הרי עלי
עשרון
פרק
שלשה עשר
מנחות קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודילמא
מוראה ונוצה. נזרקין אצל מזבח מ)(הפנימי) ונבלעין במקומן כדאמרי'
נסכא. נראה דנסכא פחות מדינר דמטפי לא קשיא ליה
א)
טז א
ב)
במס' יומא בפ' קמא : לא פסיקא ליה. דלימא דבר הקרב
דאזלינן בתר הפחות כדקאמר הרי עלי
ג) ד)
יז ב
כולו למזבח משום מנחת נסכים הואיל ואיכא מנחת נדבה דאינה
עשרונות יביא שנים אבל טפי לא הרי עלי עולה יביא תור או בן יונה
ה) ו)
יח ג
ז)
יט ד ה ו
כולה למזבח: נסכא. חתיכה אחת של
זהב שקורין פלט"א: מצינורא
ס)
(ד)
וכן כולם ובפ' בתרא דכתובות ובבבא בתרא
ח) ט)
כ ז ח ט
קטנה. מזלג קטן: מחטטין. מפילין
אמר כתוב בו כסף מגביהו דינר ופריך
י)
כא י
כ)
ראש הפתילה כשהוא שרוף ובלע"ז
ואימא נסכא ובכל דוכתא קיי"ל דיד
מוראה ונוצה והאיכא
נסכים לשיתין אזלי
❖
ל)
כב כ
ממוקי"ר: ומקנחין בה נרות. של
בעל השטר על התחתונה ובמס' שקלים
והאיכא מנחת נסכים כיון דאיכא מנחה
מ)
מנורה מאפרה שבתוכה: כליה עורב.
נ)
אמרינן הרי עלי זהב יביא
דאכלי כהנים מינה לא פסיקא ליה: הרי עלי
ס)
מוסף רש"י
מסמרות חדין תוחבין בראש גג
דינר זהב אמר ר' אלעזר והוא שהזכיר
זהב לא יפחות מדינר זהב: ודלמא א נסכא
ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו:
צורה אבל לא הזכיר צורה מביא אפילו
איכא מוראה ונוצה.
אמר ר' אלעזר דאמר מטבע ודלמא פריטי
מתני' הרי עלי יין. לנסכים לא
ע)
ב
(לעיל עד:)
צינורא משמע דצינורא פחותה מדינר
פ)
אמר רב פפא פריטי דדהבא לא עבדי אינשי:
יפחות משלשה לוגין שהן פחותין
והיינו נסכא כדי לעשות צינורא וקשיא
(שם בכת"י) לשיתין
צ)
אזלי.
כסף לא יפחות מדינר: ודלמא נסכא א"ר
שבנסכים: שמן לא יפחות מן הלוג.
ע)
מהא דאמרי' בהגוזל בתרא
ג
דחזי למנחת נדבה ואע"ג דהוא מתכוין
נסכא ועבדינהו זוזי משמע דזוזא פחות
אלעזר דאמר מטבע ודלמא פריטי אמר רב
ד
(שם)
ק)
פריטי דדהבא לא עבדי
(ה)
להקריבו בפני עצמו כנסכים. והך
מנסכא וי"ל דהתם בזוזי פשיטי
ששת באתרא דלא סגו פריטי דכספא:
ר) ש)
אינשי. (ב"ב
דהוא שמיני שבצורי ואע"ג דנקט זוזי
סתמא כר' טרפון דאמר בפירקין
נחושת לא יפחות ממעה כסף: תניא רבי
קסו.) לא יפחות ממעה
ת)
דלעיל אף מתנדבין שמן:
סתם הכי נמי תנן בפ' אע"פ
כסף.
❖
אליעזר בן יעקב אומר לא יפחות מצינורא
צנורא.
כיום מרובה. מפ' בגמ': גמ' אזרח.
כלים של חמשים זוז ומפרש
קטנה של נחשת למאי חזיא אמר אביי
בפרשת נסכים כתיב כל
בגמ' חמשין זוזי פשיטי ובפרק הישן
שממחטין בה פתילות.
