הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גזירה
ור' יהודה סבר. בשתיה הוא דפליגי רבנן משום דחישב במידי דלאו
מקצת דמו כו'. תימה בלשתות מדמו נמי נגזר אטו כל
א) ב)
ד א
ג)
אורחיה אבל בלהניח דברי הכל פסולה: גזירה. דמחשב להניח
דמו וי"ל לשתות כל דמו נמי לא משתמע שלא יעשה
❖
ב
מקצת דמו אטו כל דמו וכל דמו פסולא דאורייתא הוא כדמפרש
זריקה כלל אלא אחר זריקתה ישתה וא"ת מ) לאכול אמאי מודים ליגזור
ד)
תרי קראי כתיבי בנותר כו':
אטו כל אימורים דהוי פסולא דאורייתא וי"ל דההיא נמי אפשר
במסכת זבחים בפ' כל הפסולין
שיטה מקובצת
למצות מדותי. לידע מיצוי תלמודיי
באכילה לאחר שהעלן ומשלה בהן
ה) ו)
ז) ח)
ולשאל ספיקותיי: למצות מדותיו. ללמד
האור שאינם אלא צלויין בעלמא ולא
א] למצת מדותי כו' למצת
ור' יהודה סבר בהנך
פליגי להניח דברי הכל
ט) י)
מדותיו: ב] עד אחת: ג] הן
ולמצות מה שר' אלעזר חכם ממני:
דמי להניח דמשמע שלא יעשה זריקה
פסול מאי טעמא גזירה מקצת דמו אטו כל
ר' הן: ד] שנית לך משנת:
והיה חביב. יוסף לרבי אלעזר
כלל ועוד באימורים לא מיפסיל
ה] אבידתי איהו נמי פלוגתא:
דמו וכל דמו פסולא דאורייתא דתניא אמר
כ)
ו] מפני פלוגתא: ז] אבידתי
וספרו ז) בהלכות עד שהגיעו להלכה
זיבחא אם לא הוקטרו ומיהו בעל
ל) מ)
דאהדר: ח] שפתת'. פירש"י
להם רבי יהודה אי אתם מודים לי שאם הניחו
אחת של זבחים. לשון אחר והיה חביב
מנת להניח אימורין למחר או להוציאם
נ)
דלאחר אפייתן כו' משמע
למחר שפסול חישב להניחו למחר נמי פסול
ס)
מתוך פי' דאין פתיתה
ליוסף כל מה שרבי אלעזר מלמדו
לחוץ היה פוסל ר' יהודה כדתנן
ע)
במנחת סולת כי אם במנחות
ואתא ר' אלעזר למימר אף בזו ר' אליעזר פוסל
עד שהגיעו להלכה אחת: צהבו פניו.
בזבחים בפרק כל הפסולין
פ)
הנאפות כמו מחבת או
צ)
וחכמים מכשירין וסבר ר' יהודה להניח מדמו
מרחשת וכן פי' בחומש
מחמת שמחה: שלא כיווננו שמועתינו.
ושמא טעמא משום דגזר להניח
ק)
ולקמן משמע דכולן באות
כל האימורים אטו להניח כל דמו:
כלומר דלא סליק לך אליבא דהילכתא
למחר דברי הכל פסול והתניא אמר רבי
חלות אלא שהמנחת סולת
עד אחת. במגילת סתרים דרבינו
כל דאמרי לך עד השתא: רבי הן.
היתה נקמצת קודם אפיה
י]
כשהלכתי א] למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן
ומ"מ בכולן היתה פתיתה:
כוונת וכוונת אלא משום הכי צהבו
נסים גריס עד לאחת פירוש
שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר
ט] עיכובא כתיב: י] הן ר' הן:
פני השתא שר' יהודה פסול שנה
עד מאד כדמתרגמינן מאד לחדא
יא] דברי הכל פסול אתנייה
בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו
ליוסף הבבלי מאי החזרת לי
לי: ולא מצאתי. והייתי מתיירא
וי"מ עד אחת עד הנפש שנקראת
אבידתי הא. אות ה' ותיבת
והיה חביב לו ביותר עד ב] לאחת אמר לו רבי
שמא שכחתי: הא מפני. הא משמע
כ]
יחידה והשתא משמע הכא שרבי
לר' נמחק: יב] פסול: איהו
השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו
נמי. ר' אלעזר בן שמוע:
לשון טעם. כלומר הרי מפני שרבי
למד הרבה מרבי אלעזר בן שמוע
פלוגתא קאמר ליה. כשאר
אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית
וקשה דבסוף הערל אמר
יהודה בנו של רבי אילעאי ורבי
התלמידים שלא הודו ליוסף
❖
הבבלי דדברי הכל פסול:
אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר
רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי
אילעאי תלמידו של רבי אליעזר
יג] נמי לדברי: יד] סולת.
אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו
כדאמרי' במסכת סוכה בפרק הישן
לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל צהבו פניו של
וחוזר ויוצק שמן ובולל:
טו] לא יצק לא: טז] מה"ד
מעשה ברבי אילעאי שהלך
כתרנגולין של בית בוקיא ולא הניחו
תורה אור השלם
יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא
שפתתה: יז] ופתתן פתים
להקביל פני ר' אליעזר כו': שנה לך
לי ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו
1. מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל
כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו ג] רבי
מרובות: יח] דהא נאמרה
משנת רבי אליעזר. ולא שהלכה
ושמא מעשה זה היה אח"כ תדע
יציקה בויקרא במנחת:
הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי:
❖
הן אלא שר' יהודה פסול שנה לי וחזרתי
יט] מקום שחזר ושנה במנחה
תהלים קיט צז
כן אלא חביבה היתה עליו ושנאה לך:
דהתם קאמר ללמוד תורה והכא קאמר
אינו אלא לעכב ל"א דכתיב
על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי
למצות מדותיו: אלא לעולם דברי
ואי סלקא דעתך רבי יהודה דברי
והשאר נמחק: כ] יחידה. ופי'
עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי זלגו
זה לא נהירא לרבינו ניסים
הגהות הב"ח
הכל יא] פסולה אתנייה. לרבי יוסף
הכל פסול אתנייה. לפי מסקנא זו לא
דא"כ הוה ליה למימר כאחת
עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר
הבבלי מאי החזרת לי אבידה הא לא
נוכל להוכיח לשום תנא פיגול נ) כר'
(א) גמ'
ולא עד אחת והוא גריס עד
לאחת פי' עד מאד וחבירו
אליעזר ותימה דבפ"ב דזבחים
אמר ר' אלעזר בן שמוע כר' יהודה
אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין
(ב) רש"י
בזבחים בפרק השוחט הפסח
תנן השוחט את הזבח לאכול כזית
וקשיא למאן דאמר לעיל ר' יהודה
עליכם ביותר קרא עליו המקרא הזה מה
בתוספתא אמר רבי פעם
1
פתים מרובות
אחת היינו [יושבים] לפני
מעור שתחת האליה למחר פיגול
סבר להניח דברי הכל פסול יב]:
❖
אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו' הא
ר' אלעזר והיה יושב לפניו
אלא מאי. אתנייה ר' יהודה כשר
וחייבין עליו כרת וקאמרינן בגמרא
אסי הבבלי והיה חביב לו עד
מפני שר' יהודה בנו של ר' אלעאי ורבי
ס)
לרבנן ור' אליעזר פוסל א"כ מאי
סברוה דעור האליה כאליה דמי דקא
לאחת. קצרתי: כא] לא יצק
אלעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך שנה
לא בלל. ג' מתנות שמן היו
ד]
מוסף רש"י הא מפני דמשמע מפני שחביבה עליו
מחשב מאכילת מזבח לאדם אמר
שם אחד מתן שמן קודם
לך משנת רבי אליעזר ואי סלקא דעתך דברי
שמואל הא מני רבי אליעזר היא דאמר
שנאה ולא שהלכה כן היא הא אנן
אי אתם מודים לי שאם
הסולת ואח"כ נותן שמן
הניחו למחר שפסול.
ובלל וזהו בלילה ואח"כ
הכל פסול אתנייה מאי החזרת לי ה] אבידתי
נמי יג] דברי ר"א בן שמוע פלוגתא
מחשבין ע) מאכילת אדם כו' וכמו כן
נתינת שמן שלישית ושמה
איהו פלוגתא קאמר ליה אלא מאי כשר ור'
מתנינן לר' יהודה :
קשיא מרבי יוחנן דלעיל דמפרש
(זבחים לו.)
יציקה ולא דקדק לשנות
מתני' לא יצק. היינו יציקה
כסדר שהרי בלילה קודם
טעמא דרבי אליעזר מקרא ושמא לית
אליעזר פסול פוסל אתנייה אי הכי מאי הא
(א)
יציקה וכן לא מלח:
אחרונה דבתחילה נותן שמן בכלי
להו מסקנא דהכא ועוד יש לתרץ
מפני (פלוגתא) אנן נמי פלוגתא קא
ו]
ואח"כ סולת יד] ובולל וחוזר ויוצק
דקסבר פ) שמואל דלכולהו תנאי הוי
מתנינן אלא לעולם דברי הכל פסול אתנייה
שמן והכי מפרש בפ' אלו מנחות
פיגול והשלשה מחלוקות בלהניח אבל
ומאי החזרת לי אבידתי ז] דהדר ליה מיהא שום
נקמצות : טו] (לא יצק) לא
בהנך הוי פיגול בין לתנא קמא בין
פסלות בעולם: מתני' לא א יצק לא בלל
בלל כשר ח) . וכגון שנתן כל הלוג
לרבי אליעזר צ) אבל לרבי יוחנן לא
ולא פתת ולא מלח ולא הניף לא הגיש או
במתן הראשון שהוא קודם לעשייתה
נוכל לומר כן דהא בחדא מילתא
שפתתן פתים מרובות ולא משחן כשירה:
דאי ט) חיסר שמנה אמרו בפ' קמא
קאמר ר"י דמודה רבי אליעזר שאין
ב
ח]
גמ' מאי לא יצק אילימא לא יצק כלל
פסולה: לא פתת. י) שנאמר
ענוש כרת ואין שני דבריו של רבי
פתות אותה פתים כ) . ואע"ג דבמנחת
יוחנן יכולים להתקיים שצריך למצוא
עיכובא ט] כתב בה אלא לא יצק כהן
מחבת הוא דכתיב ה"ה לכל המנחות
שני תנאים אליבא דרבי אליעזר דחד
אלא זר אי הכי לא בלל נמי לא בלל
הנאפות תחילה כגון מחבת ומרחשת
פסל וחד מפגל ולמאי דאסיקנא דברי
כהן אלא זר הא לא בלל כלל פסולה
ומאפה שכולן באות עשר עשר ומצוה
הכל פסול אתנייה לא משכח להו:
והתנן
לא מלח ולא הניף ולא הגיש.
כא]
לפותתן כולן ואח"כ קומץ וזה אם לא
פתת אלא כדי קמיצה כשר כדאמרינן באלו מנחות : לא
לא דקדק בסדר דתנופה קודמת למליחה כדתניא ק) סוטה והניף
הניף. במנחת חוטא ל) וקנאות דטעונות תנופה בפרק כל המנחות
והגיש קמץ ומלח והקטיר ועוד אמרינן בגמרא לקמן דאין
: לא הגיש. בקרן דרומית מערבית כדמפרש בשמעתא (ב):
לומר לא מלח כהן אלא זר וכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל
טז] פתתה. לאחר אפייתן פותתן וקומץ כדמפרש באלו
מזבח והיינו משום שהיתה המליחה אחר תנופה והגשה:
מנחות ופתתן יז] מרובות גדולות יותר מדינן המפורש
כי
באלו מנחות נקמצות מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לד': ולא משחן. אותן הטעונות משיחה כדכתיב ורקיקי מצות משוחים
בשמן : גמ' עכובא כתיב בה. דהא יח] נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת ואמרינן לקמן כל מקום
יט] שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב. אי נמי דכתיב ויצקת עליה שמן מנחה היא היא מנחה ולא שלא
דדרשינן ליה באלו מנחות למעוטי מנחת
מאפה מיציקה שמעינן נמי עיכובא מיניה:
יצק מנחה דכל היא
עיכובא. ואף על גב
והתנן