הרי עלי
עשרון פרק
שלשה עשר
מנחות קו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כרבי
שמעינן ליה לר"ש. בפ' כל המנחות באות מצה : מותר
שמעון בן יהודה. ואם תאמר מאי סלקא דעתך דמקשה
א) ב)
ו א
ג)
השמן. אמרי' בפ' ואלו מנחות מנחה הבאה מחצה חלות
דקאמרינן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן
ד)
ז ב
ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצהו לחלות ורקיקין וחלות בוללן
מחזירו לחלות הא לא אשכחן בפ' ואלו מנחות רבי שמעון
ה)
ו) ז)
ח ג
דאית ליה האי סברא ומנא
ידע בכולה רקיקין דשאר השמן נאכל
ומושח הרקיקין על פני כולן ושאר השמן מחזירו לחלות וגבי כולה
ח)
❖
לכהנים וי"ל משום דרבנן דפליגי
רקיקין תניא לעיל מההיא מושחן
ט) י)
כ)
כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים:
ארבי שמעון בן יהודה התם
ומרקיקין וקא קמיץ מחלות ארקיקין ומרקיקין
❖
ל)
רבי שמעון בן יהודה. גבי מחצה
סבירא להו במותר השמן מחזירו
אחלות שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר אם
רבינו גרשום
חלות ומחצה רקיקין קאי: מותר
לחלות ואליבא דרבי שמעון קאמרי
קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם יצא והא
על רקיקין ומרקיקין אחלות
הגהות הב"ח
השמן נאכל לכהנים. כדין רקיקין
דהא קתני מנחה הבאה מחצה חלות
דהא קמיץ ב' קמצין: א"ל
איכא מותר שמן דאי מחצה חלות ומחצה
הבאים בפני עצמן הלכך ממה
ומחצה רקיקים ומאן שמעת ליה
(א) גמרא
ודאי מצי למקמץ מחלות
רקיקין אמר מותר השמן מחזירו לחלות אי
של עשרונים וקבעתי
לחודיהו ארקיקין דשמעי'
נפשך מותר של רקיקין נאכל
דאית ליה האי סברא רבי שמעון:
בכלי אחד
ליה לר' שמעון בברייתא
כולהו רקיקין אמר מותר השמן נאכל לכהנים
שהן
לכהנים: כי קא מספקא ליה. לנדר
אלף ושמונה מאות ושלשים.
(ב) רש"י
דאמר ודאי היכא דנדר
❖
נודע
כרבי שמעון בן יהודה דתניא רבי שמעון בן
מחצה חלות ומחצה רקיקין
כיצד קח בידך מאחד ועד
ממנחת יחיד שאינה באה בצבור
ומייתי להו בחד מנא וכי
ששים וצרף תחילתן לסופן עד
דהיינו הנך חמש מנחות הנדבה
יהודה אומר משום ר' שמעון מושחן כמין
קמץ ועלה בידו מאחד על
שניהן יצא אלמא דיכול
האמצע כגון אחד וששים הם ס"א
דאינן באות בצבור כדאמר לעיל
מוסף רש"י
כי ומותר השמן נאכל לכהנים אמר ליה רב
לקמוץ מחלות ארקיקין
אין שנים מתנדבים עשרון
שנים ונ"ט הם ס"א ושלש ונ"ח הם
כהנא לרב אשי והא איכא לספוקה במנחת
מושחן. כמין כי.
ומרקיקין אחלות: והא איכא
אחד שהרי כתיב בה נפש אבל מנחת
ס"א כן תמנה עד שלשים דשלשים
ח)
מותר שמן דאמרי' בפירקא
נסכים דאמר רבא מתנדב אדם מנחת
א
דלעיל דכשמביא חלות
נסכים הבאה בצבור לא מספקא ליה
ושלשים ואחד נמי הם ס"א ויעלה
מתנדב
ורקיקין נותן חצי לוג לחלות
נסכים בכל יום כי קא מסתפקא ליה (סימן
(לעיל עד: בכת"י)
דודאי (ב) ידע שלא נדרה: שלט) עשרוני'
לך שלשים פעמים ס"א וכן נוכל
אדם מנחת נסכים.
