידיו לבהונות ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ל"ז כך כתוב בתוספתא ונראה דגרסינן ששים ושבעה
שמעון דאמר מחצה חלות
דהוי בעי עשרון וחד לוג
ומחצה רקיקים יביא וקא
דמאן דנדר מנחה סתם בעי
לפי שיטה שפירשנו טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים י] לאחר שלשים ושבעה יום ושותה ביין ומיטמא למתים לאחר ע"ד יום טמא
מתני ט' חלות ורקיק אחד
להביא מחצה חלות ומחצה
אשם
בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ארבעה וארבעים יום:
זה יהא שלמי נדבה.
לחובתי ונמצא דקא מייתי
רקיקין דחד מנחה הוא
עשרון אחד מב' עשרונין
חשיב ובעי לאתויי עשרון
וא"ת והא אמרינן בפרק איזהו מקומן דאשם מצורע שני כהנים מקבלין את הדם אחד ביד ואחד בכלי ושלמים אמרינן
דבעינן דקא מייתי עשרון
אחד ולעביד מההוא עשרון
דצריך שיקבל כל דמו של פר ויש לומר דתקוני גברא שאני כדאמרינן בפרק התערובות :
א' לחלות ועביד מיניה
חלות ורקיקין והכי נמי
וסמיכה. למ"ד אשם מצורע לאו דאורייתא הוי באקפויי ידיו ואע"ג דשלמים בעו סמיכה גמורה ואשכחן בפסחים בפרק האשה
חלה אחת וט' רקיקין.
חד (עשרון) [לוג] לחלות
והשתא כי מתני הכי נמצא
ורקיקין דחד עשרון אינהו
גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דנמנעין מלעשות פסח שני מחמת סמיכה משום תקוני גברא
דמצטרף מעשרון דחלות
והשתא [דבעי] לאתויי שני
התירו ולמ"ד דאורייתא הזכיר בחנם סמיכה וכן נסכים דבין שלמים בין אשם מצורע טעונין סמיכה ונסכים ומיהו נסכים מצינו
ומעשרון דרקיקין חד עשרון
עשרונות ושני לוגין נמי
לחובתו. ולוג א' מב' לוגין
למימר דנקט משום שאר אשמות דלא בעו נסכים: ותנופת חזה ושוק. תימה דלא תני תנופה מחיים דבעי אשם מצורע כדתנן
וקא מצטרף לחובתו מעשרון
דהא בעשרון דחלות איכא
ולוג דחלות ומעשרון ולוג
ונאכל
ליום ולילה. ובתודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה אין יכול להתנות משום דבעיא
בפרק כל המנחות באות מצה :
חד לוג ובעשרון דרקיקין
דרקיקין ובין תרוייהו הוי חד
לחם ובלחם אי אפשר לעשות תקנה כדמוכח בפרק התודה : שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר אם הביא עשרון אחד
חד לוג וכי מתני הכי
עשרון לחובתו: א"ל ודאי
הוי בעי חד לוג בין
מצי הכי עביד לצרף חובתו
משני עשרונות ולוג אחד משני לוגין יצא. פי' בקונטרס לא איתפריש ויש לדקדק מדקסבר מדת יבש לא נתקדשה דמכשר שתי הלחם ולחם
החלות ורקיקין לחובתו.
משני עשרונים דשמעינן
והאי פירוש שכתוב בספרים
לר"ש בברייתא דאמר שאם
הפנים אבית פאגי שמעת מינה דלא חייש בעשרון משתי עשרונות ומיהו לוג אחד מב' לוגין לא שמעינן מינה דכולהו מודו במדת הלח דנתקדשה:
הכי הוא דהוה בעי חד
הביא עשרון אחד משני
כרבי עשרונים כגון אם נדר עשרון
עשרון וחד לוג דמאן דנדר
מנחה סתם ובעי להביא מחצה חלות ומחצה רקיקין דחדא מנחה הוא חייב לאתויי עשרון אחד ולעביד מההוא עשרון
אחד ולוג אחד והקדיש שני עשרונים וב' לוגין והביא אותן עשרונים בשני כלים והפריש מהן חצי עשרון מכלי זה וחצי עשרון
חלות ורקיקים והכי נמי חד לוג בין החלות ורקיקין דחד עשרון נינהו והשתא מייתי ב' עשרונין וב' לוגין וקא
מכלי זה (משני עשרונים כגון) דמהני ב' עשרונות הפריש חד עשרון לחובתו וה"נ עביד בשני לוגין יצא: ומיקמץ היכי קמיץ.
מצרף לחובתו מעשרון ולוג דחלות ומעשרון ולוג דרקיקים דבין תרוייהו הוי חד עשרון לחובתו: א"ל ודאי מצי
הא קא מייתי עשרון לחלות ועשרון לרקיקין הא אימא (אימר) מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר היינו חד עשרון ולא בעי אלא חד
עביד הכי לצרף חובתו מב' עשרונים דשמעינן ליה לר' שמעון בברייתא דאמר אם הביא עשרון א' מב' עשרונים
קומץ לתרוייהו: לעולם (דבעי למיקמץ) דקמיץ ב' קמצים חד דחלות וחד דרקיקין ומתני ואמר [אי] חלות לחוד כו' אי מחצה חלות
כגון דאם נדר עשרון א' ולוג א' והקדיש ב' עשרונים בב' כלים והפריש מהן חצי עשרון מכלי זה וחצי עשרון
ומחצה רקיקין ליהוי ההוא קומץ דחלות ורקיקין בהדדי דהך תנאי [מהני] דדמי כאילו קמץ חד קומץ לחוד מתרוייהו: הך תנאי
מכלי האחר דמהני ב' עשרונים הפריש חד עשרון לחובתו והכי נמי עביד מב' לוגין יצא: ומיקמיץ היכי קמיץ
מאי אהני ליה הא בעי למיקמץ חד קומץ [וקא קמיץ] ב' קומצין: א"ל ודאי מצי למיקמץ מחלות [שיהו] ארקיקין דשמעינן לר"ש בברייתא
דכי קא מייתי עשרון לחלות ועשרון לרקיקין הא איכא למימר דמחצה חלות ומחצה רקיקי אמר דהיינו חד עשרון
דאמר [דהיכא] דנדר מחצה חלות ומחצה רקיקין ומייתי להו בחד מנא וכי קמץ ועלה בידו מאחת על שניהם יצא דיכול לקמוץ מחלות
ולא בעי אלא חד קומץ מתרויהו: לעולם דקמיץ ב' קמצין חד מחלות וחד מרקיקין ומתני ואמר הכי אי חלות
ארקיקין ומרקיקין אחלות:
לחוד ורקיקין לחוד אמרי וכו' אי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמרי ההוא קומץ דקמיצנן מחלות לחודייהו ליהוו כאילו
כאלו קמץ חד קומץ לחוד מתרויהו:
(א') [ופרכינן] והך
תנאי מאי אהני
ליה הא בעי למקמץ
חד
קומץ בין חלות ורקיקין והשתא קמיץ מחלות
קמצתי חד קומץ מחלות
ורקיקין בהדדי דהך תנאי מהני (להני) דדמי