קט: הרי עלי
עשרון פרק
שלשה עשר
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזדמן
נעשה משרת. והא דאמרינן לעיל בשחיטה לא מיפסלא מוקי לה רב
לי זקן אחד לבוש לבנים. $ בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם
א) ב)
מז א ב
❖
ששת בשוגג: הודה לעבודת כוכבים. אמר לה אלי אתה: קמייתא.
לא יהיה באהל מועד ואפי' מלאכים דכתיב ודמות פניהם
ג) ד)
שגג בזריקה: אבל שחיטה אימא מודה ליה לרב נחמן. ואפילו הזיד:
פני אדם ומשני דשמא שכינה היתה:
ה)
חוניו בני ישמש תחתי. תימה הא
ו) ז)
נכנס עמי. לפני ולפנים: אמר ליה. שמעי לחוניו בא ואלמדך סדר
רבינו גרשום
דרשינן בת"כ תחת אביו בזמן
ח) ט)
עבודה: אונקלי. מלבוש של עור:
שהוא ממלא מקום אביו וזה
י)
עלי עולה מנחה. דכל
כ) ל)
צילצול. אזור: לאהובתו. לאשתו:
לא היה יודע סדר עבודה דהא
המתנדב מתחילה להביא או
נעשה משרת לעבודת
כוכבים אמר רב נחמן
מ)
עולה או מנחה אני מטיל
❖
זה שלא ירד לה. שמעי שלא ירד לה
קאמר ליה בא ואלמדך סדר ח) [עבודה]
מנא אמינא לה דתניא כהן שעבד עבודת
עליו קומקמוס של חמין.
לגדולה כך נתקנא באחיו: היורד
ויש לומר דביראת חטא היה ממלא
כלומר הייתי דן אותו
כוכבים ושב קרבנו ריח ניחוח במאי אילימא
ברותחין דאסור לידור
לה על אחת כמה וכמה. שאין
מקום אבותיו ואם תאמר וכי לא ראה
לכתחלה כדי שלא יבא לידי
בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא אלא פשיטא
תורה אור השלם
מורידין אותו שלא יקלקל עצמו:
כהן גדול משמש מעולם שהיה לובש
תקלה דשמא יקריבנו בבית
במזיד ואי בזריקה כי שב מאי הוי הא עבד
1. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ
חוניו ויהא ענוש כרת אלא
בא ואלמדך. חוניו היה חכם
באונקלי וחגור בצילצול ועוד הא אינו
בשתיקה יביא קרבנותיו ולא
לַיְיָ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָים
לה שירות אלא לאו בשחיטה ורב ששת אמר
משמעי: שברח ממנה. שלא רצה
נעשה כהן גדול עד שיעשה סגן ויש
יהא נודר לכתחילה קודם
וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיְי:
לך לעולם בשוגג והכי קאמר אם שב מעיקרו
שיקריבם. הוא הדין נמי
ישעיהו יט יט
לקבלה מתחילה: (ב) כל האומר
ט)
לומר דלא היה יודע ובא ליכנס
2. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ
לשאר קרבנות. לישנא
עולה. ו) [או] מנחה בתחילה קודם
בכהונה גדולה תחילה:
דכי עבד בשוגג עבד קרבנו ריח ניחוח ואם
אחרינא בתחי' כל האומר לי
עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
והעלה עליו עולה לשם שמים.
עלה בה אני כופתו לפני
שיפריש קרבנו ואמר עלי עולה או
ז)
מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן
לאו אין קרבנו ריח ניחוח השתחוה לעבודת
ארי. דר' יהושע בן פרחיה
וְנִשְׁבָּעוֹת לַיְיָ צְבָאוֹת עיר
תימה הרי יש כאן איסור
מנחה אני מטיל עליו כו' משום
כוכבים רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח ורב
הוה נשיא וה"ק דקודם
הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת:
❖
י)
שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה
דאין טוב לומר עלי שמא לא יקיים
שעליתי לגדולה מי שהיה
ישעיהו יט יח
ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח הודה
א
אומר לי עלה בה והיה נשיא
כ)
מעלה $ (לעובדי כוכבים) הנודרים
וכתיב וכי תחדל לנדור.
