קו: הרי עלי
עשרון פרק
שלשה עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפשר
דמייתי שיתין בחד מנא ומגע להו וקמיץ. תימה והא תניא בהקומץ רבה והרים ממנו בקומצו מן המחובר שלא
א) ב)
ט א
יביא עשרון בשני כלים ויקמוץ ומשמע התם כגון דחק קפיזא בקבא אע"ג דעריב מעילאי ואין לחלק בין עשרון אחד לכמה
ג) ד) ה)
י ב
עשרונות דהא על כרחיך הא דקאמרי' הכא ומגע להו וקמיץ למה לי דמגע להו אי לאו משום דכתיב ממנו כדדריש להו התם וכיון
ו)
ז)
יא ג ד
דמדכתיב ממנו נפקא יש לנו למעט
שני עשרונות בשני כלים כיון דחדא מנחה נינהו וחד קומץ
לתרוייהו אע"ג דנגעי כמו עשרון אחד
ח)
יב ה
בשני כלים וצריך לפרש שני כלים
ט)
י) כ)
יג ו
דהכא כעריבה של תרנגולים דהתם
ודלמא כולה חובה היא וכל שהוא ממנו
דלמא כולה חובה היא. ומכי שקיל
ואע"ג דמפסקן מחיצתה הא נוגע
קומץ קמא הוה ליה כל מה שבכלים
לאישים הרי הוא בבל
תקטירו אמר ר' יהודה
ל) מ)
ז
נ)
וא"ת דבכולה שמעתא משמע דלא
שיריים וכי קמיץ דנדבה ומקטר לה
בריה
דרבי שמעון בן פזי דמסיק להו לשום
ס)
יד ח
אסרינן אלא לערב חובה בנדבה אבל
הוו להו [כמקטיר] שיריים (שחסרו):
טו ט
וכרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר
עצים
❖
חובה בחובה משמע דשרי וא"כ לרבי
ע) פ)
דמסיק להו לשם עצים. לעולם דחובה
אומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל
א
(א) 1
יאמר אם ששים עשרונים נדרתי
מקטיר ברישא ודקאמר דילמא אינו מ)
צ)
אתה
מעלה לשום עצים אמר ליה רב אחא
הרי עלי עדיין עשרון א' ואם פחות
ק) ר)
שיריים נינהו וקמו להו בבל תקטירו
רבינו גרשום
ש)
בריה דרבא לרב אשי ודלמא דכולי עלמא
מס' נדרתי הרי עלי עדיין כל מה
דמקטר ליה לקומץ דנדבה לשם עצים:
ת)
דכולה חובה וחסרו להו שירים
שחיסרתי מס' ועוד עשרון אחד
מותר לערב חובה בנדבה והכא בדרבי
ואל המזבח לא יעלו. בתריה דההוא
א)
דהא קומץ אחרינא מאידך כלי
❖
קטן הוא דלא קא איערוב
יותר ומייתי שיתין בחד מנא וחד
קרא דבל תקטירו כתיב: אית להו
אליעזר קא מיפלגי דרבנן אית להו דרבי
סולתן ממש אהדדי. והכי
בחד מנא ומגע להו וקמיץ מהאי
דר' אליעזר. הלכך כי מקטר לקומץ
אליעזר ורבי לית ליה דרבי אליעזר אמר ליה
אפשר למעבד אלא ש"מ מדלא
וקמיץ מהאי דכיון שהכל חובה יכול
אמר הכי דבמותר לערב חובה
תורה אור השלם
דנדבה מתנה ואומר אם איכא נדבה
אי סלקא דעתך לרבי מותר לערב חובה
בנדבה קמפלגי דר' סבר אסור
לערב ויש לומר כדשנינן לעיל בפרק
בההוא כלי תהוי הקטרה מעליא ואי
1. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם
לערב הילכך לא מצי עביד הכי
בנדבה ודרבי אליעזר לית ליה אפשר דמייתי
התודה התורה אמרה טוב
דהא י' דחובה נינהו בשארא
כולה לחובה היא הקטרה קמייתא תהא
לַיְיָ וְאֶל הַמִּזְבּחַ לֹא יַעֲלוּ
שיתין בחד מנא וחד בחד מנא ומגע להו
דהוו להו נדבה בכלי אחד ולאו
ויקרא ב יב
לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
אשר לא תדור ואת אמרת ליקו ולינדר
הקטרה והך לשם עצים: ורבי לית ליה
2. וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ
בדר' אליעזר קא מפלגי: רבנן
וקמיץ רבא אמר דכולי עלמא מותר לערב
לכתחילה ואין לנו לעשות כאן תקנה
דר' אליעזר. הילכך לא מצי לאיתויי
אמרי דמייתין שיתין בחד מנא
מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אחָד אָשָׁם
כרבנן דאמרי לס' עשרונים ס'
חובה בנדבה ודכולי עלמא אית להו דרבי
ע"י הרי עלי אבל בהרי זו שרי דהוי
לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעשָּׂרוֹן
בחד מנא דתו לא (ג) מקטר לקומץ
לוגין וכל חד וחד עשרון לוגא
סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן למִנְחָה
ת) נדבה ורבי כר' אליעזר בן יעקב ואין
אליעזר והכא בפלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב
קמא דלמא כוליה חובה וקם ליה
נ)
דהנך ס' לוגין קא שקיל וכתנאי
ויקרא יד כא
וְלֹג שָׁמֶן:
3. וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבּן
העשרונים יהא תנאי הלוגין:
לומר דלייתי שיתין בחד מנא וחד בחד
בבל תקטירו: אפשר דמייתי ששים
ורבנן קא מיפלגי דתנן אפי' מנחה של ס'
[ורבי] סבר כולהו ס' אין להו
מִנְחָה לַיְיָ סֹלֶת יהְיֶה קָרְבָּנוֹ
מנא ומגע להו וקמיץ להו מעשרון
בחד מנא וחד בחד מנא. וקמיץ
אלא חד לוג. ולהכי לא מצי
עשרון נותן לה ס' לוג רבי אליעזר בן יעקב
וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן ונָתַן עָלֶיהָ
א)
אנדבה דבששים דהא כי כלל חובה
מייתי ס' בחד מנא דלא ידעינן
ויקרא ב א
מגדול ברישא ומתנה אי כולה חובה
לְבֹנָה:
אומר אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה
4. וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבּן
אי חדא מנחה היא כל הני ס'
מערב' בנדבה הוה ליה חיסר שמנה
שפיר ואי לא הא דקמיצנא ליהוי
דאמרי' ס' נדר וסגי בחד לוג
הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְויִּם וְהָעָם
אלא לוגה שנאמר 2 למנחה ולוג שמן רבנן
וריבה שמנה: לא יפחות משני
ושמא שתי מנחות נינהו דהיא
מחובה ומאי דקמיצנא ס)מכלי א' ליהוי
לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית
סברי (ב) [כרבנן] דאמרי ס' לוג וכל חד וחד
הוו חובה והשאר הוו נדבה
אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנים שָׁנָה
גזירין. ודווקא כי אמר עצים אבל
אההוא עשרון ולאותה נדבה דפש
וצריכי ב' לוגין חד למנחת
בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזבַּח יְיָ
עשרון לוגה קא שקיל ורבי סבר כר' אליעזר
כי אמר עץ מייתי גזיר אחד כדאיתא
בכלי אחר ומגע מגען לראש הכלים
(ד)
חובה וחד למנחת נדבה הילכך
אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
בשקלים : לא יפחות מן
אי אפשר בתקנה אלא א"כ
נחמיה י לה
בן יעקב דאמר אין לה אלא לוגה ולא ידעינן
זה בצד זה כדי שיגעו ראשי הקלתותע)
5. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסּלֶת
מייתי ס' לחודייהו ויהיב בהו
הקומץ. במסכת שקלים בפרק שלשה
זו לזו כי היכי דלישתרי נדבה דבכלי
אי חדא מנחה היא דסגי לה בחד לוג אי
לוג וכן מא' ועד ס' דמכל חד
הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאת כָּל
וחד איכא למימר מנחה באפי
עשר שופרות פליגי אי
הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנחָה
גדול הקומץ דבכלי קטן פ) ומקטיר
שתי מנחות נינהו דבעינן שני לוגין רב אשי
נפשה הוא וחדא מנחה יש לה
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ ריחַ נִיחֹחַ
❖
לשיעור יד בעלים אי לשיעור יד כהן:
חובה והדר דנדר דאי נמי הויא
חד לוג בין גדולה בין קטנה:
ויקרא ו ח
אַזְכָּרָתָהּ לַיְיָ:
אמר בקטן והביא גדול קמיפלגי רבנן סברי
המעלה את הקומץ בחוץ חייב.
