יז:
הקומץ רבה פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלא
שנא כי מחשב בלשון אכילה כו'. תימה ל"ל קרא להכי
מחשבת אכילת אדם כגון שירים אם חישב עליהן למזבח להקטירן למחר:
א)
ג א
❖
ב)
ד) מדאפקינהו רחמנא לתרוייהו בלשון אכילה. ש"מ כי הדדי נינהו
תיפוק ליה מדאיקרי אכילת אש אכילה כמו חישב שיאכלוהו
ומחשבין מזו לזו: בלשון אכילה למזבח. כגון הריני קומץ על מנת
כלבים למחר שתאכלהו אש למחר דמסקינן בסוף פרק ב' דזבחים
ג) ד)
ה)
להאכיל קומץ למזבח למחר: א"נ. להכי אפיק רחמנא להקטרה בלשון
שיטה מקובצת
דהוי פיגול משום דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים וכתיב תאכלהו
ו)
אכילה: מה אכילה בכזית אף מחשבת
אש לא נופח ומסיק התם דהא דתנן
ז)
א] שמעת מינה תרתי. ואין
הקטרה בכזית. אם חישב בקמיצה
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית
לומר דחד אתא לאשמועינן
דלא שנא כי מחשב
בלשון אכילה למזבח
כי מחשב בלשון אכילה וחד
להקטיר כזית קומץ למחר פיגול:
כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין
ול"ש כי מחשב בלשון הקטרה למזבח א"נ
לאכילה כזית דחדא מילתא
לעולם אכילה דאורחא משמע.
אי חישב בלשון אכילה מצטרפין משום
היא דכיון דלשון אכילה
מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית ולעולם
מהני להקטרה מסברא יש
קומץ למזבח ושירים לאדם: מאי
דאיקרי אכילת אש אכילה כדכתיב
ח)
לנו לומר שהאכילה הוא
אכילה דאורחא משמע ור"א א"כ לכתוב
האכל יאכל. מדשני קרא בדיבורא:
תאכלהו אש לא נופח וי"ל דאיצטריך
ט) י)
כזית. תו"ח: ב] תיבות דרבי
רחמנא אם האכל האכל א"נ אם יאכל יאכל
יהודה נמחק וכצ"ל בינייהו
שמעת מינה תרתי. למחשבת
לרבויי הכא שיאכלהו מזבח למחר אע"פ
כ)
דת"ק: ג] והכא ג' מחלוקת
מאי האכל יאכל א] שמעת מינה תרתי
ד] הקטרה בכזית ומחשבין מאכילה
שלא הזכיר אש דמקרא דתאכלהו אש
בדבר וא"ת מי דחקו לומר
אמר ליה רבי זירא לרב אסי ואי טעמא
ג' מחלוקת בדבר לימא
לאכילה: איכא למ"ד. ר' אליעזר פסל
לא נפיק אא"כ הזכיר אש ועוד נראה
ל)
ר' יהודה היינו ת"ק ור"י
מדאורייתא ומהאי קרא דפרשינן
דהתם איירי בבשר דמחשב לאכול דבר
דר"א משום הכי הוא כרת נמי ליחייב וכי
מ)
סבר בהנך פליגי ולהניח
נ)
ואית ליה כרת: לשתות מדמו למחר.
שדרכו לאכול והכא מיירי באימורים
דברי הכל פסול ואתא ר'
תימא ה"נ והא את הוא דאמרת משמיה
ס)
אלעזר לומר דאף בלהניח
אכילת מזבח לאדם: להקטיר מבשרו
ואי לא דרבי קרא הכא ה"א דמחשב
דרבי יוחנן מודה ר"א שאין ענוש כרת א"ל
פליגי ואמר הר"מ ז"ל דכיון
למחר. אכילת אדם למזבח: להניח
באימורים שתאכלם אש למחר הוי
דנחית לאשכוחי תנא דסבר
תנאי היא אליבא דר"א איכא למ"ד פסולה
דברי הכל כשר כתנא דיוסף
מדמו. לא לשום זריקה ולא לשתיה:
כמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר
ה]
הבבלי כדלקמן דקאמר ליה
דאורייתא ואיכא למ"ד פסולה דרבנן דתניא
❖
אליבא דמאן. כלומר בתר טעמא
דלא הוי פיגול דאפי' השתא נמי דרבי
כשר בשחרית ובצהרים אבל
השוחט את הזבח לשתות מדמו למחר
מעיקרא היה סבור דלא
א
דמאן אמרה למילתיה וכמאן ס"ל
קרא מחשב בלשון אכילה אי חישב
פליגי כלל בלהניח דכ"ע
להקטיר מבשרו למחר לאכול מאימוריו
בלשתות מדמו למחר: ו] ה) (ת"ק)
באימורים שתאכלם אש של הדיוט
סברי דלהניח פסול. תו"ח.
הגהות הב"ח
ובתוס' מהר"פ. וא"ת מי
למחר כשר ור"א פוסל להניח מדמו למחר
רבי יהודה. דאמר ז] פסול סבר האי
למחר לא הוי פיגול אע"ג ז) דבשר הוי
(א) גמ'
דחקו לומר ג' מחלוקת הוי
פיגול דמחשב לאכול דבר שדרכו
הוא דפסול לר' אליעזר אבל לשתות
רבי יהודה פוסל אמר ר"א אף בזו ר"א פוסל
מצי למימר דר"י מפרש
❖
מילתיה דת"ק כמו דקאמר
י]
להקטיר דדוקא אש של מזבח
אפי' כרת איכא ור"א דאמר אף בזו ח]
וחכמים מכשירין רבי יהודה אליבא דמאן
מעיקרא וי"ל דניחא ליה
דמרבינן בלשון אכילה דהוי מחשב
כלומר שתיהן דין אחד להם מה כאן
אילימא אליבא דרבנן השתא ומה התם דקא
למימר דאיכא מאן דאכשיר
בלשון מזבח למזבח והא דקאמר התם
ליכא כרת אף בלשתות אין בו כרת:
בלהניח דמו משום. דאשכחן
גליון הש"ס
מחשב בלשון אכילה מכשרי רבנן הכא לא
לקמן תנא דמכשר בלהניח
ו) דכולי עלמא כרת ליכא. וטעמא
דמצטרפין בלשון אכילה אי לאו דרבי
תוס' ד"ה לכתוב וכו'
ומשום הכי ניחא ליה למצוא
כל שכן אלא אליבא דר"א ואמר ר' אלעזר אף
דרבי אליעזר לא מדאורייתא אפילו
הכא מחשב בלשון אכילה לא הוי פיגול
ורפא ירפא.
אותו תנא במתניתין אבל
בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין ר' אלעזר היינו
מעיקרא לא נחית להכי
לרבי יהודה: והכא ג' מחלוקת
באימורים אע"ג דאיקרי אכילה וקצת
דלא נחית אלא למצוא תנא
ר' יהודה אלא לאו כרת איכא בינייהו דר'
בדבר ת"ק סבר בהנך פליגי.
דרבי
קשיא מאי קא פריך התם אלא מעתה
ב] (א)
דאית ליה לר"א כרת בדבר
שאין דרכו לאכול ואין דרכו
אליעזר גזר אטו מחשבה כדרכו דהוי
חישב שתאכלהו אש כו' וכי תימא ה"נ
יהודה (דת"ק) סבר להניח פסולא בעלמא
להקטיר וא"ת ומאי שנא
פיגול הילכך גזר בשלא כדרכו ט] דהוי
והא תנן לאכול כחצי זית ולהקטיר
בהנך כרת נמי מיחייב ואתא ר' אלעזר למימר
לר"י דלא גזרינן נמי לשתות
מדמו אטו כל דמו כדגזרינן
פסול אבל להניח דברי הכל כשרה
כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה
אידי ואידי פסול ואין בו כרת לא דכולי
להניח מדמו אטו כל דמו
דלא אסרה תורה אלא מחשבת
מצטרפין מאי קושיא דלמא חצי זית
וי"ל דלא דמי דלשתות מדמו
עלמא כרת ליכא ג] והכא ג' מחלוקת בדבר
אכילה ושתיה דבכלל אכילה הוא
בשר וחצי זית אימורים לא מצטרפין
משמע דלאחר זריקה ישתה
ת"ק סבר בהנך פליגי להניח דברי הכל כשר
מן הנשאר ובהא לא שייך
ומקצת דמו אטו כל דמו לא גזרינן:
שזה לאדם וזה למזבח אבל חצי זית
גזירה אטו כל דמו אבל
ור'
ור'
בשר לאדם וחצי זית בשר למזבח
להניח מדמו משמע דאמר
הכי קודם זריקה ומשום
מצטרפין משום דכתיב אכילה גבי אש ויותר קשה הא דמשני אי דאפקיה בלשון אכילה ה"נ דמשמע דמצטרפין ואמאי מצטרפין כיון
הכי שייך למגזר אטו כל
דאין מחשבין מאכילת אדם למזבח וממזבח לאכילת אדם וצ"ל שכך היא סברא דמצטרפין כיון דאיקרי אכילה ואיתרבי הכא בלשון אכילה
דמו וא"ת להניח מאימוריו
למחר אמאי לא אמרינן נמי
באימורים וקצת תימה דהתם ח) דאייתי ראיה דכתיב אכילה באש מדכתיב תאכלהו אש לא נופח דה"ל לאיתויי קרא דכתיב
דלפסול אטו כל אימוריו
אשר תאכל האש את העולה וכתיב ותאכל (האש) את העולה ואת החלבים ושמא ניחא ליה לאיתויי קרא דאש של הדיוט ומיהו גבי אש
שהרי בפרק כל הפסולין
(דף לה:) אמרינן דאם אמר
דהדיוט נמי כתיב ונאכל גדיש ט) וכי מייתי התם קרא ואת איזבל יאכלו הכלבים הוה מצי לאיתויי ולבהמתך ולחיה אשר בארצך
להניח כל אימוריו למחר
תהיה כל תבואתה לאכול ושמא משום דלא כתיב התם אכילה על בשר: לכתוב קרא האכל האכל או יאכל יאכל.
שהוא פסול וא"כ לגזור
כי האי גוונא בפרק החובל גבי $ ורפא ירפא אבל בסנהדרין בריש היו בודקין משמע דאי הוה כתיב דרש
מאימוריו אטו כל אימוריו
ועוד תימה התם למה פסול
תדרש י) וחקרת לא הוה מצי למדרש טפי מידי ולא אמרינן מדלא כתיב דרש דרש או תדרש תדרש כ) : מאי האכל יאכל ש"מ תרתי.
והרי הוא עצמו שלא הוקטרו
יא]
משמע דלית ליה לר"א דברה תורה כלשון בני אדם ותימה דבריש הערל גבי איש איש (לא דרש וס"ל דדברה כו')
אימוריו כשר שאין הקטרת
אימורין מעכבת כלום גם
וכן רבי יוסי פרק אין מעמידין דריש המול ימול ובסוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דריש איש איש לרבות אשת
לא לאכול את הבשר וי"ל
חרש ואשת שוטה ובזבחים פרק השוחט והמעלה לא דריש איש איש אלמא קסבר דברה תורה כלשון בני אדם ועוד בעלמא
דהא דפסיל התם בלהניח כל
אימוריו (משום) היינו משום
לא אשכחן תנא דפליג אהא דדרשינן איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל ועוד קשה דבהשוחט