הייתי כופתו לפני ארי
לעבודת כוכבים רב נחמן אמר קרבנו ריח
נדרים ונדבות:
לשון אחר בתחילה כל האומר עלה
עכשיו שעליתי כל האומר
הגהות הב"ח
ניחוח ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח
בתחילה כל האומר עולה ל) [או]
לירד ממנה אני מטיל עליו
ב
אני כופתו ומניחו לפני ארי ועכשיו
(א) גמרא
קומקום של חמין כלומר
וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא בההיא
מנחה. בתחלה קודם
כל האומר לירד הימנה אני מטיל
שאשתמש
שהייתי מאבדו בידים: ר"מ
(ב) רש"י
דאמר דבית חוניו הוה לשום
קאמר רב ששת משום דעבד ליה שירות אבל
שיפריש קרבנו ואומר הרי עלי עולה
עליו קומקום של חמין בתחילה
עבודת כוכבים האי קרא דר'
❖
ומנחה אני מטיל עליו כו' משום
הייתי שונא את הרבנות וכל האומר
שחיטה דלא עבד ליה שירות אימא מודה ליה
יהודה מאי עביד לה דמשמע
דלש"ש בנה מזבח לה':
דאין טוב לומר עלי שמא לא יקיים
לי עלה לגדולה וכו' ועכשיו שעליתי
לרב נחמן ואי אשמעינן שחיטה משום דעבד
ומצא בני מלכים. חמשה בני
וכתיב וכי תחדל לנדור וגו'
לגדולה וכו'. רבי יהושע בן פרחיה
מלכים מצא בתוך החיל.
ליה עבודה אבל השתחוה דלא עבד ליה
גליון הש"ס
כך פירש הקונטרס עוד פירש בקונט'
נשיא היה במסכת חגיגה :
הדירן דהשביען שלא יעבדו
עבודה אימא לא צריכא ואי אשמעינן
תוס' ד"ה נזדמן כו'
עבודת כוכבים והניחן חיים
מדברות שפת כנען. שפת ישראל
פירוש אחר גרסינן בתחילה כל
בירושלמי.
ואותן ה' מלכים בנו אותו
השתחואה משום דעביד ליה מעשה אבל
היושבים בארץ כנען וסיפא דקרא
האומר עלה אני כופתו ומניחו לפני
ד"ה והעלה כו'
מזבח לש"ש: יהיו חמש
לעכו"ם הנודרים נדרים
הודה דדיבורא בעלמא אימא לא צריכא:
ערים [בארץ מצרים] דאותן
נשבעים
ארי עכשיו כל האומר לירד ממנה אני
ונדבות.
ה' מלכים וממלכות מצרים
ואין צריך לומר דבר אחר [וכו']: מדקאמר אין צריך לומר דבר אחר
מטיל עליו קומקום של חמין בתחילה
הן: ונשבעות בה' צבאות.
❖
שלא היו מזכירין שם עבודת
הייתי שונא הרבנות וכל האומר לי
מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא תניא כמאן דאמר בית חוניו
כוכבים. והיינו דכתי' יהיה
עלה לגדולה כו' ועכשיו שעליתי לגדולה
לאו עבודת כוכבים הוא דתניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן
מזבח לה'. אבל אותו בית
חוניו הוה לשם עבודת
מוסף רש"י
רבי יהושע בן פרחיה נשיא היה במסכ'
שנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להן כל יום הכפורים נזדמן
כוכבים: כדמתרגם רב יוסף
חגיגה עד כאן לשונו ואותו
ונמנעו אחיו הכהנים
כו'. דהאי הרס משמע חרבה
לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי שנה זו נזדמן לי
מלברך בשם.
לשון ראשון היה כתוב בספר ולעיל
לשון הריסות והוי נמי כמו
זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי לאחר הרגל
חרס שמש כדכתי' האומר
הוה ליה לאיתויי גבי הרי עלי עולה
לחרס ולא יזרח וכו':
❖
חלה שבעת ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם בשעת פטירתו אמר (יומא לט:)
ורבינו קלונימוס אביו של רבי משולם
איתאמר דהיא חדא מנהון.
דקאמר נביא דאחת מאותן
להם חוניו בני ישמש תחתי נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי
הגיה כלשון מ) שני בשעת פטירתו
ערים שהיא נקראת בית
שנים ומחצה אמר לו בא ואלמדך סדר עבודה הלבישו באונקלי וחגרו
והסופר טעה בין עלה לעולה ושלשה
שמש תהא נהרסת. כבנים
שיטה מקובצת
דחכמים הן: כבנות דנשים
דברים הגיה כמפי נבואה בשעת
בצילצול העמידו אצל המזבח אמר להם לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה
דעתן קלות עליהן וכן דעתן
גמ' ואין צריך לומר לדבר
פטירתו זאת ועוד אחרת שהיה
קל: מצור ועד קרטיגני.
וקיים לאהובתו אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי
אחר מדקאמר אין צריך
מקומות. מכירין את ישראל.
לומר לדבר אחר: שם כל
כתוב בספרים בפרק בית שמאי
שליכי ואחגור בצילצול שליכי בקשו אחיו הכהנים להרגו רץ מפניהם
דיודעין בשבחן של ישראל
יה"כ היה מזדמן לי זקן א'
בזבחים דברים שאין חייבין
שהיו חשובין ואין
לבוש לבנים ומעוטף לבנים:
ורצו אחריו הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום
משתעבדים בהן כ"כ: ואת
עליהם משום פיגול חייבין עליהם
שם ויוצא עמי שנה זו נזדמן
עבודת כוכבים וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה זה שלא ירד לה כך
אביהן שבשמים. שיש להן
לי: שם לבוש שחורים
משום נותר וטמא חוץ מן הדם ונומי
יראת שמים לכל אותן
ומעוטף: שם ראו מה נדר
היורד לה על אחת כמה וכמה דברי רבי מאיר אמר לו רבי יהודה לא כך
רבי שמעון מחייב בדבר שדרכו
אומות ואותן אומות
זה לאהובתו וקיים אותו
דמקרטיגני כלפי מזרח אין
היום שאשמש בכהונה
היה מעשה אלא לא קיבל עליו חוניו שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי
להיאכל פי' אמר רבי שמעון ועוד
מכירין ומשעבדין בישראל
גדולה: שם ורצה אחריו
הגיה בשבועות שהיה כתוב
שנים ומחצה ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו אמר לו בא
ואינן יריאי שמים: גדול
והלך: שם אותו היום
שמי בגוים. אלמא דכל
שישמש בכהונה גדולה: שם
בספרים קרבנות ציבור סכין
ואלמדך סדר עבודה והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח
אומות יש להן יראת שמים:
כל האומר עלה אני כופתו:
מושכתן למשהו ולא היו יודעין
א"ל רב לרב שימי. שימי
שם עתה כל האומר לירד
אמר להם לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו אותו היום
את. אתה הוא זה שימי. לפי
ממנה: שם שהרי שאול ברח
מהו ואמר דגרסינן למה שהן:
שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי
שלא היה רואהו משום דהוי
(א)
ממנה וכשעלה בקש להרוג
הלומד
ביה ברב מילי דחסידות
את דוד כל זה נמחק: שם
בקשו אחיו הכהנים להרגו סח להם כל המאורע בקשו להרוג את חוניו
שלא היה מגביה עיניו מן
בריה דרב חסדא לרב אשי
הארץ ולפניו היה מביט
ר"מ כו': רש"י ד"ה נכנס
רץ מפניהם ורצו אחריו רץ לבית המלך ורצו אחריו כל הרואה אותו אומר זה הוא זה הוא הלך לאלכסנדריא
מרוב ענוה וזו אחת היתה
כו' ולפנים הס"ד ומה"ד
של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים שנאמר (והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך
1
ממדותיו. ורצו לנהוג במדה
ונמנעו אחיו הכהנים
זו רב יוסף ורב ששת
מלברך את העם בשם
ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה' וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה זה שברח ממנה כך המבקש
תלמידיו ונעשו סגי נהורין:
המפורש שלא היו יודעין
לירד לה על אחת כמה וכמה: תניא אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו
דקרו ליה אלהא דאלהא.
לאומרו בקדושה ובטהרה
היינו גדול שמי בגוים אבל
א"ל וכו' כן מצאתי ברש"י
ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין שהרי שאול ברח ממנה
אין יריאין אותו: א"ר נחום
כ"י אחד: ד"ה בא ואלמדך
האי מנחה טהורה זה הלומד
דחוניו היה חכם: ד"ה
וכשעלה בקש להרוג את דוד אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לאביי ר' מאיר האי קרא דרבי יהודה
תורה בטהרה בלא הרהור:
שברח כו' שלא רצה לקבלה
מאי עביד ליה לכדתניא לאחר מפלתו של סנחריב יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב
דאותן שעומדין בבית ה'
כך חזר ונתקנא הס"ד
בלילות הוו כעובדי עבודה:
ומה"ד בתחלה כל האומר:
הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען
2
מזבח בנוי. והכי קאמר
ד"ה מדברות כו' וסיפיה
לעולם לא תיפסוק זאת
ונשבעות
דקרא ונשבעות לה' צבאות
מירשראל שלא יהא מזבח
הס"ד: תד"ה בתחלה כו' כל
בנוי או למעלה או למטה: כאילו הקריב עולה כו': א"כ הכי איבעי ליה למכתב זאת התורה עולה ומנחה חטאת ואשם. דמשמע
האומר עולה מנחה: א) גמ' ומאי משמע דעיר ההרס לישנא: שם הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ הביאי בני מרחוק אמר: שם
דדמי כאילו הקריב עולה ומנחה כו': לא צריך. היינו ל' דלעולה דתורתו מכפרת עליו: מאי דכתיב זאת תורת החטאת הרי כבר
אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה: שם דקרו ליה אלהא דאלהי ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה בכל
נאמר זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם וכו' בתורת חטאת בסדר עבודת חטאת: מאי קראה דאחד המרבה כו'. מתוקה
מקום ס"ד: שם מנחה טהורה א"ר נחוניא זה הלומד תורה בטהרה: שם זה מזבח בנוי וכו' נ"ב נ"א בקצת ספרים (יד) מיכאל השר
שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל. כלומר בשכר העבודה שעובד עבודה תמתיק שנתו עליו אם מעט ואם הרבה בין עבודה
הגדול עומד ומקריב קרבן על מזבח שהוא בנוי למעלה: שם כל העוסק בתורה כאילו בנה מזבח והקריב עליו עולה מנחה וכו': שם
גדולה בין עבודה קטנה שכרו שוה: ברבות הטובה רבו אוכליה מה כשרון לבעליה זהו הקב"ה שהוא חושב המרובה יותר מן
האי לעולה ולמנחה עולה ומנחה מיבעי ליה: שם ובלבד שיכוין לבו לשמים נ"ב נ"א בכל הספרי יד שבידי שיכוין אדם את דעתו
המועט שאין נהנה לא מזה ולא מזה כדכתיב אם ארעב לא אומר לך. וחשוב לפניו הממעיט כמרבה ובלבד שיכוין לבו לשמים.
לשמים: שם ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו: שם ובלבד שיכוין דעתו לשמים: שם לא אמרתי לכם זבוחו: שם לרצונכם זבוחו
וא"ת הרי כתוב אשה ריח ניחוח לה' הכל מפרש ליה [בזבחים ד' מו ע"ב] לשום אישים לשום ריח לשום ניחוח לשום מי שאמר
לדעתכם זבוחו: רש"י מכירין כו' הראשון ואין מכבידין עולם: ד"ה ואת כו' שמאמינים בהקב"ה ואין עובדין עבודת כוכבים: ד"ה
והיה העולם: בכל הקרבנות לא נאמר בהן ריח ניחוח לאל ולא לאלהים אלא לה'. שלא ליתן פתחון פה לבעל דין למינין לחלוק
שימי את בתמיה ונ"ב בכורות דף מב ע"ב ונדה דף כד ע"א: ד"ה לעולם כו' בדברי הימים בשלמה ובקרבנות: ד"ה מאי כו' ולא כתיב
מדכתיב בהו בחד קרא לה' ובאידך לאלהים ש"מ ב' רשויות. אלא הכל לה': לא אמרתי לכם זבוחו כדי שתאמר אעשה רצונו
זאת החוקה: ד"ה אין צריך לא לעולה: בא"ד כגון ילחם לכם בשבילכם: ד"ה לרצונכם כו' לקיים מצותי שתהא כפרה לכם (בחג)
של מקום ויעשה רצוני כדי שיהא יעשה רצוני. שלא לרצוני אתם זובחים להנאתי אלא להנאתכם כדי שתתכפרו בהם: לרצונכם
[בכך] הס"ד:
סליק פרקא וסליקא מס' מנחות בעזרת אל אלהי הרוחות
זבוחו וקא מפרש האי לרצונכם זבוחו היינו לדעתכם זבוחו. לאפוקי מתעסק: מנין למתעסק בקדשים. כגון שנתעסק לחתוך את
בכל הגמרות כ"י שבידי מסודר פרק ר' ישמעאל אחר פרק שתי מדות וכן בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וסימן פרקי המסכתא: כל
התלוש וחתך מחובר אף האי כשרצה לחתוך דבר אחר ושחט הזבח מנין שהוא פסול: בידינו הוא. דודאי מצוה היא: לרצונכם
מפרש לרצונכם היינו לדעתכם: סליק פרקא וסליקא מסכת מנחות
דקמיץ: מקמץ: בתכלתא: דכל מנחתא: אילין תודתא: וכל קרבניא: תרתין: ר' ישמעאל אומר: תרתין: מנחתא: הרי עלי:
א)