רב אשי לא מהדר לתרוצי אי
קמייתא כל כלי גדול חובה לא הוו
קטן והביא גדול יצא ורבי סבר לא יצא והא
מותר קא מיפלגי ולא איירי
ובהא כללא הוי מעלה
להו שיריים שחסרו דמהנהו שיתין
כלל בכל הני דאמרן אלא פסיק
הגהות הב"ח
איפלגו בה חדא זמנא דתנן קטן והביא גדול
ב
קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא
ואמר דבהא פליגי. רבנן סברי
דבחד מנא לא שקיל ולא מידי מכי
(א) גמרא ואל
קטן והביא גדול יצא. ואם נדר
יצא רבי אומר לא יצא צריכא דאי איתמר
והלכך לא חשיב להו בשיתא כך פירש
שקיל קומץ קמא: ששים לוג. לששים
המזבח לא יעלו
י' והביא ס' יצא: הא איפליגו
בהא בהא קא אמרי רבנן משום דאידי ואידי
בקונטרס וא"ת ומי סתם לן תנא כר'
לריח ניחוח
עשרון שבאותו כלי ומתנה כמה
דתנן קטן כו': דאידי ואידי
(ב) שם ס'
קומץ הוא. בין שהביא מנחה
אליעזר דבפרק בתרא דזבחים
קומץ הוא אבל התם דקא נפישי אימורין
שנדרתי תהא לחובתי והשאר תהא
לס' עשרון
קטנה בין מנחה גדולה אין
ומייתי ליה לעיל בסוף פרק קמא
(ג) רש"י
נדבה וכל חד עשרון לוג שקיל ודחובה
מעלה ממנה לגבוה אלא חד
אימא מודו ליה לרבי ואי איתמר בההיא
מצי כיון
קומץ להכי קאמרי רבנן דיצא:
דרבנן מחייבי בכזית בחוץ
לחובה ונדבה לנדבה: אין לה (מנחה)
בההיא קאמר רבי אבל בהא אימא מודי להו
שהקטר דדלמא
אבל התם בהמה דקא נפישי
וי"ל דקומץ דנקט לאו לאפוקי כזית
אלא לוגה. לוג לכל המנחות ואי עריב
(ד) ד"ה
אימורין. דכי נתנדב עגל והביא
לרבנן צריכא (סימן עצי"ם זה"ב יי"ן עול"ה
אחד גדול
פר דאימורין דפר נפישי מדעגל
אלא לאפוקי מאידך דרבי אליעזר
שתים מנחות זו של שלשים וזו של
תוד"ה שו"ר): מתני' הרי עלי עצים לא
להו (ה) ד"ה
דהוי לגבוה טפי ממה דנדר
ג
דאמר בשני בזיכי לבונה עד שיקריב
שלשים בכלי אחד בעי להו ב' לוגין
אימא מודן ליה לר' דלא יצא
❖
יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ
שני קמצים ולפירוש זה לא מיירי
צריכא: ה' קמצין הן. דבה'
ואי חדא היא צ)בעי חד לוג: קטן והביא
ענינין הוו חשיבי קמצין:
והא
חמשה קמצים הם האומר עלי לבונה לא
בקומץ דסולת:
איכא עולה.
ד
גדול. וזה אי נמי
לא נדר אלא שלשה
האומר הרי עלי לבונה סתם
וא"ת והא איכא שמן למ"ד בפרק כל
יפחות מקומץ המנדב מנחה יביא עמה קומץ
מתוך ביתו קומץ: טעונין ב'
עשרונות ומייתי חמשה לנדרו יצא
מוסף רש"י
קמצין. ליתן בכל א' קומץ
התדיר דכליל וי"ל כיון
ולא בעי אתנויי מידי: קטן והביא
לבונה המעלה ה את הקומץ בחוץ חייב שני
וכל שהוא ממנו לאישים
לבונה: לא יפחות ממעה כסף.
דאיכא שמן דאכלי כהנים לא פסיקא
גדול. שור קטן
עלי והביא גדול:
הרי הוא בבל תקטירו.
