יח:
הקומץ
רבה פרק
שלישי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
והתנן. בפרק המנחות והנסכים : ששים. עשרונים
אין נבללים מאי הוי הא תנן לא בלל כשר. ואם תאמר מכל
א) ב)
ה א
נבללין בלוג אחד: ששים ואחד אין נבללין. בלוג אחד הילכך לא יביא ס"א
מקום כיון דלכתחילה מצוה לבלול צריך להביא מנחה שיכולה
ו ב
להיבלל ז] וי"ל כיון דהאי גברא לקרבן גדול מיכוון היה לו להביא
עשרונים בכלי אחד לפי שאין רשאי לתת שם שני לוגין וכר' אליעזר
ג)
ז ג
מדות אפילו למנחה של
בכלי אחד משום דתנן בפרק המנחות והנסכים שאם
בן יעקב דאמר בפרק שתי
ד)
❖
נדר בכלי אחד לא יביא בשני כלים
ששים עשרון אין לה אלא לוגה. ולי
ה) ו)
ואם הביא פסול הילכך אי לא הוה
נראה דאפילו לרבנן דאמרי ששים לוג
והתנן ששים נבללין ששים וא' אין נבללין
א
ז)
בילה מעכבא היה לו להביא בכלי
קים להו דאין נבללים יפה בכלי אחד:
והוינן בה כי אינם נבללין מאי הוי והתנן לא
ח) ט)
תורה אור השלם
אחד : ואמר ר' זירא כל הראוי
כל הראוי לבילה. ששים עשרונים
ח]
בלל כשרה ואמר ר' זירא כל הראוי לבילה
י) כ) ל)
1. הַמַּקְרִיב אֶת דַּם
שראויין לבלל בלוג: אין בילה מעכבת
לבילה כו'. וא"ת מנא ליה לר' זירא הא
מ)
אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה
הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מבְּנֵי
בו. שמע מינה דאי נמי לא בלל
לימא לא בלל כהן אלא זר כמו בלא
אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין
בילה מעכבת בו מידי איריא הא כדאיתא
נ)
ויקרא ז לג
לְמָנָה:
כשר: ושאין ראוי לבילה. ששים
יצק ושמא קים ליה דלא כתיבא עיכובא
2. וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבּן
והא כדאיתא לא יצק לא יצק כהן אלא זר לא
ואחד מעכב בו מצות בילה ופסולה.
בבלילה ואם תאמר והא ל) תנא בה
ס) ע)
מִנְחָה לַיְיָ סֹלֶת יהְיֶה קָרְבָּנוֹ
בלל לא בלל כלל: או שפתת' פתים מרובות
קרא דכתיבא בלילה במנחת מחבת
אלמא מדשני לה אין בילה מעכבת
וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָליהָ
❖
ויקרא ב א
לְבֹנָה:
ומרחשת ומאפה תנור
בו שמע מינה לא בלל דמתניתין לא
כשרה: השתא לא פתת כלל כשרה פתין
פ)
ובנשיאים תריסר זימני
בלל כלל משמע וה"ה דלא יצק:
מרובות מיבעיא מאי פתין מרובות שריבה
מוסף רש"י ויש לומר דלא מישתמיט קרא דליכתוב
שריבה בפתיתין. שפתתה יותר
צ)
בפתיתין ואיבעית אימא לעולם פתים מרובות
מדאי: ומהו דתימא התם. כי לא
בשום דוכתא ובללת בשמן בלשון צווי
שישים נבללין ששים
ממש ומהו דתימא התם הוא דאיכא תורת
ואחת אין נכללין.
מ)
וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת
פתת כלל הוא דכשרה דאיכא תורת
ח)
חלות עליהן אבל הכא דלא תורת חלות
חלות עליהן: אבל. פתת פתים מרובות
בו וא"ת מנליה דליבעי ראוי לבילה
איכא ולא תורת פתיתין איכא קמ"ל לימא
ק)
אימא תיפסל: מתניתין. דמכשיר
מאחר דבילה לא מעכבא וי"ל סברא
❖
מתניתין דלא כרבי שמעון דתניא רבי
יציקה בזר דלא כר' שמעון: חמש
בעלמא הוא כיון דכתב רחמנא בילה
א]
שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה
עשרה עבודות. נשיאת כפים דבפנים
דנבעי לכל הפחות ראוי לבילה וכן
ב
כל הראוי
(להלן קג:)
ובחוץ חדא חשיב ליה: הקבלות.
לגבי קריאה דחליצה דפ' מצות חליצה
אין לו חלק בכהונה שנאמר המקריב את
לבילה.
1
שיטה מקובצת
אין בילה
קבלת דם: בפנים. בעזרה כדכתיב
וגם קריאה דביכורים
דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה
מעכבת בו.
א] מתניתין דלא כר"ש
בפרק המוכר את הספינה
וישא אהרן את ידיו וגו' :
בילה מעכבת בו.
שוק הימין למנה מודה בעבודה יש לו חלק
דתניא. חולין דף קלב. וא"ת
בחוץ. בכל עיר ועיר: כל כהן כו'.
ובמכות דבכל הנהו מייתי
וכי תיסק אדעתין דר' שמעון
בכהונה שאינו מודה בעבודה אין לו חלק
(שם) וכל שאין ראוי
בעי כל הני בכהן וכי אפי'
אלמא מדחשיב יציקה בכלל עבודה
דרבי זירא אבל בפרק קמא דקידושין
לבילה בילה מעכבת בו.
דיעבד והא בלילות דאם לא
בכהונה ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות
קשיא טפי דבעי כל בשרו
המסורה לבני אהרן שמע מינה אסורה
בלל כשר וכי עביד ליה זר
ט"ו עבודות היציקות והבלילות והפתיתות
אמאי מפסיל אלא ע"כ ר"ש
בזר: מקמיצה ואילך כו'. כדכתיב
ראוי לביאת מים אפילו בית הסתרים
לא בעי אלא לכתחילה
(יבמות קד: וכעי"ז קידושין
והמליחות והתנופות וההגשות והקמיצות
ד] ויצק ט) הכהן וגו' דליהוי משמע
מנלן הא כיון דכתיב בשרו דמה
כה.)
למצוה וא"כ מאי קאמר
מתניתין דלא כר"ש דילמא
מקמיצה ואילך מצות כהונה: ממנחת
בשרו מאבראי וא"כ אפילו ראוי לא
והקטרות והמליקות ב] והקבלות והזאות
מתניתין דמכשיר בדיעבד
ישראל. דיציקה במנחת ישראל כתיב י)
ניבעי וי"ל משום דכתיב כל בשרו
והשקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע
קאמר וי"ל דמתניתין משמע
לתלמודא אפי' לכתחילה
נ)ס)
[מ"מ]אהנילמימרדבעינןראויוא"ת
וגמרי' מינה שאר מנחות בפרק אלו
ונשיאות כפים בין מבפנים בין מבחוץ מנין
ותדע דסבר הכי דאמרי'
מנחות דדרשינן ויצקת
א"כ לכתחילה ניבעי רחיצה כמו בבילה
מקמיצה ואילך מצות כהונה
ת"ל מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן
עליה שמן מנחה לרבות כל המנחות
וקריאה וי"ל שאני הכא דכתיב בשרו
אבל קודם לכן זר כשר.
כ)
כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה
תו"ח. עוד אמר מהר"פ
לקמיצה וליציקה: כאן בשאין נקמצות.
דמשמע מאבראי וכאילו כתב בהדיא
אע"ג דבלילה ר"ל לכתחילה
אמר רב נחמן לא קשיא כאן ג] במנחת כהנים
ההיא לישנא בתרא דרב נחמן
ורחץ מאבראי וא"ת בפ' נגמר הדין
ה]
(רשב"ם ב"ב פא:)
ביציקה פסול אפי' בדיעבד
כל כהן שאינו מודה
כיון דעיכובא כתיב ביה וכי
כאן במנחת ישראל מנחת ישראל דבת
דאמר שמואל נקטעה
אתא לרבויי מנחת נסכים ו] כמנחת
בעבודה.
עביד לה זר הוי כאילו
קמיצה היא מקמיצה ואילך מצות כהונה
יד העדים פטור דבעיא קרא כדכתיב
כהנים דיציקה פסולה בזר:
חסרה: ב] והקבלות. וא"ת
והלא זו א) עצמה קבלה היא
ומסיק תנאי היא ואיכא למ"ד חייב
מקרא
לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר מנחת
אין לו חלק
דאמרי' בזבחים והקריב זו
נימא הראוי לבילה כו' וי"ל דהתם אין
בכהונה.
כהנים דלאו בת קמיצה היא מעיקרא בעיא כהונה אמר ליה רבא מכדי מנחת
קבלת הדם וי"ל דבעי אשאר
המקריב.
קבלות דלאו דשלמים דקרא
סברא לפוטרו בשביל כך ואם תאמר
כהנים מהיכא איתרבי ליציקה ממנחת ישראל מה התם כשירה בזר אף
היציקות
דהמקריב לא מיירי אלא
בנדרים בפרק נערה המאורסה
והבלילות.
בשלמים וא"ת א"כ אמאי לא
הכא נמי כשירה בזר איכא דאמרי אמר רב נחמן לא קשיא כאן בנקמצות
דבעי חרש מהו שיפר לאשתו
תני זריקות משום שאר
כאן בשאין נקמצות אמר ליה רבא מכדי שאין נקמצות מהיכא איתרבי ליציקה
זבחים וי"ל ב) דהו"א בכל
כו' ומספקינן ליה אי בעיא ראוי
הזאות. תו"ח: ג] במנחת כו'
מנקמצות כנקמצות מה התם כשירה בזר אף הכא נמי כשירה בזר אלא
לשמיעה כדרבי זירא אי לא אמאי
וא"ת אכתי קשה ממליחות
דמתניתין משמע לא מלח
מחוורתא מתניתין דלא כר' שמעון מ"ט דרבנן אמר קרא
ויצק עליה שמן
מספקינא ליה וי"ל משום דדילמא הא
2
הפתיתות.
כהן אלא זר ובמילתא דר"ש
דכתב רחמנא ושמע אורחא דמילתא
מקמיצה ואילך
ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהן וקמץ
מליחות בעי כהן דא"ל כאן
ג
במנחת כהנים שהרי מליחה
נקט שאין ראוי להפר אלא ע"י
מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר ורבי
שמעון בני אהרן
אחר קמיצה היא ובדבר
שריבה
שמיעה:
בפתיתין.
הכהנים
שהוא אחר קמיצה אין חילוק
המליחות.
בין מנחת כהנים ובין מנחת
סבר לה כמ"ד בפרק אלו מנחות
התנופות.
ישראל וי"ל דבמתניתין ע"כ
שקופל אחד לשנים ושנים לארבעה ולא כמ"ד מחזיר ע) לסולתן שנאמר המקריב אותו כו': מודה
בעבודה יש לו חלק.
הוי ליה לא מלח כלל אבל
בזר פסולה דהא מליחה
הכא נקט מודה בעבודה משמע אפילו ת"ח אלא שהוא רשע ובפרק הזרוע והלחיים אמרינן דאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ
בראשו של מזבח ואי אפשר
שנאמר לתת מנת למחזיקים בתורת ה' ולא קאמר לכהן שאינו מודה מדכתיב מחזיקים ושמא יש לחלק דהתם בתרומות ומעשרות שאדם נותן
לזר לעלות על גבי המזבח.
לכל כהן שרוצה והכא בקרבן המתחלק לכל בית אב של אותו היום וסלקא דעתך שכולן שוין משום לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו קמ"ל
תו"ח: כאן במנחת כהנים.
קרא דבעינן מודה בעבודה: מנין לרבות ט"ו עבודות. הכא לא חשיב הולכה דרבי שמעון לטעמיה דלא חשיב לה עבודה בסוף פרק
וא"ת היכי מצי לאוקמי
במנחת כהנים והלא תני
קמא דזבחים משום דאיפשר לבטלה ומיהו קשה דאיכא חטאת הפנימית דאי אפשר לבטלה כדקאמר התם רבי שמעון בן
הקמיצות ומנחת כהנים אינה
נקמצת וי"ל דמילי מילי קתני
לקיש ונראה דבכלל קבלה היא כדאמר התם דאפקה לקבלה בלשון הולכה ומיהו קשה דאכתי איכא עבודות טובא כגון תרומת הדשן
הזאות.
ולא קאי קמיצות אמנחת
וסידור מערכה ושני גיזרי עצים ודישון מזבח הפנימי והמנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה ויש לומר דתנא ושייר אע"ג דתנא מניינא דאע"ג
כהנים אלא אשאר מנחות
וא"ת מ"מ מתניתין דלא
דפריך בפרק קמא דקידושין גבי ד' מעניקים להן תנא תני ארבעה ואת אמרת תנא ושייר התם אסיפא סמיך דקתני ואי אתה
כר"ש דקתני לא פתת כהן
יכול לומר ארבעה באחד מהן וגבי חורש תלם אחד בפרק בתרא דמכות דפריך תנא תני שמנה ואת אמרת תנא ושייר שאני
אלא זר והכא קאמר
דפתיתות צריכות כהן ואין
פ)
התם דמשמע דאתא לטפויי לאוי ובגיטין אשכחן בפרק קמא דתנא מניינא ושייר גבי שלש דברים בסוריא ובסוטה בפרק היה
ועריפת עגלה.
לומר (דהכי) [דהכא] מיירי
מביא גבי בשלשה מקומות הלכה עוקבת את המקרא ומכל מקום צריך ליתן טעם מניינא למעוטי מאי ושמא תנא מניינא
במנחת כהנים דהא אמר
טהרת
צ)
למעוטי שחיטה והפשט וניתוח שהיא עבודה שאינה מסורה לבני אהרן ולא חיישינן אם אינו מודה :
לקמן בפ' אלו מנחות מנחת
מצורע. בין
כהנים כיון שאין בה קמיצה
כאן במנחת כהנים כאן במנחת ישראל. ואם תאמר אכתי לימא מתניתין דלא כרבי יהודה ור' שמעון דתנן לא מלח כשר ולקמן
מבפנים.
אין בה פתיתה וי"ל
בברייתא מוכח דמליחה מעכבא לר' יהודה ור"ש וא"א לפרש מתני' לא מלח כהן אלא זר כדמוכח לקמן:
כדאמרינן לעיל כי לא פתת
בין מבחוץ.
מקמיצה ואילך מצות כהונה. פירשתי בפרק קמא : ורבי שמעון בני אהרן נדרש לפניו ולאחריו. ואם תאמר ומי פליג
כלל והכא מ"ט מצריך כהן
למצוה בלבד א"נ הא
רבי שמעון אלא בלל כשר ויש לומר דבלל זר גרע דמיחל עבודה ומהאי טעמא ניחא בלל מחוץ לחומת העזרה דבפרק
מבני אהרן.
דאמרינן לקמן דאין בהם
(חולין
פתיתה ר"ל פתיתה הראויה
קמא דפסול אע"ג דלא בלל כשר אי נמי מכולה מתניתין דייקינן דלא כר"ש מלא יצק ומלא בלל דלרבי שמעון כיון דבעי
קלב: קלג.)
דהיינו אחת לשנים ושנים
כהן אי לא עביד פסול ומיהו קשה ממליחה דבעי רבי שמעון קרא ק) לקמן מנלן דמעכבא ולמה לי קרא תיפוק ליה דבעינן כהן
לארבע אבל מ"מ פתיתה
איכא דכתיב פתות אותה
כדאמרינן וכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל מזבח ובלאו האי טעמא ט] בעי דמקמיצה ואילך מצות כהונה ומליחה אחר קמיצה:
פתים אבל במנחת כהנים לא
במקרא כתיב כי אם תופיני מנחת
פתים וא"כ מוקמינן הא במנחת כהנים. תו"ח: ד] כדכתיב וקמץ: ה] נקמצות. נפקא מינה דהאי לישנא: ו] תיבות כמנחת כהנים נמחק: ז] ס"א וי"ל דפריך שפיר דכיון דכשר בדיעבד כי לא בלל והאי גברא: ח] אחד. לשון מהר"פ ועי"ל דאי
איתא דכשירים בדיעבד בלא בלילה הכא היה לו להביא כולו בכלי אחד וסגי ליה בלוג שמן דאי עביד להו בשני כלים יצטרך להביא ב' לוג שמן ודמי לריבה שמנה: ט] טעמא תיפוק לי דמקמיצה:
א)
ב)