הקומץ את המנחה
פרק שני מנחות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פיגל
אלא אי אמרת. גבי יריכות דמחד גופא אתו תרי גופי נינהו ואם
בדבר הנעשה בפנים לא פיגל. הא דא"ר יוסי גופיה בפרק
א) ב)
ו א
ג)
פיגל ח] זו בלא זו לא נתפגלה זו גבי חלות כי ערבן לאכול כזית משתיהן
הנזקין כה"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול
ד)
ז ב
ט] מי מיצטרפי מי מהניא עירוב מחשבתו למיהוי חד גופא טפי מחיבור
מהימן לאו דוקא אלא פסול וכי האי גוונא בפ"ק דזבחים
ה)
ח ג
❖
ו)
ט ד
זבח דלא מהני להו לירצות ו) : רבי היא.
כ)
ור' יוסי לא איירי בהו ולא
גמרא ר"ש מכשר בהילוך
דאמר ר"ש בן לקיש מודה ר"ש בהולכת
ז)
תקשי לרב הונא: לאכול חצי זית
חטאות הפנימיות כו' ופריך והאמר
ח)
מחלה זו. למחר: שזה כשר. להקטיר
ר"ש כל שאינו על מזבח החיצון כו'
שיטה מקובצת
אלא אי אמרת תרי גופי נינהו מי מיצטרפי הא
ט) י)
אימוריו ולאכול בשר דהא לא חישב
ומשני מודה היה ר"ש לפסול מק"ו כו':
מני רבי היא דתניא השוחט את הכבש
א
א] שיפגל בשתיהן אלא אימא
הקומץ והלבונה. הקשה בקונט'
אלא חצי אכילה בחצי מתיר: אבל אמר
עד שיפגל בשניהן ב] מדר'
לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול
מאיר קא אתי ותו לא מאי:
כזית משתיהן. דערבן לחלות במחשבתו
פשיטא דקומץ לא מיחייב
כ)
ג] ת"ש ר' אלעזר אומר:
חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר אני שזה
ואמר בכל אחד ואחד מן הכבשים
עליה כרת משום פיגול דהא אי אכיל
ל)
ד] פיגל. (זבחים דף מד
כשר טעמא דאמר חצי חצי אבל אמר
ע"ב): ה] ביה בזביחה:
הריני שוחט ע"מ לאכול כזית משתיהן
מיניה פקע ליה פיגוליה שהרי לא קרב
ו] תיבות דפיגל בירך ימין
כזית משתיהן מצטרף ורבי אליבא דמאן אי
[למחר] מצטרפי: ורבי אליבא דמאן.
המתיר ותירץ כגון שהוצת האור
מ) נ)
פיגל בירך שמאל נמחק:
אליבא דרבנן אפי' באחת מהן נמי (א) אי
ז] והתנן. [שם דף מב ע"ב]:
כב]
אמרה להא מתניתין דקתני לעיל
ברובו דחשיב כמאן דקרב כדאמר
ס)
ח] פיגל בזו בלא: ט] משתיהן
לעולם אינו חייב עד שיפגל בשתיהן
לקמן מאימתי מתיר שיריים
אליבא דר' יוסי הדרא קושיין לדוכתיה לעולם
היכי מצטרפי: י] בשתיהן
❖
בכזית בשתיהן אין באחד מהן לא:
באכילה משהוצת האור ברובו וקשה
דמשמע דקאי אחלות:
אליבא דרבנן ולא תימא עד שיפגל בשתיהן
יא] בשניהן. וקאי אכבשים
אלא אליבא דרבי יוסי. אמרה וקתני
לפי' דאי הוצת האור ברובו פקע פיגול
אלא א] [אימא עד שיפגל] בשניהן ואפילו
ואפילו כו': יב] נמי עבודת
דמצטרפות החלות: והדרא קושיין
ממנו ואפי' פלגיה מחית אארעא
לבונה: יג] ואמרי דכיון:
הגהות הב"ח
באחת מהן ולאפוקי מדר' מאיר דאמר
יד] דמפגלין בחצי:
לדוכתא. דאי אמרת בשלמא יריכות
ופלגא אסקי' למערכה ומשלה בו האור
(א) גמ'
טו] הכבשים הס"ד ומה"ד
מפגלין בחצי מתיר קמ"ל דלא אי הכי מאי
חד גופא הוא כו' כדאמרינן לעיל
מסקינן ליה לכתחלה כדאמר בסוף
אלא
מאי לעולם דמשמע:
לעולם אי אמרת בשלמא בשתיהן ובשניהן
(ב) רש"י מאי לעולם
טז] באחת מהן לא:
: לעולם אליבא דרבנן.
פרק ב"ש כג] (זבחים דף מג:) ל) :
❖
יז] מדקאמר הכא עד שיפגל
והלבונה.
ורבי יוסי היא ולאפוקי מדר"מ ומדרבנן קאתי
ודקשיא לך אפי' באחת מהן נמי לא
בפרק ב"ש
בשניהן הס"ד והשאר נמחק:
יח] הפרכת ולהקטיר הקטרת:
היינו דקאמר לעולם אלא אי אמרת רבנן
תימא בשתיהן י] דהא ודאי אפילו
מפרש משום
יט] כרת דדם: כ] שהקומץ
מוסף רש"י
באחת מהן נמי: אלא אימא עד שיפגל
דאין להם מתירין לאדם ולא למזבח
ולאפוקי מדר"מ מאי לעולם ועוד הא אמר
ב]
הוא המתירן או למזבח כגון
פיגל בדבר הנעשה בהן
בשניהם. יא] הכבשים ואפילו בכזית
אימורי בהמה שדם הוא
וא"ת והרי קומץ מתירה ואע"פ שיכול
רב אשי ת"ש רבי אומר משום רבי יוסי
ג]
בחוץ.
המתירן: כא] המתיר כמצותו
דשחט ב' כבשים ע"מ לאכול כזית
להקטירה קודם קומץ כדמוכח לעיל
ד] ב פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגל ג בדבר
תריץ: כב] ברובו. עיין
קודם הקמיצה מיהא אין
מחלה אחת או מב' חלות אבל אם
תוספות (זבחים דף מב ע"ב)
הנעשה בפנים לא פיגל כיצד היה עומד בחוץ
וקשה דאמרינן בפרק ב"ש
להקטירה וי"ל דמ"מ לא הויא לבונה
חישב בכבש אחד לאכול כזית אחד
פיגול שהעלוהו על גבי
ואמר הריני שוחט ע"מ להזות מדמו למחר לא
דומיא דשלמים דלבונה היא גופה
מן החלות ובשחיטת האחר לא חישב
הריני שוחט.
מזבח פקע פיגולו ממנו
פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים
לענין דאם ירדו יעלו וא"כ
מתיר שמתרת שירים באכילה ועיקר
לא הוי פיגול דאין מפגלין בעבודת
בלא שלמים נמי ידעינן דאין
היה עומד בפנים ואמר הריני מזה ע"מ להקטיר
חצי מתיר: ולאפוקי מדר"מ דאמר.
פיגול ילפינן משלמים ואע"ג דשייך
להזות דמו למחר.
בהן פיגול ואמר ר"י
דאצטריך שפיר למגמר
בסוף מתני' ז) מפגלין בעבודת חצי
פיגול באימורים מ) דכמה דלא מקטרי
אימורין למחר ולשפוך שיריים למחר לא פיגל
הריני מזה.
משלמים דס"ד אמינא מיד
מתיר דקתני שחט אחד מן הכבשים
אימורים כהנים בשר לא מצו אכלי מ"מ
שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ היה
שנתקדש הקומץ בכלי הוי
על
כאילו קרב המתיר כמצותו
לאכול שתי חלות למחר ר"מ אומר
לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או
עומד בחוץ ואמר הריני שוחט ע"מ לשפוך
מנת לשפוך שיריים.
רכך לי קדוש כלי לקומץ
פיגול וחייבין עליו כרת. ואי קשיא
נאבדו שרי בשר באכילה ועי"ל דלבונה
כהקרבת קומץ לשירים לענין
שיריים למחר ולהקטיר אימורין למחר פיגל
לא
הקומץ את המנחה אמאי פוסל
אין לה מתיר בעבודת מזבח ולא הויא
נותר וטמא שהרי לא יתחייב
שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ
פיגל.
כלום על השירים בנותר
במחשבתו הא עבודת חצי מתיר הוא
דומיא דשלמים שעבודת מזבח מתירן
(זבחים
וטמא עד שיקרב הקומץ ועל
לשפוך שיריים לאיפגולי מאי אילימא
מנחת
דהאיכא נמי יב] לבונה תריץ בקמיצה
כגון זריקת דם נ) :
מד:) אלו דברים שאין
נסכים.
הקומץ הוא חייב בנותר
חייבין עליהם.
וטמא מיד שנתקדש בכלי
לאיפגולי דם דם מי מיפגל והתנן ד אלו
בפ' ב"ש פי' הקונטרס
ודאי עבודה שלימה היא דהא ליכא
כדתנן במעילה (פ"ב) ואי
דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ
דלא גרס מנחת נסכים משום דפליגי
קמיצה בלבונה תדע דהא בהקטרת
הקומץ.
לאו דגמרינן משלמים הוה
אמינא דמשום פיגול נמי
בה בסיפא דהך משנה כד] ס) (דבשר
קומץ אם חישב לאכול שירים למחר
והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת
יתחייב מיד שנתקדש בכלי
פליגי רבנן ואמרי יג] כיון דאיכא נמי
והדם) קתני והנסכים הבאים בפני
נסכים ומנחת כהן משיח והדם אלא פשיטא
להכי אצטריך למגמר דאין
הקומץ חייב כרת משום
הקטרת לבונה לא חשיבא הקטרת
עצמן דברי ר"מ וחכ"א אף בבאין עם
לאפגולי בשר השתא ומה התם דלא חשיב
פיגול כלל. מהר"פ: כג] עי'
קומץ לפגל דקתני מתניתין פיגל
הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו
תוס' (זבחים מ"ב ע"ב):
ביה בבשר גופיה א"ר יוסי מיפגל הכא דחשיב
בהקטרת קומץ ולא בלבונה כו'
בין במתנדב נסכים כדאמרינן מתנדב
כד] משנה דבתר והדם קתני:
(זבחים מב:) ומנחת
ביה ה] בזבח גופיה לא כ"ש ו] דפיגל בירך
כה] בפני עצמן. גליון ולא
וחכ"א אין פיגול עד שיפגל בכל
אדם מנחת נסכים בכל יום בין בבאין
כהנים.