נחשת שיהא שוה מעה כסף
בזיכין ו טעונין שני קמצים הרי עלי זהב לא
❖
ולהכי זוטר דמי נחשת מכולהו
ליה ועוד קשיא והא איכא עצים
אידי ואידי. בין מנחה גדולה ובין
יפחות מדינר זהב כסף לא יפחות מדינר כסף
ז
דאפי' לרבי דאמר טעון קמיצה הכל
מנחה קטנה חד קומץ מקריב:
נחשת לא יפחות ממעה כסף פירשתי ואיני
ח
קרב כמפורש בהקומץ רבה :
שיטה מקובצת
אימורין דגדול נפישי מדקטן ואיכא
יודע מה פירשתי יהא מביא עד שיאמר לא
ודילמא
למימר לא הכי נדר בההוא קאמר
גמ' דתנן ראב"י אומר אפי'
לכך נתכוונתי: גמ' תנו רבנן קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין
3
מנחה של ששים: שם ולוג שמן
לא יצא דנפישי אימורין דידיה:
רבנן סברי לה כרבנן דאמרי ס'
מתני' שני גזירין. שני בקעיות
וכן הוא אומר 4 והגורלות הפלנו על קרבן העצים רבי אומר עצים קרבן
(זבחים עו:)
לוג: שם חמשה קמצים הם
הם טעונין מלח וטעונין הגשה אמר רבא ולדברי רבי עצים טעונין
גדולות: והמעלה את הקומץ בחוץ
האומר הרי עלי לבונה: שם
שאין לך דבר שקרב כולו
חייב. כרת דהעלאה היא. ובהאי
קמיצה אמר רב פפא לדברי רבי עצים צריכין עצים: לבונה לא יפחות מן
למזבח אלא לבונה: שם מכל
כללא הוי מעלה קומץ בפנים דהקטרה
דבר שקרב כולו למזבח ותו
הקומץ: מנלן דכתיב והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל
5
(יומא מז:)
ליכא: רש"י ד"ה דלמא כו' הוה
מעלייתא היא הלכך לא חשיב להו
הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה נמי
ליה כל מה שבכלי שיריים וכי
בשיתא: שני בזיכין. של לחם הפנים:
קמיץ: ד"ה אית ליה כו' ואי
קומץ: ת"ר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח
ט
כולה חובה: ד"ה ורבי לית ליה
נחשת לא יפחות ממעה כסף. לא
כו' דתו לא מקטר לקומץ בתרא
אלא לבונה פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא מכל דבר שקרב למזבח ותו
יפחות משוה מעה כסף דמייתי [נחושת]
דלמא כוליה חובה היא וקם
ליכא והא איכא עולה איכא עורה לכהנים והא איכא עולת העוף איכא
ליה: ד"ה אפשר כו' ואי לא הא
שוה מעה כסף: פירשתי. כך וכך זהב
דקמיצנא להוי אחובה ומאי כו'
מוראה
ואיני יודע כמה פירשתי: יביא.
(סוטה
ולאותה נדבה דפש בכלי גדול
כל כך עד שיודע בעצמו שלעולם לא לכך נתכווין: גמ' קרבן. נפש כי תקריב קרבן מנחה
כג.) וכרבי אליעזר.
ומגע להו מגיע שני ראשי
: וכן הוא אומר. דעצים
הכלים זה בצד זה: בא"ד נדבה
איקרו קרבן: וטעונין הגשה. בקרן דרומית מערבית כמנחה: עצים טעונים קמיצה. שמרסקן
לעצים דקין עד שנוטל מהם מלא
דבכלי הגדול אקומץ דכלי קטן
קומצו: עצים. שהתנדב אדם טעונים עצים להסיקן בעצי הקדש כשאר קרבנות: מנלן. דסתם הקטרה הוי קומץ: פירשתי. אחד
ומקטר: בא"ד קמייתא של כלי
גדול חובה: ד"ה אין לה למנחה
מאותן הקריבין כולם למזבח ואיני יודע איזה מהם פירשתי. וקא (ה) סלקא דעתך דודאי מדנחית למניינא דעתיה [נמי] אמידי דלית ק)
אלא לוגה לוג לכל המנחה ואי
ביה היתר שיריים לכהנים ואע"ג דאינו נקטר כולו כמין עולת העוף ומנחת נסכים והילכך יביא מכולן אבל היכא דאמר הרי עלי
ר)
עריב: בא"ד בכלי אחד סגי להו
בשני לוגין ואי חדא: ד"ה קטן
למזבח סתם משמע דבר שנקטר ש) היינו לבונה: ותו ליכא. ואמילתא קמייתא קאי דאין לך דבר הקרב כולו למזבח אלא לבונה:
והביא גדול וזה כו' אלא ג'
מוראה
עשרונות ומייתי ששים
עשרונות יצא ולא בעי: ד"ה
אימורין דגדול כו' ואיכא למימר דלאו הכי נדר בההוא קאמר לא יצא משום דנפישין אימורים דידיה: ד"ה נחשת כו' לא יפחות משוה (יומא שם)
מעה כסף דמייתי נחשת השוה מעה כסף: ד"ה יביא כו' שיודע בעצמו שמעולם לא נתכוון לכל כך הס"ד: ד"ה מנלן דסתם הקטרת לבונה
הוי קומץ: תד"ה אפשר כו' כגון דחקק קפיזא בקבא אע"ג: בא"ד דהוי נדבה הס"ד ומה"ד ורבי כראב"י: ד"ה המעלה כו' וא"ת ומי סתם
(סוטה
לן תנא כר' אליעזר דפי"ג דזבחים. ונ"ב דף קט ע"ב:
שם) משני גזירין.
(לעיל כ:) וכמה שני גזירין. וכן הוא אומר. ולדברי רבי עצים טעונין קמיצה.
(לעיל כ:) אמר רבא לדברי רבי. וצריכין קמיצה. (מעילה
יט:) ותו ליכא. הא איכא עולה. (לעיל עד:) עורה לכהנים. (שם)