וחצי לוג לרקיקין וחלות
יחי"ד בגל"ל לבונ"ה בלו"ג מקמצ"ה) באה
(לעיל
טעונין בלילה ורקיקין
מאחד ועד ששים. שיביא ששים מנחות
למנות פרים דחג דעולין לשבעים
קד:)
אין טעונין אלא משיחה
בגלל יחיד באה בגלל ציבור לא מסתפקא
בששים כלים בחד כלי חד עשרון
כיצד ז' וי"ג הם עשרים וכן ח' וי"ב
דכדאמרי' מושחן כמין כי
יווני ומותר השמן שנשתייר
ליה כי קא מסתפקא ליה באה בגלל עצמה
ובאידך שנים ובאידך שלשה ובאידך
הם עשרים וכן ט' וי"א הם כ' וי'
(זבחים פד.) אסור להכניס
מחצי לוג של רקיקין
י) [ארבעה וכן עד] ששים: שהם אלף
הרי שבעים:
באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה כי קא
חולין לעזרה.
אותו מותר מחזירו לחלות
במותר להכניס חולין לעזרה
והשתא כי מספקא ליה
ושמנה מאות ושלשים. עשרונות
מסתפקא ליה טעונה לבונה שאינה טעונה
אי כולן רקיקין אמר אי
קמיפלגי. ולא מיתוקמא
ובכל כלי יאמר אם כזו נדרתי זו
מחצה חלות ומחצה רקיקין
לבונה לא מסתפקא ליה כי קא מסתפקא ליה
אלא כרבנן דאמרי למנחה של ששים
לנדרי ואם לאו תהא נדבה
אמר היכי עביד מאותו
באה בלוג באה בשלשה לוגין לא מסתפקא
מותר שמן דבעי להחזיר
עשרון ששים לוגין דאי כרבי אליעזר
דממה נפשך חדא מינייהו נדר:
לחלות לאחר משיחת
ליה כי קא מסתפקא ליה טעונה קמיצה
פירשתי. עשרונות כ) ופירשתי מאיזה
בן יעקב דאמר אין לה אלא לוגה
רקיקין דאי מחצה חלות
שאינה טעונה קמיצה לא קא מסתפקא
ומחצה רקיקין אמר צריך
מנחה מן החמש המנחות ואיני יודע
היכי מיתכשרה כיון דאיערב חולין
להחזיר המותר לחלות.
ליה: פירשתי מנחה של עשרונים: תנו
מאיזה מנחה פירשתי וכמה עשרונים
בהדה הא אינה ראויה לבללן משום
אי כולהו רקיקין אמר
(רשב"ם ב"ב
מותר השמן נאכל לכהנים
פירשתי בה יביא חמש מנחות של
דהוה ליה חיסר שמנה:
רבנן פירשתי מנחה (א) וקבעתי בכלי אחד
פא:) שירים שחסרו.
דלאחר שמושחן השירים
רבה אמר דכולי עלמא וכו'. רבה
ששים עשרונות: במותר להכניס
של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא
אין
נאכל לכהנים. והשתא אי
מקטירין.
אכלי כהנים לשירים שמא
חולין לעזרה. ודכולי עלמא אסור
גרסינן אף על פי
שהוא
מנחה של ששים עשרונים דברי חכמים
מחצה חלות ומחצה רקיקין
לערב חובה בנדבה: רבנן סברי
אחר רב חסדא דרבא משני לקמן
אמר וצריך להחזירו לחלות
רבי אומר ב יביא מנחות של עשרונים מאחד
❖
(יומא מז:)
מותר להכניס חולין לעזרה. הלכך
שינויא אחרינא:
ולא למיכליה כהנים: א"ל
ועד ששים שהן אלף ושמונה מאות ושלשים
(קי"ל) [ס"ל] כר"ש בן
דתלי לה בדעת כהן.
