קז: הרי עלי
עשרון פרק
שלשה
עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מוסיף
הרי
תודה ושלמים.
או זה או זה: יביא כבש. פחות שבתודה
עליהם תור ובן יונה. ולא גרסינן ובני יונה:
ושלמים:
עלי
א) ב)
כג א
ג)
ד) פירשתי כו'.
תודה או שלמים גרסי' ולא כספרים דגרסי תודה ושלמים:
(ב) תודה ושלמים איכא לספוקי בזכרים
ונקבות:
כד ב
כבש יביא הוא ונסכיו בסלע. תימה הא דאמר בפ' שני דכריתות
רחל. בת שתי שנים ה) (טלה וטלייה) כבש בן שנתו: יביא הוא ונסכיו
ד)
כה ג ד
עמו במנה. כך נתפרש דינו בתורה שבע"פ: בחמש. סלעים: אמר הרי
גבי עולה ויורד מכאן
אתה למד לעשירית האיפה
כו ה
עלי שור במנה יביאנו במנה חוץ מנסכיו.
בפרוטה דתניא הרי עלי בסלע למזבח
כז ו
כח ז
שהרי כך קבעו: שור במנה והביא
יביא כבש דמדאמר רחמנא איל אשם
מוסיף עליהן תור ובן
יונה הרי עלי תודה
ה) ו) ז)
כט ח
שנים במנה לא יצא. שהרי קבע שור
בכסף שקלים דבן שתי שנים מכלל דבן
ושלמים יביא כבש פירשתי מן בקר ואיני
ל ט
א
❖
א' במנה: גמ' מר כי אתריה ומר
שנה בסלע ומדחס רחמנא עליה דדלות
יודע מה פירשתי יביא פר ופרה עגל ועגלה
כי אתריה. באתריה דת"ק גריע כבש
למהוי חד משיתסר בעשירות דמטמא
ח)
מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי יביא פר
מעוף ובאתריה דרבי אליעזר גריע
מקדש עשיר מביא כבש לחטאת בסלע
ט) י)
מוסף רש"י
ופרה עגל ועגלה איל ורחלה שעיר ושעירה
כ) ל)
עוף מכבש: פירשתי. איזה קרבן
ועני שני פרידים ברובע כדתנן
מ) נ) ס)
ששה לנדבה כנגד מי.
גדי וגדייה טלה וטלייה הרי ב עלי שור יביא
ועמדו קינין ברבעתיים פירוש
אביא ואקננו בסלע. (ג) מדנחת לפרושי
ע)
פ)
הוא ונסכיו במנה עגל יביא הוא ונסכיו
רובע דינר שהוא אחד מט"ז בסלע
איכא לספוקי נמי באחריני הלכך יביא
אלמא דכבש בלא נסכים הוי בסלע
מכל דבר הקרב למזבח שוה סלע מכל
בחמש איל יביא הוא ונסכיו בשתים כבש
(יומא
דחטאת אינה טעונה נסכים וי"ל
אחד ובלבד שיוכל לקנות דבר שלם
יביא הוא ונסכיו בסלע ג שור במנה יביא
❖
נה:)
מסלע: ממה נפשך. דאי נמי עגל
$ דכך ה"ה דכבש בין יש עמו נסכים
צ)
במנה חוץ מנסכיו עגל בחמש יביא בחמש
ק)
נדר הא יש בכלל מרובה מועט: דבר
כ)
[בין אין עמו נסכים] בסלע כדקתני
חוץ מנסכיו איל בשתים יביא בשתים חוץ
שיטה מקובצת
זה. ששנינו יביא פר ועגל לאו דברי
❖
באיל הוא ונסכיו בשתים והיינו לפי
מנסכיו כבש בסלע יביא בסלע חוץ מנסכיו
הכל היא אלא מחלוקת דרבי ורבנן
שמצינו באיל האשם שהוא בכסף שקלים
ובמקום אחר פירש כמין
שור במנה והביא שנים במנה לא יצא
טבלא. נ"ב ערכין דף ו'
ד
דלגבי קטן והביא גדול ו)[לרבי] לא יצא
אע"פ שאין נסכים באשם וא"ת והא
ע"א: גמ' שקרב בסלע לגבי
הגהות הב"ח
ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר
משום הכי נקט תנא פלוגתא בסיפא
משמע בריש איזהו מקומן
מזבח אלא כבש פירשתי
(א) גמ' כדי
וכו': שם כנגד מי. סימן קנז
דינר שחור והביא לבן לבן והביא שחור
דחטאת בת דנקא פירוש שתות דינר
לפרושי רישא דלאו דברי הכל היא:
ה
(ב) רש"י
פש"ע: שם כנגד ששה בתי
תנן התם. במס' שקלים : ששה
דהיינו מעה ובריש חגיגה אמרי'
גדול והביא קטן לא יצא קטן והביא
דתודה (ג) ד"ה
ו
אבות. נ"ב עי' תוס' תמורה
לנדבה. י"ג שופרות היו במקדש
