יב:
כל
המנחות
פרק ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כז] מש"ה לא תני רבי חייא או כזית ברישא משום דבסיפא במתן
או כזית דכיון דמחשבת ג' עבודות הללו מוקמינן בשכבר חסרו
א)
פא א
ב)
כלי והילוך והקטרה לא מיתני ליה או
כזית בקומצה או כזית בשיריה
השירים ועמדו על כזית הילכך לא מצי למיתניי' או כזית מקומצו למחר
ג) ד)
פב ב
פירוש אפי' בשירים לא מיתני ליה או
כזית משום דלא מיתני אקומץ
דומיא דשירים דאם חיסר קומץ בשעת מחשבה כבר פסולה ולא מיפגל
ה)
פג ג
ו)
לא תני ליה כזית ברישא ומה שכתוב
בספרים בשירים נמי לא גרס
מנחה בההיא מחשבה הילכך כיון דלא מיתני ליה או כזית מקומצה לא
ז) ח)
תנא כזית ח] בשירים ורישא כי חשיב
נמי אבל תנא דמתני' לא חייש ותני
ט)
פד ד
י)
בקמיצה דמיתני ליה או כזית אף
ליה ברישא אע"ג דבסיפא לא הוי
או כזית אשירים בקמיצה נמי לאכול
❖
א]
כ)
צ) בשיריה: הוא שאם נפרסה אחת
בקומץ דההיא ודאי בשלא חסרה
שירים לא תני או כזית וקתני סיפא פיגול
כו'. פי' בקונטרס בלחם הפנים
עדיין מתוקמא אפ"ה כיון דסיפא לא
וחייבין עליו כרת אלמא מהניא להו הקטרה
מוסף רש"י כח] דכתיב כי קדש קדשים הוא לו
מיתני ליה אקומץ לא תני ליה ברישא
א"ל אביי (א) לא הא מני ר"א היא דתנן הקומץ
אפילו אשירים: ט] א"ל אביי. לרבא
ונראה דע"כ כשנפרסה משפירקה
והקטרת.
והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן
לעולם מדרבי חייא לא משמע דמתני'
איירי או משראויה לפרק דאי עד שלא
משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן
מיירי בחסרון דה"ט דלא תני רבי
פירקה מאי קשיא ליה לרבא מהכא
ל)
מ)
כזית בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר עד (ב)
כט]
חייא או כזית בברייתא דידיה י] דרבי
הא כי אמר רבא דמהניא ביה
א
נ)
הקטרה הני מילי בשחסרו בין קמיצה
חייא ר"א היא דלא חשיב הקטרה עד
שיקריב את כולו כיון דבהקטרת קמיצה לא
ס)
ב]
ור"א פוטר
ע) פ)
עד שיקריב את כולו.
שיקטיר כולו: דתנן הקומץ. דמנחת
להקטרה והכא ה"ל כמנחה שחסרה
מתני ליה או כזית מקומצה בחוץ בשירים נמי
צ)
ישראל: והלבונה. של מנחה: והקטרת.
קודם קמיצה דפסולה היא ואין מקטיר
ק)
לא מתני ליה או כזית אי רבי אלעזר האי
ר) ש)
שבכל יום: (ומנחת כהנים. מנחה
עליה את הקומץ כדאמר לעיל
ט)
❖
להקטיר קומצה להקטיר קומצה ולבונתה
עד שלא פירקה נפרס לחמה הלחם
שהתנדב כהן דאינה נקמצת אלא
מיבעי ליה דתנן הקומץ ב והלבונה שהקריב
יא] כליל דכתיב וכל מנחת כהן כליל
פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין
את אחד מהן בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר
תורה אור השלם
תהיה ): ומנחת כהן משיח.
ועוד דדייק מינה הא יצאת או נטמאת
עד שיקריב את שניהם ג] לא נצרכא אלא
חביתי כ"ג יב] נמי (ג) כתיב בה
והיינו לאחר שפירקה ודומיא דהכי
1. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו
לקומץ דמנחת חוטא ואיכפל תנא לאשמועינן
כליל תקטר: ומנחת נסכים. נמי
מיירי נפרסה אחת מחלותיה לאחר
וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כּי קֹדֶשׁ
(זבחים
קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְי חָק
❖
כליל היא: עד שיקטיר [את] כולו.
