הרי עלי
עשרון פרק
שלשה עשר
מנחות קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והמעה
והכבשים. אשם נזיר ואשם מצורע הבאים בני שנה שנאמר בהן
. קולבון שכל יחיד מביא מחצית השקל בהכרע באדר
א)
לא א
ב) ג)
כבש ינתקו לרעייה דמיהן לשופר השלישי ואהכי לא מערב מותריהן
ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנין קולבון א' מעה
ד) ה)
לב ב ג ד
עם מותר גזילות ומעילות משום דלא דמו דאלו בני שנה ואלו בני
קטנה מפני הכרע שעכשיו לא נתנו שניהם אלא הכרע אחד ואילו
ו)
ז) ח)
לג ה
שתי שנים אלו באין לכפר ואלו להכשיר: והשעירים. שעירי חטאת
הביאו כמשפטו היה שם שתי הכרעות לפיכך נותנין קולבון אחד
ט)
של ציבור של רגלים מכפרים על
כך פירש בקונט' וקשיא דאם הכרע
י) כ)
לד ו
טומאת מקדש וקדשיו בשאין בה
עולה יותר ממעה היאך יוצאין בהכרע
והכבשים והשעירים והמותרות והמעה כולהו
ל)
לה ז ח
❖
ידיעה כדאמרינן בשבועות
אחד במעה והלא חייבין שתי הכרעות
כחזקיה לא אמרי לאנצויי לא חיישינן דכל חד
ולא מפי השמועה. ואין לנו בהמה
ואם זה שיעור הכרע למה דחק
וחד יומיה קא עביד כר' יוחנן לא אמרי לאיעפושי
ניתקת לרעייה אלא אלו דכבשה
בקונטרס לפרש כן לפיכך נראה דבכל
מ)
לא חיישי' כזעירי לא אמרי כיחידאה לא מוקמי
תורה אור השלם
ושעירה הבאין לחטאת יחיד ה) אין
הכרעות מיירי ופלוגתא היא בתוספ'
נ)
כבר פדא נמי לא אמרי מותרות כולהו נמי
1. וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי
ניתקות לרעייה אלא מתות:
דשקלים דתניא כמה הוא נותן קולבון
תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה
מותרות מעה נמי לשקלים אזלא דתניא להיכן
והמותרות. כגון מי שמקריב אחד
מעה כסף אחד מכ"ד כסף לסלע
וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר
ס)
קלבון זה הולך לשקלים דברי ר"מ ר' אליעזר
מכל אלו והפריש מעות לשם כך
וחכמים אומרים חצי מעה של ארבע
חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלת
❖
לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ
והוזלו בהמות וניתותרו המעות נותן
איסרות וקולבונות אלו מה היו עושין
אומר לנדבה ושמואל אמר כנגד מותר
א
שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לבֹנָה
לשופר החמישי: והמעה. קולבון
מהן נופלין לשקלים דברי ר"מ ר'
כִּי חַטָּאת הִיא:
חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר ומותר
❖
ויקרא ה יא
הגהות הב"ח
שכל יחיד מביא מחצית השקל
אלעזר אומר לנדבה:
אשם מצורע ומותר מנחת חוטא ומותר
ושמואל מאי טעמא לא אמר
(א) גמ'
בהכרעה באדר ואם נתנו בין שניהם
עשירית האיפה של כה"ג ור' אושעיא אמר
(ב) רש"י
רבינו גרשום
כרבי אושעיא. והוא
שקל שלם נותנין קולבון אחד מעה
כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר
הדין כל הני אמוראי דלעיל ורבי
קטנה מפני הכרעה שעכשיו לא נתנו
לוקחין לו ממעות פר:
ומותר אשם מצורע ומותר קינין ומותר מנחת
ובר פדא אמר כנגד פרים
אושעיא מאי טעמא לא אמר כשמואל
בין שניהם אלא הכרע אחד ואילו
(ג) ד"ה
ואלים והכבשים והשעירים
חוטא ושמואל מ"ט לא אמר כרבי אושעיא
דבשלמא אמוראי דלעיל סברי דמותר
הביאום כמשפטן היו שם שתי הכרעות
ואיהו
והמותר והמעה. שאם
(ד) ד"ה
הפריש מעות לפרים או
קינין תנא ליה רישא ור' אושעיא תני ולא תני
לפיכך נותנין קולבון: כל חד וחד
מנחה לאו לנדבה אזלי אלא לרבי
קרב בפני
לאילים או לכבשים או
❖
יומיה עביד. ואם באו לו קרבנות
אושעיא דחשיב מותר מנחת חוטא כל
קינין והתני רבי אושעיא ותני קינין חד
וא"כ
(א)
לשעירים והותירו. והמותר
שאם הפריש חטאת ואבדה
הרבה שלא צריך לשופר אין לו ליטול
שכן מותר עשירית האיפה:
לקינין וחד למותר קינין ורבי אושעיא מאי
והפריש אחרת תחתיה
היא קרויה חטאת. בפרק קמא
כלום בעורות שנקנו מן המעות שניתנו
ונמצאת הראשונה תרעה עד
טעמא לא אמר כשמואל סבר לה כמאן
מוסף רש"י
בשופר: כיחידאה לא מוקמינן.
