הקומץ
רבה
פרק
שלישי
מנחות
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפיק
דתניא. דיין אין טעון מלח: וקפריך הש"ס מני. הך ברייתא:
קשיא
עצים ועייל נסכים. ונמעט נסכים במה מנחה מיוחדת כו'
א) ב)
טו א
ג)
קטרת. דהא (ב) רבינן לעיל כל שאחרים באין לו
חובה
ודם מועל מנחתך וא"ת אימא איפכא וי"ל דלא שייך
ד)
טז ב
וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח
לומר איפכא כלל דהא כדי שלא נאמר (משום) צד של מתיר הוא
ה)
ו)
ג
מנחתך: עצים אין מקבלין
ששם מולחין הקטרת והקומץ: הפרט.
דאיצטריכא למיכתב מעל מנחתך למעוטי דם דמתרבי מההוא צד
ז)
טומאה. ואע"ג דעצי מערכה מקבלין
ואילו נסכים ממעטי מיניה:
ח)
יצאו עצים שאין מקבלין טומאה.
יז ד
טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים
אפיק עצים ועייל נסכים דתניא אבל היין
א
יח ה
ט)
והבשר לרבות עצים ולבונה
פי' בקונטרס דהא דאמר
והדם והעצים והקטרת אין טעונין מלח מני אי
בפ' כל שעה והבשר
ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש
רבי קשיא עצים אי רבנן קשיא קטרת האי תנא
יט ו
לרבות עצים ולבונה אסמכתא בעלמא
וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים
הוא דתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן
בעלמא לא מקבלי טומאה: דם שבשלו.
ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן
כ ז
ברוקה אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל
בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו
בפ' שני דחולין דחיבת הקדש
טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון
❖
עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא
דאורייתא מההיא קרא דוהבשר וכן
י)
אף כל דבר המקבל טומאה ועולה לאשים
על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים
מוכח בפ' כל הפסולין
גבי אוכל בשר לפני זריקת דמה
משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת
וישנו על מזבח החיצון יצאו עצים שאין
מוסף רש"י
כ)
דם ומליח הרי הוא כרותח: מהו
דאמרינן אבל טומאת בשר דברי הכל
יד]
מקבלין טומאה יצאו דם ויין שאין עולים
אברים שצלאן והעלן
דתימא מישדא בה משהו טו] למצוה
לוקה דאמר מר והבשר לרבות עצים
לאשים יצאה קטרת שאינה על מזבח החיצון
אין בהם משום לריח
בעלמא. ומשום ההוא משהו לא נפיק
ולבונה כו' והאי דקרי ליה בפרק בית
ניחוח.
אלא טעמא דמעטיה קרא לדם הא לאו הכי
מתורת דם: הקפה. כמו
שמאי פסולא בעלמא לאו
הקפה.
(זבחים מו:)
הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפיק
קפאו (ג) תהומות טז]: ל) (קפה באור).
מדרבנן קאמר אלא מדאורייתא ופסולא
ל)
(חולין
❖
ליה מתורת דם דאמר זעירי א"ר חנינא דם
מ)
קכ.)
ואכלו חייב משום דם או חלב: בחמה.
בעלמא קאמר דלית ליה מלקות ועוד
נ) ס)
שבישלו אינו עובר עליו ורב יהודה אמר
הדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:
דהיא גופא משמע דלרבנן הוי דאורייתא
ע)
פ)
שיטה מקובצת
זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו ורב יהודה
דם שקרש. קא סלקא דעתך ואפילו
דלר' כב] ישמעאל דאמר פסולא בעלמא
צ)
דחולין: כאן בחטאות החיצונות. הא
וההיא דקרי לה מעלה בפ' כל שעה
דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהם
ב
א] שהקפהו בחמה באור לא
הדר בחמה הדר. לאו דוקא
הכי נמי קאמר גבי
דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו
משום לריח ניחוח מהו דתימא מישדא בה
דלאו בהכי תליא מילתא
מעלות העריב שמשו אוכל בתרומה
חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי
משהו למצוה בעלמא קמ"ל: גופא אמר זעירי
אלא כלומר באור לא חזיא
דנפקא לן מקרא בפרק הערל
לכפרה בקדשים: והא דאמר זעירי
למילתא בחמה (לא) חזיא
א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב
ק)
ג
למילתא: ב] בחטאות
אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות.
אלמא מעלה דאורייתא קאמר
ר) ש)
החיצוניות תיבת החיצונות
רבא וקא אמר לה להא שמעתא איתיביה אביי
כגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא
והא דקאמר הכא יצאו עצים שאין
השני נמחק: ג] דאמר רבא
ת)
הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את
אמר רב חסדא: ד] בחטאות
ד
מפרש לקמן: הלכך. יז] דאמרת
מקבלין טומאה בעצי כג] ר) עצים קאמר
א)
החיצונות ואכלו: ה] רחמנא
החלב וגמעו חייב לא קשיא כאן שהקפה
אמרינן הואיל וכנגדו ראוי: דם חמור.
ולא בעצי המערכה וא"ת מנין לנו
ב)
דבר לקיחה תיבת והאי ליתא
שם: ו] דם חמור שקרש כו'.
אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר
לרבות עצים לטומאה מוהבשר מאחר
באור כאן א] שהקפה בחמה באור לא הדר
ג)
משום רבותא דחמור נקיט
דלא חייבה יח] תורה כרת אלא על דם
דיש להו פדיון מן התורה אפילו בתר
בחמה הדר בחמה נמי לימא הואיל ואידחי
לה דאע"ג דאין ראוי לקרבן
לפי שאין קרבן בטמאים
הראוי לקרבן אלא אפילו חמור $דאיןמ)
דשפינהו לגיזרי כדמשמע בריש המנחות
אידחי דהא בעא מיניה רבי מני מר' יוחנן דם
אפ"ה חייב עליו [כך פ"ה]
קרבן בטמאין אפילו הכי חייב: חוצץ.
והנסכים ש) לרבנן דפליגי עליה
ולא נהירא שהרי איכא קראי
שקרש ואכלו מהו אמר ליה הואיל ונדחה
לענין טבילה: סריך. שמתחיל להתייבש
דרבי דלרבי ודאי ניחא דחשיב להו
בפ' דם שחיטה לרבות דם
❖
ידחה אישתיק אמר ליה דלמא ודאי כאן
ד)
חיה ודם בהמה טמאה לחייב
(א)
ולהדבק קצת חוצץ: נ) לא סריך.
קרבן גמור וי"ל דההיא דמרבי עצים
עליו כרת לכך נראה לפרש
בחטאות
החיצוניות
(החיצונות) כאן
ב]
שכשתולין בו אצבע נמשך והולך
בכל מקום היינו לרבי וקצת קשיא
יט]
הכא הרבותא משום דקרש
דסד"א דהא דקרש חייב ה"מ
תורה אור השלם
בחטאות
הפנימיות אמר אדכרתן מילתא
חוט ממנו (ד) (ופוסקס) הדם): תבונהו.
מאחר דחייבים על העצים משום
בדם דטהורה שכנגדו ראוי
דאמר רב חסדא דם שקרש בחטאות
מפרש לקמן: מי מלח. מוריס:
טומאה אמאי לא תני להו בפרק שני
כ]
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
ג]
לחטאות החיצונות אבל דם
חמור שקרש דאין דם בהמה
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרנֹת
שאינה שובתת. שמצויה בקיץ ובחורףע)
דמעילה דתנן הקומץ והלבונה
ואכלו
חייב ולקח ונתן אמר רחמנא
ד]
1
טמאה ראויה אפילו צלול
מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כּל דָּמָהּ
ומלח סדומית כא] הים משליכה לאגפה:
והקטורת כולם הוכשרו ליפסל בטבול
ה] [והאי] בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות
לחטאות החיצונית אימא לא
יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּח:
ויקרא ד ל
יתחייב עליו בקרוש קמ"ל
איסתרוקנית. מן הקרקע נעשית ובידי
יום וחייבין עליהם משום נותר וטמא
הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא
2. וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בּמֶּלַח
דאפ"ה חייב הואיל ושכנגדו
אדם: מכל פ) שהוא. בין סדומית בין
ופיגול אין בהם וי"ל בין לרבי בין לרבנן
בטהורה ראוי בחטאות
תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח
והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ורבא דידיה
אסתרוקנית צ) : מכל מקום. ואפילו
לא מצי תני דלרבנן לא מיחייב אעצים
החיצונות: ז] חוצץ פ"ה
בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתךָ
אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו
חייב
לענין טבילה והה"נ לענין
עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב
❖
מחוץ לארץ: סדומית דקה אסתרוקנית
ולרבי יש בעצים משום פיגול לאחר
ויקרא ב יג
נטילת ידים דכל דבר שחוצץ
מֶלַח:
הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות
אמר
גסה: יכול יתבוננו. יתן מלח הרבה
שנקמצו ככל דבר שיש לו מתירין לאדם
(ה)
בטבילה חוצץ לנטילת ידים
כדאיתא בפ' כל הבשר:
רב פפא הלכך ו] דם חמור שקרש ואכלו חייב
כתבן בטיט: כבנין. מלח הרבה
או למזבח כאיברי עולה שדם מתירן ת) :
ח] סדומית. עיין בערך בן ב'
הגהות הב"ח
אמר [כאן
שורה על שורה: נותנת טעם
א)
הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות
בחטאות החיצונות וכאן
מלח סדומית אינו שובת קיץ
(א) גמ'
וחורף שהים משליכו
באדם: תקריב בשבת
ק) [כבינה].
בחטאות הפנימיות. פרש"י
רב גידל אמר זעירי דם בין לח בין יבש
לאגפיו: ט] ואפילו בשבת.
ובטומאה.