דף כג ע"ב: שם שיהא להם
דחגיגה מעה כסף ושה של פדיון פטר
גדול יצא רבי אומר לא יצא: גמ' ולא
ז
(ד) ד"ה
שלום זה עם זה: רש"י ד"ה
שבעה מהן מפורשים מה נותנין בהם
חמור אמרי' בפ"ק דבכורות
במנה
פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה:
תודה ושלמים תודה או
בפטרוזא בת דנקא וי"ל דודאי מה"ת
תיקלים חדתין ותיקלים עתיקין קינים
שלמים יביא: ד"ה רחל כו'
תנו רבנן הרי עלי עולה בסלע למזבח
(ה) ד"ה
ח
טלה וטלאה הס"ד: ד"ה
יכול להביא אפי' בפרוטה כדאמרינן
וגוזלי עולה ועצים ולבונה וזהב לכפורת
ששה לנדבה כו' היו נותנים
יביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע
בפ' ל) [בתרא] דכריתות שלא
הרי שבעה וששה מהן לנדבה בהן היו
מעות המותרות: ד"ה כדי כו'
לגבי מזבח אלא כבש שקרב בסלע פירשתי
הרבה ולא יטול הבית אב:
נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה
נותנין המותרות ההולכות לנדבת צבור
ושל
בא"ד ואי משום הנך עולות
ואיני יודע מה פירשתי יביא מכל דבר
שמא יוזלו טלאים ואין להן תקנה לאכול
דהוא קיץ המזבח והוי הבשר לעולה
איל לשופר שלישי
שהביאו הנך יחידים
❖
במשמרות. ונ"ב ובגליון
ועורות לכהנים: כנגד ששה בתי אבות.
בקדשים ושמא עין יפה בסלע עין רעה
שקרב בסלע לגבי מזבח: פירשתי מן
כתוב וז"ל ואי משום הנדרים
שכל משמר חלוק לששה בתי אבות
בדנקא ואם יוזלו טלאים אפי' בפחות
הבקר ואיני יודע מה פירשתי יביא פר
שהביאו במשמרה שלנו
משום מזל שלנו הוא א"נ יש
מ)
נ)
גליון הש"ס
[מדנקא]אםהואטובומובחר [מתכפר
כנגד ששה ימי שבוע זה עובד יומו
ועגל: אמאי וליתי פר ממה נפשך הא
שלמים שהעורות לבעלים
וזה עובד יומו ובשבת כולן שוין: כדי
בהם] וא"ת והא אמרינן בפ' הוציאו לו
תוס' ד"ה כבש כו' וי"ל
ע"כ: בא"ד וכשהמעות
מני רבי היא דאמר קטן והביא גדול לא
דכך הוא הדין.
שיהא להן שלום זה עם זה. שעורות
גבי לא היו שופרות לקיני
באות חולקין אותן לששה
יצא אי רבי אימא סיפא שור במנה והביא
ונותנים אותם לשופרות
חובה מפני התערובות ס) שמא ימות א'
של בהמות הנקחות מן השופרות היו
בא"ד פירש"י רובע סלע.
הס"ד: ד"ה כנגד כו' מביא
שנים במנה לא יצא ואפי' זה במנה חסר
מן הבעלים ופריך ונשקול ארבע זוזי
לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין
מעות ונותן לשופר ששמו פר
מנה אחד כדאמרי' במתני'
דינר וזה במנה חסר דינר שחור והביא
מינייהו ונשדי בנהרא והנך לישתרו
המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות
❖
דפר נקנה במנה והמתנדב
לבן לבן והביא שחור גדול והביא קטן
משמע שזהו שיעור דמי הקן ופי' שם
ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתו
עגל וכו' והכהנים לוקחין
ממעות שופר ששמו פר
בקונטרס ארבע זוזי מדינה והיינו
לאינצויי דשמא באותו יום של בית אב
לא יצא קטן והביא גדול יצא רבי אומר
ומקריבין פרים וכן מכל אחד
רבינו גרשום
חצי דינר צורי דאיסתירא דהוי סלע
ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים
לא יצא רישא וסיפא רבי ומציעתא רבנן
בשמו ולהכי אין מערבין
מר כי אתריה. באתריה דמר
נדבת עגל בשל פר ויקריבו
מדינה הוי פלגא זוזא כדאמר בפרק
ונדבות הרבה לא יטול הבית אב מן
אין רישא וסיפא רבי מציעתא רבנן והכי
גרע כבש מתור או בן יונה.
מאותו שופר פרים: ד"ה
אע"פ וקשיא לההיא
השופר כלום ובשאר ימות השבוע
באתריה דמר גרע תור או
כנגד הפרים פרים של חטאת
קאמר דבר זה מחלוקת רבי ורבנן: תנן
בן יונה מכבש: אלא כבש
דכריתות דמשמע שהוא רובע דינר
של אלו בתי אבות לא מייתו נדרים
כו' ואח"כ נמצאו הראשונים
התם ששה לנדבה כנגד מי (סימן קמ"ף
שקרב בסלע. ומנא תימרא
ואמרי' אין חטאת צבור מתה
ט
וי"ל דהש"ס נקט שיעור שהיו עומדים
ונדבות כ"כ ונמצא אותן בתי אבות
דכבש קרב בסלע מדאמר
אלא ירעו עד שיסתאבו
ש"ע) אמר חזקיה כנגד ששה בתי אבות
בימיהם ושמא אח"כ נתייקרו אי נמי
מקריבות מן השופר שלא יהא המזבח
במסכת כריתות אשם בכסף
ימכרו ויפלו דמיהם
שקלים ואשם היינו איל
לשופרות הס"ד ומה"ד
הכהנים שתקנו להם חכמים (א) שיהא שלום
אורחיה דהש"ס בכל דוכתא ד' זוזי ולאו
בטל והוו עורות שלהם ומנצי הנך
וכתי' באשם והביא איל
והאלים כנגד אשם גזלות
דווקא כדאשכחן בפ' איזהו נשך
קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות
זה עם זה ר' יוחנן אמר מתוך שהנדבה מרובה
תמים מן הצאן בערכך
אשם מעילות שבאות אלים
כסף שקלים בשקל הקדש
ואבדו והפריש אחרים
שקול ארבע זוזי ואימא ליה
ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך
תיקנו להם שופרות מרובין כדי שלא יתעפשו
לאשם. ומדאיל דהוי בן שני
תחתיהן ונמצאו הראשונים
לפלניא דלוזפן זוזי ובפ' קמא דגיטין
עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו
שנים בשתי סלעים מכלל
ונתקו לרעיה דמיהן נופלין
המעות וזעירי אמר כנגד פר ועגל איל וכבש
דכבש דבן שנה הוי בסלע:
לשופר השני ובאין לנדבת
דאי בעי שקיל ארבע זוזי
משום מזלינו הוא הלכך תקינו ששה
גדי ושעיר ורבי היא דאמר קטן והביא גדול
ויש לישנא אחרינא בשאר
צבור הס"ד: תד"ה מוסיף
מישראל ופסיל ליה ובפ' המקדיש שדהו
שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעות
ספרי'. יביא כבש שסתם
עליהם תור או בן יונה ולא
לא יצא ובר פדא אמר
כנגד הפרים והאילים
הקדש בסלע למזבח כבש.
גרסי' ובני יונה: ד"ה הרי כו'
שקיל ארבע זוזי ושדי
באות נותנין אותן לששה שופרות:
והכבשים
היכא דמקדיש עולה סתם
ולא כספרים דגרסי תודה או
כנגד פר ועגל ואיל כבש וגדי ושעיר.
גבי
בנהרא ובפ' בתרא דר"ה
למזבח חייב להביא כבש.
שלמים הס"ד: ד"ה כבש כו'
גר שנתגייר מפריש רובע לקינו $ פי' רש"י רובע סלע ולא יתכן אלא
שהמתנדב פר לעולה מביא ונותן לשופר ששמו פר במנה אחד
ז)
(ד)
פירשתי דבר שאוכל לקנות
תימה הא דאמר בפ' שני
בסלע כבש [בסלע] וסולת
ונ"ב עי' תוס' בתרא דף קסו
כדאמר יביא במנה דפר ח) (נקבה) במנה והמתנדב עגל מביא חמשה
רובע דינר כדפרישית כדמוכח בפ"ק דכריתות דחד משיתסר
בסלע ולבונה בסלע: אמאי
ע"ב: בא"ד לעשירית האיפה
הוי ועוד קשיא דבפ' הזהב אשכחן רובע סתם דהוא
סלעים ונותן לשופר ששמו עגל וכן כולם והכהנים לוקחין ממעות שופר
חייב להביא פר ועגל: רישא
שהיא בפרוטה דתניא: בא"ד
וסיפא ר' מיצעיתא רבנן.
וי"ל דכך הוא דין דכבש בין
ששמו פר ויקריבו מאותו שופר פרים עד שיכלו כל המעות: דר'ט) היא
רובע שקל דהיינו חצי דינר צורי גבי עד כמה תחסר ויהא רשאי
קטן והביא גדול יצא היינו
אין עמו נסכים בין יש עמו:
דאמר קטן והביא גדול לא יצא. ולהכי הוו ששה שאין עולה באה אלא
לקיימה בסלע עד שקל בדינר עד רובע ומפרש התם רובע שקל וי"ל
מיצעיתא. ואיכא הפסק
בא"ד באיל האשם שהוא
בין מילתיה דר' במילתא
כסף שקלים אע"פ: בא"ד
מהנך ששה בהמות: כנגד פרים. של חטאת ציבור שאבדו והפריש
דאדרבה משם ראיה דסתם רובע לאו רובע שקל מדהוה בעי למימר
אחריתא. דהואיל דרישא ר'
בפ"ק דבכורות פטרוזא בר
אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו הראשונים ונתקו לרעייה י)[דמיהן נופלין
מעיקרא רובע דינר ומסיק רובע שקל ודייק לה מדקתני עד רובע
היא ליתנייא לסיפא בהדי
דנקא: בא"ד בפ' בתרא
ולא קתני עד רביע ועוד דומיא דסלע: שחור והביא לבן.
רישא או לרישא בהדי
דכריתות שלא נתנה תורה:
לשופר הראשון והאילים אשם גזילות ואשם מעילות שאבדו והפריש
סיפא ואמאי הוי הפסק בין
בא"ד אם הוא טוב ומובחר
חלוקים קצת כדאמר פ"ה דנזיר ע) ופ"ק אוכמא למשכיה
אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו הראשונים ונתקו לרעייה] דמיהן נופלין
מילתיה דר' לאידך מילתיה
ואם תאמר: בא"ד א"נ
סומקא לבישריה חיורא לרידיא: שיהא שלום זה עם זה. ואע"פ
לשופר השני ובאים לנדבת ציבור:
דר' דההוא מילתיה דרבנן
אורחיה דתלמודא למימר
(ה)
מפסיק בינתייהו. ה"ג רישא
בכל דוכתא: בא"ד מפריש
שבערב השבת מחלקין העורות משום בעלי זרוע [כדאמרי'] בפרק
והכבשים וסיפא ר' מיצעיתא רבנן
רובע לקנו פי' בקונטרס רובע
מקום שנהגו כאן יש תקנה לבעלי זרוע אע"פ שכל בית אב נוטל מספר שלו הואיל וכל המשמרה ביחד: ורבי היא
פ)
צ)
וה"ק דבר זה מחלוקת ר'
סלע ולא יתכן:
ורבנן. כלו' לא הוי הפסק
דאמר קטן והביא גדול לא יצא. דלרבנן לא חיישינן ק) אע"ג דזמנין דשני ליה דההוא נתנן לשם אילים והוא מביא פר תחתיהם:
בין תרי מילי דר' (דברישא)
והמעה [דבמיצעיתא] קאמר הכי
דבר זה. דפר ועגל מחלוקת
ר' ורבנן דלר' יביא פר ועגל ולרבנן סגי בפר: הני ששה שופרות כנגד מי. אמר חזקיה כנגד ששה בתי אבות של משמר שכל אחד עובד יומו בשבוע ולהכי לא אמר ז' בתי אבות דשבת לא חשיב. דשבת היה עובד המשמר כולו.
ותיקנו להם חכמי' לכל בית אב שופרות שכל מותר מעות שיהיו ביומו שיהו מקריבן העובד ביומו בין רב בין מעט והעורות יהו שלו ואין לבית אב אחר חלק בהן כדי שיהא שלום ביניהן ולא אתי לאינצויי: ור' יוחנן אמר להכי
הוו ששה שופרות מתוך שהנדבה מרובה פעמים שמרבים להביא עולות נדבות ופעמים שיש שם מותרות הרבה. ותיקנו שופרות מרובות עד ששה שאלמלא היו כל המעות בשופר אחד או בשנים היו מתעפשין אם היו הרבה ביחד:
וזעירי אמר כנגד מי שמתנדב להביא פר או עגל או של איל או של כבש או של גדי או של שעיר. ומשום הכי צריך כל אחד שופרו כר' דאמר קטן והביא גדול לא יצא שאם היו כולן בשופר אחד מי שנדר עגל שמא היו