נהירא דהא לקמן לא מצי
ימין פיגל בירך שמאל ועוד האמר רבינא
המתיר. ואי קשיא הא אוקימנא בריש
עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום
לאשכוחי סיועא למילתא
ומנחת כהן
דרבא לא ממשנה ולא
תא שמע הקומץ את המנחה לאכול
פירקין לכ"ע יד] מפגלין בחצי
ונסכיו מכאן עד י' ימים ומיהו יש
משיח.
מברייתא ואי גרסינן ליה
מתיר דקתני הקומץ ע"מ להקטיר
ליישב הגירסא דמנחת נסכים מיירי
שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי
לייתיה מיניה סיועא עכ"ל
התו"ח:
קומצה למחר מודה ר' יוסי כו' והרי לא
במתנדב מנחת נסכים בכל יום ונסכין
יוסי בזו שפיגל וחייבין עליו כרת להקטיר
והדם.
הבאין כה] בפני עצמן מיירי במביא
חישב אלא על חצי מתיר על הקטרת
(זבחים מג.)
קומצה לאיפגולי מאי אילימא לאיפגולי
זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים
קומץ לאו פירכא היא דלא דמי להאי
קומץ קומץ מי מיפגל והתנן ז] אלו דברים
אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם
דהכא דהתם חישב על חצי מתיר בשעת
שאין חייבין עליהן משום
פיגול הקומץ
והכי ה"ל למיתני והדם ומנחת נסכים
עבודה שלימה והאי חישב בשעת
כו' אלא פשיטא לאיפגולי
שיריים השתא
ונסכים הבאין בפני עצמן ושמא איידי
חצי עבודה כגון שחיטת אחד מן
ומה התם דלא חשיב בהו בשיריים גופיה
הכבשים: טו] (ב) לעולם. משמע דמפיק
דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן
מיפגלי
ממילתא טובא: ורבי יוסי היא.
משיח תנא מיד מנחת נסכים:
דאמר במתניתין בשתיהן אין אבל
הכתוב
באחת טז] לא מפגלה חבירתה: ולאפוקי מדר"מ. דאמר מפגלין בעבודת חצי מתיר ח) מדקאמר הכא יז] ובשניהן היינו דקאמר ולעולם דמשמע
אפילו פיגל אף בשתיהן: ולאפוקי נמי מדרבנן. דאמרי במתניתין פיגל באחת נתפגלה חבירתה ט) (מדקתני הכא ובשתיהן) היינו דקאמר
לעולם דמשמע לעולם אפי' פיגל בשניהן אין פיגול עד שיפגל אף בשתיהן: פיגל בדבר הנעשה בחוץ כו'. גבי פרים הנשרפים ושעירים
הנשרפים כתיבי בתורת כהנים בפרשת פיגול בצו את אהרןי) להזות מדמו על הפרוכת יח] הקטרת אימורין על מזבח החיצון: לשפוך
שירים. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון: לאיפגולי מאי. מה יאכל מאותו פר שיתחייב כרת משום פיגול: לאיפגולי
דם. כלומר דהאי דקתני פיגל בדם קאמר שאם יאכל מן הדם בשוגג יתחייב ב' חטאות אחת משום כרת יט] דם ואחת משום כרת
דפיגול: הקומץ והלבונה. דמנחת ישראל והקטרת כו' דכל הנך אין להם מתירין שהם מתירין אחרים וקיימא לן דאין
פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין או לאדם כגון שירי מנחה שהקומץ כ] מתירן או למזבח כגון אימורי בהמה שדם מתירן ליקרב
דגמרינן משלמים דכתיב בהו עיקר פיגול מה שלמים דבר שיש מתירין לאדם ולמזבח שזריקת דם מתיר האימורין ליקרב והבשר
ליאכל אף כל דבר שיש לו מתירין או לאדם או למזבח לאפוקי הנך דאין אחר מתירן. ואי קשיא פשיטא דקומץ לא מיחייבי
כגון שהוצת האור
ברובו דחשיב כמאן
עליה כרת משום
פיגול דהא כי אכיל מיניה פקע ליה פיגוליה שהרי לא
קרב המתיר כא] תריץ
דקרב כדאמרינן לקמן קומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה
משהוצת האור ברובו
דלא חשיב כבשר
אלא כשירי הדם:
מיפגלי