שפירקה דמקטיר עליו את הבזיכין
י)
קומץ דמנחת חוטא אין וכן כי אתא רב דימי
הקומץ והלבונה.
ויקרא כד ט
עוֹלָם:
קט:)
אלמא לא חשיב הקטרה בכזית הלכך
כדאמרינן לעיל ותימה היכי דייק
א"ר אלעזר קומץ דמנחת חוטא הוא ורבי
לא תני ר' חייא או כזית במתני' אפי'
מהכא דלא מהניא הקטרה למיקבעיה
אלעזר היא הדר אמר רבא לאו מילתא היא
הגהות הב"ח
(שם קי.) לאכול כחצי זית
בשירים כיון דבקמיצה לא מיתני ליה
בפיגול ולאפוקי מידי מעילה ודוחק
דאמרי דתניא קדש קדשים הוא שאם
(א) גמ' לעולם לא
ולהקטיר כחצי זית.
ד] 1
או כזית כלומר בהקטרת קמיצה לא
לומר דמדקתני לשון פסולות דייק
מהניא (ב) שם
נפרסה גאחת ה] מהן חלותיה כולן פסולות הא
מצי למיתני יג] מתני' הקומץ ע"מ
דהוה ליה למימר אין ק) נאכלות ועוד
שיקטיר
וכיון דבקמיצה
יצאת ו] הני דאיכא גוואי כשרות מאן שמעת
אם כן לידוק נמי מההיא דלעיל דקתני
להקטיר כזית מקומצה למחר דהא לא
ליה דאמר זריקה מועלת ליוצא ר"ע היא
הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין
מפגל בהכי דלא חשיב יד] כהקטרה
(ג) רש"י
(שם כט:) לאכול דבר שאין
דרכו לאכול.
כליל דכתיב
ושמא ל] ר) הכא איכא לדחויי דהא מני
גמורה הילכך לאו מחשבה היא. כ) ואי
וקאמר נפרסה לא א"ל אביי מי קתני הא
ז]
(ד) ד"ה
(שם לה.) אלא
רבי אליעזר היא דאמר אין זריקה
קשיא תנא דידן אמאי תנא טו] להקטיר
יצאת דלמא הא נטמאת הנך כשרות מ"ט
דלא
אימא הא לאכול ולאכול
דבר שדרכו לאכול.
שלימה מחשב
מקומצה למחר הא לר"א לא הויא
מועלת ליוצא אבל מהך דייק ואפילו
דמרצה ציץ אבל יצאת לא ור' אליעזר היא
(ה) ד"ה
הקטרה עד שיקטיר גם הלבונה
לרבי עקיבא ואם תאמר למה לי למידק
דבגואי
דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ובדין הוא
❖
ואשתכח דלית בהקטרה מחשבה
רבי עקיבא היא משום דמשמע הא
(ד) טז]
דאיבעי ליה למיתני נמי יצאת והאי דקתני
שלמה: ומשני מתני' יז] בהקטרת קומץ
יצאת הנך דאיכא גוואי כשרה הוה
ומאי קמ"ל.
נפרסה הא קמ"ל דאפי' נפרסה דאיתיה בפנים
לחודיה במנחת חוטא קמיירי דאין
ליה למידק הא יצאת אין שום פסול
שיטה מקובצת (המשך)
לא מהניא ליה הקטרה אבל לר"ע דאמר
בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני
עליהם ומהניא להו הקטרה לפיגול
תנא דידן דתני או כזית אפילו
זריקה מועלת ליוצא אפי' חסרון נמי מהניא
במתני' דהוי פיגול מוקים לה בלחם
ומעילה אלמא רבי עקיבא היא וכי
בקמיצה ס"ל דמתני' רבנן היא
דמחייב במקריב כזית מן הקומץ
ליה הקטרה: מתני' לאכול כחצי זית
הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה:
האי גוונא הוי מצי למידק מההיא
ד
בחוץ ה"ה דמפגל במחשבה
איכפל. טרח: לאו מילתא היא דאמרי.
