יד:
הקומץ
את המנחה
פרק שני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיפגלי. בשר: הכא. פיגל בירך ימין דחשיב בבשר גופיה: ד] כ"ש. דמיפגלא אף של שמאל: ד) לאיפגולי מאי. כלומר מי יתפגל במחשבה
א)
י א
ב)
זו שיהיו חייבין כרת באכילתו: אלא א"ר יוחנן. ליתא לרב הונא ואם פיגל בימין פיגל בשמאל דהא חזינן אפי' לא חישב אלא בדם נתפגל בשר
ג) ד)
יא ב ג
וגבי חלות ה"ט דרבי יוסי דאמר במתניתין ה] דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו ולעיל קתני בשתיהן בכזית דמשמע מדמצטרפות
ה)
ו) ז)
יב ד
אחד והכתוב עשאן ב' גופין. הכתוב עשאן גוף אחד דמעכבי
דחד גופא נינהו: הכתוב עשאן גוף
אהדדי דאין זו כשרה בלא זו דכתיב
❖
שתים שני עשרונים דמשמע
❖ תביאו לחם
הכתוב עשאן גוף אחד. דכתיב
שתים ולא אחת וכתיב סלת
מיפגלי הכא דחשיב בהו בזביחה גופה לא
הגהות הב"ח
תהיינה וכל הויה עיכובא ואותו כתוב
כ"ש אלא א"ר יוחנן ה"ט דרבי יוסי
(א) רש"י
עצמו עשאן שני גופים מדכתיב שתים
שיטה מקובצת
תנופה והכתוב עשאן שני גופין
הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין
דמשמע דכל אחת לישתה ועריכתה
❖
דכתיב שתים שני עשרונים
הנך דמרחקין
א] במנחת מאפה מהו. גליון
גוף אחד דמעכבי אהדדי שני גופין דאמר
בפני עצמה הלכך ערבינהו דאמר
וסדרים דלחם הפנים ילפינן משתי
במנחת מאפה שהיה עושה
רחמנא הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא
מהם פתיתין ואח"כ קומצן
כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין
הלחם אפי' למאן דלא יליף $
מלתא
מידו מי אמרינן כיון דקומץ
גליון הש"ס
ערבינהו מתערבין דהכתוב עשאן גוף אחד
דהכתוב עשאן גוף אחד: פלגינהו.
כא]
ממלתא דהכא דמו אהדדי טפי :
לשניהם כחד דמי ומודה ר'
תוס' ד"ה הכתוב וכו'
פיגל בלחמי תודה מהו. הוא
פלגינהו מיפלגי דהכתוב עשאן שני גופין
יוסי או דלמא כיון דיש בה
דאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא
מלתא ממלתא.
שני מינים רקיקין ורבוכה
❖
עירב חבירתה עמה: מפלגי. ואין
בעי רבי יוחנן פיגל בלחמי תודה מהו
הדין דהוה מצי למבעי
פליג ר' יוסי דאותה החלה
חבירתה פיגול דהרי הכתוב עשאן
שחישב עליה פיגול אם היא
ו]
ברקיקי נזיר שיש שני מינין:
א] במנחת מאפה מהו תנא ליה רב תחליפא
ניכרת ואם אינה ניכרת ספק
שחיטה וזריקה תרווייהו מתירין
שני גופים. יש לשונות אחרים בהלכה
ב] ממערבא וכן אתה אומר בלחמי תודה וכן
כרת בכולן. תו"ח: ב] בר
מוסף רש"י
א
זו אבל זו עיקר: פיגל בלחמי תודה.
מערבא אות מ' נמחק:
הן. פירש בקונטרס
אתה אומר במנחת מאפה ת"ר בשעת
ב
לאכול חצי זית מחלה זו
ג] בבזיכין כבש נמי אטו כבש
שהן ארבעה מינים ופיגל באחד מן
שהשחיטה מקדשת את הדם ואמרינן
וחצי זית מחלה זו.
חבירו: ד] מה"ד לא כ"ש:
שחיטה חישב לאכול חצי זית ובשעת זריקה
המינים מי פליגי רבי יוסי ורבנן בהא
שזה כשר.
