כא:
הקומץ
רבה פרק
שלישי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בלשכת
ט) וכן לקדרה. אין צריך למולחה יותר: שעל הכבש כו'. שנופל שם
ששם מולחין עורות קדשים. תימה דבמסכת
המלח
א)
כא א
ב)
דחשיב שש לשכות שבעזרה
כשמולחין (את הקומץ) ז] את האברים כדאמרן לקמן בשלשה מקומות
מדות
ג)
כב ב
נתונה: אין מועלין בו. דשוב אינו ראוי: מאי ח] קראה. דשעל גבי
קתני לשכת המלח ששם היו נותנין מלח לקרבן לשכת הפרוה ששם
ד) ה)
כג ג
ו)
יא]
היו מולחים עורות קדשים וי"ל דהא דקאמר הכא ששם מולחין
האבר מועלין דכתיב והשליכו עליהם הכהנים מלח והעלו אותם עולה
ז)
כד ד
עורות קדשים יב] לאו דוקא אלא כלומר
אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרויין
ח)
ט)
כה ה
עולה: תנן התם. במסכת שקלים
משם היו נוטלין מלח למלוח עורות
תנו רבנן מלח שעל
גבי האבר מועלין בו
א
י) כ)
קדשים בלשכת הפרוה והמלח לא
על שבעה דברים התנו ב"ד ואלו
שע"ג הכבש ושבראשו של מזבח אין מועלין
ל) מ)
כו ו
נ) ס)
היה נתון בלשכת המלח למלוח כי
שנים מהם על המלח ועל העצים של
בו ואמר רב מתנה מאי קראה והקרבתם
א]
1
ע) פ)
כז ז
קדש: שהכהנים ניאותין בהן. נהנין
אם להצניעו שם והא דקתני עלה
❖
לפני ה' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו
מהן: למלוח קרבנם. עולותם
במסכת מדות ששם היו
אותם עולה לה': תנן התם על המלח ועל
ב
ומנחתם שהן מביאין: לאכילת קרבנם.
נותנין מלח לקרבן היינו כלומר הצניעו
שיטה מקובצת
העצים שיהו הכהנים נאותין בהן אמר שמואל
כלומר לאכילה המגיע לחלקם כגון
לצורך קרבנות כגון למלוח עורות וכל
לא שנו אלא לקרבנם אבל לאכילה לא קא
א] בו אמר רב מתנה אמר
חזה ושוק חטאות ואשמות שהיחיד
דבר וקשיא לפירוש זה דא"כ היתה
צ)
קרא: ב] קרבנם לאכילה
מביא והן אוכלין: מאי בעו התם.
מלח בד' מקומות והכא לא חשיב אלא
ס"ד מאי לקרבנם למלוח קרבנם לאכול
ק) ר)
ב]
לאכילת קדשים: ג] חולין
שלשה: והקטרת. ואם תאמר
ש)
חולין בעזרה: הכי גרסינן יאכלו
פשיטא מאי בעו התם. פ"ה
אכילת קדשים השתא למלוח עורות קדשים
❖
משום דמכניס חולין לעזרה
שיאכלו עמה. ט] כולה בתורת כהניםי)
למה מולחין את הקטורת בראשו של
יהבינן לאכילת קדשים לא יהבינן דתניא
ולא נהירא דלא שייך לאסור
יג]
מזבח יותר מעל הכבש והלא במזבח
קא דריש (עמה כו') האי קרא
י] כ)
כי אם בהקרבה ועוד דבפרק
נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות המלח
ג
התערובות אמרינן דרשאין
תורה אור השלם
הפנימי היה קרב וי"ל לפי שעל הכבש
והנותרת ממנה וגו' דכתיב ברישיה
הכהנים לתת לתוכו תבלין
נתונה בלשכת המלח ועל גבי הכבש ובראשו
היה מתלכלך בדם האברים אבל על
דקרא יאכלו אהרן ובניו ובסיפיה
1. וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי יְיָ
חולין כו' א) א"כ משמע
של מזבח בלשכת המלח ששם מולחין עורות
דלא שייך חולין בעזרה כי
וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהם
המזבח היו מולחין דבר יבש קומץ
כתיב יאכלוה ודריש התם יאכלו
אם בביתם תו"ח: ד] הכי
מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה
קדשים על גבי הכבש ששם מולחים את
ולבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן
שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן
יחזקאל מג כד
אמר. ערכין (דף ד ע"א):
לַיְיָ:
2. וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ
ה] אלא הכהנים. גליון
האברים בראשו של מזבח ששם מולחין
משיח ואע"פ שהיו מולחין שם עולת
שהיא מעוטה יאכלוה דסיפא שלא
ומוטעים הם שאינו ר"ל אלא
אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל
העוף היה יד] מועט:
יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא
הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים
אותה שבאה מכהנים לבדם
בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל
חולין פשיטא מאי בעו התם.
מרובה: לבונה מתוך ביתו. דכתיב
עיין רש"י לקמן (דף מו
מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ: ויקרא ו ט
ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף
3. כֹּל תְּרוּמֹת הַקּ¢ דָשִׁים
ע"ב): ו] כהן. עי' תוס' לקמן
פי' בקונטרס משום דמכניס
ונתן עליה לבונה והדר
אלא מאי לקרבנם לאכילת קרבנם ומאי
(דף נז ע"א): ז] את הקומץ
אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂראֵל לַיְיָ
והביאה אל בני אהרן: והביא עצים.
חולין לעזרה ומשני אע"ג דאמר מר
תיבות את האברים ליתא
נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבנֹתֶיךָ
לאכילה אכילה דחולין חולין פשיטא מאי
ג]
שם: ח] מאי קרא אות ה'
אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלח
דכתיב
על העצים אשר על האש:
יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה ופי'
נמחק: ט] עמה כו' ותיבת
עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְיָ לְךָ
בעו התם אע"ג דאמר מר 2 יאכלו ד שיאכלו
עצים משל ציבור. מפרש לקמן :
פ)
בקונטרס כלומר חוץ לעזרה יאכלו
ל) (א)
כולה נמחק: י] בתורת כהנים
וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ:
עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על
במדבר יח יט
קא דריש עמה כו':
חולין ותרומה ויכניסו צ) ויאכלוה על
עצים ומלח נוהגים בכל הזבחים.
4. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם
יא] קדשים וי"ל דהא דהכא
השובע אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינן
מלח בא עם הקומץ בכלי: ברית
השובע ותימה ק) הואיל והני חולין צורך
ה
ר"ל שנוטלין המלח למלוח
הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְני יְיָ
עורות קדשים ולעולם
עולם. בלחם הפנים כתיב: מה
תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאל
אכילת קדשים הן ליתיב להו מלח
להו אמר ליה רבינא לרב אשי ה"נ מסתברא
בלשכת בית הפרוה היו
בְּרִית עוֹלָם: ויקרא כד ח
להלן משל ציבור. דכתיב מאת בני
ר) לקדש ומיהו אפילו בעזרה מכניסים
דאי סלקא דעתך מאי לקרבנם למלוח טעמא
5. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל
מולחין אותו שנוטלין מהתם
והא דאמר הכא ששם היו
ישראל: לא נצרכא. להתנות לבית דין
תבלי חולין דתנן בפ' כל התדיר
תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:
❖
דאתני בית דין הא לא אתני בית דין לא
ויקרא ו טז
מולחין עורות קדשים לאו
וכולן רשאין הכהנים לתת לתוכן
שיהו כהנים מולחין קרבנם משל
דוקא אלא ר"ל משם היו
השתא לישראל יהבינן לכהנים לא יהבינן
הקדש: אלא לבן בוכרי. האומר אין
תבלי חולין ותרומה ונפקא ליה בגמ'
מולחין כלומר ממלח שהיה
דתניא יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח
בלשכת המלח היו נוטלין
הגהות הב"ח
כהנים חייבים (ב) בשקלים: כל כהן
מדכתיב למשחה לגדולה ושמא באותן
וי"מ איפכא נוטלין ממלח
מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה מתוך ביתו
ששוקל. שמביא שקלו ללשכה באדר:
(א) רש"י
תבלין פשיטא שיכול ליתן מלח של
שהיה בלשכת הפרוה
ומולחין העורות בלשכת
ודין הוא נאמר הביא מנחה והביא מלח
אינו חוטא. מדקאמר אינו חוטא
קודש כמו בקדשים עצמן:
בכל הזבחים
המלח ולא נהירא דא"כ הוה
ת"ל
ונאמר
הביא מנחה והביא לבונה מה לבונה
ברית מלח עולם הוא. ר"ת
מכלל דלכתחילה לא מיחייב וטעמא
ליה למתני בד' מקומות
בכלי אחד
המלח נתונה. מהר"פ:
מפרש במס' שקליםמ) דכתיב כל העובר
גורס מלח ברית כדפרישית
מתוך ביתו אף מלח מתוך ביתו או כלך
אחד (ב) ד"ה
יב] לאו דוקא ועי"ל דלשכת
לעיל : כל כהן ששוקל אינו
על הפקודיםנ) ושבט לוי לא נפקד ואע"ג
לדרך זו נאמר הביא מנחה והביא מלח
בית הפרוה דהתם קרי הכא
לשכת בית המלח דהתם
חוטא. לבן בוכרי אפילו לוים פטורים
דאיכא למימר הא מייתי חולין לעזרה
ונאמר הביא מנחה והביא עצים $ מה עצים
אוצר המלח שמשם נוטלים
כמו כהנים כדפריש טעמא במסכת
אפילו הכי אינו חוטא כדמפרש לקמן:
(ג) ד"ה
כל הצורך ונראה לומר דלכך
משל ציבור אף ו מלח משל ציבור נראה למי
❖
גם
כל כהן שאינו שוקל חוטא. בשקלים
שקלים כל העובר על הפקודים ושבט
נקרא בית הפרוה בית המלח
ס)
דומה דנין דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר
לפי שהיה שם רוב מליחות
מפרש טעמא דכתיב ע) זה יתנו זה
לוי לא נפקד אבל רבן יוחנן בן זכאי
יותר מן הכבש ומראשו של
הנוהג בכל הזבחים ואל תוכיח לבונה שאינה
בגימטריא שנים עשר שבטים והיינו
דריש כל העובר עובר בים סוף אף
(ג)
מזבח. תו"ח: יג] מעל הכבש
גליון הש"ס
ולמולחו על הכבש שהיה
נוהגת בכל הזבחים או כלך לדרך זו דנין דבר
שבט לוי וכל העובר מפרש התם כל
על גב דכתיב בפרשת אלה פקודי
גמ' מה עצים משל צבור.
קרוב להוליכו לפנים. תו"ח:
העובר בים סוף: לעצמן. להנאתן.
מאת ככר ואלף טו] ותשעה היינו
הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי
יד] מעט אות ו' נמחק וא"ת
❖
אמאי לא היו מולחין
וקא פריך ולבן בוכרי כו': סד"א
לתרומת האדנים דשלש תרומות היו
אחד ואל יוכיחו עצים שאינן באין עמה בכלי
הקטורת אצל המזבח וי"ל
וכו'.
והשתא מפרש לא נצרכא דלעיל:
כדמפרש בקונטרס בפרשת כי תשא
דאיכא טירחא יתירא משום
אחד ת"ל ברית מלח עולם הוא ולהלן הוא
3
שהמלח לא היה שם. תו"ח:
מוסף רש"י
כי
ובאותה של האדנים לא היה שבט לוי
אומר מאת בני ישראל ברית עולם מה להלן
טו] ואלף ות"ש ע"ה:
4
אבל באותה של צורך קרבנות היו
יאכלו, שיאכלו עמה
טז] העובר בים סוף עובר על
משל ציבור אף כאן משל ציבור אמר ליה
רב מרדכי לרב אשי ד] הכי
חולין ותרומה.
הפקודים תיבת משמע ליתא
והשתא ניחא טפי הא דכתיב כל
שם: יז] דהא כתיב על
קאמר רב שישא בריה דרב אידי לא נצרכא אלא לבן בוכרי דתנן אמר
העובר בים סוף טז] [משמע] (על
הפקודים ובתו"ח תירצו דעל
רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו
יז]
הפקודים דהא) [והא] דכתיב על
הפקודים ר"ל עם הפקודים
ועל ר"ל אצל כמו ועליו מטה
רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים
הפקודים משום תרומת אדנים ומיהו
ז
ה]
מנשה:
בלא"ה יש לפרש כל העובר על הפקודים
דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת ו] כהן כליל תהיה לא תאכל
5
א)
שנפקדו בין לבדם בין עם ישראל:
הואיל
ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היא היאך נאכלין ולבן
שהכהנים
דורשין מקרא זה
בוכרי כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי כי מייתי
נמי חוטא הוא דקא
לעצמן. משמע דרבן
מעייל חולין לעזרה דמייתי ומסר להון לציבור סלקא
דעתך אמינא
ש)
יוחנן בן זכאי לא היה כהן והא
כי יאכלוה.
דתניא בסיפרי גבי פרה שאמר רבן
יוחנן בן זכאי לתלמידיו מה שעשו ושרתו ידי שכחתי לאו דהוא עצמו קאמר אלא כלומר ע"פ הוראתו והא דמסקינן התם ויש אומרים
(תמורה כג.)
אינו חוטא.
הילל היה אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי היינו טעמא לפי שלא שרפו פרה בימיו:
ועצים
שאינו שוקל חוטא. לעצמן. (להלן מו:) (ערכין ד.) שלנו הן.
(להלן מו: וכעי"ז ערכין ד.)