דלעיל דרבי עקיבא היא ושמא לא
ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה
דכזית: להקטיר קומצה (או)
❖
(שם לא:)
ולבונתה מיבעיא ליה דלא
דודאי לא מהניא להו הקטרה לשירים
משמע ליה למידק הא יצאת מלשון
מצטרפין: גמ' טעמא דלאכול ולהקטיר
מפגלי לר"א (כשחישב) [עד
שחסרו: הוא. בלחם הפנים כתיב
ש)
פסולות כמו אהא דקתני כולן כו'
שחישב] בשתיהן למחר כמו
הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול
ועוד נראה לפרש דדייק הכל מדדרש
כי קדש קדשים הוא לו:
דס"ל דלא מחייב במקטיר
שיטה מקובצת
מצטרף והקתני רישא לאכול דבר שדרכו
בחוץ עד שיקטיר שתיהן דתנן
פסולות. וישרפו: הנך דגואי כשרות.
ליה קרא מדכתיב הוא שמע מינה לא
א] או כזית בשירים נמי לא תני
כו' ומשני הא אף לר"א
לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דבר
אף על גב דלא הויא הקטרת בזיכין
מהניא להו הקטרה כלל אי נמי דייק
והשאר נמחק: ב] כולו וכיון
במחשבת קומץ לבד בלא לבונה
דבקמיצה לא מתני ליה או
דאיירי בקומץ מנחת חוטא
שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא
כשרה עד שתהא כל המנחה שלמה
מדאחמיר כולי האי דכי נפרסה האחת
כזית בשירים נמי לא מתני ליה
דלא היה בה לבונה וע"מ
יח] י"ב חלות של לחם הפנים אלמא הך
כולן פסולות שמע מינה דלא מהניא
מאן תנא א"ר ירמיה הא מני ר"א היא
והשאר נמחק: ג] את שניהם
להקטיר לבונתה דהוי פיגול
בקומץ דמנחת והשאר נמחק:
מוקי ליה בבזיכי של לבונה של
חלה יט] דיציאה מהניא להו למיהוי י"ב
ליה הקטרה לפיגול ומעילה:
דאמר מחשבין מאכילת אדם [לאכילת]
ד] תיבות קדש קדשים נמחק:
לחם הפנים שהיה בהן לבונה
שאם
חלות ולאכשורי לבזיכין ולאישתרויי
נפרסה אחת מחלותיה כולן
ה] אחת מחלותיה: ו] יצאת
בלא קומץ והיכא דקמיץ ע"מ
מזבח ומאכילת מזבח [לאכילת] אדם דתנן
הא נטמאת: ז] א"ל אביי
ולעשות שאר עבודות למחר לא
פסולות. למאי דמסיק
הנך (ה) ל) באכילה אלמא זריקה כגון
הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין
לעולם מצית למימר כדקאמרת
מצי לאוקמי בהכי פיגול דאם
דאתיא כרבי אליעזר אבל לרבי עקיבא
הקטרת בזיכין שהוא במקום דם
מעיקרא דפסול חסרון אינו
קמץ ע"מ שאם יחסר הקומץ
דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו
פסול כל כך כמו פסול דיוצא
שיעמוד על כזית ויקטירנו
האחרות כולן כשרות יש לתמוה
זבחים מועלת ליוצא מדחשיב ליה
והך ברייתא דר' חייא ר"א
למחר לא מפגל דבקומץ פסול
להקטיר כשר ור"א פוסל אביי אמר אפי'
לא] דמאן דיליף מילתא ממילתא י'
בכלל י"ב חלות אלמא מהניא הקטרה
היא דפסול א) ביוצא דלא
קא מחשב דלאחר שיחסר יפסול
תימא רבנן לא תימא הא לאכול ולאכול
חלות שבמנחה של מחבת או של
לאחשובי בהדי הנך אף ע"ג דאסורה
מהני ליה הקטרה ליוצא (נמחק
ושוב אין פגול בדבר פסול
ונ"ל שכך צ"ל) [ה"ה נמי]
הלכך לא תני בשירים או כזית
דבר שאין דרכו לאכול אלא אימא הא
באכילה: וקאמר נפרסה. כולן פסולות.
