כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חטאת
מה לי שינוי קודש כו' ושינויא דשני ליה לא מסתבר יב] להו דכ"ש
קרייה רחמנא. לפי טעם זה לא היה צריך ללמוד בפ"ק
א) ב)
ז א
דמחשבה דמינכרא יג] פסל רחמנא שלא יאמרו מותר לשנות: חטאת
דזבחים כז] דשמיעת הקול במה הצד ובמסקנא
ח ב
קרייה רחמנא לא ישים עליהיד] לבונה כי חטאת היא. מה דשמעתין לא קאי אלא יליף לה מדכתיב הוא: מאי נפקא מינה הא
❖
ג)
חטאת פסולה שלא לשמה טו] אף היא פסולה שלא לשמה: מותרה נדבה.
ק)
כח]
תנא דבי רבי ישמעאל. בכיסוי הדם ופרק המפלת
ד) ה)
הפריש מעות למנחת סוטה טז] ז) והוו
משני כט] מדדמי ליה ילפינן
ו)
שיטה מקובצת (המשך)
ז)
המעות יותר מן השעורים יפלו לנדבה
לפי שהג"ש מכחישות זו את זו אבל כאן
מה לי א"ר שמעון טעמא דר' שמעון משום
ח)
ואיל בן שתי שנים וע"ק דמאי
דהיינו לשלש עשרה שופרות שהיו
ובהוריו' בס"פ הורה כהן דאפש'
מחשבה דמינכרא לא פסלה והא מחשבה
אצטריך למעט אשם נזיר ואשם
ט) י)
ר)
ל]
לדרוש דרשי' להו לתרוייהו
במקדש והיו נותנין בהן אותן מעות
מצורע משתי שנים פשיטא
דמינכרא הוא או דילמא טעמא דר"ש משום
דהא כתיב בהו וכבש בן שנתו
וההיא דבפ' התכלת
וכשהיה מזבח בטל היו קונין מהן
כ) ל)
לאשם וכבש הוא בן שנה לכך
דכתיב 1 וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב
קשיא גבי כבשים מעכבין את הלחם
כבשים לעולות הבשר לשם והעורות
מ)
נראה דהא דמרבה והא דממעט
אמר ליה כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש
נ) ס)
א]
היינו לענין כסף שקלים וא"ת
לכהנים וקרי להו נדבת ציבור: עון
לא] וגמר בן ננס יהיו מיהיו ולא גמר
ע) פ)
אמאי חזית דמרבית אלו וממעט
כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי
כתיב בה. מזכרת עון ובחטאת נמי
יהיו מתהיינה והתם מצינן למילף
צ)
אלו וי"ל דאשם גזילות ואשם
כרבא לא משני ליה משום ב] קושיא וזאת
שפחה חרופה דמי ליה בשתי
כתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון
תרוייהו דלחם וכבשים מעכבין זה את
ק)
שנים מה שאין כן באשם נזיר
העדה: מה חטאת מותרה נדבה.
זה וכן בפ"ב דיבמות לא
תורת החטאת כרב אשי לא משני ליה משום
ואשם מצורע שהן בני שנה
כדאמר בשילהי ולד חטאת במסכת
מכחשי אהדדי דמצי למילף דמן האב
א): ט] רב. דאמר רב הונא
קושיא דרב אחא בריה דרבא: חוץ ממנחת
אמר רב אשם שניתק לרעייה.
תמורה זו מדרש דרש יהוידע
ולא מן האם או מן האם ולא מן האב
חוטא ומנחת קנאות: בשלמא מנחת חוטא
כגון שנתכפרו בעליו באחר
מיקרי אחווה: ליגמר עונו מעונו
הכהן כסף אשם וכסף חטאות לכהנים
ואח"כ נמצא ואמר הגזבר שיצא
חטאת קרייה רחמנא לא ישים עליה שמן
ג]
2
לרעייה עד שיסתאב משניתק
דשמיעת הקול. אע"ג דשמיעת הקול
יהיו דבר הבא ממותר חטאת וממותר
לרעייה שגזרו עליו שירעוהו
ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא וגו' אלא
אשם ח)הבשר לשם יז] ועורות לכהנים:
גופא ילפינן במה הצד בפ"ק דזבחים
ושחטו לשם עולה כשר דלא
מנחת קנאות מנלן דתני תנא קמיה דרב נחמן
ר)
הוי אשם אבל אם לא ניתק
באשם כתיב ולא ידע ואשם ונשא
ובעיא היא בפרק איזהו מקומן
עדיין לרעייה ושחטו לשם ב)
מנחת קנאות מותרה נדבה א"ל שפיר
ד] א
עונו: זו היא שיבה זו היא ביאה.
אי דבר הלמד בבנין
ש)
עולה פסול דאשם פסול הוי
דאמר קרא הוא בהוייתו יהא
קאמרת מזכרת עון כתיב בה ובחטאת
מפרש בתורת כהניםט) מה ביאה חולץ
אב חוזר ומלמד בג"ש ולא איפשיטא
ה] 3
ת)
אע"פ ששינה שמו בהוייתו
וקוצה וטח ונותן לו שבוע. אלמא
מכל מקום פריך שפיר דלגמר עונו
כתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה
יהא ואשם פסול הוא ומהאי
4
טעמא אמר ושחטו לשם עולה
גמרינן ג"ש כה"ג ואע"ג דלא דמו
מעונו דשמיעת הקול או נפשט מהכא
מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות
דאשם כבש ועולה כבש ודוקא
התיבות הואיל ושניהם לשון ביאת
דבר הלמד בבנין אב אין חוזר ומלמד
א)
מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה
הכא דכתיב הוא הא שאר
ש)
בג"ש תימה דבהוריות פרק הורה
הבית הן ויש לשונות אחרים אבל זה
זבחים דלא כתיב בהו ג)
שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא
ב)
הוא בין ניתק ובין לא ניתק
עיקר: מעונו דשמיעת קול. דשמיעת
כהן
ת) יליף דלא מייתי אשם
כי שחטו לזבח אחר כשר.
לשמה אלא מעתה אשם יהא פסול שלא
קול חטאת היא: מנלן. הואיל ולא
תלוי אלא על ספק חטאת קבועה
ג)
הרגמ"ה: י-יא] עיין בהשמטות
ד)
לשמו דגמר עון עון מחטאת דנין עון מעון
שבסוף המסכת יב] מסתבר
גמר מחטאת יח]: דכתיב בהי) .
בג"ש דנאמר אשם באשם תלוי ונאמר
ה)
ליה: יג] דמנכרא. שהוא מכזב
ואין דנין עונו מעון מאי נפקא מינה והא
בחטאת נשיא חטאת הואכ) ולא יט] שבא
ואשמו בצבור ואדרבה נילף עונו
ו)
פסל רחמנא שלא יאמרו מותר
❖
ז)
לשנות בקרבנות: יד] עליה שמן
שלא לשמו: אשם נאמר בו הוא לאחר
מעונו דשמיעת הקול דעולה ויורד
תנא דבי ר' ישמעאל ושב
הכהן ובא הכהן
5
6
ולא יתן עליה לבונה: טו] שלא
הקטרת אימורין. בפרשת צו את אהרן
דהא דבעי למימר א) דמותרה נדבה
זו היא שיבה זו היא ביאה
ועוד ליגמר עונו
לשמה. כדמפרש לקמן אף
מוסף רש"י והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה
היא: טז] סוטה. והוזלו שעורים
ב)
הוא דגמירי לא קאי ובפ"ק
עונו מעון דשמיעת הקול דכתיב אם לא
7
מותר מן המעות יפלו לנדבה
❖
הובא בסוף המסכת לה' אשם הוא
ל) והילכך אשם לא איפסיל
אשכחנא דיליף
דשבועות
וכל היכא דאמרי' בתלמוד יפלו
גמרי גזירה שוה
יגיד ונשא עונו אלא כי ו]
לב]
בשלא לשמו דהא בהקטרה כתיב
שעיר דראש חדש מעון עונו:
לנדבה היינו לשלש: יז] אשם.
כ]
למותר נדבה הוא דגמרי וכי תימא אין
הבשר לשם אל המזבח ועורות
חטאת טעמא
כא] והקטרה לאו עיקר הוא. וליכא
מאי דכתיב בה
לכהנים: יח] מחטאת. דאפי'
שיטה מקובצת
גזירה שוה למחצה גלי רחמנא גבי חטאת
למיפק הוא אשם ולא שנקטרו אימוריו
היא. בכמה דוכתי
מנחת חוטא דקרייה רחמנא
א] כלום הגענו. כלומר לא
חטאת לא ילפינן לה מחטאת
ז] 8 ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשירה
שלא לשמו כב] דהא הוא עצמו שלא
משמע דילפינן עיכובא בחטאת
הגענו. הרגמ"ה: ב] משום.
משום מעוטא דאותה: הס"ד
שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין
הוקטרו אימוריו כשר כדאמרינן בפ'
דכתיב בה היא כאן ובפרק קמא
דקשיא וזאת: ג] חטאת קרייה
ומה"ד דכתיב בה. היא בחטאת:
רחמנא. וא"ת מה בכך והלא
יט] ולא. שנשחט שלא לשמו
דזבחים בשני מקומות לג] רבי
תמיד נשחט במסכת פסחים
לשמן בין שלא לשמן כשרים אלא מנחת
בפ"ק דזבחים בעי למיגמר
ואי קשיא תיפוק לי דחטאת
דנטמאו אימוריו או שאבדו לא מעכב
אליעזר אומר אף האשם אמר לו
חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן
חטאת נזיר וחטאת מצורע זה
פסולה שלא לשמה מושחט
מזה ופריך בכולהו פירכא ולא
אותה לחטאת תריץ דההיא
כפרה ונאכל הבשר אבל פסח וחטאת
רבי יהושע חטאת נאמר בה היא
מנלן חטאת טעמא מאי משום דכתיב בה
מצי יליף מהדדי עד דמייתי
למצוה: כ] בשלא לשמו. ואי
כתיב הוא בשחיטה זבח פסח הוא
בשחיטה כו' עד התם חטאת טעמא
קרא בכולן לפיסולא והא נמי
קשיא אשם נמי כתיב ביה
היא ה"נ הא כתיב בהו היא אשם נמי הא
בזבח נשיא כתיב ושחט אותו
מאי דכתיב בה היא ותימה דהתם
אי חטאת קרייה רחמנא היכא
הוא קודם שחיטה בצו את
נ)
כג] מ)
כתיב ביה הוא ח] ההוא הוא לאחר
ילפינן מאידך הא איכא למיפרך
אהרן זאת תורת האשם קדש
לד]
בההיא פירקא אמר חוץ
במקום אשר ישחט את העולה לפני
מה לחטאת שכן טעון כלי וצפון
קדשים הוא לאו פירכא היא
הקטרת אימורין הוא דכתיב כדתניא אבל
ה' חטאת הוא: ואלא הוא. דאשם
לה]
מן הפסח והחטאת יליף מקראי
וי"ל דודאי בחטאת גמורה לא
דלא חשי' אלא היכא דכתיב
שייך למילף מדקרייה רחמנא
אשם הוא דמשמע שישחט
אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת
למה לי: שניתק לרעייה. שנתכפרו
אחריני ותירץ ה"ר חיים דחד לחטאת
חטאת דכך שמן אבל מנחה
לשם אשם: כא] כתיב. הוא
בעליו באחר כד] ובחטאת אזלא למיתה
ששחטה לשם עולה וחד לחטאת
אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו
הרי לאו חטאת שמה אמאי
והקטרה לאו עיקר הוא וליכא
קרייה רחמנא חטאת ש"מ ליתן
למימר הוא אשם: כב] שלא
וקיימא לן ס) כל שבחטאת מתה באשם
לו] ששחטה לשם חטאת נזיר ומצורע
כשר ואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר
לו דין חטאת והוי כמו פסוק
לשמו. גליון נ"א בס' ישן
רועה ולכשיסתאב ימכר ויפלו דמיו
וקשיא לפירושו א"כ מאי פריך לעיל
כת"י אשם נאמר בו הוא אחר
מיותר עי"ל דה"ק חטאת קרייה
רב ט] ב אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר
הקטרת אימורין בפרשת צו את
רחמנא להיות כמו חטאת בהמה
לנדבה ואם כבר ניתק לרעייה שמסרוהו
דלשם חטאת נזיר ומצורע תהא
לשום עולה ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא
שהיא תחתיה בעשירות וההיא
אהרן והקטירם הכהן המזבחה
י]
לרועה ושחטו סתם כשר לעולה
כשירה ותרצה משום דכתיב זאת
אשה לה' אשם הוא וליכא
כבר ילפינן בזבחים. מהר"פ:
הוא בהוייתו יהא: אמר רב מנחת העומר
למימר הוא אשם ולא שנקטרו
חטאת קרייה רחמנא. וא"ת הלא
דהא סתמו לעולה ואין שם אשם
תורת החטאת תורה אחת לכל
בפ"ק דזבחים מצריך קראי לכל
אימוריו דהא הוא עצמו שלא
שקמצה שלא לשמה פסולה יא] הואיל ובאת
עליו דשופרותנדבה [לעולה]כדפי'
חטאות ויש דוחקים דהכא דריש הוא
ע)
כה]
הוקטרו אימוריו כשר כדאמר
החטאות ולא נפיק חד מאידך
להתיר ולא התירה וכן
אתה אומר באשם נזיר
לעיל: לא ניתק. דלא מסרוהו לרועה
לעכב היינו הוא דכתיב בשעיר נשיא
פ' תמיד נשחט: כג] בחטאת
משום דחטאת קרייה רחמנא
וי"ל דלפי המסקנא ניחא דהאי
נשיא כתיב: כד] באחר. דגבי
ואשם
ושחטו פ) (לשם) סתם לא מתכשר
משום דקאמר בפ"ק דזבחים
חטאת: כה] עליו. דנדבה
מילתא דהכא אינה עומדת א"נ
ג) לז]
אינן כשירין למה הן באין ואמרינן מצינו בבאין לאחר מיתה שהם
לעולה דעדיין שם אשם עליו ובעי עקירה דלישחטיה בהדיא לשם עולה
דשופרות עולה: כו] יהא.
אף למאי דס"ד השתא לא קשיא
מידי דבשלמא שאר חטאת
ואשם פסול הוא: הס"ד ומה"ד
דכל כמה דלא עקר מיניה שם אשם לא מתכשר: דאמר קרא הוא בהוייתו
כשרין ואינם מרצין דאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשיה
פסולה מהקטיר קומצה ושיריה:
ששמן חטאת לא ילפינן מהדדי
יהא. כו] צ)פסול הוא: פסולה. מהקטיר ושיריה אין נאכלין: להתיר. חדש:
עולתה ואשם נמי קרב למותרו והשתא אי לאו דכתיב הוא בשעיר
כז] דזבחים חטאת דשמיעת:
אלא מנחה כו'. תוס' אחרות:
ד] מנחת קנאות מותרה נדבה.
כח] ופ' המפלת. נ"ל ט"ס וע"ש
אשם נזיר. נזיר טמא מביא אשם להכשיר למנין נזירות טהרה כדכתיב
נשיא הוה אמינא חטאת נקבה דהיא גופה לא קרבה מותרה אלא
בתוס' דף כב ע"ב ותוס' יומא
אם הפריש מעות למנחת קנאות
והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יפלו וגו' :
לדמים כגון מפריש שתי חטאות לאחריות הוא דפסל רחמנא שלא
דף ב ע"ב: כט] משני. ה"מ
ונשתיירו מהן לאחר שקנה
המנחה אותו מותר יהא נדבה
היכא דליכא דדמי ליה אבל
אשם
לשמה אבל שעיר נשיא דהוי זכר והוא גופיה קרב עולה למותרו ליתכשר
איכא דדמי ליה מדדמי ליה
וניתנין לשופרות המיוחדין
שלא לשמו כתב רחמנא הוא וכי תימא לילפו שאר חטאות מיניה בקל וחומר שמא לא ילפינן יחיד מנשיא ועוד י"ל דהוא דחטאת אתא
ילפינן יש לומר דסמיך אקושיא
למעות נדבת צבור לקנות מהן
ד)
לגלויי אהוא דאשם דלא מעכב כהוא דפסח בפ"ק דזבחים ושמא אי לא כתב אלא בפסח לא הוה דרשינן הכי א"נ האי [הוא]
עולות לקייץ המזבח. הרגמ"ה:
דועוד א"נ י"ל דהיכא דאין
סותרות זו את זו ילפינן אף לא
ה] קאמרת. עון כתיב בה
דחטאת אתא לגלויי אההוא דמנחת חוטא ומנחת קנאות דמעכב כדדריש הכא ה): לאחר הקטרת אימורים. והא דכתיב לח] קודש קדשים
דמי ליה: ל] לדרוש תרוייהו:
כחטאת מה חטאת מותרה נדבה
הוא דריש בת"כ הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולמעט תודה ואיל נזיר דאינו נשחט בצפון ופרק קמא דזבחים פירש בקונטרס דלא
והשאר נמחק: ו] כי גמירי
לא] דגמר בן ננס: לב] מעון
גזירה שוה למותר נדבה הוא
עון: לג] מקומות בגמרא דרבי:
ילפינן מיניה משום דלא משמע להו לשמו אלא כשכתב הוא עם שם לט] הקרבה כגון חטאת הוא אשם הוא ואע"ג דכתב אשם הוא אשם אשם
דגמירי וכי תימא עיין תוס'
לד] בההיא פרקא. ד) עי'
[לה'] דריש בת"כ למעוטי אשם נזיר ואשם מצורע מכסף שקלים והא דדריש בספרי בפרשת זאת תהיה גבי אשם מצורע כי כחטאת ו) כאשם
זבחים דף י ע"ב ד"ה הרי הוא
תוס' זבחים דף ה ע"ב: גמרא
הוא פרט לששחטה שלא לשמה נראה דאסמכתא בעלמא הוא: אלא הוא למה לי לכדרב הונא. משמע דהוא דכתב לאחר הקטרת
דחוץ מן: לה] עיין בהשמטות
אומר: ז] ושחט אותה לחטאת.
שבסוף המסכת לו] לחטאת
עיין זבחים דף ז ע"ב: ח] ההוא
אימורין קא דריש והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא ולא כספרים דגרסי בפרק ואלו קדשים במילתיה דרבי
לאחר הקטרת אימורין הוא
חלב ששחטה: לז] אינן מרצין
למה: לח] והא דכתיב וזאת
דכתיב. והקשה רש"י בזבחים
עקיבא אשם הוא אשם אשם [לה'] הוא ז) (הוא) קרב ואין תמורתו קריבה דלבסוף מוקי ליה לכדרב הונא ועוד דבת"כ דריש ליה למעוטי
תורת האשם קדש: לט] הקרבן
הא אשכחן הוא באשם שאינו
אשם נזיר ומצורע מכסף שקלים: אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לעולה. הא תימה אמאי כשר לעולה הא אמרינן
לאחר הקטרת אימורין דכתיב
כגון חטאת. גליון וא"ת הא
בתמורה בפרק אלו קדשים דגמירי דכל שבחטאת מתה באשם רועה וכי תימא ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד
בסוף פרשת ויקרא אשם הוא
כתיב זאת תורת האשם קדש
אשם אשם לה' גבי אשם תלוי
קדשים הוא וי"ל דלא כתיב
כשר אכתי הא דתניא בפסחים בסוף אלו דברים ובפרק קמא דשבועות אשם שמתו בעליו או שנתכפרו
וי"ל דאינו מיותר ואצטריך
במקום עבודה ואז לא דרשינן
מינה שום דבר. וקשה להר"ר
לדרשה כדפרש"י בחומש אשם
לרבות אשם גזילות ואשם שפחה חרופה יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת"ל הוא וא"ת לגבי מאי מרבה שמואל מאיוורא דהא במנחת קנאות נמי לא כתיב הוא במקום עבודה ותירץ משי"ח דנהי דלא כתיב במקום עבודה מ"מ
להו וי"ל לגבי שתי שנים וקשה למה לי קרא לרבות אשם גזילות ואשם שפחה חרופה פשיטא דהא כתיב בהו איל מיירי גבי קרבן דכתיב בההוא והביא את קרבנו וגו' וא"ת והא כתיב כי כחטאת האשם הוא וי"ל דלא דרשינן אלא
א) ב) ג)
ד)