ג:
כל
המנחות
פרק ראשון
מנחות
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
כאן
מנחה לשם מנחה. מחבת לשם מרחשת עלו: והא תנא טו] מעשיה
בקומץ מנחה לשם זבח. בחנם נקט רבא ענין זה דלא איירי
א) ב) ג)
ו א
❖
מוכיחין עליה קאמר. הילכך מנחה לשם זבח נמי ליתכשר: ה"ק.
ביה בשום דוכתא דתירוץ זה עצמו שמחלק משום דכתיב זאת
ד)
אע"פ שאין המנחות דומות לזבחים דאע"ג דהקומץ מחבת לשם
תורת המנחה היה יכול לתרץ כמו שתירץ רבה כאן בשינוי קודש כאן
ה) ו)
שיטה מקובצת
מרחשת מחשבה דלא מינכרא טז] שיהיה כן היא אלא ודאי ניכר שאינו
בשינוי בעלים בשינוי קודש כשר משום
דתורה אחת לכל המנחות
ז)
כן דהא מעשיה מוכיחים איכא למימר
ושמא לפיכך שינה לשונו של רבה
ח) ט)
א] ומאי זבחים. דקאמר שאין
דתיפסל דודאי סבירא לן מחשבה
דהוה משמע אם היה אומר כאן בשינוי
המנחה דומה לזבחים רוב
א] ומאי זבחים רוב זבחים רבא אמר ל"ק כאן
י)
זבחים דעלמא קאמר ולא כי
הגלויה לכל שהוא מכזב כל שכן שהיא
קודש דשינוי קודש כשר אפי' במנחה
בקומץ מנחה לשום מנחה כאן בקומץ מנחה
כ) ל)
ב]
האי. הרגמ"ה: ב] מנחה. לשם
מ) נ)
פסולה אפילו הכי עלו דכתיב זאת
לשם זבח ועוד יש לומר דדייק לישנא
מנחה: ג] לשם זבח מנחה לשם
לשום זבח מנחה לשום מנחה וזאת תורת
ג]
1
מנחה וזאת תורת עיין תוס' ד"ה
תורת המנחה. יז] הא לא מינכרא לא
דברייתא דמשמע ליה קמצה שלא
ס)
מנחת חוטא דף ס ע"א וע"ב:
המנחה תורה אחת לכל המנחות מנחה
דמי לההוא דלעיל רבא ורב אשי
לשמה פסולה בשינוי קודש ולקמן
ד] עיין בהשמטות שבסוף
לשום זבח וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב
ע) פ)
המסכת: ה] לכולן קבלה אחת
סבירא להו דמחשבה הגלויה לכל
דקאמר כולהו כרבה לא אמרי ולא
צ)
לכולן וזריקה אחת לכולן:
והא ד] תנא מפני שמעשיה מוכיחין עליה
מפרש לה] טעמא זה פ) ניחא לו למימר
שהוא מכזב כל שכן שפוסלת והכי
ק)
ו] חטאת חלב. עיין זבחים דף
❖
טעם השוה לכל האמוראים: קאמר הכי קאמר אע"ג דמחשבה דלא מינכרא
ט ע"ב ושם בתוס' דף ה ע"א:
מתרצי לקמן אדרבה מחשבה דמינכרא
ז] ותרצה. דרחמנא אמר וזאת:
אע"ג דמחשבה דלא מינכרא היא
שהיא שקר פסל רחמנא שמא יאמרו
היא ותיפסל וזאת תורת המנחה תורה אחת
ח] לרבנן. אמר רבא חטאת:
מותר לשנות בקרבנות: ומאי אבל
ותיפסל. הרבה יש לתמוה
ט] פסולה. דהני עולות נינהו.
תורה אור השלם
לכל המנחות ומאי אבל בזבחים אינו כן
דאין חטאת מצורע ונזיר באין
בזבחים אינו כן. יח] דמשמע התם
למה שינה לשונו מלישנא דלעיל בריש
אע"ג דשחיטה אחת לכולן ה] וזאת
תורת
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב
לכפרה כי אם להתיר נזיר ביין
דין הוא דלא עלו משום דשחיטה אחת
שמעתא דמה שקורא לעיל מינכרא
ומצורע בקדשים והוי כמו
אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לפְנֵי יְיָ אֶל פְּנֵי
המנחה וזבח לא כתיב אלא מעתה ו]
חטאת
ויקרא ו ז
עולות שאינן באות אלא לדורון
הַמִּזְבֵּחַ:
קורא הכא לו] לא מינכרא וחד פירושא
לכולן הא כל שכן דדין הוא דעלו
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּניו
ודמי לשוחט חטאת לשם עולה
חלב ששחטה לשם חטאת דם לשום חטאת
יט] במחשבה דלא מינכר שהוא י) שקר
לתרוייהו דמינכרא היינו שניכר
דפסול ל"א דהוי עולות
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
עבודת כוכבים לשום חטאת נזיר
לשום
בהדייהו פי' נזיר ומצורע
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלה
היא כ]: דהא שחיטה אחת לכולן.
שמחשבתו שקר ולא מינכרא דהכא
מביאין עולות עם החטאת
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְני יְיָ קֹדֶשׁ
חטאת מצורע תהא כשירה ותרצה ז] דאמר
ואיכא למימר דתעלה לשם חובה דהא
היינו דאין ניכר שיהא כמו שהוא
קָדָשִׁים הִוא: ויקרא ו יח
ואיכא למגזר אי מכשרינן
3. הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמים
חטאת חלב לשם חטאת נזיר
רחמנא וזאת תורת החטאת תורה אחת לכל
ליכא למיגזר שמא יאמרו מותר לשנות
מחשב אלא אדרבה ניכר שאינו כמו
2
ומצורע אתו להכשיר נמי חטאת
וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהרֹן לוֹ
בזבחים אפילו הכי לא עלו דזאת
שהוא מחשב ושמא שינה הלשון לפי
חטאות לר"ש ה"נ לרבנן הא אמר [רבא]
ח]
לשם עולה ולשון שני לא נהירא
תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה:
ויקרא ז לג
דמנלן דאיכא למגזר האי גזירה
תורת המנחה וזבח לא כתיב דליהוי
שהוא כמו נתינת טעם דתיפסל
חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשום
4. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמן
טפי לרבנן מלר"ש ושני
משמע תורה אחת לכל המנחות
לפיכך ניחא ליה למינקט הכא ולעיל
חטאת עבודת כוכבים כשירה לשם חטאת
הלשונות פי' אותם בקונטרס:
וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהרֹן תִּהְיֶה
ותורה אחת לכל הזבחים: ותרצה.
על פסול לשון לא מינכרא ובסוף
ויקרא ז י
י] במנא. עיין תוס' לקמן דף סג
אִישׁ כְּאָחִיו:
נזיר [לשם חטאת] מצורע פסולה דהני
ט]
ע"א: יא] במנחה. דפסלא בה
מכאן שייך לעמוד הבא
לשם חובה אלמה תנן בזבחים
שמעתא דקאמר כולהו כרבה לא
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרב
מחשבה קא מחשב. גליון. כגון
עולות בהדייהו נינהו רב אחא בריה דרבא
חוץ מן הפסח ומן החטאת: (לרבנן.
אמרי אדרבה מחשבה דמינכרא פסל
כ)
אם חשב לאוכלה חוץ לזמנה
אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לפְנֵי יְיָ אֶל פְּנֵי
מתני ליה לכולהו א לפסולא ושחט אותה
ויקרא ו ז
וחוץ למקומה. הרגמ"ה:
הַמִּזְבֵּחַ:
דלית להו זאת תורת): כא] הא אמר רבא
רחמנא משום דקאי ארבה נקט לשון
2. וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי
יב] דמחשבה דלא מינכרא היא
מינכרא על פסול: לר"ש ה"נ.
לחטאת לשם אותו חטאת רב אשי אמר ל"ק
חטאת חלב כו' כשירה.
ולא
כב] ל)
ותיפסל. במנא קא מחשב
תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנה וְהֵבִיא
ומחשבה במנא לא פסלה:
אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשׂירִת
משמע דרבנן לא דרשי זאת תורת
עקר מינה שם חטאת (ולא) מ) עלתה
כאן בקומץ (מנחת) מחבת לשום מרחשת
יג] אחת לכולן קבלה אחת
הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא ישִׂים
לבעלים: עולות כג] בהדייהו ניהו.
החטאת אע"ג לז] דבפ' דם חטאת
כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת
לכולן זריקה אחת לכולן:
עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עלֶיהָ
יד] לשם בלולה בעלמא אי הכי
גבי דם חטאת שניתז על
ואיכא למימר (שלא יאמרו) לשם
לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא:
מרחשת (מנחת) מחבת לשום מרחשת
ויקרא ה יא
לשם שלמים נמי לשם שלמים
הבגד טעון כיבוס דרשינן תורה אחת
עולת נזיר שחט ונמצאת חטאת שלא
3. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ
בעלמא: טו] תנא מפני
י] $ במנא קא מחשב ומחשבה במנא לא פסלה
לכל החטאות וליכא מאן דפליג במידי
לשמה כשירה להקריב. ל"א עולות נינהו
שמעשיה: טז] דלא מינכרא.
אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קרְבָּנָהּ
מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת במנחה
הוא שיהיו כן: יז] המנחה. האי
יא]
עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קמַח
דכתיבא בחטאת גופיה דרשי ליה
ואין באין על חטא אלא נ) להכשיר
לא מינכרא: יח] אינו כן. כיון
שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמן
דפסלה בה מחשבה קא מחשב והא תנא
לח]
ולא חשיבי כחו כחטאת. ויש דמפרשים
כ"ע כגון הני דפרק דם חטאת
דאמרי' מחשבה דלא מינכרא
וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנה כִּי מִנְחַת
שהוא שקר לא חמירא
מפני שמעשיה מוכיחין עליה קאמר הכי
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
עולות נינהו שטעונים נסכים כעולה
אבל שינוי קודש לא כתיב בחטאת ועוד
מַזְכֶּרֶת עָוֹן: במדבר ה טו
ממחשבה דמינכרא מאי אבל
קאמר אע"ג דמחשבה מינכר היא
מה שאין כן בשאר חטאות ולא עיקר
דכיבוס בגדים כתיב בההיא פרשתא
4. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
יב]
בזבחים אינו כן דמשמע:
יט] דעלו. דמחשבה: כ] היא
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי
הוא כד] תינח חטאת מצורע כדאמרי'
דזאת התורה וא"ת דבפ"ק דזבחים
תיפסל ומאי אבל בזבחים אינו כן אע"ג
ה"ק אבל בזבחים אינו כן דהתם
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתהּ נָתַן
אמר רב משמיה דמבוג חטאת
בפרק שתי מדות
דשחיטה אחת לכולן זריקה אחת לכולן
לא עלו שהשוחט עולה לשם
לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדה
יג]
שלמים אע"ג דמחשבה דלא
דטעונה נסכים אבל חטאת נזיר לא
ששחטה לשם חטאת נחשון כשירה
לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ייָ:
קבלה אחת לכולן בזביחה דפסלה ביה
ויקרא י יז
מינכרא שהיא שקר היא דהא
טעונה נסכים: מתני להו כולהו
דתורה אחת לכל החטאות ופריך רב
5. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעי
והד"א: כא] תורת. אמר רבא
מחשבה קא מחשב א"ל רב אחא בריה דרבא
לפסולא. אפילו חטאת חלב ששחט
משרשיא לרבא מברייתא דר"ש טעמא
ותי' הא נמחק: כב] כשרה. דלא
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנּגַע בְּקִירֹת
לרב אשי חרבה משום בלולה אמאי אמר
ויקרא יד לט
עקר מיניה שם חטאת ולא
הַבָּיִת:
לשם חטאת דם פסולה מלהקריב:
דמעשיה מוכיחין עליה הא אין מעשיה
6. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנּה
עלתה: כג] עולות נינהו. דאיכא
ר"ש א"ל לשום בילה בעלמא אי הכי
יד]
ל"ק. דר' שמעון אדר"ש: הכי
מוכיחין עליה לא לימא זאת תורת
עולות בהדייהו ואיכא למיחש
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרעַת
שלא יאמרו (לשם) עולות נינהו
מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמא
לשום שלמים נמי לשום שלמים בעלמא
גרסינן מחבת לשם מרחשתכה] :
המנחה ומאי קושיא הא רבא הוא
ויקרא יד מד
א) דאין באין עיקר על חטא
הוּא:
והא תנא כו'. ואפי' מנחת מחבת
דמפרש הכא טעמא דר"ש מזאת
הכי השתא התם זבח גופה איקרי שלמים
7. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמעָה
אלא להכשיר ולא חשיבי
כחטאת ואית דמפרשי:
קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ
לשם מנחת מרחשת נמי תהא עולה
תורת ואומר ר"ת דהתם גריס רבה
דכתיב 3 המקריב את דם השלמים הזורק את
כד] הוא. דתינח חטאת:
יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשׂא עֲוֹנוֹ:
לשם חובה דהא מעשיה מוכיחין:
ורבה לטעמיה דמשני לעיל כאן בשינוי
ויקרא ה א
כה] מרחשת. דאמר הכי הריני
דם השלמים הכא מנחה גופה מי איקרי
8. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
קומץ מחבת לשם מרחשת סתם
הכי קאמר. כלומר דהא כו] מעשיה
קודש כאן בשינוי בעלים ועוד י"ל
בלולה וכל מנחה בלולה בשמן כתיב
לא פירש מנחה: כו] דהא.
4
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחטָּאת
מוכיחין גריעותא היא דמחשבה
דאפילו גריס התם רבא רוצה ליישב
דמעשיה מוכיחין: כז] קאמרינן
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
❖
בלולה בשמן איקרי בלולה סתמא לא
ויקרא ד לג
דאע"פ: כח] למימר. דתיפסל
דמינכרא שהיא שקר פסל רחמנא
דברי רב ככולהו אמוראי דהכא
הָעֹלָה:
דמחשבה דלא: כט] טעמא
איקרי כולהו כרבה לא אמרי דאדרבה
שמא יאמרו מותר לשנות והכי
ולפר"ת קשיא דנראה דרב משרשיא
אומר עלו הא ודאי מחשב
מחשבה דמנכרא פסל רחמנא כרבא לא
קאמרינן אע"פ שהמנחה אינה
תלמידו של רבא היה ולא של רבה
כז]
במנחה דהא: ל] קומץ. לשם
גליון הש"ס
בילה לשם ד"א בלול:
אמרי וזאת תורת לא משמע להו כרב
דומה לזבחים דבמנחה אע"ג דמעשיה
ועוד יש לומר שרוצה רבא ליישב שם
גמ' במנא קמחשב.
לא] קאמר. עולה זו שאני
❖
מוכיחין ואיכא למימר כח] דמיפסלא
דברי רב משמיה דמבוג אפילו כרבנן
אשי לא אמרי משום קושיא דרב אחא בריה
שוחט: לב] לעבור על דת
עבודת: לג] פסלא. ולא הגלויה:
במחשבה דלא מינכרא כמות שהוא
דפליגי עליה דר"ש דלית להו זאת
דרבא מילתא דפשיטא ליה לרבה להאי
לד] דפסלה. כגון מנחה לשם
אומר היא אלא ודאי ניכר שאינו כך
תורת ורב משרשיא כשהקשה לו
זבח מבעיא לר' אושעיא ב).
מוסף רש"י
גיסא ולרבא להאי גיסא מיבעיא ליה לרב
משום קושיא: לה] מפרש טעם:
אפילו הכי כשירה היכא דלא אידכר
מר"ש היה יכול להקשותו ממתני' אלא
הושעיא דבעי רב הושעיא ואמרי לה בעא
חטאת חלב ששחטה לשם
לו] לא מינכרא. גליון ומפרש
לט]
לאקשויי מברייתא
שם מנחה ומאי אבל כו' כדפרשינן
ניחא ליה
חטאת דם כשרה.
השר מקוצי דכל מינכרא דכולא
מיניה רב הושעיא מרבי
אסי מנחה לשום זבח
(זבחים ז.) לשום חטאת
שמעתתא ר"ל ההכשר מינכרא
לעיל לטעמא דרבא: חרבה לשם
דאפילו ר' שמעון דמכשר לאו מזאת
עבודת כוכבים.
וה"ק לא מינכרא ההכשר אלא
מה
בלולה. דקתני דעלו: אמאי אמר
תורת מכשר וכן משמע שם פירוש
מינכרא הפסול והיה לנו לפוסלו
הקונטרס: לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשירה.
ר"ש. כלומר מאי טעמא עלו הא ודאי מחשבה דהא ליכא הכא
משום דלא לימרו מותר לשנות
כט] ס)
בקדשים אי לאו זאת תורת והא
❖
מנא: לשם בילה בעלמא. כיון דלא אידכר בהדיא מנחה חריבה לשם
הך מילתא איתא בפ"ק דזבחים בשמעתא דמבוג ובלאו קרא
(זבחים ט:)
דקאמר במתניתין שאין המנחות
צ)
דזאת תורת מכשר חטאת לשם חטאת כדקאמר התם רבא (לעיל)
מנחה בלולה דברי רוח בעלמא נינהו כמ"ד הריני קומץ לשם ד"א
ל]
אע"פ קאמר לפי שיטה זו ע"כ:
לז] אע"ג דבריש פ' דם חטאת
(בלול): אי הכי. בזבחים דמודה ר"ש דלא עלו אמאי מודה כי שחיט
אאידך מילתא דושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטא' לשם חטאת
תנא ליה בסתם משנה גבי דם
שיטה מקובצת (המשך)
עולה לשם שלמים תעלה לשם חובה דהכי קאמר לא] חובה זו אני שוחט
נשחטה אבל לשם עולה ודאי פסולה והוא הדין לשם חטאת נזיר ומצורע
חטאת שניתז על הבגד טעון
כיבוס דרשינן תורה אחת לכל
בזבחים ושחט אותה אלא ודאי
לשם לעשות שלום בין קוני לביני: אדרבה מחשבה דמינכרא. שהוא מכזב
דכעולות דמו כיון דאין באין על חטא ואע"ג דר"ש הוא דאמר דחטאת
החטאות משמע דליכא מאן
רבא כרבנן אמרה ורב אחא
פסל רחמנא שלא יאמרו מותר לשנות ולעבור על לב] עבודת קרבנו:
נזיר באה לפי שציער עצמו מן היין אין זה על חטא כיון ק) דאצער יין לא
דפליג: גליון. והר"ר יוסף בכור
פליג עלה ומפסיל אליבא דרבנן
שור אומר דגרסינן בכל הספרים
ודריש אותה לחטאת לשם
זאת תורת לא משמע להו. דקשיא להו וזאת תורת החטאת דלא
מייתי חטאת אלא דרך נזירות ועוד דמשום חטא זוטרא כי האי לא
לרבנן אמר רבא חטאת כו'
אותה חטאת. תו"ח: לח] לכ"ע
מיקרי חטאת: כאן בקומץ מחבת לשם מרחשת גרסינן. ואית
אשכחן דאכשר ר' שמעון חטאת חלב לשם חטאת נזיר: דרב אחא.
וה"פ לרבנן דלית להו זאת
כגון: לט] לאקשויי מברייתא.
חריבה לשם בלולה ואע"ג דשני ליה לא מיסתבר האי שנויא דבלולה
דגרסי כאן בקומץ מנחת מחבת לשם מרחשת ושניהם יש ליישב:
תורת הכי איתא דאם שחט
דאי הוי מקשה ליה ממתניתין
חטאת חלב לשם חטאת דם
הוי מצי לתרץ רב כר"ש ס"ל
סתם נמי היינו מנחה: לרבה להאי גיסא. דמחשבה שאינה גלויה
חטאת
כשרה ומרצה וטעמא מפורש
דדריש זאת תורת אבל רבנן לא
פסלה לה ולא הגלויה: ולרבא להאי גיסא. דמחשבה הגלויה כל שכן דפסלה : מנחה לשם זבח. מיבעיא לרבי אושעיא: קושיא דאביי.
ע)
לג]
לד]
בפ"ק דזבחים דכתיב ושחט
ס"ל דרשה דזאת תורת משום
אותו לחטאת והרי חטאת לשם
הכי מקשה מברייתא דאפי':
מה
חטאת נשחט דאי לא תימא הכי
א) ב)
רבא דאמר כמאן אי כר"ש אפי' לשם חטאת נזיר ומצורע נמי כדקאמר לעיל ועוד דטעמא דר"ש דכתיב זאת תורת החטאת ורבא מייתי