מרחשת כשחסרה אחת אמאי כולן
פסול דחסרון וכ"ש פסול דיוצא
ושמעינן מהא מדלא תני ר'
אלמא אפי' לר' עקיבא דאמר מהניא
פסולות כדדרשינן לעיל פרט
מ)
לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול ומאי
שהוא רב ואין זה ממש כמו
חייא ש"מ בחסר מיירי במתני'
דפי' רבא מעיקרא שהרי הוה
ואפ"ה קתני במתניתין דאם
הקטרה ליוצא כ] מידי חסרון לא מהניא
למנחה
שחסרה נילף מהכא דכשרות
קמ"ל הא בהדיא קתני לה לאכול כזית בחוץ
ס"ד דרבא למימר מעיקרא
הקטיר לאכול אותו כזית למחר
הקטרה: מי קתני יצאת.
כשרה
ושמא
התם חשיבי כולהו טפי
דבחסרון מהניא הקטרה אף
פיגול אלמא מהניא [מחשבה]
וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי
לר"א ובזה אין מעמיד דברי
לשירים שחסרו [בין קמיצה]
דתימא ר"ע היא: דלמא. הכי דוק
כחלה אחת:
זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר
רבא [רק] דא"ל אביי לא
להקטרה (לכולן) ואי קשיא תנא
אלא
מיניה הא נטמאה אחת חברותיה
אימא הא לאכול ולאכול
נ)
תהדר בך מאי דקאמרת מעיקרא
דידן אמאי תנא או כזית למחר
וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת
דפסול יוצא מרובה מפסול
פיגול כיון דבחסר מיירי הא
כשרות דהא כא] טומאה הציץ מרצה:
דבר שדרכו לאכול. מכאן
חסרון ודקדק מורי הרב למה
מחשב בקומץ פסול תריץ תנא
הא
אבל יצאת. דאין ציץ מרצה על היוצא
ואילך
כתובה בספרים בשיבוש
היה רבא סותר דבריו הראשונים
דידן תרתי גווני קתני דלגבי
לב]
וצריך להגיה כאן כמו שהיא כתובה בסוף פ"ב דזבחים : לא מיתכשרי אינך דגואי משום דליכא הקטרה על י"ב חלות דהא
משום ברייתא [שניה] ומי היה
שירים מיירי בשחסרו ולגבי
מזקיקו למידק הא יצאת כשרות
הקטרת קומץ מיירי בחשב
חסרו להו: ורבי אליעזר היא דאמר. לעיל אין זריקה מועלת ביוצא:
הדרן עלך כל המנחות
אלא תנא פסול חסרון וכ"ש
להקטיר כזית מקומץ שלם
ובדין דאיבעי להו למיתני נמי. שאם יצאת אחת מהן כולן פסולות:
כב]
פסול דיוצא כדס"ד מעיקרא
למחר. כך נמצא ברש"י ישן
מתני' לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית. למחר כשר: גמ' הא
דחסרון מהניא ליה הקטרה מה
של כת"י: י] דידיה דברייתא
לאכול. חצי זית שירים כג] ס) לאכול חצי זית קומץ דהיינו דבר שאין
שאין כן לפסול דיוצא ונראה לו
דידיה ר"א היא: יא] אלא כולה
שאין דרכו לאכול.
דרכו לאכול מצטרפין לפסול: כד]
ע) לא הויא מחשבה אם חישב לאוכלו למחר וכיון דלא הויא מחשבה לא מצטרפין לפסול:
שהיה סברתו להעמיד ברייתא
כליל: יב] תיבת נמי נמחק:
מסתמא כר"ע דאמר מועלת
יג] תיבת מתני' נמחק: יד] חשיב
מאן תנא. להך כה] פ) רישא דמתניתין דדייקינן מינה דאם חישב לאכול קומץ למחר הויא מחשבה: אמר רבי ירמיה ר"א היא דאמר מחשבין
ליוצא וה"נ מהניא ליה הקטרה
מחשבה גמורה: טו] תנא או
מאכילת אדם למזבח. שאם חישב להקטיר שיריים למחר הוי מחשבה: ומאכילת מזבח לאדם. שאם חישב על מנת לאכול קומץ למחר כו]:
אלמא דייקינן הא יצאת כשרות
כזית מקומצה למחר תריץ תנא
א"ל אביי ר"א היא ולא למידק
דידן לית ליה דמתניתין ר'
שאין דרכו להקטיר. שירים: פוסל. ואין חייבים עליו כרת וטעמא מפרש בריש פ"ג : אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול.
הא יצאת כשירות מתניא אלא
אלעזר היא ואית ליה דמפגל
כגון כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר מצטרפין לפסול: הא בהדיא
קתני לה כו'. והך סיפא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפין
תנא פסול דחסרון וכ"ש פסול
בהכי הס"ד ומה"ד אי רבי
למה
דיוצא וא"ת אמאי לא מוכח
אלעזר אמאי תני רבי חייא
דפסול חסרון מרובה מפסול
להקטיר קומצה למחר הא:
טז] דלאו בהקטרה שלמה מחשב הס"ד: יז] מתניתין דחשיבא הקטרה קומץ לחודיה בקומץ דמנחת חוטא: יח] שלמה שתים מערכות
יוצא מהא דאמרן שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה לכ"ע שירים אסורים באכילה מקרא דוהנותרת ומקרא דמהמנחה ואילו לר"ע יצאו
ותיבות י"ב חלות של לחם הפנים נמחק: יט] דיצאת מהני להני למיהוי י"ב חלות כו'. הנך י"א דגוואי באכילה אלמא כו' שהוא במקום
מקצת שיריה מהני הקטרה והנך דאיתנהו גוואי מתאכלי אלמא דפסול חסרון מרובה מפסול יוצא וי"ל דשאני התם דגלי קרא נותרת ולא
זריקת דם מועלת ליוצא: כ] מודה דבחסרון לא: כא] בטומאה אי חשבת בהדי אינך למיהוי י"ב חלות ולאכשורי ההקטרה משום דמרצה
הנותרת מן הנותרת ודין [הוא] דלא מתאכלי מיהו אפשר דמהניא להו הקטרה לענין למקבעינהו בפיגול או לאפוקינהו ממעילה אבל הכא
[ליכא] למימר דגלי קרא למיפסלינהו והכא מצי להעמיד [קרא] דהוא לפסול חלה הנפרסת לבד וכל אינך דשלימות כשירות אלא מדפסלינהו
ציץ על הטומאה הס"ד ואח"כ מה"ד אבל יצאה: כב] דאיבעי ליה: כג] שירים ולאכול: כד] דבר שאין: כה] להך סיפא: כו] קומץ למחר
לכולהו ש"מ אפילו הני דשלימות דגוואי אלמא משתמע ליה דפסול דחסרון מרובה: ח] כזית משירים אות ב' נמחק: ט] א"ל אביי לא.
הוי מחשבה הס"ד ואח"כ מה"ד לאכול דבר שאין דרכו לאכול קומץ שאין: כז] מיירי בחסרו שירים ועמדו על כזית מש"ה: כח] כתיב:
ספרים אחרים הא דלא תני ר' חייא או כזית לאו טעמא כדקאמרת אלא משום דס"ל כר"א דפוטר כזית בחוץ מן הקומץ עד שיקריבנו כולו
כט] דמהניא בהו: ל] ושמא ההיא הכי איכא: לא] לתמוה למאן: לב] בסוף נראה למורי דאין צריך להגיה אלא בזבחים גריס הא תו למה
וה"נ לא מפגל במחשבה עד שיחשוב להקטיר כל הקומץ למחר וכיון דבקמיצה לא מצי לאתויי כזית בשירים נמי [לא תני] או כזית אבל
לי אי לאכול דבר שדרכו לאכול דמצטרף מרישא שמעת מינה דמצטרפי כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת הא תרוייהו למחר
הוי פיגול דרוצה למידק דמצטרפי לפיגול ולחייב כרת והכא מוכח דמצטרפי לפסול בחוץ למקומו ומדמצטרפי לפסול חוץ למקומו
א)