הקומץ את המנחה
פרק שני
מנחות
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ט) מתירו לבהונות. כדכתיב על דם האשם דכל זמן שלא נתן
אחר שהיה יד] מ) (זבח) זבוח באותה שעה וגם משום דלב ב"ד מתנה
א)
יט א
מן הדם מעכב השמן כדאמרי' בפ"ק : מתני' פיגל בקומץ.
ב)
עליהן כמו שמעמידה בסוף הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשו בכלי
ג) ד)
בהקטרת קומץ חישב על השירים: עד שיפגל בכל המתיר. והקטרת
הוקבעו אפי' קודם שחיטה והא דקרבי עם הזבח אחר הזבוח באותה
כ ב
הקטרת חבירו: גמ' שנתן
ה) ו)
כא ג
אחד מהן חצי מתיר הוא דאיכא נמי
שעה היינו משום דלב ב"ד מתנה כדמפרש התם ולפי מה שסובר השתא
ז)
הקומץ כו'. כלומר הקטרה ראשונה
לית ליה נ) דאמרינן הכא לר"מ דשחיטה
כב ד
כג ה
מתני' פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה
הקטיר בשתיקה ושניה במחשבה אבל
קובעת ולא כלי קובעת עוד יש לפרש
כד ו
חישב בראשונה ושתק בשניה פיגול
ההיא התם דהתודה אפי' כרבנן דכי
ולא בקומץ ר' מאיר אומר פיגול וחייבין עליו
ח)
לדברי הכל: להא שמעתא. דרב:
כה ז ח
פליגי רבי מאיר ורבנן בשחיטת פיגול
❖
כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל
א
ט) י)
בד"א. דמחשבת עבודת הקומץ מפגל
דבפגול מיירי ברישא וקאי אמתניתין
כ)
בכל המתיר ומודים ב חכמים לר' מאיר במנחת
ו] בברייתא דמנחות: בקמיצה כו'.
דהזבח מפגל את הנסכים וקסבר רבי
ל) מ)
חוטא ובמנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא
נ)
שיטה מקובצת
דבהנך ג' עבודות אין דומה להן
מאיר דהוקבעו בשחיטת פיגול כלחמי
ס)
פיגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר
בלבונה הילכך כולו מתיר הוא. הולכה
תודה דתנן בפ' התודה
ע) פ)
א] מחלוקת וכן אמר ר' יוחנן
צ)
שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר
עדיין היא מחלוקת יתיב רבה
שחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו קדש
מפרש בגמ' לקמן בשמעתיןי) דהא איכא
וקאמר כו' רב הונא לרבה
ז] בלבונה: קתני מיהא כו' ופליגי.
הלחם אבל שחיטה כשרה קובעת אפי'
הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול ב' סדרים
ק)
בד"א: ב] במחשבה או שנתן
ר)
ותיובתא דרב: בשתי דעות. דאחד
לרבנן ולזעירי דאמר נסכים מתקדשים
את: ג] חדא דהיינו קמייתא
למחר ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת
❖
פי' נתן את הקומץ בשתיקה
הקטיר קומץ במחשבה ואח"כ הקטיר
בשחיטה היינו למר כדאית ליה ולמר
וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל
כו' ולמה שינה לשונו
ג
חבירו לבונה בשתיקה דמשו"ה פליגי
כדאית ליה ופריך ממתני' דזבח פסול
היה לו לומר [או] שנתן
המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו
ד
הלבונה [בשתיקה] והקומץ
מוסף רש"י
רבנן דליכא למימר על דעת ראשונה
דאלמא שחיטה פסולה מקדשא וקשיא
במחשבה. תו"ח: ד] תיבת
למחר הוא פיגול וחבירו כשר ה לאכול מחבירו
עשה: בד"א. דבמתנה אחת פיגל
לרבנן ואפי' רבי מאיר לא אמר אלא
פיגל בקומץ ולא
ובשלישית נמחק: ה] תיבת
למחר שניהם כשרים: גמ' אמר רב מחלוקת
בלבונה.
ובשלישית נמחק: ו] מפגל
ח] בדמים הניתנין כו' בברייתא דזבחים
בפיגול טו] ס) במתנות ולא בשאר פסולי
הס"ד ומה"ד בקמיצה כו'
שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה
: מ"ג דיום הכיפורים. ח'
שחיטה ודווקא דאיכא זבח אחר משום
בברייתא דמנחות דבהנך ג'
עבודות כו' להן הלבונה
במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה ואת
הזאות דפר ט] בין הבדים אחת למעלה
תנאי ב"ד הא ליכא זבח אחר לא ומיהו
ר'
(זבחים מא:)
הלכך: ז] איכא הולכה:
ושבע למטה וח' דשעיר הרי ט"ז וכנגדו
קשה לפירוש זה דא"כ משכחת לרבנן
הלבונה בשתיקה דברי הכל פיגול שכל
מאיר אומר פיגול.
ח] פיגל אפי' לרבנן
בדמים הניתנין כו' בברייתא
בהיכל כדאמרי' במס' יומא
דנסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול
העושה על דעת ראשונה הוא עושה ושמואל
(לעיל יד:)
דזבחים במזבח החיצון לפי
הרי ל"ב וד' י] קרנות המזבח הפנימי
שנעשית השחיטה בהכשר ופיגל בשאר
וחכ"א אין בו כרת.
אמר עדיין הוא מחלוקת א] יתיב רבא וקאמר
שכל דמים הניתנים במזבח
עבודות: הוקבעו בשחיטה.
ע)
הרי ל"ו וז' על טהרו של אותו מזבח
החיצון שנתן מתנה אחת
לה להא שמעתא איתיביה רב אחא בר רב
כיפר לפיכך הוי כל אחד
כרבי דאמר שני דברים המתירים
כשהדם הפר והשעיר מעורבין ביחד
(שם) אבל נתן את
ואחד מתיר שלם אבל דמים
הונא לרבא בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך
הרי מ"ג יא] : י"א של פר כהן משיח.
מעלין זה בלא זה טז] ולר' אלעזר בר'
הקומץ במחשבה ואת
הניתנין על מזבח הפנימי
הלבונה בשתיקה.
[אבל] בא לו להקטרה נתן את הקומץ בשתיקה
שכולן מעכבי אהדדי כגון
שמעון דאמר אין מעלין הוה ליה למינקט
ז' הזאות על הפרוכת וד' מתנות
מ"ג והד"א: ט] דבין הבדים:
ואת הלבונה במחשבה את הקומץ במחשבה
שחיטה וזריקה או שנתקבל הדם בכוס
דמזבח כדכתיב בויקרא וכן פר העלם
ב]
י] וד' דקרנות: יא] מ"ג וקסבר
מערבין דם פר ושעיר קודם
דבר: בראשונה. בין הבדים בשניה
ונשפך וכאבוה דאמר כל העומד לזרוק
ואת הלבונה בשתיקה ר"מ אומר פיגול וחייבין
מתן קרנות: יב] ואפי' בדמו
על הפרוכת בג' על מזבח הזהב:
כזרוק דמי כדקאמרינן בפרק התודה
עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד
(זבחים
של פר בזאת יבא אהרן אל
ו
שם) עדיין הוא מחלוקת.
הקדש ותיבת שנאמר ותיבת
וחייבים עליו כרת. האוכל מבשר
ופלוגתייהו בפ' התכלת
שיפגל בכל המתיר קתני מיהא נתן את הקומץ
וגו' נמחק: יג] לדידיה איכא
הפר: ופליגי. אפי' פיגל בראשונה
ובסוף ר' ישמעאל לקמן
ותיבות הוה מצי נמחק:
במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ופליגי אימא
: חדא דהיינו קמייתא.
פליגי רבנן אלמא לא אמרי' שניה
יד] שהיה א) תיבות באותה
וכבר נתן את הלבונה בשתיקה מעיקרא שתי
(שם באמצע ד"ה
ותיבות זבח זבוח נמחק:
ושלישית על דעת ראשונה עושה: בשתי
פי' דנתן את הקומץ בשתיקה כו' פ) לכך
כגון) במה דברים
טו] בפיגול ומתניתין אפי'
תשובות בדבר ג] חדא דהיינו קמייתא ועוד
דעות. שמת כהן גדול או אירע לו קרי
שוות זה כזה ובפ' בית שמאי
אמורים.
בשאר ותיבות במתנות ולא
נמחק: טז] בלא זה ניחא
התניא אח"כ תרגמא רב חנינא בב' דיעות
מביא ברייתא זו איפכא דקתני
לאחר הזאות דבין הבדים ושמש אחר
דסגי בשחיטה: יז] בסמוך
ת"ש בד"א בדמים הניתנין על מזבח החיצון
ברישא נתן את הקומץ במחשבה:
תחתיו והזה בהיכל דליכא למימר על
ז
דכל הזאות דבין הבדים כו'
בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית.
דקאמר כיון דחשיב בפנים:
דעת ראשונה עושה: הניחא למ"ד.
אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי כגון מ"ג
יח] ויתחיל בטיהרו דכולהו
במס' יומא בפ' הוציאו לו : כ)פר
ראשונה כל הזאות דבין הבדים
של יום הכיפורים ואחת עשרה של פר כהן
חשובי כו' קאמר משכחת לה
בא לו
ותיבות ג"כ ליתא: יט] לא
ואפי' יב] דמו של פר. [שנאמר] בזאת
שניה דפרוכת שלישית דמזבח הזהב כך
משוח ואחת עשרה של פר העלם דבר של
להקטרה.
חשיב ואע"ג דצריך לחזור
יז]
יבא אהרן [וגו'] בפרל) ואפי' בדמו של
פי' בקונטרס וכן מוכח בסמוך כל
(שם מב:)
וליתן מתנה אחת על טיהרו
ציבור פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין
במה דברים אמורים.
פר שאם שחטו הראשון ואירע בו פסול
דבין הבדים חשיב חדא דקאמר דחשיב
כדי שיהיו שירים וא"כ אותה
בשלישית ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת
מתנה לא היתה כמצותה
יבא אהרן בדמו אל הקדש וא"צ להביא
בפנים פוסל כי מדי בהיכל מיא
וי"ל דאינה באה אלא לקיים
וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
ח
ולשחוט פר אחר לדידיה הוה [מצי]
בעלמא קא מדי ובחצי הזאות דפנים
בדמים.
יג]
בדם ב) ושירים דודאי
כמצותה נעשית. תו"ח. לשון
קתני מיהא פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין
לאוקמיה בב' דעות: אלא למ"ד
קא מודי ר' מאיר דלא הוי פיגול מידי
פיגל בין בראשונה.
תוס' אחרות וקשה דלא
ולא בדמו של פר. לא מצי לאוקומי
דהוה חצי קומץ דלא הוי פיגול כדאמר
בשלישית ופליגי וכי תימא ה"נ בשתי דעות
בין
קרב המתיר כמצותה וצריך
בשניה. בין
להתחיל ולגמור הכל וי"ל
בשתי דיעות: אלא אמר רב אשי
בסוף פ' שני דזבחים דבעינן
הניחא למאן דאמר בפר ואפי' בדמו של פר
בשלישית.
כיון שהתחיל במתנות קרינן
(שם מא: מב.) כגון שפיגל בראשונה ובשניה. ושתק
קומץ שלם דקאמר הרי קמיצה דכי
ביה קרב המתיר כמצותה:
אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מאי איכא
בשלישית דאכתי הוה חצי מתיר:
לחצות דמי ופליגי וצ"ע בההיא דלקמן
מכאן שייך לעמוד הבא
למימר אמר רבא הכא במאי עסקי' כגון שפיגל
והא בין בין קתני.
א)
והא
דהקטיר שומשום לאכול שומשום עד
(שם
בראשונה ושתק בשניה ופיגל בשלישית
שכלה הקומץ: קתני מיהא פיגל
מכדי כרת לא
מב:)
מיחייב עד שיקרבו כל
ב)
דאמרי' אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פיגולי בשלישית
בראשון וכו' ופליגי. הוי מצי לשנויי שפי'
המתירין.
למה לי מתקיף לה רב אשי מידי שתק קתני אלא אמר רב אשי הכא במאי
(שם) כהרצאת
בהדיא שאינו עושה על דעת ראשונה:
כשר כך הרצאת פסול.
כגון
עסקי' כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית דאמרי' אי ס"ד כל העושה
שפיגל בראשונה ובשניה
ד]
ובשלישית. בפ' ב"ש
על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פגולי בשניה ה] (ובשלישית) למה לי
פי' בקונטרס וברביעית לא
והא
פיגל וקשה דרביעית מאן דכר שמה ובכאן פירש בקונטרס שפיגל בראשונה ובשניה ושתק בשלישית ואם תאמר א"כ קשיא מידי שתק קתני
כדאקשינן לעיל ושמא לעיל דשתק באמצעית הוה ליה לפרושי טפי כיון דראשונה ושלישית במחשבה ושניה בשתיקה ולהאי פי' חשיב כל הזאות
צ) דמזבח הזהב באחת שבע דטיהרו וד' דקרנות וכן משמע בפרק הוציאו לו דתניא וכפר את הקדש זה לפני ולפנים ואת אהל מועד
(שם כח:)
ק)
זה היכל ואת המזבח כמשמעו משמע דחשיב מזבח כפרה אחת עוד קאמר התם מכאן אמרו כו' עד גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא אחר
מה הרצאת כשר.
ויתחיל במתנות המזבח נתן מקצת מתנות המזבח ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה אבל לא קתני גמר ד' קרנות ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל
ר)
יח]
בטהרו דכולהו חשיבי כאחת וקשה דלקמן קאמר (ג"כ) משכחת לה בד' פרים וד' שעירים פירוש חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות
דפרוכת וחד אהזאות דקרנות וחד אטיהרו אלמא לא חשיבי כחד הזאות דקרנות ודטיהרו ושמא סבירא ליה שיריים מעכבין הוי חד בשביל שיריים
ולפי זה נוכל לגרוס כאן שפיגל בראשונה ובשניה ושלישית וכן כתוב בספר רבינו גרשם ובפרק בית שמאי וחשיב חצי מתיר
(שם)
משום דאיכא עדיין שיריים דמעכבי ואם תאמר הא בעל כרחיה האי תנא סבר שיריים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ"ג דההוא
(שם
דסבר שיריים מעכבי חשיב חדא טפי כדמוכח בסמוך ויש לומר דאף על גב דשיריים מעכבי לא חשיב יט] האי תנא אלא הזאות:
יג:) כי הדר מדי בהיכל
מיא בעלמא קא מדי.
כי
בד' פרים.
לפיגולי מרצה.
(זבחים מב:) מערבין לקרנות. אין מערבין. (יומא נז:) הא כמ"ד
שיריים לא מעכבי. (יומא ס:) וקיימ"ל דבחצי מתיר פליגי.
(פסחים סג.)