קח: הרי עלי
עשרון
פרק
שלשה עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
והא אמרת רישא. אפילו לרבנן: שור במנה כו'. ואמאי יביא בדמיו שנים: זה ונסתאב שאני. דכיון דאמר זה אקריב עולה
א) ב)
לו א
ג)
ונסתאב אזל ליה נדריה דזה לא מצי למיקרב ה) אבל התם דאמר הרי עלי שור במנה חייב עד שיביאנו: גדול והביא קטן. שבכל מקום
ד)
לז ב
שנים חשובים מאחד ואפילו שניהם שוין: ואף על גב דנסתאב. איכא ו) למימר חלף ליה נדריה ובאחריות נמי לא ליחייב דהא אמר
ה)
לח ג
ו)
לט ד
אלו אפילו הכי לכתחילה לא שרו: ליפלוג נמי ברישא. שור זה עולה ונסתאב יביא בדמיו שנים דהוי
קטן והביא גדול ז) נמי ליפלוג ולימא
ז)
מ ה ו
ורבי אוסר דלא שני ליה בין קטן
ח)
מא ז
לפי שאין בילה. שצריך להביא
ט)
גמ' והא אמרת רישא שור במנה והביא
והביא גדול לגדול והביא קטן:
❖
תדע. דארישא דנדר קטן והביא
שני מנחות עמהן בב' כלים
שנים במנה לא יצא שור זה ונסתאב שאני:
י)
גדול נמי פליג : ורבי אוסר. אלמא
מב ח
(א)
ואין יכול לערבן יחד בכלי אחד הלכך
שני שוורין אלו עולה ונסתאבו רצה יביא
בכבש אסר נמי רבי להביא בדמיו
לא מיחזי כי ההוא דנדרו ומן הדם
מג ט
בדמיהן אחד ורבי אוסר: מאי טעמא משום
הגהות הב"ח
איל דהוי קטן והביא גדול דומיא
לא חיישינן אם נתערב ולכל הפחות
❖
דהוה ליה גדול והביא קטן ואף על גב
(א) רש"י
דשור זה ונסתאב דלא יביא בדמיו
אם נתערב סולתן יכול לערב
רבי ואוסר
דנסתאב לכתחילה לא שרי רבי ולפלוג נמי
שנים: ממינא למינא מאי. שור
לכתחילה כדאמרן לעיל גבי יין:
דקתני איל כו'
(ב) ד"ה
ברישא רבי אכולה מילתא פליג ונטר להו
רבינו גרשום
זה עולה ונסתאב מהו שיביא בדמיו
שאקריבנה
דנדר
שני אילים: לא יביא בדמיו איל.
לרבנן עד דמסקי מילתייהו והדר מיפליג עלייהו תדע דקתני איל זה עולה
(ג) ד"ה
יכול לערב מנחה דהאי איל
למנחה דאידך איל לכתחלה
דקטן הוא יותר מדאי אבל יביא
ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש כבש זה לעולה ונסתאב רצה יביא בדמיו
דלצורך עולה
הלכך לא דומיא דקרבן
בדמיו שני אילים אלמא ממינא
(ד) ד"ה נפל
איל ורבי אוסר שמע מינה: איבעיא להו ממינא למינא מאי תא שמע שור
ראשון הוא דמנחת שור
❖
למינא שרי: לפי שאין בילה. שצריך
נתערבת היא עצמה אבל
זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו ב' אילים ורבי
בשני אלים לא: ומותבינן
להביא עמהם שתי מנחות בשני
אליבא דר' טעמא דאין
אוסר לפי שאין בילה א שמע מינה אי הכי מאי איריא תרי אפילו חד נמי
כלים ואין יכול לערבן בכלי אחד
בילה. לפיכך אין מביא
מוסף רש"י
דהא בנסתאב לרבנן לא שני להו בין גדול לקטן תרי תנאי ואליבא
בדמי השור ב' אלים. אע"ג
ח) הלכך לא מיחזי כי ההוא דנדרו
בית בביתי אני מוכר לך
דגדול והביא גדול הוא:
דרבנן: רבי אוסר לפי שאין בילה: טעמא דאין בילה הא יש בילה שרי
דנדר מידי דבאה מנחתו בכלי אחד
מראהו עלייה.
הא יש בילה. הא אי הוה
מצי למיבלל הני מנחות
והתנן איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש כבש זה עולה ונסתאב
וקא מייתי בשני כלים. וקס"ד דאי
(נדרים נו.)
בהדי הדדי שרי לאיתויי
לאו משום המנחות לא איכפת לן
יביא בדמיו איל ורבי אוסר תרי תנאי ואליבא דרבי ובטהורים עגל והביא
מעולה שבבתים.
ממינא למינא: והתנן איל
זה עולה כו' ור' אוסר: תרי
אקרבנות אי נדר חד ומייתי תרין
❖
פר כבש והביא איל יצא סתמא כרבנן: רצה יביא בדמיו ב' [כו']: אמר
(שם)
תנאי ואליבא דר'. כדמפרש
הואיל ומכח קמא אתו אבל מנחות
בפירוש דאיכא בספרים:
רב מנשיא בר זביד אמר רב לא שנו אלא דאמר שור זה עולה אבל אמר
דמביא מביתו בעינא דומיא דנדרו:
ובטהורים שלא נסתאבו.
שור זה עלי עולה הוקבע ודלמא עלי להביאו קאמר אלא אי איתמר הכי
עגל אם נדר עגל והביא פר
שיטה מקובצת
אי הכי. דממינא למינא שרי מאי
דהיינו קטן והביא גדול:
איתמר אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב לא שנו אלא דאמר שור זה עולה
איריא כו': תרי תנאי. דאיכא דסבירא
סתמא. הך סתמא דקתני
גמ' טעמא דאין בילה. נ"ב
אי נמי אמר שור זה עלי עולה אבל אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע:
הכא דיצא כרבנן היא.
בספרים כ"י כתוב כאן זה
ב
ליה דאפילו בנסתאב אסרי רבנן
דאמרי קטן והביא גדול
הלשון פירוש דכיון דה"ל
מתני' האומר אחד מכבשי הקדש ואחד משורי הקדש והיו לו שנים
בגדול והביא קטן לכתחילה: הא יש
ג
יצא דמיעוט בכלל מרובה:
שנים לא קא מערב סלת
הוקבע. דקבע להביא שור
בהדי הדדי טעמא וכו' ונראה
בילה שרי. לאיתויי ממינא למינא:
הגדול שבהן הקדש שלשה בינוני שבהם הקדש פירשתי ואיני יודע מה
ד
אחר שיהא שוה כשור
שהוא פי' נוסף מרבנן
ורבי אוסר. אע"ג דבכלי אחד אתיא
שפירשתי או שאמר לי אבא ואיני יודע מה הגדול שבהן הקדש: גמ'
זה דהואיל דאמר עלי
סבוראי: שם כבש זה עולה
נתחייב באחריותו: ודלמא
ונסתאב רצה יביא איל: שם
מנחתו אפילו הכי לא מייתי מדמיו
אלמא מקדיש בעין יפה מקדיש אימא סיפא בינוני שבהן הקדש אלמא
עלי להביאו קאמר דממאי
ואליבא דרבי ובטהורין. נ"ב
אלא דומיא (ב) דידיה: תרי תנאי כו'.
דמשום דאמר עלי דהכי
בספרים כ"י שבידי כתוב כאן
מקדיש בעין רעה מקדיש אמר שמואל חוששין אף לבינוני דלגבי קטן
דאיכא דקפיד אמנחות ואיכא דקפיד
קאמר עלי להביא שור שוה
זה הלשון פירוש ואע"ג
עין יפה הוא היכי עביד אמר רבי חייא בר רב ממתין לו עד שיומם ומחיל
כזה דלמא הכי קאמר שור
ה
דחדא מנחה ניהי ואיכא
אקרבן גופיה: ובטהורים. סיפא
זה עלי להביאו דודאי דעתו
בילה ובטהורים וכו' וגם זה
ליה לקדושתיה בגדול אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא דאמר
דברייתא דשור זה עולה ונסתאב לא
להביאו: אבל אמר שור
הוא פי' מרבנן סבוראי וז"ל
ודמיו עלי עולה. כלומר
הרגמ"ה ז"ל תרי תנאי
אחד משוורי הקדש אבל ו אמר שור בשוורי הקדש הגדול שבהן הקדש תורא
יביא בדמיו איל ובטהורים דלא נפל
שור אחד שיהו דמיו כזה
ואליבא דרבי כדמפרש
בתוראי קאמר איני והאמר רב הונא א"ר חייא משמיה דעולא האומר
בהן מום: הוקבע. אחריותו עליו
ז
עלי: הוקבע להביא שור א'
בפירוש דאיכא בספרים
בדמי אותו שור ואין יכול
ע"כ: שם במשנה ואיני יודע
להביאו עולה אחת ולא לשתי עולות:
לחבירו בית בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה לאו משום דגריע לא מעולה
להביא ב' שיהו דמיהן כדמי
מה פירשתי או שאמר אמר
ודלמא עלי להביא. לזה עולה קאמר
אותו שור הא': אחד מכיסיי
שבבתים: מיתיבי ח שור בשוורי הקדש וכן שור של הקדש שנתערב באחרים
לי אבא: שם בגמ' אימא
הקדש ויש לו ב' כיסין
סיפא שלשה בינוני שבהן:
וכיון דנסתאב אזל ליה נדריה ט) . שור
הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצרכי עולות ודמיהן חולין תרגומא אשור של
לישנא אחרינא האומר אחד
שם והאמר רב הונא בר
זה לדמיו אם נסתאב הוקבע לעולה
מכבשי הקדש ויש לו ב'
חייא: רש"י ד"ה זה כו' אזל
הקדש שנתערב באחרים והא וכן קאמר תרגומא אגדול: מיתיבי ט בית בביתי
כבשים. א' משוורי הקדש.
אחד דאי מייתי ב' עולות לא יצא אבל
ליה נדריה דתו לא מצי
אני מוכר לך ונפל מראהו נפול עבד בעבדיי אני מוכר לך ומת מראהו מת
והיו לו ב' מכל הני דאמרן:
לקיומיה אבל התם: ד"ה
אי לא אמר עלי יצא כי היכי דעביד
הגדול שבהן הקדש. דאם
גדול כו' שבכל מקום שנים
ואמאי
ליה דאינו חייב באחריותו: מתני'
יש לו בכיס א' ליטרא זהב
חשובים מאחד ואפי' דמיהן
ובכיס אחד ליטרא כסף
שוים: ד"ה ואע"ג כו'
אחד מכבשי הקדש. למזבח: בינוני שבהן הקדש. מפרש בגמ': פירשתי. איזה מהן ולא ידעתי איזה: או שאמר לי אבא. בשעת
אותו של זהב הוי הקדש.