גזירה אטו כל דמי והשתא
והמעלה דריש ר"ש איש איש ובפ"ק דקידושין דריש ר"ש אם גאול יגאל שלוה וגואל ל) לחצאין וכן בפסחים בפרק מי שהיה
נמי ניחא דלא גזרינן הכא
מאימוריו אטו כל אימוריו
טמא איש איש לחייב זבין ומצורעין ובועלי נדות בפסח שני ומוקי לה כרבי יהודה ור"ש דפטרי נשים מפסח שני ולהכי לא
משום דהוי גזירה לגזירה
תני זבות ומצורעות ובפרק אלו מציאות ובכתובות גבי העבט תעביטנו קאמר ר"ש דברה תורה כלשון בני אדם
ועוד י"ל ליישב הקושיא
דהתם דהיכא קאמר דלהניח
ועוד קשיא מר' יהודה דדריש איש איש בההיא דפסחים וכן בריש בנות כותים דריש ר' יהודה איש איש גבי תינוק בן
כל אימוריו פסול והלא
יומו שמטמא בזיבה וגבי המול ימול סבר רבי יהודה דברה תורה כלשון בני אדם ועוד בסוף אלו מציאות משמע דדריש ר"ש
הוא עצמו שלא הוקטרו
הקם תקים והשב תשיבנו ובפ"ק דר"ה עשר תעשר בשתי מעשרות ועוד קשיא מר"ע בפ' אין עומדין גבי
אימוריו כשר לאו קושיא
היא דהני מילי כי ליתנהו
הני דדריש ר' ישמעאל אם ראה תראה ור"ע קאמר דברה תורה כלשון בני אדם ובסנהדרין בפרק ד' מיתות מ) איפכא גבי
כגון שאבדו או נטמאו דהוי
הכרת תכרת וכן בסוף פרק שני דכריתות גבי והפדה לא נפדתה ועוד קשיא מדאחרים דהיינו ר"מ (גבי איש איש) דאית ליה
כמאן דליתנהו אבל כל זמן
דאיתנהו אסור לאכול מן
התם בכריתות דברה תורה כלשון בני אדם ובפרק ד' מיתות משמע דדריש ר"מ איש איש גבי ברכת השם ונראה לפרש
הבשר עד לאחר הקטרת
דמאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם לאו בכל דוכתי אית ליה אלא נ) שום הוכחה יש לו במקום שאינו דורש הכפילות מדאמר
האימורים ומשום הכי קאמר
דלהניח כל אימוריו פסול
אביי בסוף אלו הן הגולין גבי ואם יצא יצא מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם שלא יהא סופו חמור מתחילתו
ומיהו קושיא דהכא לא
משמע דלא בא אביי להביא ראיה אלא שם ולא שנאמר כן בכל המקומות דהא לא מייתי דאביי גבי שאר פלוגתייהו ואם תאמר א"כ
יתיישב אמאי לא גזרינן
מאימוריו אטו כל אימוריו
מאי קא פריך בפרק השואל גבי אם גנוב יגנב מעמו הניחא למאן דלית ליה דברה תורה וכן בריש נדרים הניחא
כמו בדם: ד] למחשבת
למ"ד דברה תורה והא לאו בכל דוכתי פליגי ועוד למ"ד דברה תורה נמי מי ניחא מה טעם יש שם שלא לדרוש לנדור נדר לרבות
דהקטרה: ה] זריקה ולא
ידות נדרים כמו גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר : אמר ליה תנאי היא. משמע דלרבי יוחנן הא דפסיל ר"א במתני' היינו מדאורייתא
ס)
לשום שתיה: ו] למחר ת"ק:
ז] דאמר לעיל פסול: ח] בזו
ואפי' כרת איכא מדפריש טעמיה דקרא תימה דלא הל"ל ר"א פוסל אלא מפגל מיבעי ליה דהכי דייק בסוף פ"ק דזבחים וי"ל
פסול כלומר: ט] כדרכו
דשאני הכא דאיירי נמי בחוץ למקומו: דת"ק סבר להניח פסולא בעלמא בהנך כרת נמי מיחייב. האי ת"ק היינו ר"י וקרי ליה ת"ק
להוי: י] הוא דמרבינן:
יא] איש איש אית ליה ותיבות
משום דכולה רישא ר"י דליכא אלא ב' מחלוקת מדקאמרינן בתר הכי ג' מחלוקות בדבר מכלל דעד השתא סבירא לן דליכא אלא ב' מחלוקות:
לא דרש וס"ל דדברה כו'
גזירה
ליתא שם: