הרי עלי
עשרון פרק
שלשה עשר
מנחות קט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאקריבנה
ואמאי ניחזי הי נפיל. אי גדול נפל הפסיד לוקח דהא גדול שבבתים
בבית חוניו. אין שייך כאן
תפוס לשון ראשון
א)
מד א ב ג
ב)
משמע ואי קטן נפל לית ליה פסידא: בעל השטר. כגון האי לוקח
ואחרון דהוי כאומר עד בית חוניו מצינא
ג) ד)
מה ד
דאטרח כדאיתא בגמ': ז) אפילו תימא עלייה דגריעה יד בעל
שבא בשטר מכירה ידו על התחתונה דהוי מוציא מחבירו עליו
ה) ו)
❖
ז)
מו ה ו ז
תימה דבפ' הנודר מן הירק מסיק
הראיה שהמוכר מוחזק בבתים הלכך
ראיה על הלוקח אבל גבי
השטר על התחתונה.
ח)
הקדש גדול משמע: מתני'
מאי עלייה מעולה שבנכסיו ושמא
שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה
דיחויא הוא אבל קשיא דמסיק יד בעל
רבינו גרשום
ואמאי ליחזי היידן נפל היידן מת לוקח קא
ט)
במקדש. דכיון דאמר הרי עלי עולה
השטר על העליונה ושמא לאפוקי
אמרת שאני לוקח דיד בעל השטר על
התחתונה: ואם הקריבה
יציע דווקא קאתי: לא ישמשו
איחייב ליה בעולה: אם הקריבה
ח)
בבית חוניו לא יצא.
התחתונה השתא דאתית להכי אפי' תימא
דדמי כמי שהקריבה בבמה:
בבית חוניו יצא. מפרש טעמא בגמ':
במקדש בירושלים. בספר הזהיר
ואם אמר הרי עלי עולה
עלייה דגריעה יד בעל השטר על התחתונה:
יגלח במקדש. מביא קרבנותיו:
כתוב כהן שהמיר דתו לא ישא את
י)
שאקריבנהו בבית חוניו
מתני' הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם
גמ' והא מקטל קטלה. דשוחט חוץ
א
אפי' הכי חייב להקריב
כפיו ולא יקרא ראשון דכתיב וקדשתו
במקדש. ואם הקריבו בבית
הקריבה בבית חוניו לא יצא הרי עלי עולה
הוא ואיהו איחייב ה) בעולה מכי אמר
והוא אחליה לקדושתיה ועבדו ליה
חוניו יצא ידי נדרו: הא
שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם
מקטל קטליה. דהואיל דחוץ
הרי עלי עולה: אמר רב המנונא.
רבנן מעלה מפני דרכי שלום והאי
למקדש שחיט ליה דמי
❖
כיון דאמר על מנת שאקריבנה בבית
כיון דאידחי אידחי כדתנן הכהנים
הקריבה בבית חוניו יצא רבי שמעון אומר
כאילו נוחרה דלאו הקרבה
היא ואמאי יצא ידי נדרו:
חוניו הוי כאילו אמר על מנת
ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש
אין זו עולה הריני נזיר יגלח במקדש ואם גלח
אמר רב המנונא לפיכך
שאהרגנה ולא איתחייב באחריותה
שבירושלים ורש"י ט) פירש דכשר וזה
בבית חוניו לא יצא הריני נזיר שאגלח בבית
יצא דדמי כמאן דאמר
תורה אור השלם
לשונו הרי אלו כבעלי מומין כו' מהכא
ומשום הכי יצא אבל חייב כרת משום
הרי עלי עולה על מנת
חוניו יגלח במקדש ואם גלח בבית חוניו יצא
1. אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי
שלא אתחייב באחריותה
נפקא לן דכהן שהמיר דתו וחזר
שחוטי חוץ שהרי קרא עליה שם
ר' שמעון אומר אין זה נזיר: גמ' יצא הא
והואיל דלא נתחייב באחרי'
הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְיָ
בתשובה כשר לדוכן שהרי לא מצינו
עולה: נזיר לא מצי לאתנויי על
כי הקריבה בבית חוניו
בִּירוּשָׁלִָם כִּי אִם אָכְלוּ
מקטל קטלה אמר רב המנונא נעשה כאומר
אינו חייב להביא במקדש
ב
מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:
כהן בעל מום שיהא פסול לדוכן אלא
מנת שלא אתחייב באחריות דקרבנותיו
אחריתי אבל חייב עליה
מלכים ב כג ט
הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה
אם היה לו מום בידיו כדאמרינן
דכיון דחלה עליו נזירות לא פקעא
2. יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם
משום שחוטי חוץ שהרי
קרא לה שם עולה: נזיר.