שמחטטין בה פתילות ומקנחין בה נרות:
תורה אור השלם
(א)
אמר כזוזא מלעיל
האזרח יעשה ככה וגו' קרא יתירא
(שבת צ.)
ברזל תניא אחרים אומרים לא יפחות מכליה
הוא: שלשה לוגין. דבציר מהכי לא
כאיסתירא מלתחת וקים לן איסתירא
(ב)
ברזל.
1. כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת
מכליה עורב.
עורב וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה
חזו: יהיה. התם כתיב ככם כגר
פלגא דזוזא אלא ההוא זוזא הוא זוזי
אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה ריחַ נִיחֹחַ
❖
במדבר טו יג
לַיְיָ:
כאזרח יהיה משמע יהיה לכם עוד
פשיטי דארבע מנייהו קיימי פ) באיסתירא
איכא דאמרי לא יפחות מאמה על אמה
ה
נסכים אחריני: דון מינה. דשמן דבא
באתרא דלא סגי פריטי דכספא הכא
למאי חזיא אמר רב יוסף לכליה עורב:
ו
הגהות הב"ח
ובגט פשוט משני הכי ותימה
נדבה גמרינן ממנחת נדבה כדאמר
מתני' הרי עלי יין לא יפחות משלשה
(שם)
ז
(א) גמ' את
דבפ' בתרא דכתובות אמרי'
לקמן קרבן מלמד שמתנדבין שמן
לוגין שמן לא יפחות מלוג רבי אומר
הפתילות הנרות
פריטי דכספא לא עבדי אינשי ועוד קשיא
וההוא גבי מנחת נדבה כתיב
(ב) שם
שלשה לוגין ח פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
כי תקריב קרבן מנחה: ואוקי באתרה.
דבגט פשוט אמרי' מגביהו
האומר עלי ברזל
(מו"ק ט.)
יביא כיום מרובה: גמ' ת"ר אזרח מלמד
(ג) רש"י דעולה
אזרח.
1
בנסכים דשמן הבא בפני עצמו הוי
דינר ובכתובות קתני מגביהו
(ד) תד"ה
שמתנדבין יין וכמה שלשה לוגין ומנין
כנסכים דומיא דיין: מאזרח גמר לה.
לוה כל מה שירצה וי"ל דפריטי דהכא
נמי
כל מה שירצה לוה
כי היכי דגמרינן לעיל יין הכי נמי גמר
ובגט פשוט צ) לאו דווקא והכי פריך
שאם רצה להוסיף יוסיף תלמוד לומר יהיה
ובב"ב פ' גט פשוט
רבי אזרח מלמד שמתנדבין שמן ודון
ואימא פריטי כלומר פונדיונים או מעות
יכול יפחות תלמוד לומר ככה: שמן לא
דף קסה ע"ב אמר כסף אין
פחות מדינר
(לעיל קד.)
מינה כל הנסכים שלשה לוגין: קרבן
ק)
איסרים כי התם בכתובות ומשני
יפחות מן הלוג רבי אומר שלשה לוגין:
(ה) בא"ד
בדון מינה ומינה.
מנחה מלמד כו'. אלמא ממנחת נדבה
באתרא דלא סגי ובכתובו' פריך ואימא
איירי (ו) ד"ה
במאי קא מיפלגי אמרוה רבנן קמיה דרב
❖
גמר לה: מתני' יביא כבש. פחות
ובפ"ק
פרוטות ממש ואע"ג דקתני מגביהו לוה
פפא בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקים
דון מינה ואוקי
שבעולות. (ג) עולה ליכא לספוקי אלא
כל מה שירצה לא משמע ליה שיוכל
באתרה.
באתרה קא מיפלגי רבנן סברי דון מינה
בזכרים: פירשתי. אחד מקרבנות
להגבותו פרוטות מדלא קתני מגביהו
גליון הש"ס
ומינה מה מנחה מתנדבין אף שמן נמי
הבהמה ואיני יודע איזה מהם פירשתי:
פרוטות שהוא הגרוע שבכל המטבעות:
גמ' ואיני יודע מה פירשתי
שמוחטין בה את הפתילות.
מתנדבין ומינה מה מנחה בלוג אף שמן
יביא. מכל מיני בהמה הזכרים
יביא פר.