דרשינן לה ותרתי
שתסתאב ותמכר זהו מותר.
דאמר מותר של עשירית האיפה של כהן
כנגד מותר חטאת.
והמעה זהו קולבון. שב' בני
דלא חיישינן להא דרבי דאמר ו) קטן
שמעת מינה ס) :
אדם שהיו שוקלין שקל היו
גדול ירקב דתניא מותר מנחת נדבה מותר
ומדאינה
והביא גדול לא יצא אלא המתנדב
קרויה חטאת ירקבו.
מוסיפין עליו קולבון מעה
ומותר אשם.
מנחה ירקב מאי קאמר א"ר חסדא הכי
כסף משום ששני חצאי
לא דמי למותר מנחה
עגל נותן המעות לשופר של פר
ומותר
שקל מכריעין יותר ממי
קאמר מותר מנחת חוטא נדבה מותר עשירית
דלא תירקב ואינה קרויה חטאת
והכהנים
מקריבין פרים מהם עד
ב
אשם נזיר.
ששוקל שקל ביחד: ולאותו
קולבון היה לו שופר:
שיכלו כל המעות שיש שם: מותרות.
ועשירית האיפה דווקא דקרויה חטאת
האיפה של כהן גדול ירקב רבה אמר אפי'
לאינצויי לא חיישינן. ולא
בתמיה. כלומר איהו חשיב חד
ביחזקאל אתא האי קרא לאפוקי
מותר עשירית האיפה של כהן גדול נמי נדבה
ומותר אשם
הוה צריך לכולהו בתי אבות
מצורע.
אלא חד שופר: דכל חד
למותרות כולהו קמאי נמי
שופר (ב)
דאין מותר קרויה חטאת ותירקב:
❖
אלא מותר לחמי תודה ירקב בפלוגתא מותר
ג
(לעיל קד.)
וחד בית אב יומיה קא
דחשיב מן הניתקין לרעייה מותרות
לפי עביד. המותרות שיזדמנו
עשירית האיפה של כהן גדול רבי יוחנן אמר
נינהו שניתותרו מכדי קרבן:
לו ביומו נותנן בשופר ובו
ז)
נדבה רבי אלעזר אמר ירקב מיתיבי מותר שקלים חולין ומותר עשירית
ביום מקריבן ואינו משיירן
ד
שיטה מקובצת
לשקלים אזלו. לתרומת הלשכה עם
עד לערב כדאמרי' חזקה
האיפה ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות
ה
שאר השקלים: לנדבה. לשופרות:
שאין הכהנים מתעצלין עד
גמ' דברי ר"מ ור' אלעזר
שיכלו כל המעות שבשופר:
אומר: רש"י ד"ה והמותרות
מותריהן נדבה מאי לאו מותר עשירית האיפה של כהן גדול לא מותר
הכי גרסינן כנגד מותר חטאת
כבר פדא נמי לא אמרי
כגון מי שמחויב אחד: בא"ד
מנחת חוטא אמר רב נחמן בר רב יצחק מסתברא כמאן דאמר מותר עשירית
מותרח) אשם נזיר ומותר אשם מצורע
ו
מותרות. לשון תמיהא.
וניתותרו המעות נותנם
דקאמר בר פדא והמותרות
לשופר חמישי הס"ד: ד"ה
כו'. שהפריש מעות לאחד מכל אלו
האיפה של כהן גדול ירקב דתניא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה
1
כולהו נמי מותרות נינהו
כל כו' קרבנות הרבה שלא
וניתותרו נותנן לשופרות ואשם סתם
דהפרים והאלים במותריהן
לבונה כי חטאת היא אמר רבי יהודה היא קרויה חטאת ואין אחרת קרויה
נצטרך לשופר: ד"ה מותרות
קא מיירינן והיינו הך:
כו' שניתותרו מכח קרבן
היינו אשם גזילות ומעילות לאט) מיעריב
חטאת לימד על עשירית האיפה של כהן גדול שאינה קרויה חטאת
לשקלים אזלא לקופות ולא
הס"ד: ד"ה ה"ג כנגד מותר
מותר דידיה בהדי חטאת ואשם נזיר
לשופר: לנדבה. לנדבת
חטאת ומותר אשם נזיר:
וטעונה לבונה ומדאינה קרויה חטאת מותרה ירקב: מתני' ז שור זה
צבור לקייץ: ושמואל אמר
ומצורע לא מיעריב בהדי אשם
בא"ד ואשם סתם דהיינו
עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו שנים שני שוורים אלו עולה ונסתאבו
כנגד מותר חטאת כו'
אשם גזלות ומעילות כו' לא
סתם דזה בן שתי שנים ואיל בן
וחשיב נמי המעה היינו ו'.