אם קרבן ציבור הוא
דבחטאות הפנימיות אינו עובר עליו
(ב) רש"י
עיין בשו"ת מהר"מ סימן ח:
ז] חוצץ מיתיבי הדם והדיו והדבש והחלב
ה
רבנן אמרי
י] יכול ¿ «ית¿ ∆בננe ס"א יתבנהו:
ואשמועינן דמליחתן עבודה היא
וטעמא כמו שמפרש לקמן ולא נהירא
יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין לא קשיא הא
(ג) ד"ה
יא] אי הכי יתבננו ס"א
ודחי שבת
וטומאה כשאר עבודות:
דא"כ בחטאות הפנימיות נמי. משמע
יתבלנו: יב] ƒ ¿י∆בננe: יג] יכול
דסריך הא דלא סריך: תמלח למאי אתא
דהקפה באור
תבונהו ס"א יבוננו: יד] דם
וכן
לפי שיטת רש"י שאם בשלו צלול הואיל
אינו (ד) ד"ה
הס"ד ומה"ד דם שמלחו
לכדתניא במלח יכול תבונהו ת"ל תמלח אי
וראוי לטבילה והזאה יהא חייב עלה
להדם
אינו עובר עליו דמליח הרי:
תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת
(ה) ד"ה
אם יאכלנו ואין הסוגיא מוכיח הכי
2
טו] מישדא משהו. מלח
אפילו
בעלמא למצוה: טז] תהומות
❖
ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח ח]
סדומית שמביא מלח
דאמרינן לעיל כיון דמלחיה נפיק ליה
דהקפהו באור ואכלו חייב
מתורת דם ולא יתחייב עליו ועוד
איסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ט] ואפילו
והד"א: יז] הילכך כיון
דאמרת: יח] חייבה התורה
דרבא דידיה אמר אפילו בחטאות
בשבת תקריב ואפילו בטומאה מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי
כרת כו' הראוי לקרבן ואפילו
גליון הש"ס
הפנימיות ואכלו חייב ומשמע לפי' רש"י
קרש חייב עליו אם אכלו
קאמר יכול י] יתבוננו כתבן בטיט אמר ליה אביי אי
הכי יא] יתבוננו מיבעי
רש"י ד"ה דם חמור וכו'
הואיל וכנגדו ראוי היה (לא
דרבא לית ליה דזעירי ולעיל קאמר
ליה אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יב] יבננו
דאין קרבן בטמאין.
מבעיא דודאי חייב עליו)
יתיב רבא וקאמר להא שמעתא משמע
הואיל וטהורה היא ויש
תבונהו מאי תבונהו אמר רב אשי
מיבעי ליה אלא אמר רבא יכול יג]
בטהורים הראוים לקרבן
דסבירא לרבא כזעירי לכן נ"ל דבזעירי
אלא: יט] סריך. שכשטובלין
יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא ו עושה מביא האבר
(היינו בבשלו באור) כ"ע לא פליגי
בו אצבע: כ] מלח של מוריס:
ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו אמר אביי וכן לקדירה
דאינו עובר עליו והא דמחלק הכא בין
כא] סדומית שהים משליכה
ז
לאגפיה: כב] דלר' שמעון
תנו
חטאות הפנימיות לחיצוניות קאי
הוא דאמר: כג] בעצי חולין
אקפאו בחמה]: דם שבישלו אינו עובר עליו . [והיינו] הא דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו
כד]
ותיבת עצים נמחק: כד] עליו.
נ"א והיינו. עיין שם בתוס'
עובר עליו ב) כה] [דמיירי אחר בישולו] מדמייתי הנך תרי מילי בהדי הדדי דם שבישלו ודם שמלחו משמע דתרווייהו חד טעמא כדפי' בקונטרס
(דף ק"ט ע"א): כה] אינו
דמליח כרותח דלא חייבה תורה אלא דבר הראוי לכפרה וכיון דבישלו או מלחו נפקא ליה מתורת דם ומשמע הכא דסתם מליחה דקדשים היינו
עובר עליו דם שמלחו אינו
עובר עליו ותיבות דמיירי
דאין נאכלין מחמת מלחן דהאי דמליח כרותח היינו דאין נאכל מחמת מלחו כדפרישית בפ' כל הבשר ואסתם מליחה דקדשים הוא דדייק
אחר בישולו ל"ש:
הכא הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפקא ליה מתורת דם דאמר זעירי דם שמלחו וכו' ובסמוך אמרינן וכן לקדירה לפיכך
מדקדק ר"ת מכאן דמליחה לקדרה באין נאכל מחמת מלחו סגי ולא כמו שמפרשים כמו שאדם מולח להצניע וכמליח לצורך עיבוד או כדבעי ליה
לאורחא ובפרק כל הבשר ג) פירשתי גבי אינו נאכל מחמת מלחו: יתן בו טעם כבינה. היינו דלא חזי לאכילה בלא הדחה כמו שהבינה
מתקנת האדם: וכן לקדירה גרסי'. ובספר רבינו גרשם כתוב [וכן לצלי] וכן פי' רבינו חננאל בפ"ק דחולין גבי אסורה ד) בהנאה ליומא:
בלשכת