(זבחים
תוס' ד"ה
צא:) מה מנחה מתנדבין.
גדולים נ) דהיינו פר ועגל ואיל ושעיר
לאו של מנורה
בלוג ורבי סבר דון מינה ואוקי באתרה
אי וכו' ובפ' כל שעה.
גדי וטלה: פירשתי. את המין ואיני
דמלקחייםאיתלהןאלא ר)[של]שארנרות
מה מנחה מתנדבין אף שמן נמי מתנדבין
יודע אם מן הבהמה ואם מן העוף:
שהיו במקדש כדתנן בתמיד
ואוקי באתרה כנסכים מה נסכים שלשת
(שם) כנסכים.
❖
ובפ"ק דסנהדרין דאמרי' אפי'
תודה
לוגין אף שמן נמי שלשת לוגין אמר להו
צינורא קטנה של הקדש צריכה עשרה
רב פפא אי ממנחה גמר לה
רבי דכולי עלמא לא פליגי דון מינה ומינה
בני אדם לפדותה לא כמו שפי' שם
לעזי רש"י
אלא רבי מאזרח גמיר לה
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב
בקונטרס שטווין בה זהב אלא כי הכא
(שם) רבי מאזרח גמר לה.
פלט"א. מטיל מתכת.
פפא ומי מצית אמרת הכי
והתניא קרבן מלמד שמתנדבין שמן וכמה
שמוחטין בה את הפתילות ש) אשכחן
ממוקי"ר [מוקיי"ר]. למחוט
❖
צינורא כדתנן כוש שבלע
שלשת לוגין מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין רבי וקא מייתי לה
(נר).
את הצינורא ת) : כליה עורב. פירש
מקרבן א"ל אי תניא תניא: פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא כיום
בקונטרס מסמרות חדין תוחבין בראש
מרובה: תנא כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת: מתני' הרי
(שם) ומי מצית
רבינו גרשום
ט
י
אמרת הכי.
גג ההיכל לכלות העורבים שלא ישבו
❖
עלי עולה יביא כבש ר' אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה פירשתי
(שם)
משום דנחשת שוה מעה כסף
כ
עליו ובמקום אחר פירש כמין טבלא
נפיש שיעוריה מכולהו: ואיני
מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי $ יביא פר ועגל מן הבהמה ואיני יודע מה
יודע מה פירשתי. אי זה מין
חדה זקופה על צידה וחדודה לחתוך
או כמה מכל מין ומין: יביא
פירשתי יביא פר ועגל איל שעיר גדי וטלה פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
שיטה מקובצת
כמו סכין ובערוך ערך כל פי' שעשו
מכל מין עד שיאמר לא לכך
מוסיף
צורה להבריח בה העופות מגג ההיכל
נתכונתי. כלומר דיביא מן
גמ' והאיכא נסכים נסכים
הזהב עד שיאמר מעולם לא
לשיתין אזלי: שם למאי חזיא
כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותה כליה עורב ועוד פירש בערוך מקדש ראשון ששכינה שרוייה בו לא היו צריכין כליה עורב שלא
הייתי עשיר כל כך שיוכל
אמר אביי שמוחטין בה פתילות
היו עופות פורחין עליו אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכליה עורב ובפ' (ו) שני דמועד קטן לא משמע
לידור כל כך מזהב וכן יביא
ומקנחין בה נרות: שם מאן
מכסף וכן מנחשת עד שיאמר
שמעת כו' לוגין רבי וקא מייתי
כן גבי בית שעשה שלמה דאכלו ביוה"כ דקאמר איבעי לשיורי בבנין פורתא ומשני שיורי בנין לא משיירי איבעי ליה לשיורי באמת כליה עורב משמע
לא לכך נתכוונתי: קרבן. אדם
לה מקרבן וכו'. ונ"ב עי' בתוס'
אי
שהיה שם כליה עורב ושמא תחלה עשה כליה עורב שלא היה יודע אחרי כן כשראה קדושתו שמטו: תניא תניא. ולעולם כאן בדון מינה פליגי
כי יקריב מכם קרבן: שמתנדב
לקמן דף קז ע"ב בסוף הדף:
עצים. דאיקרו נמי קרבן וקסבר
שם במשנה פירשתי מן הבקר.