אמר ליה רבא אלא מעתה סיפא דקתני הריני
מיניה עד דמייתי קרבנותיו: לדורון
במגילה מפני שהעם מסתכלין
לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם וְהָיוּ לְבית
בתמיהא קאמר. כמה דלא
יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן על כֵּן
בעלמא קא מיכוין. ולא חל עליה שם
בו ותו הא דקתני לא ישמשו במקדש
נזיר שאגלח בבית חוניו יגלח במקדש ואם
מייתי קרבנותיו לא מתכשר
נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם נְאם
ביין וליטמא למתים: אלא
עולה: טפי לא מצינא לאיצטעורי.
בירושלים ולהכי איצטריך בירושלים
אֲדֹנָי אֱלֹהִים וְנָשְׂאוּ עֲוֹנם:
גילח בבית חוניו יצא הכי נמי דנעשה כאומר
אמר רבא לא תימא על מנת
יחזקאל מד יב
ברחוק מארץ ישראל עומד וקרוב
לאשמועינן דבנוב וגבעון היו מותרין
3. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפשׁ
שלא אתחייב באחריותה
הריני נזיר על מנת שלא אתחייב באחריות
לחוניו ואליבא דרבא לא מחייב משום
לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות
משום דקשיא נזיר אלא
הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגה
קרבנותיו נזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא
להכי יצא דאדם זה דאמר
לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עלָיו וְנִסְלַח
❖
שחוטי חוץ: ואמר ליה רב המנונא
ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות
הרי עלי עולה להקריבו
במדבר טו כח
לוֹ:
מתכשר אלא אמר רבא אדם זה לדורון
נזיר הוי ודאי טעמא כדקאמרת
בתורה תחילה ותו אמרינן
בבית חוניו לדורון נתכוין
נתכוין אמר אי סגיא בבית חוניו טרחנא טפי
והכי קאמר אי סגיא כו'.
אי מה משרת בעל מום לא אף
דלא חל עליה שם נזירות אבל עולה
כגון שרחוק מארץ ישראל
גליון הש"ס
לא מצינא לאיצטעורי נזיר נמי האי גברא
י)
מברך בעל מום לא ת"ל לעמוד לשרת
היינו טעמא נעשה כאומר וכו' ושם
הוא: ורב המנונא אמר נזיר
גמ' דתניא וכפר
משום הכי יצא כדקאמר
עולה עליה וחייב כרת: והקריבה
לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר
לצעורי נפשיה קא מיכוין אמר אי סגיא בבית
❖
טפי לא מצינא לאיצטעורי
עד כאן לשונו: כהן ששחט לעבודת
בארץ ישראל. שלא בירושלים ולהכי
חוניו טרחנא טפי לא מצינא לאיצטעורי ורב
וגבי עולה משום הכי יצא
דנעשה כאומר על מנת
כוכבים קרבנו ריח ניחוח. ולרב
נקט בא"י דאף על גב דלא קיים נדרו
המנונא אמר לך נזיר כדקאמרת עולה על
שלא אתחייב באחריותה:
מוסף רש"י
ששת בשוגג ולרב נחמן אפי' במזיד:
יצא דקביעותא דבית חוניו לאו קביעות
והקריבה בארץ ישראל.
מנת שלא אתחייב באחריותה קאמר ואף רבי
בבית חוניו.
הוא (אלא היינו טעמא) דהוי כאומר
נזדמן
בגבולין דא"י שלא במקדש
ו)
יוחנן סבר לה להא דרב המנונא דאמר רבה
יצא וענוש כרת דמדקאמר
על מנת שאהרגנה ועל מנת שלא
יצא ידי נדרו ש"מ [דנעשה
בר בר חנה אמר רבי יוחנן הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו והקריבה
אתחייב באחריותה דמה לי קטלה התם
כאומר] ע"מ שלא אתחייב
באחריותה דמשום דאין
בארץ ישראל יצא ג וענוש כרת תניא נמי הכי הרי עלי עולה שאקריבנה
מה לי קטלה הכא וענוש כרת משום
חייבין באחריותה יצא דלא
במדבר והקריבה בעבר הירדן יצא וענוש כרת: מתני' הכהנים ששמשו
שחוטי חוץ. אלמא שם עולה חל עלה
(ע"ז נב: וכעי"ז
ד
איתחייב לאייתויי אחרינא
❖
מגילה י.)
וענוש כרת משום שחוטי
כדרב המנונא: במדבר. קסבר
בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר
ה
חוץ הואיל דקרא לה שם
משום משכן שהיה שם יהא עדיין
זבח. דאי לדורון ולא לשום
שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות
1
זבח לא הוה ענוש כרת:
שיטה מקובצת
המדבר קדוש: והקריבה בעבר הירדן.
(בקרב) אחיהם הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין: גמ' אמר
שאקריבה במדבר. שלא
בארץ ישראל שלא בירושלים אפי'
בזמן משכן דומיא דבית
גמ' ואמאי ליחזי הי נפל הי
רב יהודה כהן ו ששחט לעבודת כוכבים קרבנו ריח ניחוח אמר רב יצחק בר
חוניו והקריב בעבר הירדן
הכי יצא דעל מנת שלא אתחייב
מת לוקח: שם רש"א אין זו
אבדימי מאי קראה יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם והיו לבית ישראל
יצא וכו'. כדאוקימנא ע"מ
עולה. נ"ב עי' תוס' לעיל דף
באחריות קאמר: מתני' ואין
2
שלא אתחייב באחריותה:
קג ע"א: שם מתני' כי אם
למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה' אלהים ונשאו עונם וכתיב
צריך לומר לדבר אחר. אם שמשו
ואין צורך לומר דבר
אכלו מצות בתוך אחיהם הרי
אחר. דאם שמשו לעבודת
אלו: שם בגמ' אי עבד
בתריה ולא יגשו אלי לכהן לי אי עבד שירות אין שחיטה לאו שירות
לעבודת כוכבים לא ישמשו עוד
כוכבים לא ישמשו במקדש.
שירות אין אי לא עבד שירות
בירושלים: הרי אלו כבעלי מומין.
הוא: איתמר שגג בזריקה רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח רב ששת
ותנא דמתני' סבר לה כר'
לא ושחיטה לאו שירות הוא:
יהודה דגמרא דבית חוניו
שם מלמד שהכהן מתכפר:
שחולקין ואוכלין בקדשים כדאמר באלו
אמר ז אין קרבנו ריח ניחוח אמר רב ששת מנא אמינא לה דכתיב והיו
לאו בית עבודת כוכבים:
שם ובמזיד לא דנעשה כומר
מנחות איש חולק ואפי' בעל
כהני הבמות. זו עבודת
לעבודת כוכבים: רש"י ד"ה
לבית ישראל למכשול עון [מאי] לאו או
מכשול או עון ומכשול שוגג
מום: גמ' כהן ששחט בהמתו
כוכבים: הרי אלו כבעלי
בעל כו' אבל לגבי הקדש:
ועון מזיד ורב נחמן מכשול דעון: אמר רב נחמן מנא אמינא לה $ דתניא
מומין. דכהנים ששמשו
ד"ה יגלח במקדש ויביא
לעבודת כוכבים. לפני עבודת כוכבים
בעבודת כוכבים ככהנים
קרבנותיו: ד"ה וא"ל רב
וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שכהן מתכפר
3
בעלי מומין דמו דחולקין
המנונא נזיר הוי ודאי
ושב קרבנו שהוא מקריב במקדש
ואוכלין במתנות כהונה
כדקאמרת דלאו שם נזירות
על ידי עצמו במאי אילימא בשחיטה מאי איריא שוגג אפילו מזיד נמי
אחרי כן ריח ניחוח הוא: אי עביד
ובחלק של שאר כהנים אבל
עליה אבל עולה היינו
אלא לאו בזריקה ורב ששת אמר לך לעולם בשחיטה ובמזיד לא נעשה
שירות. בעבודת כוכבים מיתסר
אין מקריבין על גבי המזבח:
טעמא: ד"ה במדבר דסבור
קרבנו. קרבן אחד שהקריב
משום: ד"ה והקריבה כו'
משרת לעבודת כוכבים ואזדו לטעמייהו דאתמר הזיד בשחיטה רב נחמן
במקדש ושחיטה לא איקרי שירות
למזבח הוי לריח ניחוח
שלא אתחייב באחריותה
דהא במקדש כשרה בזר: שגג
אמר קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח רב נחמן אמר
דהורצה קרבנו אע"ג ששחט
קאמר: במשנה ד"ה ואין כו'
לעבודת כוכבים. דלא חשיב
אם לעבודת כוכבים שלא
בזריקה. זרק דם לעבודת כוכבים
קרבנו ריח ניחוח דלא עבד שירות רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח
שחיטה שירות דהא כשרה
ישמשו: שם ד"ה אי עביד
בשוגג דהשתא עבד ליה שירות אלא
בזר: שגג בזריקה. דזרק
שירות לעבודת כוכבים: ד"ה
נעשה
לעבודת כוכבים בשוגג.
מאי לאו כו' לעבודת כוכבים
ששוגג היה: מאי לאו או מכשול או
עון. כלומר או שוגג או מזיד עשו שירות לעבודת כוכבים וכתיב לא יגשו אלי לכהן לי: עון מזיד.
קרבן אחד שמקריב לשום
וכתי' בתריה לא יגשו אלי:
כדאמרי' במסכת יומא עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת עונה בה: בחטאה בשגגה. משמע אפי' נפש כהן
שמים ע"ג המזבח הוי
ד"ה עון כו' הכרת תכרת
ריח ניחוח: או מכשול
הנפש ההיא עונה בה: ד"ה
בחטאה בשגגה יכול להקריב קרבנו ולהקריב על עצמו ובההיא פרשתא בעבודת כוכבים מישתעי כדכתיב וכי תשגו ולא תעשו
או עון. דבין ששימשו
בחטאה כו' אפי' נפש כהן
וגו' זו עבודת כוכבים ששקולה כנגד כל התורה כולה : במאי. פלח לעבודת כוכבים דאיצטריך קרא לאכשורי לעבוד במקדש כי שגג:
לעבודת כוכבים במכשול
חטאה בשגגה יכול להקריב
נעשה
דהיינו שוגג. ובין בעון
קרבנו ולכפר על עצמו:
דהיינו מזיד לא יגש לכהן:
בא"ד ולא תעשו את כל
לר"נ מכשול דעון. כלומר אם נכשל במזיד לא הוי קרבנו תו ריח ניחוח אבל בשוגג הוי ריח ניחוח: שכהן מתכפר ע"י עצמו. דאם חוטא יכול להקריב הוא עצמו קרבנו להתכפר בו דאפשר לומר וכפר הכהן על הנפש
המצות זו עבודת כוכבים:
השוגגת מה ת"ל בחטאה בשגגה אלא הכי משמע וכפר הכהן בחטאה בשגגה בחטא שעשה בשוגג מכפר על נפשו של עצמו: ובמאי. על איזה חטא מכפר על עצמו: אילימא בשחיטה. דשגג בשחיטה לעבודת כוכבים אפי'
שחט במזיד יכול להקריב קרבן דהא אמרן אין זה שירות: אלא לאו דשגג בזריקה. וקאמר דמכפר ע"י עצמו. אלמא קרבנו ריח ניחוח: לעולם היכא דשגג בשחיטה קא משתעי קרא ודקא אמרת אפי' מזיד נמי במזיד ודאי
אין קרבנו ריח ניחוח דנעשה כומר לעבודת כוכבים דאע"ג דלאו שירות הוא מ"מ עבודה חשובה היא דבכלל ד' עבודות היא: במאי עביד לעבודת כוכבים אילימא דעבד בשוגג. מאי ושב דקאמר כי לא עבד במזיד שב
ועומד הוא שלבו היה לעולם לשמים: אלא מדאמר ושב פשיטא דבמזיד עבד: אלא לאו בשחיטה. דשחט במזיד ושב קרבנו ריח ניחוח וכרב נחמן: ורב ששת אמר לעולם בשחיטה ובשוגג והאי ושב דקאמר הכי קאמר אם
שב מעיקרא הוא. דבשוגג עבד קרבנו ריח ניחוח: והודה לעבודת כוכבים. דקבלו עליו לאלוה: הך קמייתא. דשגג בזריקה: דעביד ליה עבודה. דבכלל עבודה חשבינן לה. וכולהו נקיט אליבא דרב ששת: מלברך בשם שלא
בכנוי לפי שהיו יראים להזכיר השם כתיקונו שלא היו בוטחין בעצמן: חוני בני ישמש תחתי בכהונה גדולה. דניחא ליה ביה משמעי: אמר לו שמעי לחוניו: אונקלי. מלבוש של אשה: צלצול. אזור: לאהובתו. לאשתו:
מה זה שלא ירד לה. שמעי שלא ירד לגדולה דמעולם לא היה כ"ג כך בא לתקלה זו דבנה חוניו עבודת כוכבים על ידו לפי שנתקנא שמעי בגדולה: היורד לה. מי שיורד לגדולה עאכו"כ דלאחר שעלה אין מורידין אותו
שלא יבא לידי תקלה: לא קבל עליו חוניו להיות כ"ג. ואע"ג שרצה חוניו שיהא אחיו הגדול כ"ג נתקנא בו: א"ל לשמעי. דחוניו היה חכם יותר משמעי: בקשו להורגו שזילזל בכהונה: כל המאורע. שאחיו לימדו כן:
כל הרואה אותו. כל מי שהיה פוגע בחוניו כשהיה בורח מראה באצבעו לאותן שהיו רצין אחריו ואמר עליו זהו: יהיה מזבח לה'. דזהו מזבח שבנה חוניו לש"ש: ומה זה שברח ממנה. דברח מן הגדולה שהרי לא רצה לקבל עליו
הכהונה גדולה לפי שהיה אחיו גדול הימנו: כך. דבא לפורענות כל כך דנתקנא בו לאחר שרצה שיהא כ"ג אעכ"ו דאין מורידין אותו לאחר שעלה שלא יבא כמו כן לידי תקלה: הכי גרסינן בתחי' כל האומר