יג:
הקומץ את המנחה
פרק שני מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
קמ"ל דבהא מודה. דטעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דמפרש
בה קסבר הולכה שלא ברגל כו'. בסוף פ"ק
הולכה נגעו
א) ב)
ג א
ג) ד)
לקמן אין מתיר מפגל יב] מתיר: אומר היה ר' יוסי. כלומר ה"ט דר'
דזבחים שמעתי שטבילת אצבע מפגלת וחד טעמא
ה) ו)
ד ב
יוסי: אין מתיר מפגל את המתיר. אין עבודת מתיר זה כגון קומץ
הוא דמסיק עלה אף אנן נמי תנינא כי הכא ואפ"ה לא קאמר עלה
קסבר הולכה שלא ברגל הוא: לאכול אחד מן הסדרים. הוא
ז)
ה ג
כד]
מועלת לפגל יג] מתיר האחר הלבונה במחשבה שהוא מחשב על הלבונה
❖ כה]
בעבודת הקומץ: וכן אתה אומר
הדין חלה אחת מן הסדרים שאותו
ח) ט)
בבזיכי לבונה. שאם הקטיר האחד
הסדר פיגול מדבעי רבי יוחנן
א] קמ"ל דבהא מודה:
להקטיר לבונתה למחר
י) כ)
שיטה מקובצת
בגמ' בלחמי תודה מהו במנחת מאפה
מבזיכי לחם הפנים ע"מ להקטיר
רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת: אמר ר"ל
ל) מ)
תנור מהו משמע דמיבעיא ליה משום
האחר למחר אינה מחשבה לפגל:
א] קמ"ל דבהא מודה ר"י
אומר היה ר' יוסי אין מתיר מפגל את המתיר
נ)
וטעמיה לאו משום דאין מפגלין
מאי וכן. פשיטא דכל היכא דאיכא
דהוו שני מינים אבל אותו מין פשיטא
בחצי מתיר אלא משום דאין
וכן אתה אומר ב] בשני בזיכי לבונה של לחם
שני מתירין פליג ר' יוסי: לאו מינה
דנתפגל והא דקאמרינן בגמרא אילו
ס)
מתיר מפגל מתיר אבל קומץ
הפנים שאין מתיר מפגל את המתיר מאי וכן
ע) פ)
ע"מ להקטיר קומצה למחר אין
דמנחה היא. דזו סולת וזו לבונה:
איטמא חד אבר מי איטמא כוליה
צ)
זה מתיר [אחר] אלא במתיר
אתה אומר מהו דתימא טעמא דרבי יוסי
❖
אינה בעיכוב מנחה. כלומר לעולם
אע"ג דשייך האי טעמא בחלה אחת
עצמו שהוא עובד מחשב
בלבונה משום דלאו מינה דמנחה היא אבל
לעוותו משמע לפי המסקנא
טעמא משום דאין מתיר מפגל את
שאם נטמאה אחת לא נטמא כל הסדר
דהכא דס"ל שפיר לר"י
המתיר וה"ק להו הזבח כולו אחד
מ"מ לענין פיגול נתפגל הואיל והוקבעו
בשני בזיכי לבונה דמינה דהדדי נינהו אימא
דמפגלין בחצי מתיר ותימה
תורה אור השלם
והדם הוא מתיר את האימורים
בסדר אחד וחשיב כחד לענין פיגול
דאמרינן לקמן בפירקין פיגל
יד]
מפגלי אהדדי קמ"ל ומי מצית אמרת טעמא
1. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
בקומץ ולא בלבונה ר"מ אומר
הלכך כי חישב על האימורים חוץ
טפי מפיגל בירך של ימין דלא נתפגל
דר' יוסי בלבונה לאו משום דלאו מינה דמנחה
פיגל וחייבין עליו כרת וחכמים
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלישִׁי לֹא
לזמנו בשעת עבודת דם לאו שני
ירך שמאל ושמא גם לענין טומאה
אומרים אין בו כרת עד שיפגל
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יחָשֵׁב
היא והא קתני סיפא אמרו לו מה ג] שינתה מן
בכל המתיר אלמא פליגי
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ האֹכֶלֶת
❖
מתירין נינהו אבל לבונה אינה מעכבת
אם נטמאה אחת נטמא כל הסדר
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא: ויקרא ז יח
במפגלין בחצי מתיר והכא
הזבח אמר להן הזבח דמו ובשרו ואימוריו
מנחה אינה בכלל עכוב שירים ו) ואין
והא דנקט הכא ובסיפא אחד מן
מסקינן דלכ"ע מפגלין בחצי
אחד ד] ולבונה אינה מן המנחה מאי אינה מן
מתיר וי"ל א) דהכא מיירי
הקומץ מעכב הלבונה מהקטיר כי
הסדרים ולא נקט חלה אחת מאחד
במחשב בקמיצה לעוות הלבונה
הגהות הב"ח
המנחה אינה בעיכוב מנחה דלאו כי היכי
ס)
מן הסדרים משום רבותא דר"י
היכי דמעכב שיריים הילכך הויא לבונה
שהיא חצי מתיר אבל לקמן
(א) רש"י
מיירי דמחשב בשעת הקטרת
דמעכב להו קומץ לשירים דכמה דלאו
מתיר בפני עצמו ז) ואמר אין מתיר
ובסיפא משום רבותא דחכמים דאע"פ
❖
בזה
הקומץ ולא חישב בשעת
מפגל את המתיר: היכא דלא איקבעו
שחישב על כל הסדר אפ"ה אותו סדר
מתקטר קומץ לא מיתאכלי שירים ה"נ מעכב
א
הקטרת הלבונה והיינו מחשב
בחד מנא. כגון גבי כבשי עצרת דמודו
בעסק חצי מתיר ובהא פליגי
דוקא פיגול וטמא והשני אינו פיגול
לה ללבונה אלא אי בעי האי מקטר ברישא
אבל הכא מיירי במחשב בעסק
מוסף רש"י
אי
וטהור: אמרת בשלמא חד גופא.
רבנן בסיפא דמתני' ח) שחט אחד מן
ואי בעי האי מקטר ברישא ורבנן כי אמרינן אין
מתיר שלם כגון מחשב בשעה
ליקוט לבונה.
נראה דהשתא נמי ס"ל דהא דמצטרפין
הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם
שהוא עוסק בקמיצה ואין שם
מתיר מפגל את המתיר (גבי שחט אחד מן
ה]
קמיצה אחרת שאין הלבונה
כי ערבינהו היינו מטעם דדרשינן
כשרים דשניהם מתירין את הלחם
נקמצת: ב] בשני בזיכי לבונה
הכבשים לאכול מחבירו למחר דאמרת שניהם
לקמן הכתוב עשאן גוף אחד
טו] התם ודאי אמר אין מתיר מפגל את
(סוטה יד: ועי' ברש"ש כאן) זה
פ"ה. דבשעה שהקטיר הבזך
הכלל כל הקומץ ונותן
כשרים) ו] ה"מ היכא דלא איקבעו בחד מנא
של לבונה חישב על חבירו חוץ
המתיר: ליקוט לבונה. דלאחר הקטרת
והכתוב עשאן שני גופין ומש"ה פריך
בכלי והמוליך והמקטיר.
לזמנו ולא נהירא דלקמן פליגא
אבל היכא דאיקבעו בחד מנא כחד דמי א"ר
אי אמרת בשלמא דשתי ירכות חשיבי
הקומץ היה מלקט הלבונה מעל הסלת
בהא דאיכא למ"ד הקטרה
(נמחק ונ"ל שכך צ"ל) [מפגלת]
ומקטירו: משום הולכה נגעו בה.
חד גופא דאם פיגל בזו נתפגלה זו
ינאי ליקוט לבונה בזר פסול מ"ט א"ר ירמיה
ב
הקטרה ואפי' לר"י דאמר אין
מש"ה מצטרף כו] ע) כמו כשמערב
שזה ט) שליקטה ונתנה לכהן מיעט
משום הולכה נגעו בה ז] קסבר הולכה שלא
מתיר מפגל מתיר שאני התם
דפשטא מחשבה בכולה מנחה.
דהכתוב עשאן גוף אחד אלא אי אמרת
בהילוך הכהן והולכה אחת מן העבודו'
ברגל שמה הולכה ח] והולכה בזר פסולה אמר
תו"ח: ובתוס' אחרות כתוב ולא
דשתי ירכות נמי חשיבי תרי גופי מה
דגמרי' מזבחים דכתיב בהו הולכה
נהירא דהא פשיטא לקמן דאין
רב מרי אף אנן נמי תנינא זה הכלל כל
דכתיב והקריבו בני אהרן ואע"ג
מועיל מה שעשאן הכתוב גוף אחד
הקטרה מפגלת הקטרה ופי'
י)
טז]
הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר בשלמא
ה"ר שמשון שחישב בשעת
דאפשר פ) נמי דלמאי דקסבר רב הונא
דאמר מר זו קבלת הדם
סילוק בזך זה להקטיר בזך
ט] קומץ היינו שוחט מוליך נמי היינו מוליך
אם חישב בשתי הירכות בכזית לא
אפ"ה לשון הולכה הוא כדאמרינן
חבירו למחר וכשסילק הבזך
(לעיל
השני חישב להקטירו הוא נמי
מקטיר היינו זורק אלא נותן בכלי מאי קא
הוי פיגול צ) אם איתא דחשיבא
בסוף הכל חייבין בראייה :
יב.) בשלמא קומץ.
למחר דהוי עסק מתיר שלם
עביד אילימא משום דדמי לקבלה מי דמי
שלא ברגל. כגון זר כ) שלא זז ממקומו
לאחר שהובדלו זו מזו וצ"ע ובקונטרס
דבשני הסילוקים היה מחשבה
ומ"מ אינו פיגול לר' יוסי דאמר
אלא ליקט והושיטה לכהן: תנינא.
פירש בע"א:
התם ממילא הכא קא שקיל ורמי אלא
אין מתיר מפגל מתיר: ובתוס'
דליקוט לבונה עבודה היא: זה הכלל.
פיגל
משום דכיון דלא סגיא ליה דלא עבד לה
אחרות כתוב כגון שבשעת
סילוק הבזך האחר חישב ולא
בפ"ק וקחשיב ל) להנך ד' עבודות
עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כקבלה ה"נ כיון דלא סגיא לה דלא
הוי חצי מתיר דמיירי בשעת
חשובות. קומץ דמי לשוחט דזה נוטל
סילוק הבזך חישב להקטיר
עבד לה עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כי הולכה לא לעולם דדמי
ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים
חבירו חוץ לזמנו ובשעת סילוק
יז]
לקבלה ודקא קשיא לך התם ממילא הכא קא שקיל ורמי מכדי תרוייהו
השני חישב להקטיר הראשון
וכן זה: התם ממילא. נופל הדם
אלא משום דכיון
חוץ לזמנו ולא הוי חצי מתיר
קדושת כלי הוא מה לי ממילא מה לי קא שקיל ורמי: מתני' שחט
במזרק הכא שקיל קומץ ורמי בכלי:
דלא סגיא ליה דלא עבד.
כיון דפיגל בכל המתירין ע"כ:
ג] מה שנא זו מן ותיבת שינתה
שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר הקטיר שני בזיכין לאכול אחד
יח] ה"נ. בליקוט לבונה: קדושת כלי
נמחק: ד] ולבונה אינה מן
הוא. יט] מ) דמקדש מקבל דם בכלי
מן הסדרים למחר רבי יוסי אומר אותו החלה ואותו הסדר שחישב
המנחה. אלמא במינה דהדדי
י]
תליא מילתא ומשני אינה
והנותן בכלי מקדש ה"נ קומץ בכלי
עליו פיגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים ג זה
בעיכוב מנחה כו'. ואלאו
ובדבר זה דומין אבל ליקוט לבונה
וזה פיגול וחייבין עליו כרת: גמ' אמר רב הונא אומר היה רבי יוסי פיגל
דרישא דמילתא קאי כמו
שהולך ומפרש דאי בעי כו'.
דלא דמי לחדא מהנך לאו עבודה
בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל מאי טעמא איבעית אימא
דלאו כי היכי דמעכב כו' מן
היא: מתני' שני כבשים. כבשי
הדין היה [לו] לומר נמי כי היכי
סברא ואיבעית אימא קרא איבעית אימא סברא לא עדיפא מחשבה
דמעכב ב) דם אימורים אימורים
עצרת דכתיב ושני כבשים בני שנה
מעכבין הבשר נהי דאם הוקטרו
ממעשה הטומאה אילו איטמי חד אבר מי איטמי ליה כוליה ואיבעית אימא
לזבח שלמים ואותם כבשים
לעולם
אימוריו כשר מיהו אי אתנהו
קרא והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחבירו איתיביה רב
דדמי לקבלה.
מתירין ומקדשין לשתי הלחם ואע"ג
1
מעכבי (נמחק ונ"ל שכצ"ל)
[דכן] היה לו לומר שהרי היה
נחמן לרב הונא (וחכמים אומרים) לעולם אין בו כרת
עד שיפגל בשתיהן
דז' כבשים ופר ואילים שנים ושעיר
מפרש מתניתין דקתני דמו
עזים כתיבי התם כ] מפרש בפרק
בכזית בשתיהן אין באחת מהן לא מני אילימא רבנן אפילו באחת מהן
ובשרו ואימוריו אחד והיא
[היא] כלומר כמו דקומץ מפגל
התכלת שאין הלחם קדוש
❖
נמי אלא פשיטא רבי יוסי אי אמרת בשלמא
חד גופא הוא מש"ה מצטרף
יא]
לשירים משום דמעכב להו ה"נ
(זבחים יג:)
אלא בשחיטת שני כבשים שלמים
דמו מפגל אימוריו משום
אלא
דמעכב להו אבל הקטרת הקומץ
הואיל והוזקקו עמו בתנופה: אותו
לא [מצי] מעכב ללבונה ולא
שיטה מקובצת (המשך)
גמ'
ימין ושמאל לאו דוקא: לא נתפגל ירך שמאל. והאוכלה
החלה או אותו הסדר כו'. וטעמא דרבי יוסי מפרש
בגמ':
מצי מפגל ליה. תו"ח: ה] מן
אמאי לא קאמר תסתיים דר'
תיבת גבי עד תיבת כשרים
אין חייב כרת: אילו איטמי חד אבר. לאחר שהופרש מן הבשר: לעולם אין בו כרת. בלחם האחר שלא חישב עליו: עד
ינאי הוא דקאמר לא אפשר
נמחק: ו] היכא דלא איקבע בחד
שיפגל כא] בשתיהן נ) החלות בכזית. כלומר אפילו לא פיגל אלא בכזית בין שתיהן הוי כולהו פיגול: באחת מהן לא. נתפגלה
לתקוניה מדקאמר הכא לקוט
מנא פ"ה כבשי עצרת ועוד פי'
חבירתה: אפילו באחת מהן נמי. דהא אמר במתני' זה וזה פיגול: אי אמרת בשלמא. גבי יריכות דמזבח אחד אתו חד
לבונה בזר פסולה וצ"ע. תו"ח:
לקמן במתני' ואע"ג דשבעה
כב]
ט] קומץ. (זבחים דף יג ע"ב):
כבשים ופר ואילים כתיבי התם
גופא נינהו ואי פיגל בזו נתפגלה זו משום הכי מצטרפות חלות חצי זית מזו וחצי זית מזו כי ערבינהו דחישב על מנת לאכול
י] לאכול אחד מן הסדרים של
מפורש בפ' התכלת שאין הלחם
כזית למחר בין שתיהן דמהני להו מה שעירבו זה במחשבתו כאילו באו שתיהן מגוף אחד דאמרינן לקמן דעירב
(א)
לחם הפנים. וה"ה דהוה מצי
קדוש אלא בשחיטת שני כבשי
למימר אחת מן השנים עשר
שלמים ותימה כיון דחשבינן
מחשבתו מהני לצרפן וגבי חלות כג] ה"ט דבאחת מהן לא נתפגלה חבירתה משום דלא מחד גופא אתו ובמחשבתו נמי לא עירבן:
חלות: יא] אי אמרת בשלמא חד
לכל חד וחד מהני שני כבשים
אלא גופא פי' מסתמא שאם פיגל
חצי מתיר א"כ היכי קתני בסיפא
בירך [זו] נתפגל חבירו וכן בחלות משום הכי כי ערבינהו [לחלות] מתערב וטעמא דר' יוסי במתני' דאמר פיגל בחלה זו לא נתפגל חברתה
דמתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגל וחבירו לא פיגל והאיך הוא פיגל והלא הוא מפגל בעסק חצי מתיר הוא זה
ופלוגתא היא לקמן במתני' אי מפגלין בחצי מתיר דתנן פיגל בקומץ ולא בלבונה ר"מ אומר פיגל וחייבים עליו כרת וחכמים אומרים עד
כדאמרינן בסוף שמעתין דמפיק ליה מקרא אי פלגינהו דמיפלגי אבל ירך דליכא קרא מפגלין לירך שניה בסתם. תו"ח: יב] מפגל את
שיפגל כל המתיר וי"ל דשחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר (אין) [לא הוי] מפגל בחצי מתיר שהרי כל אחד ואחד מן הכבשים
המתיר: יג] לפגל המתיר האחר כגון הלבונה: יד] הוא המתיר את האימורים להקטיר הלכך כי חישב על האימורים להקטיר חוץ לזמנו
מתיר את עצמו בלא חבירו אבל לענין היתר הלחם אין כל אחד ואחד כי אם חצי מתיר: ז] קסבר הולכה שלא ברגל כו' (נמחק בזה
בשעת עבודת הדם מפגל דלאו שני מתירין כו' אינה בעיכוב מנחה כלומר אינה בכלל עיכוב השירים ואין הקומץ כו' דמעכב השירים:
הדבור כמה תיבות ונ"ל שכצ"ל) [משמע] דאי לא שמה הולכה כשרה בזר ותימה דבסוף [פ"ק] דזבחים פליגי אמוראי מחשבת פסול אם
טו] הלחם הלכך התם ודאי אמר דאין: טז] הולכה כדכתיב: יז] חלק גבוה: יח] בכלי הס"ד ומה"ד דכיון דלא סגי דלא עביד קידוש בקומץ
חישב בהולכה שלא ברגל אי פסל [אי] לא וקאמר אפילו למ"ד הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה [פסולה בזר] שמיעט בהולכת כהן
דאמרינן בפ"ב דסוטה (דף יד ע"ב) מידי דהוי אדם אף על גב דקדישתיה הסכין בצואר הדר מקדש ליה בכלי שרת הכי נמי אף על גב
[וי"ל] הכא בליקוט לבונה ג) [אי לא] שמה הולכה איכא למילף מזבחים ואי משום דחסרה הולכה ליכא שהרי כהן מוליכה ולא עשה
דקדיש למנחה כולה הדר בעי קדושי לקומץ: יט] הוא דהמקבל מקדש לדם בכלי והנותן בכלי מקדש קומץ בכלי ותיבות הכי נמי נמחק:
כ] התם תריץ הנך דמוספין נינהו דקא הדר וכתבי לה גבי מוספים בפרשת מוסף. רש"י כת"י: כא] בשתי החלות ותיבת בשתיהן נמחק:
[זר אלא] ליקוט והליקוט אינו [עבודה]. גי' תו"ח: ח] והולכה בזר פסולה בשילהי [פרק קמא] דזבחים קאמר הוליכו זר והחזירו כהן
כב] יריכות דמשום דמזבח: כג] חלות נמי ה"ט: כד] ברגל כו' ותיבת הוא נמחק: כה] פיגול. גליון מדאמרינן דטעמא דר"י משום דפלגינהו
וחזר והוליכו פליגי בה בני ר' חייא ור' ינאי חד אמר כשר וחד אמר פסול מר סבר [אפשר] לתקונה ומר סבר [לא] אפשר לתקונה ותימה
מפלגי וכל חלה חלוקה לגוף אחת דכתיב ד) שתים החלות. תו"ח: כו] כאן כשמערב ותיבת כמו נמחק:
א) ב)
ג)
ד)