בסוף פירקין דבא לקדש כבא להתיר
ה] במתניתין תרי גופי נינהו
חישב לאכול חצי זית פיגול מפני ששחיטה
כו' לא נתפגל זו ולעיל קתני
אם נתפגלו האחרים או לא מי אמרינן
דמי וא"ת קבלה נמי מקדשת את הדם
כו' דמצטרפות דחד גופא
וזריקה מצטרפין איכא דאמרי שחיטה וזריקה
כיון דזבח אחד מתירן כחד דמיין או
בכלי שרת לאו פירכא היא דדם סכין
(לעיל ע"א) פיגל
נינהו: ו] פיגול דהכתוב
בקומץ ולא בלבונה.
עשאן: ז] בפ' כל המנחות
דתרווייהו מתירין אין קבלה והולכה לא
דלמא כיון דלאו חד מינא הוא פליג
מקדשא ליה כדאמרינן בסוף פירקין:
באות מצה. ס"א דכל
רבי יוסי: במנחת מאפה. שיש בה
ואיכא דאמרי הנך דמרחקן וכ"ש הני
רבנן
(לקמן טז.)
ג
המנחות באות עשר עשר
ומחבת ומרחשת עשר חלות
שני מינין ה' חלות וה' רקיקין כדאמר
דמקרבן איני והא תני לוי ארבע עבודות אין מצטרפות לפיגול שחיטה וזריקה
ממין אחד וזו מנחת מאפה
בפרק ז] ה)התודה ואליבא
קבלה והולכה אמר רבא ל"ק הא רבי הא רבנן דתניא השוחט את הכבש
משני מינין אתו כו':
דר"ש קנסיב להו מהו מי אמר
(זבחים מא:)
ח]
ח] קנסיב לה דאמר מביא
לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר
מחצה חלות ומחצה רקיקין:
הואיל וקומץ אחד לשניהם לא פליג רבי
ט] מינין הויא פליג:
אני שזה כשר א"ל אביי אימר דשמעת ליה לרבי חצי מתיר וחצי אכילה כולו
יוסי ואם פיגל בחלות נתפגלו רקיקין
(פסחים סג.) עד
י] דשחיטה מקדשה:
שיפגל בכל המתיר.
מתיר וחצי אכילה מי שמעת ליה א"ל רבא בר רב חנן לאביי ואי אית ליה
יא] דגזרי דתפסל ואות ו'
או דלמא כיון דשני מינין ט] פליג:
נמחק: יב] קומץ גזירה אטו
לרבי כולו מתיר וחצי אכילה לגזור חצי מתיר וחצי אכילה
אטו כולו מתיר
וכן אתה אומר. דהכא נמי פליג:
מחשב בשעת הקטרת קומץ
(להלן טז.)
דמנחת: יג] לבונה וה"ט
בשעת שחיטה כו'. אסתם זבח קאי ו) .
וחצי אכילה דהא רבי יוסי גזר ורבנן גזרי ר' יוסי גזר דתנן
להקטיר לבונתה
דפסלי כו' בהקטרת לבונה
שחיטה וזריקה מתירין נינהו י] שחיטה
למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכ"א פיגול וחייבין עליה כרת ורבנן
דבזיכין: יד] כבש נמי
דאמרי: טו] משום דאיכא:
קדשה לדם כדאמר בשילהי פירקין
נמי גזרי דתנן פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ
ר"מ אומר פיגול
טז] שאם פיגל בקומץ
ואמר התם הבא לקדש כבא
בהקטרת קומץ חישב
וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר א"ל הכי השתא
להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר:
בשירים ותיבות חישב
בשלמא התם גזר רבי יוסי קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה רבנן גזרי קומץ
בקומץ או בהקטרת קומץ
קבלה והולכה. דלאו מתירין נינהו לא
פיגל בשירים נמחק:
אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין ג] כבשים נמי כבש
מצטרפין דקבלה אינה מתרת דאינה
יז] דאיכא קומץ דמנחת:
יח] ערוך הוא: יט] תיבות
אטו כבש חבירו בזך אטו בזך חבירו אלא הכא מי איכא חצי מתיר וחצי
אלא לצורך זריקה (א) : שחיטה
גמרא לפני זריקה נמחק:
אכילה בעלמא דליקום וליגזר הכי נמי מסתברא דטעמא דרבנן מש"ה הוא
וזריקה מרחקי אהדדי ומצטרפין וכ"ש
כ] מה"ד גמ' אבל כו':
כא] טפי. ורש"י לא פירש כן:
קבלה והולכה דמקרבן: אין מצטרפין.
דקתני סיפא מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ומנחת קנאות שאם פיגל בקומץ
שתים מהן ביחד אם חישב בזו על חצי
שפיגול וחייבין עליה כרת שהקומץ הוא המתיר הא למה לי למיתנא כלל
זית ובזו על חצי זית: הא רבי הא
פשיטא מי איכא מתיר אחרינא אלא לאו הא קמ"ל דטעמא דקומץ משום
רבנן. הא דתני אין מצטרפות רבי
דאיכא קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה: מתני' נטמאת אחת מן החלות או
היא: חצי מתיר וחצי אכילה. כגון
אחד מן הסדרים רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור
כבש הוי חצי מתיר ולא חישב עליו אלא
חלוק וחכמים אומרים ד הטמא בטומאתו והטהור יאכל: גמ' א"ר אלעזר
בחצי אכילה: כולו מתיר וחצי אכילה.
מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל
כגון שחיטה דכולו מתיר בדם וזריקה
דכולו מתיר בבשר: מי שמעת ליה.
ולפני זריקה במאי פליגי אמר רב פפא בציץ מרצה על אכילות קא מיפלגי
דאם חישב בזו בחצי זית ובזו בחצי
רבנן
זית דאין מצטרפין: ואי אית ליה
לרבי כולו מתיר וחצי אכילה. מצטרפין לפיגול: ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה. דליפסול אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא: דהא
רבי יוסי גזר. במתני' בהקומץ את המנחה ע"מ להקטיר לבונתה למחר ואמר פסול ואע"ג דאין בו פיגול דגזר ליה אטו
פיגול: ורבנן. נמי במתניתין דקתני פיגל בהקטרת קומץ ע"מ לאכול שיריים למחר ולא פיגל בהקטרת לבונה: ר"מ אומר פיגול. הן
השיריים דאית ליה מפגלין בשעת עבודת חצי מתיר: וחכ"א אין בו כרת כו'. כרת הוא דליכא אבל פסול הוא מלאכול דגזרינן אטו כרת
ורבי אומר לעיל בהדיא כשר: קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה. דדמו להדדי ובקומץ ע"מ להקטיר קומצה למחר
מודה רבי יוסי דפיגול הוא: ורבנן נמי יא] דגזרי. דתפסול מנחה במחשב בשיריים בשעת הקטרת קומץ יב]: דמנחת חוטא. דהתם עבודה
שלימה היא ומפגלת: לבונה. נמי מחשב אשירים בשעת הקטרת לבונה יג] דה"ט דפסלי רבנן למנחה גזרה אטו מחשב בהקטרת לבונה
בבזיכין דהתם פיגול גמור הוא שאין הקטרה אלא היא: כבשיד] . דאמרי רבנן במתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר
או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן אין בו כרת הא פסול איכא דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא
ישחוט שניהם במחשבה דהתם פיגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הנך גזירות טו] דאיכא בעלמא דדמי להו הוי פיגול: אבל הכא.
בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פיגול דנגזור הכא אטו התם: מש"ה הוא. דמשכחי פיגול
דדמי להו: דקתני סיפא. דמתני' דפיגל בקומץ ולא בלבונה מודים חכמים כו' שאם טז] חישב בקומץ או בהקטרת קומץ פיגל
בשירים: הא קא משמע לן דטעמא. דפסלי רבנן במחשב בשעת הקטרת קומץ דמנחת נדבה משום הכי הוא דאיכא יז] דמנחת
מתני' שאין קרבן ציבור חלוק. הכי מסקנא דגמרא תלמוד ערוך יח] בפיו
חוטא דדמי ליה שהם מודים שהוא פיגול:
יט] גמ' לפני זריקה. נטמאת אחת מן
של רבי יהודה ששנאה מרבותיו שאין
קרבן ציבור חלוק ואם נפסל חצי נפסל כולו:
לאחר
זריקה. דזריקה
בזיכין: כ] אבל
מעלייתא הוא ז) (הואי) דברי הכל כו':
החלות של עצרת ובלחם הפנים לפני
הקטרת
רבנן