ובאחריות נמי מיחייב דהא
מיתתו אחד משוורי הפרשתי להקדש: ואיני יודע. לאיזהו מהן: הגדול שבהן הקדש. דמסתמא מוטב שבהן הקדיש דכתיב מבחר
וכן השור הגדול הוי הקדש:
אמר אלו אפ"ה לכתחלה לא
נדריכם : גמ' חוששין אף לבינוני. דכיון דאמר אחד מהן הקדש לא ידענא אהי מינייהו חייל הקדש אי אגדול או
ואם יש לו ג' ואמר א' מהן
שרי רבי הס"ד: ד"ה לפלוג
הקדש הבינוני הוי הקדש
כו' דהוי קטן והביא גדול
אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן הלכך אתרווייהו חייל ומיהו לא קרב למזבח אלא חד מינייהו אבל היכא דאמר פירשתי ליכא
כדמפרש בגמרא: פירשתי
לימא נמי ור' אוסר דהא לא
להביא א' מן הג' ואיני
שאני ליה בין קטן והביא:
לספוקי דודאי גדול פירש: היכי עביד. דמישתרי ליה חד מינייהו: ומחיל לקדושתיה בגדול. דממה נפשך אי אבינוני חל ולאו
יודע איזה מהם הקדשתי:
ד"ה תדע דארישא דהוי קטן
אגדול הרי זה נסתאב וחיללו בגדול ואי אגדול חל מעיקרא נמצא בינוני חולין מעיקרא: לא שנו. דחוששין אף לבינוני: תורא
או שאמר לי אבא. א"נ אמר
והביא גדול נמי פליגי ורבי
דאמר לי אבא בדייתיקי א'
בתוראי. שור החשוב בשוורי: מראהו עלייה. שמראהו לעלייתו ואומר לו זו מכרתי לך. קא סלקא דעתך עלייה ממש קאמר
אוסר אלמא בכבש נמי אוסר
מן ג' שוורים הוי הקדש
רבי והד"א: ד"ה לפי כו'
דגריעא דירתה משל בית אלמא בית בביתי לאו החשובה בביתי קאמר והוא הדין לתורא בתוראי: שור בשוורי הקדש. עולה:
(דהוא הקדישו) [ואינו יודע
ואין יכול לערבן בכלי אחד
הגדול שבהן הקדש. עולה וכל האחרים ימכרו לצרכי עולות שמא אכל חד איכא למימר זה עולה: ודמיהן חולין. דקדש
לאיזה שור הקדיש]. אמר
הלכך לא מיחזי כי ההוא
שמואל ל"ק דהכא נמי גדול
דנדר דההוא דנדר מידי
אינו תופס דמיו אלא בעל מום שיצא לחולין דנתפסין דמיו בקדושתו אבל האי דלא נפיק לחולין (ג) ולצורך קדשים
שבהן הקדש והכי קתני
דבאה מנחתו: בא"ד תרין
נמכר אין דמיו קדושים ולהקדש נמי לא גזיל מידי דהא יהיב ליה הגדול שבהן. קתני מיהא וכולן ימכרו כו' דחוששין לכולן
דחוששין אף לבינוני דאיכא
הואיל ומכח דמי קמא אתי
למיחש דהבינוני הקדיש
אבל מנחות דמביא מביתו
אף על גב דאמר שור בשוורי וקשיא לרב נחמן: תרגומא. הא דקתני וכולן ימכרו לצרכי עולות: אשור של הקדש שנתערב
והשתא היכי עביד ממתין
בעינן דומיא דנדרו. נ"ב
באחרים. אבל אשור בשוורי ליכא לספוקי דגדול משמע: והא וכן קתני. דמשמע דין שניהם שוה: תרגומא. הא דקתני וכן
לבינוני עד שיומם: ומיחל.
ברש"י כ"י כתוב כאן אין
מחלל קדושה דבינוני בגדול
יכול לבלול סלתן ושמנן יחד
בשור בשוורי: ונפל. אחד מביתו מראהו ואומר זהו שמכרתי לך (ד) :
אגדול דכן י) דינו שוה דנותן הגדול להקדש אבל לגבי ספיקא ליכא
ולימא הכי אי הקדשתי להך
ואע"פ ששנינו בפ' שתי
ואמאי מדות מערבין נסכי פרים
בינוני יהא מחולל על הגדול
והוי הגדול הקדש והשתא הוי בינוני מחולל דממ"נ א' הוי הקדש ותו לא דהא קאמר אחד משווריי או מכיסיי: לא
בנסכי אלים אם נתערבו קאמר והכי מוקמינן בגמ' דהתם אבל לכתחלה אין מערבין דילפינן מוהקטירו שלא יערב חלבים זה בזה: ד"ה
שנו דחוששין לבינוני: אבל אמר שור בשווריי ודאי הגדול הקדש דתורא בתוראי קאמר. כלומר המובחר שבשווריי דהיינו
ור' אוסר אלמא אע"ג דבכלי אחד כו': ד"ה ובטהורים כו' איל הוא ובטהורים כו': ד"ה הוקבע כו' ולא שתי עולות: ד"ה ודלמא כו'
גדול: בית בביתי מראהו עלייה. כלומר מראה לו דירה קטנה כל שהו כעין עלייה ואמר לו זו מכרתי לך: לאו משום
שור זה ודמיו: בא"ד דאי מייתי כשתי עולות לא יצא: במשנה ד"ה פירשתי איזה מהן ואיני יודע איזהו: ד"ה או כו' משוורי הפרשתי
דגריע. דכי א"ל בית בביתי גריעותא הוא דגרוע שבבתיו קאמר דהא דאמר מראהו עלייה היינו דירה גרועה הכא נמי
להקדש ואיני יודע על איזו מהן אמר לי הס"ד ומה"ד הגדול וכו': ד"ה גמ' חוששין כו' חייל הקדש אי אגדול דהוי עין יפה אי אבינוני
שור בשווריי הגרוע קאמר וקשיא למאן דאמר תורא בתוראי קאמר: מעולה שבבתיו. הא דאמרן מראהו עלייה הא עלייה
דהוי עין יפה לגבי קטן הלכך אתרוייהו: ד"ה היכי עביד דלישתרי ליה חד מינייהו: ד"ה תורא בתוראי שור החשוב בשוורי קדש הס"ד
היינו מעולה שבבתיו ולא בית גרועה כל שהוא קאמר: וכולן האחרים ימכרו לצרכי עולות ודמיהן חולין. אבל הן עצמן
ומה"ד מראהו עליה שמראה לו עלייתו ואומר לו: ד"ה הגדול כו' וכל האחרים ימכרו לצרכי עולות דשמא אכל חדא איכא למימר:
קדישי. והא הכא דכי אמר שור בשווריי דמיהן של אחרים הוי חולין אבל הן עצמן קדישי. ותיובתא דמאן דאמר הגדול
ד"ה ודמיהן כו' אבל האי דלא נפיק לחולין לצורך נמכר נ"ב נ"א לצורך עולות נמכר וכו': ד"ה תרגומא כו' אבל לגבי ספקא ליכא
שבהן הקדש דמסתברא דסבירא ליה דאחריני הוו הן עצמן חולין: תרגומא הא דקתני דמיהן חולין אבל הן עצמן לא
ספיקא בשור בשוורי: ד"ה ונפל כו' מראהו נפול ואומר זהו שמכרתי לך:
אשור הקדש שנתערב באחרים קאי. אבל היכא דאמר שור בשוריי הגדול הקדש והאחריני לא מיקדשי: והא וכן קאמר
דמשמע כל הנהו מילי דאמרינן בשור של הקדש שנתערב באחרים אמרינן נמי באמר שור בשווריי הקדש: תרגומא אגדול. האי דקתני וכן אגדול קאמר דהכי קאמר בין היכא דאמר שור בשווריי ובין היכא דנתערב שור של הקדש בשל חולין
הגדול שבכולן הקדש דלהך מילתא שוו ולא אכולהו: ונפל אחד מבתיו מראהו נפול ואמר לו זה שנפל מכרתי לך: ואמאי אמרינן מראהו נפול ומת ליחזי הי נפל והי מית. כלומר אי מעולה שבבתיו נפל יכול לומר לו זו מכרתי לך
ואי מובחר שבעבדיו מת יכול לומר לו זה מכרתי לך הואיל דאמר תורא בתוראי קאמר אלא ש"מ לא אמרינן תורא בתוראי: לעולם גבי שוורים אמרי' תורא בתוראי קאמר וגבי לוקח ודאי אמרי' גרוע זבן ליה דיד בעל השטר על התחתונה דבכל דוכתא אמרינן
דידו של בעל השטר על
התחתונה: השתא דאתית להכי דאמרי' יד בעל
השטר על
התחתונה.
אפי' תימא עלייה דגריעותא דעלייה כל דהוא קאמר.
ואפי' הכי גבי שור
אמרי' תורא בתוראי קאמר.
ולוקח שאני דידו על