הקומץ רבה פרק
שלישי
מנחות
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא
ברית אמורה במלח. שלא תפסוק מקרבנות. בין לרבי יהודה בין לר'
מה הפרט מפורש שאחרים באים חובה לה וגם מתרת.
א) ב)
יא א ב
שמעון ליכא מידי אלא משמעות דורשין: רב. דאמר טו] ד) החזירה
פירוש ונימא כללא קמא דוקא אי נמי אפילו למ"ד כללא
ג) ד)
יב ג
אין לא החזירה לא כתנא דידן ס"ל דאמר לא מלח הקומץ כשר: שזר
בתרא דוקא בעינן שני צדדין כדמוכח בריש בכל מערבין
ה)
יג ד
קרב לגבי מזבח. דמליחת קומץ בראשו של מזבח היא כדאמר בשמעתא
לב]
וצריך עיון בפרק שלשה מינין ושמא יש מקומות שנים
ו)
❖
בראשו של מזבח ששם מולחים את
ושלשה כ) מקומות לא חשיבי ליה
הקומץ: עצים. נקראו קרבן שנאמר
להש"ס אלא בחד צד:
ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר' שמעון
מדאיצטריך מעל מנחתך
והגורלות הפלנו על קרבן העצים
אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר
ז)
שיטה מקובצת (המשך)
ודם איקרי קרבן שהוא
מכלל דהנך
להלן ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר
1
ח)
התלמוד מכלל כו' י"ל מאותן
עיקר כל הזבח: אחרים באין לה
לג]
כולהו מייתו בחד צד. פי' כמו דם
ט) י)
שני צדדין שהביא התלמוד
לקרבנות בלא כהונה כך א אי אפשר לקרבנות
חובה. שצריכה עצים להקטרה: אף
דלית ליה אלא חד צד ובסמוך מונה
כ)
שאחרים באים חובה לה ומתיר
בלא מלח אמר רב יוסף רב כתנא דידן ס"ל
ל)
אבל כל אותן שאנו מרבין
כל. שצריכין עצים טעונין מלח יצאו
צדדין הרבה בדם לא חשיבי ליה הנך
❖
מזה הצד נפסלים בשקיעת
דאמר לא מלח כשר אמר ליה אביי אי הכי
עצים ודם (א) : ה) קומץ דמנחה
צדדין והא דקתני בברייתא אביא דם
החמה כמו קומץ חוץ מן
לא יצק נמי לא יצק כלל אלא לא יצק כהן
האיברים ובסמוך פריך תיפוק
מתיר שיריים ודם מתיר אימורין
דמשמע לישנא דאי לא כתיב מעל
לי מאיברים ומשני שפיר. גליון
תורה אור השלם
למזבח ובשר לכהנים: אי מה
מנחתך הייתי מרבה דם ואדרבה
אלא זר הכא נמי לא מלח כהן אלא זר אמר
טז]
ואייתי דם דאיכא נסכים וא"ת
1. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו
מנחה מיוחדת שמתרת. הכי פריך
הייתי מצריך שני צדדין כדמשמע הכא
א"כ מעל מנחתך למה לי וי"ל
ליה א] וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי
דפריך הכי ואימא לבונה ואייתי
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אשֶׁר
יז] או אימא כי היכי דמרבינן כל דדמי
התנא נקט האמת שכך היה ראוי
מזבח ואי בעית אימא כיון דכתיבא ביה ברית
דם ונדרוש מעל מנחתך ולא
קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר על בְּנֵי
ליה בהאי צד שאחרים באין חובה
לדרוש והש"ס טועה כאן להקשות
במדבר כה יג
מעל אבריך וא"ת אברים למה
יִשְׂרָאֵל:
כמאן דתנא ביה קרא דמיא ולא תנא ביה
2. וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בּמֶּלַח
הוצרך קרא למעטינהו דמהיכי
להן תרבי נמי דם דדמי לה לאידך
דנבעי שני צדדין והמתרץ מוכיח לו
יח]
ס"ד לאתויינהו מאחר דמשני
תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח
קרא והכתיב 2 וכל קרבן מנחתך במלח תמלח
גיסא בחד צד דמתיר כמותה ו) ואף
מתוך הפסוק דממה נפשך סגי בחד
ליה השתא שאחרים באים
בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחתֶךָ עַל
ההוא מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר ב] קרבן
צד: ואימא מעל מנחתך ולא
חובה לה היינו לבונה וי"ל
כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלח:
כל למעוטי עצים הוא דאתא דלא דמי
❖
ויקרא ב יג
דשפיר אצטריך מעל מנחתך
במלח שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו
לה במידי ת"ל יט] במיעוטא אחרינא
מעל אבריך. פי' באברים ליכא אלא
ולא מעל אבריך שלא תאמר
לרבו' לבונה ונדון שאחרים
קרבן ת"ל מנחה מה מנחה מיוחדת שאחרים
למעוטי צד דמתיר כמותה (ב) ולרבויי
חד צד שאחרים באים חובה ובדם חד
ב
באים חובה לה כגון עצים
הגהות הב"ח
ל)
דאחרים באין חובה להו אתא דליכא
צד שמתיר כמותה ומה ראית לדחות
ז)
באין חובה לה אף כל שאחרים באין
ג]
ולהביא אברים ואימא נמי
(א) רש"י
שאחרים באים חובה לה לבונה
לפרושי (איפכא) אביא דם שמתיר
אברים ולמעט דם אימא איפכא:
חובה לה אי מה מנחה מיוחדת שמתרת אף
ד]
מנחה
ואייתי נמי דם להכי אצטריך
שכן אחרים באין חובה לה כו'.
ואוציא את אלו שאין מתירין דא"כ למה
שמתרת
כל שמתיר אביא דם שמתיר ת"ל מעל
מעל מנחתך ולא מעל אבריך
(ב) ד"ה
כתוב בספרים סימן אשב"נ
לי למימר מעל מנחתך נימא (אי
כ]
למעוטי אברים ולא נביא רק
מנחתך ולא מעל דמך יכול תהא מנחה
דלאחרים
ה]
דם דאיכא נסכים דומיא דקומץ
נמי) כדאמרינן לקמן מסתברא הני
טמ"א ואין הש"ס מפרש אלף אחרונה
לא
דאיכא לבונה שבאה חובה לה
כולה טעונה מלח ת"ל קרבן קרבן טעון מלח
הוה ליה למילף שכן אשב"נ טמ"א סימן
ומפרש רבינו תם לד] אוכל כמותה
הפשט בגמ' הכי
וסברא הוא לומר כן דאי לאו
ואין מנחה כולה טעונה מלח ואין לי אלא
מעל מנחתך להוציא אברים
ג
שרגילות למלוח אוכלין ולפי שאין זה
הלכך על כרחך ח) כולהו הוה בעי
ודם בחד צד
הייתי לומד מטעם דאחרים
קומץ (מנחה) מנין לרבות את הלבונה מרבה
קולא וחומרא לא חש הש"ס לפרש:
לרבויי הני בחד צד כא] להכי איצטריך
ד
(ג) ד"ה
באין חובה לה דם דאיכא נסכים
דומיא דקומץ דאיכא לבונה
מיעוט למעוטי חד מינייהו: כולה. גם
אדרבה
אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד
(ד) ד"ה
ואביא נמי איברים שאחרים
השיריים: ת"ל קרבן. (ג) כב] ט) קומץ
מנין לרבות את הלבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה בבזיכין והקטרת
אחרים שעצים
באים חובה לה דהיינו עצים
(ה) ד"ה
דאין לומר אימא לבונה ואייתי
וכל קרבן מנחתך : בפני
ו] מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים אימורי חטאת ואימורי אשם
דם דוקא מסברא ולא אברים כי
❖
עצמה. כגון האומר הרי עלי לבונה
אתו בחד צד
מסברא יש לנו לרבות איברים
ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ואברי עולה ועולת העוף ז] מנין
דאמר בפ' הרי עלי עשרון
טפי מדם שכן אש"ב נטמ"א
תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח אמר מר אין לי אלא קומץ (מנחה)
אלא ש"מ דה"פ ואימא לבונה
2
כג] לא יפחות מן הקומץ: מנחת כהנים.
ואייתי דם ולא איברים משום
שיטה מקובצת
מנין לרבות את הלבונה מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד
מנחת נדבותיהם דכליל הוא: כהן
כד]
דכתי' מעל מנחתך ולא מעל
איבריך וראיה לדבר דמסברא
א] וכי תעלה על דעתך כו'.
והא אמרת מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה הכי קאמר אימא קרבן
משיח. חביתין: קדשי קדשים. זבחי
לא היה מקשה ואימא לבונה
וא"ת ה"מ לכתחלה אבל דיעבד
כלל ומנחה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מנחה אין מידי
שלמי צבור דהיינו כבשי עצרת דקדשי
ואייתי דם דוקא ולא אברים
אי לא מלח כהן אלא זר כשר
מדלא קאמר אבל מידי אחרינא
ואמר מורי דמשמע ליה דלא
קדשים נינהו ואע"ג דשלמים הן דהא
אחרינא לא הדר אמר על כל קרבנך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן
ח]
לא כדאמר בסמוך ואימא מה
מלח כשר דמתניתין דאפילו
אין נאכלין אלא יום ולילה כדאמרינן
אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים
הפרט מפורש שאחרים באים
לכתחלה וכן פי' לעיל גבי
חובה לה ומתרת כו' דקאמר
יציקות ובלילות. וניחא השתא
באיזהו מקומן זבחי
באין חובה לה אחרים דבאין חובה לה מאי ניהו עצים אף כל עצים אימא
ט]
אבל מידי אחרינא לא דהתם
דקאמר וכי תעלה כו' והא קי"ל
שלמי צבור ואשמות כו': והא אמרת כה]
שייך שפיר למימר מסברא
דמקמיצ' ואילך מצות כהונה
(אחרים דבאין חובה לה ניהו) לבונה ואייתי דם דאיכא נסכים נסכים
י]
יא]
(ליה) מה מנחה מיוחדת שאחרים באין
אבל מידי אחרינא לא שהרי
ומליחה עבודה דלאחר (עבודה)
בהדי אימורין הוא דאתו מ"ט אכילה ושתיה אדרבה כפרה ושמחה אלא לבונה
לבונה הבאה בבזיכין דמיא
[עבודת קמיצה] היא שהרי לא
כו'. ומהתם אירבייא לבונה וכולהו
לקומץ מכל הני דאש"ב נטמ"א
היה מולח רק הקומץ לבד.
באה עמה בכלי אחד [נסכים אין באין בכלי אחד] אבל עצים כי היכי
הנך דצריכין עצים ועל כל קרבנך תו
אבל הכא לא שייך למימר
תוס' מהר"פ: תוס' אחרות וכי
מסברא ואימא לבונה ואייתי דם
תעלה על דעתך כו' פ"ה שהרי
דמתכשרא בהו מנחה הכי מתכשרא בהו כולהו קרבנות ואימא יב] מה הפרט
למה לי: הכי קאמר. האי דפריך אין
אבל מידי אחרינא לא דאדרבה
מליחת קומץ היתה בראשו של
לי אלא קומץ הכי קא פריך אימא לא
מפורש שאחרים באין חובה לה ומתרת אף כל שאחרים באין חובה לה
איברים יש לנו לרבויי מסברא
מזבח כו' וקשה דמאי פריך
טפי מדם שכן אש"ב נטמ"א
לימא דודאי לכתחלה זר אסור
דרשי כדדרשת מה מנחה מיוחדת
ומתרת ומאי ניהו לבונה הבאה בבזיכין דשריא לחם יג] אבל מידי אחרינא לא
אלא ש"מ דה"פ אימא לבונה
להעלות על גבי המזבח אבל
אלא בכלל ופרט דרשינן קרבן ראשון
ואייתי דם אבל אברים לא
הכא דמלח זר [כי עבר] ועלה
מדאיצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמך מכלל דהנך כולהו אתו בחד צד אמר
משום דכתיב מעל מנחתך ולא
לגבי מזבח לא מפסיל בהכי
כלל מנחתך פרט: מנחה אין מידי
מר מעל מנחתך ולא מעל דמך ואימא מעל מנחתך ולא מעל איבריך מסתברא
מעל אבריך ומשני נסכים בהדי
לכ"נ לר"י וכי תעלה על דעתך
אחרינא לא. והיינו דפריך אין לי אלא
אימורים אתו ואין באין חובה
כו' שהרי מליחה אחר קמיצה
אברים הוה ליה לרבויי שכן יד] (אשב"נ טמ"א סימן) אחרים באין חובה לה כמותה
קומץ מנין כולהו אחריני: הדר אמר
לדם אלא לאימורים מאי טעם
היא שאין מולחין אלא אחר
זה אכילה היינו האימורים וזה
קומץ ומקמיצה ואילך מצות
אישים כמותה בחוץ כמותה נותר כמותה טומאה כמותה מעילה כמותה
על כל קרבנך תקריב מלח. דאי נמי
שתיה היינו יין לנסכים. גליון:
כהונה. תו"ח: ב] נאמר כל
אדרבה י] ואייתי דם דאיכא נסכים
דרשי כלל ופרט איתרבו כולהו
י)
קרבן: ג] באין לה חובה אף:
וא"ת א"כ מעל מנחתך למה
ד] באין לה חובה אימא מנחה
דעל כל קרבנך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ועל כרחך הדרינן למילתא קמייתא לכל (ד) שאחרים באין לה חובה
לי וי"ל למעוטי איברים וא"ת
מיוחדת שמתרת אף כל שמתיר
ואיתרבו להו כל הני: אף כל עצים. אף כל הצריכים עצים טעונין מלח : ואייתי דם דאיכא נסכים. יין ושמן באין לחובה לזבח:
כו]
פשיטא מהיכי תיתי לרבות
ואביא דם נמי שמתיר ולא
וי"ל דס"ד דנרבה אברים מצד
להוציא אברים קאתי אלא אביא
אכילה. אימורים: ושתיה. יין: אדרבה. לצורך דם אתו דהכי אורחא לאחר כפרת דם שכיפר על החטא בא היין המשמח אלהים
דאחרים באים לה חובה כיון
אברים מטעם שאחרים באים
ואנשים דמי שנתכפר חטאו שמח: אלא. להכי לא איתרבי דם אף על גב דנסכים באין לו חובה לא דמו ללבונה הבאה כז] לו חובה
דדמי ליה בא"ש נטמ"א ולהכי
לה חובה ואביא נמי דם מטעם
אצטריך קרא מעל מנחתך לומר
שמתיר כך פי' רש"י ומשום הכי
למנחה דלבונה באה עם המנחה בכלי אחד ונסכים אין באין עם הדם בכלי אחד: מדאיצטריך מעל מנחתך. למעוטי דם אלמא אי לא
שאין מולחין האברים. גליון:
פי' כך ולא רצה לפרש אביא
מעטיה קרא הוה אמינא דטעון מלח משום דדמי למנחה בחד צד שמתיר כמנחה מכלל דהנך כולהו דלא מעטינהו קרא (ה) מחד צד אתו כח] כיון
יא] נסכים בהדי אימורים כו'
דם דוקא ולא אברים דא"כ
(למה ליה למימר כו') [הוי
וא"ת אכתי נימא מה מנחה
דדמו בחד צד דאחרים באין לה חובה אמרינן דטעונין מלח: אישים. על האש נשרפת למעוטי דם שאינו נשרף: בחוץ כמותה. דכל מנחה
ליה לשנות מסתברא כו'] דהאי
שאחרים באים חובה לה לבונה
והקטרת אברים כט] בעזרה אבל דם פעמים שעבודותיו בפנים על בין הבדים ועל הפרוכת: מנחה ואברים חייבין משום נותר וטומאה אם
סברא אמרינן לקמן בשמעתין
ואייתי אימורים דאיכא נסכים
אכלן בטומאת הגוף ואפילו קומץ שהוא מתיר ואין בו משום פיגול ויש בו משום נותר וטמא ויליף לה מאשר הם מקדישים .
דפריך ואימא מעל מנחתך כו'
וי"ל דאה"נ אלא דניחא ליה
ל]
לא]
ומשני מסתברא כו' אלא ש"מ
לעמוד על בורייו של דבר ושלא
ומעילה. ובדם ליכא מידי כדמפרש במס' יומא בפ' הוציאו לו תלתא קראי כתיבי בדם חד למעוטי מנותר וחד מטומאה וחד ממעילה:
מדאצטריך קרא למעט דם ש"מ
ידחוהו ממה שאמר ואייתי דם
שלא היה מקשה אביא דם
וגם אם היה אומר ואייתי
שמתיר להוציא אברים אלא היה מקשה אביא דם נמי שמתיר ונדון כעין הפרט שאחרים באין לה חובה להביא אברים ומה מנחה שמתרת
אימורים היה סותר לו משום דאין באים עמו בכלי אחד. גליון: יב] מה הפרט כו' ומאי ניהו לבונה שאחרים באים חובה לה ומתרת כמו קומץ
ודמי נמי בכל הני דאש"ב נטמ"א. גליון. יג] אבל מידי אחרינא לא. קשה להר"ם מאי שנא דהכא פריך מידי אחרינא לא דלא נדרוש שום
אף כל שמתיר להביא נמי דם ולהכי הוצרך לשנויי ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך ועלה דייק ואימא מעל מנחתך ולא מעל אבריך ומשני
דרשא אחרינא ולעיל פ"ה דפריך ואימא מה מנחה שמתרת ואייתי דם בהדי איברים ונדרשינהו לתרווייהו ותירץ הר"מ דלעיל לא אלימא
מסתברא: ה] יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ואפילו השירים כו' ואין לי אלא קומץ כו' מטעם כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מנין
פירכיה כמו הכא שהרי נוכל לומר ואייתי דם כו' ויש לנו לרבות כמו כן איברים משום דהוי כמותו בא"ש נטמ"א משא"כ בדם אבל הכא
לרבות הלבונה כו' ת"ל כו' והו"ל כלל ופרט וכלל לדון כעין הפרט וכל זה הולך התלמוד ומפרש: ו] והקטרת ומנחת: ז] תיבת מנין נמחק:
שהרי לבונה הוה כמותו בא"ש נטמ"א וגם אחרים באים לה חובה ומתיר וא"כ לא בעיא [מלח] רק דומיא דלבונה דאיכא כל הני אבל מידי
ח] הדר אמר על כל קרבנך וה"פ דברייתא שומע אני אפילו עצים ודם כו' ת"ל מנחה פי' שדורשו עתה בכלל ופרט וכלל ואח"כ מראה עצמו
אחרינא לא וגם איברים נמעט דאינם מתירים אע"ג דדמי בא"ש נטמ"א. גליון: מדאצטרך מעל מנחתך למעוטי דם אלמא אי לאו דמעטיה
כאילו לא ידע כלל ופרט וכלל ואמר אין לי אלא קומץ ומפרש מרבה אני כו' אפילו לא היה בו אלא כלל ופרט לפי שבא עמו בכלי אחד ומנין
קרא הו"א דטעון מלח משום דדמי למנחה בחד צד דמתיר כמו הקומץ וחד צד לאו דוקא שהרי דם דמי לקומץ בשני צדדין כמו שמפרש
לרבות כו' ת"ל על כל קרבנך כלומר הני ודאי לא מצינו לרבויי אי לאו כלל ופרט וכלל. תו"ח: ט] אימא לבונה ואייתי דם דאיכא נסכים. פי'
בסמוך מתיר כמותה ונפסל בשקיעת החמה כמותה כלומר אי לאו מיעוטא מעל מנחתך ולא מעל דמיך דממעט דם הוי אמינא חד צד דמה
קרבן אחר הבא עמו כמו לבונה עם הקומץ וא"ת אי מרבינן דם מעל מנחתך למה לי וכ"ת למעוטי אברים לשתוק מיניה ומהיכי תיתי לרבויי
מנחה שמתרת אף כל מתיר. גליון: יד] אש"ב נטמ"א סימן הוא אחרים באים חובה לה עצים באיברים כמו במנחה מה שאין כן בדם שאין
והלא אין אחר בא עמהם ואמר הר"מ ז"ל דצריך לפרש כאן כמו שפי' הקונטרס לעיל ואייתי דם בהדי אברים ואדרוש כמו כן שכן אחרים
עצים באים חובה לה אישים אברים כולם הן לאישים מה שאין כן בדם. גליון: טו] דאמר החזיר אין לא החזיר לא: טז] מתיבת אי עד תיבת
שהן עצים באים חובה לה ומעל מנחתך למעוטי אברים וא"ת אדרבה אף כשנדרוש שני הצדדין יש לנו למעט דם מעל מנחתך ולרבות אברים
חד מינייהו כל זה הוא הגהה: יז] תיבת או נמחק: יח] חובה לה תרבי נמי דם דדמי לה בהאי חד צד דמתיר: יט] ת"ל מיעוטא אחרינא למעוטי
משום מעלה דאש"ב נטמ"א וי"ל דלא אמרינן אדרבה איברים הוי ליה לרבויי אלא לאחר שסתר צד דלבונה כדמפרש לפי שאין באין עמו
בכלי אחד אבל השתא תפיס האי צד דלאו עיקר אש"ב נטמ"א. תו"ח: אימא לבונה ואייתי דם וא"ת אמאי לא משני דכתיב קרא דממעיט ליה
דם ולא תרבי בצד מתיר ולקמן פריך ואימא ולא מעל איבריך דהאי מיעוטא יתירא למיעוטא אתא צד דאחרים באים חובה לה וליכא לפרושי
אביא דם: כ] תיבות אי נמי נמחק: כא] בחד צד ודם בחד צד: כב] וכל קרבן מנחתך קרבן קומץ: כג] דלא יפחות: כד] מנחת נדבות דכליל הוא:
מעל מנחתך ונ"ל דהוצרך תלמודא לשנויי דנסכים לא בהדי דם קאתי משום קושיא דפריך תלמודא בסמוך (אי) [אימא] מה הפרט כו' ואי לאו
כה] תיבת ליה נמחק: כו] מלח וקא פריך אימא אחרים באים חובה לה מאי ניהו לבונה הבאה לצורך הסולת אף כל דבר שאחרים באים חובה
דשני תלמודא דנסכים בהדי אימורים קאתו לא הוי מצי לשנויי מדאצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמיך מכלל דהני כולהו אתו בחד צד [דמנ"ל
לה טעון מלח הס"ד ומה"ד ואייתי דם דנסכים יין: כז] ללבונה הבאה חובה למנחה ותיבת לו נמחק: כח] אתו דכיון דדמו למנחה: כט] איברים
הא הלא איכא למימר דבדם איכא שני צדדין שכן מתיר ואחרים באים לה חובה אבל השתא] (ואי לאו) דאמר נסכים בהדי אימורים הוא
בחוץ בעזרה: ל] אם אכל: לא] וטמא כרבנן בפ' ב"ש דאמרי דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהן משום נותר וטמא ויליף
דקאתי (דהשתא) ליכא בדם אלא חד צד שמתיר אבל אין אחרים באים לה חובה שהרי הנסכים באין עם האימורים נ"ל ברוך. והקשה בפנים
לה בפ' ב"ש ובפ' כל הבשר: לב] מקומות דשנים ושלשה צדדין: לג] כולהו אתו: לד] אוכל כמותה ס"א איברים וקומץ הם אוכל לאפוקי דם:
והיכי קאמר מכלל דכולהו אתו בחד צד והלא בדם איכא הרבה צדדין כדמפרש בסמוך שכן נפסל בשקיעת החמה ומתיר ונ"ל שמה שאמר