ואף
יביא ששים עשרון בכלי אחד ויתנה
יהודה. דאמר דהיכא דאמר
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי ואי זו
על גב דבהקומץ
רבה
אם כולן נדרתי כולן לחובתי ואם
מחצה חלות ומחצה רקיקין
שיטה מקובצת
אין מחזיר המותר לחלות
מהן פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי יביא
לית ליה לאביי בדעתא
לאו מה שנדרתי יהא לחובתי והשאר
אלא נאכל לכהנים הילכך
גמ' ת"ר פירשתי מנחה של
חמש מנחות של ששים ששים עשרונים
דכהן תליא מילתא הכא מודה:
חולין אבל השאר לנדבה לא מצי
ממה נפשך נאכל לכהנים:
עשרונים וקבעתי: שם שהן
והא איכא לספוקא במנחת
אלף וכו' נ"ב אש"ל סימן:
לאיתויי דאסור לערב חובה בנדבה.
שהן שלש מאות דברי חכמים רבי אומר יביא
אפשר נסכים דאיכא למימר במנחת
שם שהם תשעה אלפים וכו'
ואי קשיא הכא נמי היכי קריב קומץ
נסכים נדר ולייתי מנחת
חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן תשעה אלפים ומאה
נ"ב תמ"ח סימן: שם רבי
נסכים ואמאי לא קא חשיב
סבר אסור להכניס נ"ב עי'
הא הוי קצת מן הקומץ חולין ועוד
וחמשים במאי קא מיפלגי אמר רב חסדא במותר להכניס חולין לעזרה קא
נמי הא וליתני ו' מיני מנחות
תוס' לעיל דף פ ע"ב: רש"י
מנחה היכי מישתרי והא לא איקמצ'
ואמאי קא אמר חמשתן
ד"ה ר"ש בן יהודה כו' קאי
מיפלגי רבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה ורבנן סברי מותר להכניס חולין
ותו לא: דאמר רבא מתנדב
קומץ שלם דקצת מן הקומץ הוי
דמותר השמן והד"א: ד"ה
לעזרה רבא אמר דכולי עלמא אסור להכניס חולין לעזרה והכא במותר לערב
אדם. דיכול להביא מנחת
כי קא מספקא כו' לנודר
ג
חולין תריץ כדתרצינן בהקומץ רבה
נסכים לחודיה בלא זבח
ממנחת יחיד: בא"ד דהיינו
חובה בנדבה קא מיפלגי רבנן סברי מותר לערב חובה בנדבה ורבי סבר אסור
קומץ בדעתא דכהן תליא
והואיל דמצי למיתי איכא
הנך חמש מנחות דנדבה
למיחש דהא נדר: א"ל
דאינן: ד"ה של עשרונים
לערב חובה בנדבה אמר ליה אביי לרבא לרבנן דאמרי מותר לערב חובה
מילתא וכהן דעתו אקודש ולא
להא ודאי ליכא לספוקי
מאחד כו' ובאידך שלשה
אחולין: ורבי סבר אסור להכניס
בנדבה הא בעינן שני קמצים דקמיץ והדר קמיץ והא קא קמיץ מחובה אנדבה
כי קא מספקא ליה דידע
ובאידך וכו' וכן עד ששים:
דמידי דבאה יחיד ולא באה
ד"ה פירשתי עשרונות כו'
חולין לעזרה. הלכך לא מצי איתויי
ומנדבה אחובה דתלי ליה בדעת כהן דאמר כל היכא דמטיא ידא דכהן השתא
צבור נדר דהיינו אחד מה'
של ששים ששים עשרונות:
בכלי אחד ומתנה אבל יביא ששים
מנחות אבל נסכין דבאין
ד"ה רבנן סברי כו' היכי
חובה ולבסוף נדבה ואקטורי היכי מקטר ליקטר נדבה ברישא דחובה היכי מקטר
נמי בצבור פשיטא ליה דלא
משתריא דהא: ד"ה מותר
מנחות מאחד ועד ששים בששים כלים
לה דלמא כולה חובה היא וחסרו להו שירים ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה
נדר: ופשיטא ליה נמי דלא
לערב כו' הלכך מייתי ששים
ויאמר אותם שנדרתי יהו לחובתי
נדר מידי דבא בגלל זבח
עשרונות בחד מנא ויאמר
להקטרה אין מקטיר קומץ עליהן ליקטר חובה ברישא דנדבה היכי מקטר לה
ולא מידי דלא טעון לבונה
כפי מה שנדרתי יהא
והשאר נדבה. ואי קשיא לייתי ששים
ודלמא
ולא מידי דבעיא ג' לוגין
לחובתי: תד"ה כר"ש בן
עשרונות בששים כלים ויאמר לפי
שמן ולא מידי דלא טעון
יהודה כו' ומנא ידע דלמא
חשבון שנדרתי יהא לנדרי והשאר נדבה הא לא קשיא דקביעות המנחה מילתא היא ולא מצי לאיתויי בכלי אחד פחות ממה שקבע בו:
ל)
קמיצה דהיינו מנחת נסכים
הוי בכולה רקיקין דשאר
דכולה כליל ואית בה כל
השמן נאכל לכהנים:
מותר לערב חובה בנדבה. הלכך מייתי ס' עשרונות ויאמר כפי מה שנדרתי יהו לחובתי והשאר לנדבה: שני קמצים. חד לחובה וחד
הני: פירשתי מנחה של
לנדבה: ומשני דקמיץ. שני קמצים: כל היכא דמטי ידיה דכהן השתא. בקומץ ראשון יהא חובה וכל היכא דמטו ידיה בקומץ אחרון תהא נדבה:
עשרונים. דיודע איזו מנחה
נדר אבל מספקא ליה כמה
דלמא עשרונים נדר במנחה: יביא
ס' עשרון בכלי אחד. ויש בכלל המרובה המועט וסבירא ליה לתנא קמא קטן והביא גדול יצא ור' סבירא ליה דלא יצא ואיירי כגון דקבעם בכלי הילכך קאמר יביא מנחה של עשרונים בס' כלים מאחד ועד ס'. בכלי אחד חד
עשרון ובאחד שנים ובשלישי ג' וכן עד ס' דהשתא איזה שנדר הא איתיה לחוד בכליו. פירשתי ואיני יודע איזה מהם פירשתי דאינו יודע מאיזה מין של חמש מנחות ואינו יודע כמה עשרונים במנחה יביא מכל מין ס' בכלי אחד שהן עולין ג' מאות:
ר"א מכל מין צריך להביא מאחד ועד ס'. ומין אחד מאחד ועד ס' עולין לאלף ושמנה מאות ושלשים אם תרצה לחשבם קח זה סימן בידך מכל חשבון שתרצה לחלקו כך. כגון אלו מאחד ועד ששים אמור ס' פעמים ס' ואל תחשוב אלא המחצית ל'
פעמים ס' וכן חשוב מא' עד עשרה א' וב' הרי ג' הוסיף ג' הרי ו' הוסיף ד' הרי יו"ד הוסיף ה' הרי ט"ו. וכן עד עשרה יעלה החשבון נ"ה הרי הותירו ה' על חשבון העשרה. ועכשיו ראה ל' פעמים ס' הרי י"ח מאות וששים הם ו' פעמים עשרה
ולכל עשרה מותירים חמשה הרי שלשים וזהו אלף ושמנה מאות ושלשים: רבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה. וקא מייתי ס' לחוד בחד מנא ומתני ואמר הכי אם עשר נדרתי יהו העשר לחובתי והשאר יהיו חולין וקומץ קומץ אחד ואותו קומץ
הוי לחובתו ואי מכניס כולהו ס' בעזרה לית לן בה. דמותר (לערב) [להכניס חולין] בעזרה ומה דמתערבי חובה בחולין לית לן בה דאי חולין כהנים אכלי להו כקדשים: ור' סבר אסור להכניס חולין בעזרה. והילכך מתני ואמר הכי אי עשר נדרתי יהו
העשר שבכלי אחד לחובתי והשאר יהיו נדבה ואותן עשר הא הוו בכלי אחד בפני עצמו דאם נדר קטן איכא קטן ואי גדול איכא גדול: רבנן סברי מותר לערב חובה בנדבה. והכי מתני אי עשר נדרתי יהו עשר שבתוך אלו ס' לחובתי והשאר נדבה. ואי
מתערבי כולהו ס' דהשתא אתערב חובה בנדבה לית לן בה דמותר לערב: ור' סבר דאסור לערב. ומשום הכי יביא מא' ועד ס' בס' כלים שלא יתערב חובה בנדבה: הא בעינן ב' קמצין. חד לחובתו וחד לנדבתו: דקמיץ והדר קמיץ ב' פעמים: והא קא
קמיץ מחובה אנדבה כו'. דהא מתערבי אהדדי: דמטא ידא דכהן השתא. כלומר הקומץ שיקמוץ תחלה יהא חובה והאחד נדבה: דילמא כולה מנחה של ס' עשרון חובה דחיישינן דס' נדר וחסרו להו שירים דכיון דקא קמיץ לשום חובה ברישא הך דקא
קמיץ לבסוף לשם נדבה לא צריך דדילמא כולה חובה היא וחסרו להו שירים בין קמיצת חובה להקטרת חובה דקודם שהקטיר לשום חובה הקטיר קודם של נדבה ואשתכח דקא חסרו שירים שהרי חסרו אותו קומץ דמקטיר לשום נדבה והלכך היאך
מצי הדר מקטיר לקומץ דחובה דאמר מר וכו': ליקטר דחובה ברישא ההוא קומץ דנדבה היכי מקטיר ליה דילמא כולה חובה היא. וכל שממנו לאישים השאר הרי הוא בבל תקטירו. והשתא ליכא למימר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה כיון דקמץ
לשום חובה הקטיר מיד לשום חובה קודם דקמץ לשם נדבה ולא חסרו בין קמיצה להקטרה. וקא ס"ד דאפי' קמץ אותו קומץ דנדבה מקמי דלקטר קומץ דחובה ליכא למימר דחסרו להו שירים. דהואיל דאמרי' דאותו חובה מקטיר ברישא כיון דאכתי
קומץ לנדבה קאי בעיניה בשעת הקטרת קומץ דחובה אע"ג דמקמץ לא חשבינן כמאן דחסרי שירים: א"ל לעולם מקטר דחובה ברישא והכי אפשר ליה בתקנה כגון דמסיק אותו קומץ דנדבה לשום עצים ולא לשום קומץ דהשתא אי אמרת דשירים נינהו
לא עבר בבל תקטירו כדר' אליעזר כו': רבנן אית להו דר' אליעזר דאפשר לאסוקי לשום עצים ור' לית ליה דר' אליעזר ולהכי אמר דליתי מא' ועד ס' דקסבר ר' דהא דלא מייתי ס' לחודיהו בחד מנא לאו משום דלא יהא מותר לערב אלא משום דלא
מצי מסיק השירים לשום עצים. ורבנן סברי דמסיק ומתני הכי אי כולה חובה הוי הך קומץ שני דנדבה ליהוי כעצים דעלמא ואי לא ליהוי לשום נדבה: אמר אי ס"ד כו'. א"כ דסבירא ליה לר' דמותר לערב אמאי קא מחייב לאייתויי מא' ועד ס' בבציר
מהכי סגיא דאפשר דמייתי שיתין עשרונים בחד מנא וחד עשרון בחד מנא זוטא ומגע להו כופף הכלי הגדול שבו ס' והכלי הקטן שבו האחד כדי שיהיו נוגעין סולתן במעט וקמיץ מן הגדול חד קומץ ומן הקטן חד קומץ ומתני ואמר הכי אי ס' נדרתי יהו אלו
ס' לחובתי ואידך קומץ דקטן ושיריו יהיו לנדבה ואי עשר לחוד נדרתי יהו עשר מן ס' לחובתי והשאר יהו לנדבה והקומץ של כלי קטן שהוא נדבה יהא פוטר נמי על השאר דנדבה דיש בכלי גדול דהא נגעי פורתא אהדדי ולהא ליכא למיחש