כ:
הקומץ רבה
פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדרבה
דם נפסל בשקיעת החמה. דאינו ראוי לזרוק בלילה דכתיב ביום צוותו
דם הוה ליה לרבויי כו'. ותימה דלא חשיב פיגול דדם
א) ב)
יד א
❖
ג) ד)
את בני ישראל להקריב וגו' ה] ו) ודם למחר נפסל בלינה
וקומץ לא מיחייב עלייהו משום פיגול כדאמרינן בהקומץ
ה)
זוטא דאינהו גופייהו מתירין נינהו אבל אברים חייבים
כדאמרינן במס' זבחים בפרק איזהו מקומן מנין לדם שנפסל
עלייהו משום פיגול: נפסל בשקיעת החמה כמותה. בריש מי שהיה
ו) ז)
שיטה מקובצת
בשקיעת החמה תלמוד לומר ביום הקריבו את זבחו וגו'ז) והתם יליף לה
ח) ט)
טמא דאמרינן דמשקיעת
שפיר וכן קומץ דלעיל מביום צוותו
י)
א] מאן שמעת ליה כו'
החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין לר'
(כדקתני) [דתניא] קרבן
ו]
אדרבה דם הוה ליה לרבויי שכן מתיר כמותה כתב זאת התורה לעולה ולמנחה
מלמד שמתנדבין עצים רבי
וגו' ח) אבל אברי עולה הותרו להקריב
יהודה הקשה ר"ת דבסוף במה מדליקין
נפסל בשקיעת החמה כמותה הנך נפישן
כ)
כו' ויש לה קדושת הגוף
טז]
משמע דלרבי יהודה
כל הלילה כדאמרינן בהאי פירקין
דאילו רבנן אין לה קדושת
אמר מר שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו
ל) מ)
הגוף ויכול לפדותה אבל
מנלן ט) מבא השמש כלומר
משתשקע החמה עד ע) הלילה שני
נ) ס)
לרבי הוי קדושת הגוף ממש
קרבן א] מאן שמעת ליה דאמר עצים איקרי
חלקי מיל ותירץ ר"ת דמשתשקע החמה
לאחר בא השמש ומקטירן כל הלילה:
ע)
כמו מנחה. גליון: ב] רבי עיין
קרבן רבי לרבי מבעיא בעו מלח דתניא
פ)
ב]
ג]
תוס' לקמן (דף פ"ה ע"ב):
קרבן. נפש כי תקריב קרבן מנחה
משמע סוף שקיעת החמה שכבר
צ)
ג] מבעא בעיא: ד] רבי אומר
קרבן (מנחה) מלמד א שמתנדבין עצים וכמה
וגו': שני גזרין. שני בקעיות גדולות:
שקעה החמה אבל משקיעת החמה
ק)
עצים קרבן הן ותיבת מנחה
ר)
שני גזרין וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על
נמחק: ה] וגומר וגם תיבת
וכן הוא אומר. דעצים קרבן מקרו.
משמע מתחילת שקיעה תדע מדאמרי'
1
ודם נמחק: ו] כתיב: ז] גזרין
ולהכי נקט שני גזרין ז] כדילפינן מקראי
גבי נר חנוכה מצוותה
קרבן העצים רבי אמר עצים קרבן מנחה הן
ד]
משום דחשיבי שראויין
ש)
משתשקע החמה ואי בתחילת שקיעה
פרק שלישי דמסכת יומא :
למזבח למערכה דלאחר
ח]
וטעונין מלח וטעונין הגשה ואמר רבא לדברי
❖
ת)
שהיתה המערכה סדורה הי'
לדברי רבי. דמקיש עצים ט] י)למליחה
עדיין הוא יום גדול והוה שרגא
רבי עצים טעונין קמיצה וא"ר פפא לדברי רבי
נותנים עליה ב' גזרי עצים:
ולהצריך הגשה כמנחה טעונין קמיצה
בטיהרא ולפיכך שקיעת החמה נמי
ח] יומא הס"ד ומה"ד טעונים
עצים צריכין עצים סמי מיכן עצים ואלא קרא
הגשה כמנחה: ט] דמקיש
תורה אור השלם
כמנחה והמתנדב שני גזרין יביא עצים
דהכא גבי דם בתחילת שקיעה איירי
עצים למנחה הס"ד ואח"כ
למעוטי מאי אי למעוטי דם מעל מנחתך נפקא
אחרים להסיקן: דם מעל מנחתך
וניחא טפי משום דאמרינן בסוף איזהו
1. וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל
מה"ד קמיצה המתנדב שני
אפיק
גיזרין מבקע מלא קומצו
קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים
נפקא.
מקומן
מנין לדם שנפסל
ותרי מיעוטי למה לי נימא
קסמים דקים ונותן על
הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָביא לְבֵית
בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה
קרבן כלל מעל מנחתך פרט כל קרבנך חזר וכלל י] אף כל שאחרים באין
המערכה ואח"כ נותן
אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ
האחרים הס"ד ומה"ד עצים
מקריב ואי בסוף שקיעה קאמר למה לי קרא פשיטא דנפסל בלילה דאין
לו חובה ולא דם דאין אחרים באין לו חובה דהשתא ליכא למיפרך אי
לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בשָׁנָה
טעונים עצים והמתנדב:
לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְי אֱלֹהֵינוּ
מה יא] מנחה שמתרת אף כל כו' דאם כן (א) דמדרבית בצד דאחרים
יכול לזורקו דכתיב ביום צוותו ועמוד השחר פשיטא דפוסלת בו דומיא
י] וכלל מה הפרט שאחרים
כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
❖
באים לה חובה אף: יא] מנחה
נחמיה י לה
באין חובה לה כל הנך ובצד דמתיר מרבית דם אף כל למעוטי מאי
דאימורים ופי' שם בקונטרס דנ"מ אם עלה לגבי מזבח משום דאין
מיוחדת שמתרת: יב] תיבות
בשלמא למאי דהוה סליק אדעתין מעיקרא יב] כ)(ואע"ג) דאף כל הוה
לינה מועלת בראשו של מזבח וקשיא למ"ד מועלת מאי איכא למימר
ואף על גב נמחק: יג] עצים
ממעט נמי עצים הוה מצי למיפרך דנרבי בצד אחרים באין חובה כל
ואין לומר דאיצטריך משום דקי"ל גבי דם אם עלה לא ירד הואיל ולן
ל)
יג]
דהוה מצי למיפרך דנרבי הנך
הגהות הב"ח
בצד אחרים באים חובה
הנך ובצד דמתיר מרבית לדם מ)(ונרבי דם בצד דמתיר) ואף כל למעוטי
כשר באימורים ואם מעלהו לגבי מזבח הוה אמינא דיכול לזרוק יז] משום
(א) רש"י
להן ותיבות כל הנך ובצד
דבהא פלוגתא היא דרבן גמליאל ור' יהושע דר' יהושע אמר ירד ולרבן
עצים שאין אחרים באין להם חובה ואינן מתירין ולהכי איצטריך מעל
דמדמרבית
דמתיר מרבית לדם נמחק:
יד] מאי הס"ד ומה"ד קרא
גמליאל לא ירד וכי תימא דאיצטריך משום דס"ד דלא מיפסיל בלינה כי
מנחתך יתירא למעוטי דם אבל השתא דאמרת עצים אחרים באין חובה
להם ג"כ ונרבי
למאי אתא מנחה: טו] נסכים
היכי דאין חייבין עליו משום פיגול ונותר כדאיתא בסוף כל הבשר
להם אי מרבי דם בצד דמתיר אף כל למעוטי מאי יד] (קראינ) למאי אתא
א"כ
נסכי יין אין: טז] דלרבי
❖
יהודה. עי' בתוס' זבחים (דף
הרי עצים ולבונה דאין חייבין עליהן משום נותר לרבי
מנחת') דדרשינן מינה לעיל אף כל שאחרים באין להם חובה אבל מידי
נ"ו ע"א): יז] משום. (תוס')
אחרינא לא מאי אתא למעוטי: ס)נסכים. טו] אין אחרים באין לו חובה:
שמעון ואפילו הכי מיפסלי בלינה כשקדשו בכלי שרת וכי תימא משום
זבחים (דף נ"ו ע"א [דף
פג.]): יח] וא"ת מנ"ל לרבא
מוסף רש"י
דתניא
דילפינן מדם דלמא שאני דם דמתיר ולפי מה שמפרש רבינו תם דמיירי
דרבי ותיבות מאי שנא ליתא
בתחילת שקיעה ניחא וכן משמע בפ' מי שהיה טמא דשחיטה אסורה מתחילת שקיעה גבי מי שהיה בדרך רחוקה דקאמר התם
קרבן.
שם: יט] דאינן נקמצות וי"ל
וכן הוא
איזוהי דרך רחוקה מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין ומוכח התם דהיינו חמשה עשר מילין מפלגא דיומא עד שקיעת החמה ולא חשיב
דאין לך מנחת נדבה של
אומר.
ישראל שאינה נקמצת.
פ) ד' מילין דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ואי לא מיפסלא דם עד צאת הכוכבים אם כן הוי שעת שחיטה ומיהו קשיא אי בתחילת
וטעונין הגשה.
מהר"פ: כ] וה"ה כמו כן
שקיעה קאמר היכי ממעט לה מביום הקריבו הא עד צאת הכוכבים יום הוא דכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום מלאכה ואשכחן
נימא בעצים לרבי ותיבות
עצים טעונין קמיצה.
כאן עצים נמחק:
נמי שקיעת החמה דאיירי בסוף שקיעה כגון צאת הכוכבים כדאמרינן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרת כגון דחזאי תלתא יומי סמוך
לשקיעת החמה והיינו בבין השמשות כדאמר עלה בפרק כיצד צולין ברואה בין השמשות וגם בפירקין כל המניח
עצים.
תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה והיינו בלילה מדקאמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח ועוד אמרינן
במס' תענית כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית צ) ומנהג אבותינו תורה היא שהכל נוהגין עד צאת הכוכבים ויש לומר
(להלן קו:)
דלעולם נפקא ליה שפיר תחילת שקיעה מביום דאם אינו ענין לסוף שקיעה דנפקא מביום צוותו תנהו ענין לתחילת שקיעה ויש מפרשים דמן
התורה אינו נפסל עד צאת הכוכבים אלא רבנן עבוד הרחקה ופסלוהו מתחילת שקיעה והעמידו דבריהם במקום כרת לענין דרך רחוקה כדי
ק)
שיהו זריזין למהר לבא וקשיא דא"כ ליחשביה (בסוף) פסחים בסוף האשה בהדי הנך שהעמידו דבריהם במקום כרת ויש לומר
עצים.
דלא חשיב אלא מידי (דלא) דהוו חידוש אבל זה אינו חידוש אם תקון כדי שימהרו לבא דהכי נמי לא חשיב חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ
לתחום והרכבתו ובאונן גופיה יש לחלק בין מת לו מת קודם חצות למת לו אחר חצות כדמשמע בפרק מי שהיה טמא ואפילו
(מעילה יט:)
הכי לא חשיב לה והשתא הא דאמרינן בפ' המנחות והנסכים ובריש מעילה לפני זריקה מועלין בו ומוקי לה דקבליה סמוך
לשקיעת החמה דלא הוה שהות למזרקיה ההוא מעילה דרבנן דעד צאת הכוכבים יש שהות לזורקו ומיהו קשיא מדאמרינן בסוף איזהו מקומן
קדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה דאי חישב לזורקו לאחר שקיעה מיד הוי פיגול דהוי מחשב חוץ לזמנו
ואין לומר פיגול דרבנן דהא דומיא דאימורים ובשר קדשים איירי דהוי פיגול דאורייתא ולא קתני בשר קדשי קדשים מחצות ואילך דזמן אכילתו
מדרבנן וי"ל דההיא שקיעה בסוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים כמו שמפרש ר"ת דמשתשקע משמע סוף שקיעה ר) :
מלמד שמתנדבים עצים כו'. הא דפליגי הכא רבי ורבנן דלרבנן נדבה ולרבי קרבן גמור היינו כשאמר הרי עלי שני גזירי עצים אלו למזבח
כדתניא בתוספתא דשקלים האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גיזרי עצים ונותן לשופר ש) ולוקחין כהנים בהן עצים ומקריבין
אותן על גבי המזבח וניאותים מהן ואין מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ פטור ואם אמר הרי עלי שני גיזרי עצים אלו למזבח כהן מקבלן הימנו
ומקריבן לגבי מזבח ואין ניאותין בהם ת) אבל מועלין בהם ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי וחכמים אומרים אם הקריבן בחוץ פטור ואלו ואלו
נופלין בלשכת דיר העצים ואם תאמר אמאי קאמר מאן שמעת ליה דאמר עצים קרבן רבי היא והא לרבנן נמי איקרו קרבן ולא בעו מליחה
וי"ל דמדקאמר עצים ודם משמע ליה דחשיבי קרבן גמור כדם והיינו כרבי: לדברי רבי עצים טעונין קמיצה. ואם תאמר יח] מ"ש דרבי
מקיש עצים למנחה יותר מלשאר קרבנות ויש לומר דהאי קרבן דמרבי מינה עצים מקרבן דגבי מנחה דריש לה בתורת כהנים וא"ת מנלן
דמקשינן למנחה דנקמצת האיכא מנחות טובא יט] דאינן נקמצות ויש לומר דלגבי מנחה הנקמצת כתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה ואם
תאמר ומה קמיצה שייך בעצים הא אין בהם שיריים וכולן נשרפין ויש לומר דאשכחן כי האי גוונא בריש ואלו מנחות לר' שמעון דמנחת
חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן והוא הדין כ] כאן עצים: עצים טעונין קמיצה. והוא הדין ימין וקידוש כלי:
אפיק