וה"נ אית ליה לרב פפא בפ' כל התדיר $ ובפ' כל שעה והא דלא קאמר הכי בפ' כל המנחות באות מצה
תנא קמא דאותן גזירין קריבין
נ"ב עי' תוס' בכורות דף ס
דיחויא בעלמא הוא: רבי אלעזר בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה. בגמ' אמרי' דל"פ דמר כי אתריה ואע"פ שהיו רגילין לקנות קרבנות
להכשר הקרבנות על המערכה.
ע"ב ותו' זבחים דף עה ע"א:
ור' לא אמר ב' גזירין וקאמר
רש"י ד"ה נסכא חתיכה גדולה
בירושלים כדאמרי' מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ואמרו מעשה ועמדו קינים ברבעתיים מ"מ דעת הנודר לפי מה שרואה
דנקטרין בפני עצמן ולא
של זהב: ד"ה מחטטין צ"ל
בעיר: פירשתי מן הבהמה כו'. ה"ג יביא פר עגל ואיל שעיר גדי וטלה ויש ספרים דלא כתיב שעיר ועל כרחין גרסי' ליה כדקתני גבי שלמים שעירה:
להכשיר האברים שעל
מוחטין. מפילין: בא"ד ובלע"ז
מוסיף
המערכה ולא קא יהיב בהו
מוקאר הס"ד: ד"ה דון מינה
שיעורא כמה לייתי אבל מלא
שמן דבא: ד"ה ואוקי כו' הבא
קומצו יקטיר וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות. ושירי אותן עצים לכהנים: להרמה. היינו קומץ: יש לישנא אחרת בקצת ספרים:
בפני עצמו הוי כנסכים דומיא דיין וכל המתנדב סתם שמן לנסכים מכוון דומיא דיין הס"ד: ד"ה מאזרח כו' ודון מינה ומינה דכל הנסכים ג'
ת"ר הרי עלי למזבח כו'. שסתם הקדש למזבח: לבונה. כלומר אם אמר סתם הרי עלי מידי דקרב למזבח יביא לבונה שסתמא למזבח לוגין: ד"ה קרבן כו' לה הס"ד ומה"ד שחל להיות בשבת דהוו י"ג פרים וי"ד כבשים וב' תמידין וב' דמוסף שבת וב' אלים (ושעיר א') הס"ד
דמי שנתנדב ומקדיש סתם דבר הקרב למזבח יביא לבונה דזהו דבר שכולו קרב למזבח ואין ממנו לכהנים: פירשתי. יודע אני
ואח"כ מה"ד (גמ') יביא כבש וכו': ד"ה יביא כו' הזכרים גדולים וקטנים דהיינו פר ועגל: תד"ה ודלמא כו'. ובבבא בתרא אמרינן וכו'. נ"ב
שפירשתי להביא דבר שקרב כולו למזבח שאין בו שירים לכהנים דאין ממנו נאכל לכהנים אבל איני יודע מאיזה דבר יביא מכל
עיין תוס' שם דף קס"ה ע"ב: בא"ד באיסתירא הס"ד ואח"כ מה"ד באתרא דלא סגי: שם קתני מגבהו לוה מה שירצה: ד"ה שמוחטין כו'
דבר שקרב כולו למזבח. דאין כהנים אוכלין ממנו כגון עולה ולבונה ומנחת נסכים דכולו למזבח. ומכל הני אין כהנים אוכלים
דמלקחיים היה להן אלא שאר נרות: בא"ד את הפתילות ואשכחן צנורא כדפי' הקונטרס דתנן כוש שבלע את הצנורא: ד"ה כליה עורב כו'
הימנו. והאי כולו דהכא לא דמי להאי כולו דלעיל דהאי כולו דלעיל לא איירי אלא בלבונה לחודה והאי כולו דהכא היינו לבונה
ועולה ונסכים: ומותבינן אמילתא קמא דקתני שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה ותו ליכא מידי דקרב למזבח כולו: והא איכא עולה. אית מינה עורה לכהנים: לשיתים אזלי. ובעינן מידי דליהוי קרב על המזבח ממש. והא דאמרן בפירקין דלעיל מביא יין
ומזלפו על גבי המזבח שמואל אמרה: מנחת נסכים. דאותה מנחה כולה כליל: כיון דאיכא שאר מנחות דאכלי כהנים מינייהו השירים: הלכך לא פסיקא ליה. לא פסיק ואמר מנחת נסכים דלא אמר שום מידי דאיכא באותה מין שנאכל לכהנים ולהכי ליכא לספוקא
במנחת נסכים: ודלמא פריטי מטבע קטנה של זהב. פריטי כעין טריסות: צינורא פלך של נחשת שראשו כפוף ועשוי לשוות בו זהב: מוחטין. מקנה הדשן של פתילה כשהוא עמום: ומקנחין בו נרות כשהשמן והפתילה כולה כלה: מכולי עורב. לוח של ברזל שהוא
אמה על אמה ומלא כולו מסמרין ומשימין אותו בראש גג המקדש והגג משופע למעלה כעין כובע ושם בראשו היה עושה כליא עורב שמכלה העורב שלא ינוח שם שלא יטנף הגג: שמן סתם לא יפחות מן הלוג. ודלא כר' עקיבא בפירקין דלעיל: פירשתי ואיני יודע
מה פירשתי או יין או שמן ואיני יודע נמי כמה לוגין: כיום מרובה. מכל אחד ואחד משמן ומיין. מפרש בגמ' האי כיום מרובה: הרי עולה סתם יביא כבש. דזהו פחות שבכל הקרבנות. ומפרש בגמרא דלא פליגי: יביא פר ועגל דאיכא למימר עגל נדר ואיכא למימר
פר נדר ומוקמינן לה כר': מן הבהמה. דיודע אני שפרשתי אחד מקרבנות בהמה. וגדיא. טליא. דאיכא לספוקי אי זכר אי נקבה נדר מבהמה: הרי עלי שור סתם יביא פר שהוא שוה בין פר ונסכיו מנה: בחמש. סלעים: שור במנה. אם פירש להביא שור שוה מנה יביא
שור שהוא עצמו יהא שוה מנה כמו שאמר וכן כולהו במפרש קאמר: שור במנה. היכא דנדר להביא שור במנה והביא שנים במנה לא יצא. והוא הדין נמי לכל הני אם הביא שני עגלים לא יצא. וקא ס"ד דהיכא דאמר שור סתם דאמרי' דחייב להביא הוא ונסכיו במנה
אם הביא שנים במנה יצא אבל לכתחילה לא ליעביד: אזרח. יעשה ככה דכתיב בסוף פרשת נסכים אחר דפירש כולהו נסכים: מלמד שמתנדבין יין לחוד. ולהכי ילפינן מיניה יין ולא שמן דבההיא פרשת נסכים משתעי בנסכים דיין לחוד בלא שום מנחה. אבל בשמן
לחוד בלא מנחה לא משתעי כלל: שמן סתם דון מינה דמנחה מה מנחה שמתנדבין אותה בפני עצמה בלא זבח אף שמן נמי מתנדב בפני עצמו בלא שום מנחה: מה מנחה בלוג. דמנחה סגי לה בחד לוג שמן. שמן הבא בפ"ע נמי סגי בלוג: בנסכים דשמן דומיא בנסכים
דיין: אלא ר' דאמר ג' לוגין מאזרח גמר לה מיין דקא מייתינן ליה מאזרח מהתם גמר ר' דכי היכי דמתנדבין יין הכי נמי שמן וכי היכי דיין ג' לוגין אף שמן ג' לוגין: ומי מצית אמרת דמאזרח גמר והתניא כי יקריב מכם קרבן ומהכא גמיר: אי תניא דמקרבן גמר.
תניא: כיום טוב הראשון של חג שחל בשבת. דהוו י"ג פרים וי"ד כבשים וב' אלים (ושעיר) וב' תמידין וב' מוספין של שבת. וכשיעור נסכים של כל אלו יביא: