הרי עלי
עשרון
פרק
שלשה
עשר
מנחות
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשבעים בשם ה' צבאות: (א) דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות: בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל ארצות: מכירין את
א)
מח א
ישראל. בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם: ואת אביהם שבשמים. (ב) שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:
ב)
שימי את. בתמיה. אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה. ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות: זה הלומד
מט ב
❖
ג)
תורה בטהרה. עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה: לעולם זאת על ישראל. מקרא הוא בדברי הימים בשלמים כ) ובקרבנות משתעי
ד) ה)
דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח
ו)
הלומד תורה בטהרה נושא
ז)
בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר
תורה אור השלם
ונשבעות לה' צבאות הלכו לאלכסנדריא של
עליו: מאי דכתיב זאת התורה. $ ולא
אשה ואחר כך לומד
מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים
ח)
1. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיְיָ
כתיב בה חוקה: עולה ומנחה מיבעי
ט)
תורה. בפרק קמא דקידושין
בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבה
שנאמר 1 ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך
י)
אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיְיָ:
ליה. דליהוי משמע זאת התורה היא
איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא
כ)
ישעיהו יט יט
ארץ מצרים 2 עיר ההרס יאמר לאחת מאי
עולה ומנחה כו': אין צריך לא עולה
ל)
2. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ
פליגי הא לן והא להו:
עיר ההרס יאמר לאחת כדמתרגם רב יוסף
מ)
ומיכאל שר הגדול עומד
עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מדַבְּרוֹת
וכו'. דהכי משמע זאת התורה לעולה
נ)
שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת ליְיָ
קרתא דבית שמש דעתיד למיחרב איתאמר
❖
כלומר במקום העולה למנחה בשביל
ומקריב עליו קרבן.
צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר
דהיא חדא מנהון וממאי דעיר ההרס לישנא
ישעיהו יט יח
המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר
לְאֶחָת:
מדרשות חלוקין יש מי שאומר
3. הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרח
התלמוד תורה מכפר על עונותינו:
דשימשא היא דכתיב האומר לחרס ולא
נשמותיהן של צדיקים מ) ויש מי שאומר
3
הגהות הב"ח
וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם:
בתורת חטאת. כגון סדר קדשים
איוב ט ז
כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה
יזרח 4 הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ
(א) רש"י כבנים
4. אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימן אַל
דמיירי בהלכות עבודה: שנת העובד.
עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם
(ב) ד"ה
הביאי בני מרחוק אמר רב הונא אלו גליות
תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מרָחוֹק
עבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה
שמאמינים
מהרה באהבה תקבל ברצון ויש
וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ:
של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים ובנותי
מאמיני'
ישעיהו מג ו
שנתו שהוא ישן ולא ירא: אם מעט
אומרים
דקאי אדלעיל והשב את
(ג) ד"ה
5. כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד
מקצה הארץ אלו גליות של שאר ארצות
❖
ואם הרבה יאכל. מתן שכרו: ברבות
ולא
נ)
העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל.
מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל
שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות אמר רבי
מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי
הטובה. קרבנות: רבו אוכליה.
לא מצאתי יותר:
וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמי
אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא ואמרי לה
גליון הש"ס כהנים: ומה כשרון לבעליו. להקדוש
בַּגּוֹיִם אָמַר יְיָ צְבָאוֹת:
הדרן
עלך הרי עלי עשרון
מלאכי א יא
אמר רב יהודה אמר רב מצור ועד קרטיגני
ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה
רש"י ד"ה מאי דכתיב כו'
6. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרֲכוּ
וסליקא לה מסכת מנחות
מתכוין לטובה: לבעל הדין. לאומרים
מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים
ולא כתיב בה חוקה.
אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי ייָ הָעֹמְדִים
רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה
בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת:
ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין
תהלים קלד א
❖
ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה]
7. הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לשֵׁם יְיָ
מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים איתיביה רב שימי בר חייא לרב
ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה
אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטיר
ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום
מוקטר מוגש לשמי
5
לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַערֶכֶת
אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח
מוסף רש"י
תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָערֶב
ומנחה טהורה אמר ליה שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא בכל מקום
לה': אחד המרבה. להביא קרבנות:
לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶח¢ דָשִׁים וּלְמוֹעֲדי
שימי את.
מוקטר מוגש לשמי בכל מקום סלקא דעתך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר
יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל
כדי שתאמר אעשה רצונו. להקריב לו
(לעיל כט.)
יִשְׂרָאֵל: דברי הימים ב ב ג
ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן
קרבן ויעשה רצוני (ג) לפי שהוא צריך
8. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחה
(בכורות מג:)
לכך ואשחדנו: לא לרצוני אתם
וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאים
כאילו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא
א
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: ויקרא ז לז
זובחים. כלומר לא ל) להנאותי שאיני
אשה ואחר כך לומד תורה שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'
9. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּניו
6
רוצה להטריח אתכם לעשות על
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
העומדים בבית ה' בלילות מאי בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלה
כרחכם: לרצונכם. לצורך עצמכם
בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה 7 לעולם זאת על ישראל א"ר
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְני יְיָ קֹדֶשׁ
לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:
קָדָשִׁים הִוא: ויקרא ו יח
גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ורבי
01. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בּמָּיִם
לרצונכם זבוחו. שתהא כוונתכם
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכּל
יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם
לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך
הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה ריחַ
ויקרא א ט
הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם אמר ריש לקיש מאי דכתיב 8 זאת התורה
נִיחוֹחַ לַיְיָ:
דבר אחר ושחט בהמת קדשים
11 וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא
לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה
שפסולה: מנין למתעסק. בדבר
יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכּהֵן
הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצים אֲשֶׁר עַל
אחר ושחט בהמת קדשים שהוא
חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא
הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ
פסול: זו בידינו הוא. דמצוה לכוין
אמר רבא כל העוסק בתורה אינו
צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה
ויקרא א יז
נִיחֹחַ לַיְיָ:
(נדה
21. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דעתו: לרצונכם תזבחהו. שנה עליו
ולא אשם אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת
כד.) אלו ת"ח העוסקים
9
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מלֹא
הכתוב לעכב:
בתורה. (ב"מ
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנהּ עַל
האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת
קיד:) כאילו מקטירין
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטיר הַכֹּהֵן אֶת
הדרן עלך הרי עלי עשרון
אשם כאילו הקריב אשם: מתני' נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח
ומגישין לשמו.
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אשֵּׁה רֵיחַ
01
ויקרא ב ב
נִיחֹחַ לַיְיָ:
וסליקא לה מסכת מנחות
ובעולת עוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד
11
21
(שם) נושא אשה.
31. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם
(יומא עב:)
המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים: גמ' אמר ר' זירא מאי
מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל
אחד המרבה ואחד
וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵיננּוּ מַנִּיחַ לוֹ
קראה מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל רב אדא בר אהבה אמר מהכא ברבות הטובה
הממעיט.
קהלת ה יא
31
41
לִישׁוֹן:
(ברכות
41. בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ
רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו : תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות
יז.) מנין למתעסק בקדשים
אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָליהָ
שהוא פסול.
שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון
פה לבעל דין לחלוק ונאמר בשור הגס
כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו:
קהלת ה י
אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד
51. אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי
(זבחים מז.)
01
11
21
לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ: תהלים נ יב
הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים ושמא תאמר לאכילה הוא צריך ת"ל אם ארעב לא אומר
51
61. כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר
לך כי לי תבל ומלואה ונאמר 61 כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז
בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף: יָדַעתִּי
כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עמָּדִי:
שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה לא אמרתי אליכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו
71
תהלים נ י-יא
71. הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם
ויעשה רצוני לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר 81 לרצונכם תזבחהו
דבר אחר
(חולין
תהלים
עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:
יג.) זו בידינו הוא לעכב
למתעסק
לרצונכם תזבחהו לרצונכם זבחו לדעתכם זבחו כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין
נ י-יא
ב
מנין.
81. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלמִים לַיְיָ
בקדשים שהוא
פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר
אמר
לו
זו בידינו
לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ:
(זבחים שם)
ויקרא יט ה
הוא לעכב מנין ת"ל לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו:
הדרן עלך הרי עלי
עשרון
וסליקא לה
מסכת
מנחות
(חולין שם)
הדרן עלך מסכת מנחות