מערבי בהדי אשם כו' ואלו
רצה יביא בדמיהן אחד ורבי אוסר איל זה עולה ונסתאב אם רצה יביא
ח
שנה ואשם מצורע לא מיערב בהדי
וכן ר' הושעיא חשיב ה'
בני שנה ואשם: בסה"ד ובא
וחשיב נמי המעה: קינין
להתירו לבא במחנה: ד"ה
בדמיו כבש כבש זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו איל ורבי אוסר:
אשם נזיר דאשם נזיר בא להכשירו
תנא ליה רישא. דקתני
ומותר מנחת חוטא דהואיל
גמ'
לנזירות טהרה ואין נותנין מדמו
תיקלין חדתין ועתיקין קינין
ואקרי: ד"ה חד לקינין כו'
היינו תורין וגוזלי עולה
אין ב"ד של כהנים עומדין
לבהונות ואין טעונים נסכים ואשם
מכלל דהנך ששה לית
משם עד שיכלו כל המעות
נסכים ובא להתירו במחנה: ומותר דמנחת חוטא. הואיל ואיקרי חטאת אזיל מותרה לנדבת צבור
מצורע נותנין מדמו לבהונות וטעון
בהו קינין: ור' אושעיא
שבאותו שופר שמא לא
באותן י"ג שופרות ותני
יקרבו ונמצא מחוסר כפרה
דהכי אמרינן במסכת תמורה זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהם עולות הבשר לשם
קינין ברישא. א"ל תרי
אוכל בקדשים הס"ד ומה"ד
ועורות לכהנים אבל מותר מעות שאר מנחות לא אזלי לנדבת צבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת: ומותר עשירית האיפה
קינין קתני חד לקינין עצמן.
ירקב דלאו חטאת ממש
היכא דאייתי מעות ליקח
של כ"ג. שמקריב בכל יום ויום ואם הפריש מעות לעשירית האיפה של היום וניתותרו שוב אין יכול לצרפן לשם מחר אלא תפול לנדבת
קרייה רחמנא שיהיו מותריו
בהן קינין. וחד למותר
לנדבת צבור הואיל ואין באה
צבור שגם היא נקראת חטאת בפרק ואלו מגלחין במועד קטן יקריב חטאתו י) זו עשירית האיפה של כהן גדול: ומותר קינין. המפריש
קינין. היכא דהפריש מעות
על חטא ואיהו גופיה לא מצי
מעות לקינו וניתותרו מקינין: תנא ליה רישא. בשבעה שופרות קמאי חשיב חד דשמיה קינין: ור' אושעיא תני. במתניתין שלש עשרה שופרות ולא
כ)
לקינין וניתותרו: מאי קאמר
לאקרובי בהו מנחת נדבה
כו': מותר מנחת חוטא
שהרי לשם חובה הפרישה
תנא קינין בקמאי: חד לקינין. מחוסר כפרה מביא מעות לקינו ונותן בשופר ואוכל בקדשים לערב כדקיימא לן אין ב"ד של
נדבה דדומיא דחטאת היא
הס"ד: ד"ה מותר כו' דבפני
כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבאותו שופר ולא חיישינן שמא לא יקריבו הואיל ואין באה על חטאת (ג) ל) (ואי איהו גופיה לא מצי
מה חטאת מותרה נדבה
עצמן אי איפשר להקריבן כו'
אף מנחת חוטא מותרה
להקריבן שהרי כו': ד"ה אם
לאקרובינהו): מנחת חוטא. שהרי לשם חובה הפריש: נדבה. לשופרות: מותר לחמי תודה ירקב. דלאו חטאת איקרו ונדבת יחיד לא
נדבה דהא איקרייה חטאת
רצה יביא בדמיו שנים דהוי
(ד) קרבי דבפני עצמו אי אפשר להקריבו שלא מצינו לחם קרב בפני עצמו ועם תודה אחרת אי אפשר להקריבו שהרי אין תודה קריבה
כדבעינן למימר בסמוך:
קטן והביא גדול דשנים
מותר עשירית האיפה של
חשובין מאחד הס"ד ומה"ד
בלא לחמה והכי מפרש בשקלים בפרק שני מ) : מותר שקלים. הכניס מעות מרובים לשקלים ושקלן וניתותרו מהן: ואין אחרת.
כ"ג ירקב. דהא לא מדמי לה
יביא בדמיהן אחד ואע"ג
ואע"פ שהיא חובה אינה קרויה חטאת שיהא לה דין חטאת שלא יהא טעון לבונה: ומדלגבי לבונה לית ליה דין חטאת לגבי מותר נמי
קרא לחטאת: אלא מותר
דהוי גדול כו': תד"ה
לית ליה דין חטאת ואע"ג דאיקרי חטאת לאו דין חטאת אית לה דאימעטא לה מהאי קרא: מתני' אם רצה יביא בדמיו שנים.
לחמי תודה. הואיל ויש
ושמואל כו'. ור' אושעיא
להן קצבה ירקב אבל שאר
מ"ט התה"ד:
נ) ואע"ג דהוי גדול והביא קטן ובגמ' מפרש טעמא: ורבי אוסר. לכתחילה אבל אם הביא יצא דכיון דאמר זה אינו חייב באחריותו:
מותרי מנחות דאין להן
גמ'
קצבה מותרה קרב דומיא
דידיה דמותר עולה קרב
עולה ומותר מנחת נסכים לנסכים וכן כולהו דומיא דקרבן עצמו: מותר שקלים. דהפריש פרוטות או גרוטאות ליקח בהן שקלים אותו מותר שעל השקל הוי חולין: מאי לאו היא קרויה חטאת מנחת חוטא דמותרה נדבה
כחטאת ואינה טעונה לבונה כחטאת ולא עשירית האיפה דכ"ג שהיא טעונה לבונה ואינה קרויה חטאת הלכך מותרה ירקב: שור זה עולה ונסתאב. שהומם אם רצה וכו': והא מותבינן היכי מצינן למימר דיביא בדמיו שנים
דהא תנינן שור במנה והביא שנים במנה לא יצא: זה ונסתאב שאני. דהואיל דאמר שור זה עולה ולא אמר עלי לא נתחייב באחריותו: ועוד שהרי נסתאב דהשתא הוו ביה תרתי לריעותא הלכך יביא בדמיו שנים: מ"ט קאסר
ר' משום דהוה ליה גדול והביא קטן דנתחייב בשנים דהיינו גדול והביא א' היינו קטן ואע"ג דנסתאב לכתחילה לא שרי ר' דלכתחילה אין מביא בדמיהן אחד אע"ג דאמר אלו ונסתאבו דמדקתני ור' אוסר משמע דאוסר
לכתחילה והואיל דאע"ג דמסתאב לא שרי ר' להביא קטן ליפלוג נמי ברישא דקתני שור זה עולה ונסתאב יביא בדמיו שנים דהיינו גדול והביא קטן וליתני נמי ור' אוסר הואיל דלא שני ליה בין נסתאב לשלא נסתאב דהא
בקטן והביא גדול קא אסר נמי: ר' אכולה מילתא פליג דודאי פליג נמי ארישא והאי דלא קא מיירי ר' ברישא משום דנטר להו כו': תדע דודאי פליג נמי ברישא בקטן והביא גדול אע"ג דנסתאב דהא תני הכא כבש זה
עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו איל ור' אוסר דהיינו קטן והביא גדול וקאסר אע"ג דנסתאב ש"מ: ממינא למינא. אם הביא שור ונסתאב אם יכול להביא בדמיו ממין אחר או כבש או איל: אבל מביא בדמיו ב' אלים. אלמא
דמביא ממנו מין אחר: ור' אוסר להביא ב' אלים לפי שאין בילה. שלא יכול לבלול זה עם זה דלכתחלה אסור לערב מנחה דחד איל באידך איל אע"ג דזה וזה בלילתן עבה ש"מ דממינא למינא שרי: אי הכי דמין אחר יכול
ליקח בו מאי איריא תרי. דמאי איריא דקאמר דמביא בדמיו ב' אלים אבל חד איל לא דהא בנסתאב לא שני להו בין קטן לגדול דאם נדר גדול והביא קטן סבירא להו דיצא דהא קאמרי נסתאב שאני הלכך היכא דהביא
שור גדול ונסתאב אמאי לא מצי לאייתויי בדמיה חד איל דהיינו קטן דהא אמרי נסתאב שאני דלא שנא גדול והביא קטן דיצא: תרי תנאי ואליבא דרבנן. דהך תנא דאמר לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו ב' אלים איהו סבר
אליבא דרבנן דאע"ג דנסתאב אם נדר גדול לא יביא קטן הלכך אין יכול להביא איל אבל ב' אלים יביא דהיינו נמי גדול דומיא דשור: דכיון דהוו להו שנים. ב' אלים לא קאמר מערבה סלת בהדי הדדי דאין