הקומץ
רבה פרק
שלישי מנחות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועצים
כי זכי להו רחמנא. לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא
דפשיטא ליה לתנא משל צבור מנלן. וא"ת ולילף ממלח
א) ב)
כח א
ג)
דזכי להו משום דאית להו לשכה כלומר שהם נתנו השקלים בלשכה
כדלעיל דאין להשיב מלבונה ושמא יש צד אחד:
ד)
שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא להכי איצטריך שזו בלילתה עבה. מנחת נדבה יד] ט) ולוג לעשרון כדדרשי' בפ' שתי
ה)
כט ב
ו)
תנאה: חדתי. לר' אלעזר בן שמוע בעינן חדתי: הכא נמי בחדתי.
טו]
מדות כדכתיב במצורע עני ועשרון סלת בלול
ז)
ל ג ד
❖
שעדיין לא נשתמש בהן ארונה: עיזא.
בשמן למנחה ולוג שמן י) טז] דמייתא
ח)
ט) י)
ליה למנחה ולוג שמן למתנדב מנחה
עז של ברזל נותנין עליו להכבידו:
כי זכי להו רחמנא לישראל דאית להו לשכה
כ)
עיזא דקורקסא. קורקסא נסר גדול
לא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו
לכהנים דלית להו לשכה לא זכי להו רחמנא
שיטה מקובצת
מלא יתידות: דדיישי דישא. שנותנין
ל)
עשרון ומנחת הנסכים וכהן משיח
ו]
קמ"ל ועצים דפשיטא ליה לתנא דמשל
מ)
א] דקורקסא דדיישא דשתאי:
אותו על התבואה וקושרין בו שוורים
שלשה לוגין לעשרון כדמפרש בקונט':
נ)
ב] במנחת נסכים פסולה פי'
ציבור מנלן דתניא יכול האומר הרי עלי
שזו
מאי
ומושכין אותו ונידושת התבואה:
בלילתה עבה וזו בלילתה רכה
ס)
הקומץ של מנחת ישראל לפי
עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא
שבלע הקומץ ממנחת נסכים
קרא. מוריגים לצורך דישה דכתיב
והן בולעות זו מזו. אע"ג
ורבה שמן דמנחת נסכים על
נסכים מתוך ביתו ת"ל 1 על העצים אשר
מורג וכתיב תדוש: חרוץ. יפה
דקתני פסולה דמשמע האחת נראה
ע)
הקומץ ומבטלו והוי מנחה
ז] ומצמיד: מתני' במנחת כהנים
פ) צ)
על האש אשר על המזבח מה מזבח משל
שלא נקטרו קומצה ופסולה
דשתיהן פסולות העבה והרכה
אבל מנחת נסכים כשרה דלא
ח] כשרה. שהרי כולו כליל כמותו:
מדקתני והן בולעות זו מזו ומיהו
ציבור אף עצים ואש משל ציבור דברי
ק)
הוי כריבה שמנה כיון דשלא
ר' יהודה אומר. אם נתערב הקומץ
בבליעה חדא מיפסלי תרווייהו דכי
מדעת ערבו בטל וכמאן
רבי אלעזר בר ר"ש רבי אלעזר בן שמוע
❖
דליתא ע"כ בגירסא של
במנחת נסכים ט] ומנחת כהן משיח
בלע קומץ ממנחת נסכים מיפסיל
אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט
רש"י כת"י: ג] והן בולעות
פסולה לפי שהקומץ דמנחת נדבת
קומץ דהוה ליה ריבה שמנה ומיפסלא
כו' פי' רש"י הקומץ כו'
אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט
א
ובגמ' פי' שיטה אחרת דבטל
תורה אור השלם
ישראל בלילתו עבה לוג לעשרון ומנחת
מנחת נסכים דהוה ליה חיסר שמנה
הוא לעולם כמאן דליתא
מאי בינייהו איכא בינייהו חדתי ועתיקי לא
כהן משיח ומנחת נסכים בלילתן רכה
והא דקתני פסולה ולא קתני פסולות
1. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
וא"כ לא יפסל הקומץ דלא
והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל
הוי ליה ריבה שמנה כיון
2
הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים את
שלשה לוגין לעשרון דכתיב במנחת
משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא
דהשמן אשר יש בו ממנחת
הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל
אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה
נסכים ה)בלול ברביעית ההין שמן י] ויליף
מנחה איירי ורישא נמי הכי תנן
נסכים הוא בטל והוי כמאן
הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ
דליתא ולפי זה לא יפסול כי
והמוריגים וכלי הבקר לעצים הכא נמי בחדתי
חביתין מינה שלשה לוגין לעשרון בפ'
נתערב קומצה בקומץ של חבירתה
אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
אם מנחת נסכים לבד ולא
ויקרא א ח
התכלת : והן בולעות זו מזו.
כשרה והוה ליה למיתני כשרות
מאי מוריגים אמר עולא מטה של טרבל
2. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוד
הקומץ וניחא לפי זה הא
דתני פסולה ולא פסולות
הקומץ בולע ממנחת נסכים והוה ליה
וכששתיהן בלילתן עבה או רכה
יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמּלֶךְ
מאי מטה של טרבל אמר רב יהודה עיזא
ובספרים אחרים מצאתי וזה
הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר
ריבה שמנה ומנחת נסכים נמי פסולה
אף על פי שבולעות זו מזו לא חשיב
דקורקסא א] דדשו בה דשתאי אמר רב יוסף
לשונו והן בולעות זו מזו
לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלי הַבָּקָר
דהוה ליה חיסר שמנה. והאי דקתני
לא ריבה שמנה ולא חיסר שמנה ולא
הקומץ בולע ממנחת נסכים
לָעֵצִים: שמואל ב כד כב
מאי קראה הנה שמתיך למורג חרוץ חדש
3. הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג
3
כ) מפסלא: והן בולעות זו מזו. פי'
ורבה שמן דמנחת נסכים על
פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה
הקומץ ומבטל ליה והוי ליה
בעל פיפיות תדוש הרים: מתני' ב נתערב
חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת
בקונטרס הקומץ בולע מן מנחת
מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי
כמנחה שלא הקטיר קומצה
תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת
קומצה בקומץ חבירתה במנחת כהנים
ופסולה הנקמצת אבל מנחת
כַּמֹּץ תָּשִׂים:
נסכים והוה ליה יז] ריבה שמנה ובגמ'
ורישא נמי הכי תנא נתערב קומצה
ישעיהו מא טו
נסכים כשרה ולא הוי כריבה
במנחת כהן משיח במנחת נסכים כשרה
גבי הא דפריך לרב חסדא דאמר בתר
בקומץ חבירתה כשרה והוה ליה
4. וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אשֶׁר
שמנה כיון דשלא מדעת
ערבן בטל לגביה וכמאן
למיתני כשרות: יא] ו) אם יכול לקמוץ
לִפְנֵי יְיָ וְכִפֶּר עלָיו וְלָקַח
מבטל אזלינן ממתניתין דשתי מנחות
רבי יהודה אומר במנחת כהן משיח
דליתא וא"ת משמע דבמנחת
מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר
מזו בפני עצמה. שנפלה יב] זו בצד זו
שלא נקמצו דאם יכול לקמוץ מזו בפני
ב] במנחת נסכים פסולה שזו בלילתה עבה
כהנים ובקומץ חברתה מודה
וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבּחַ
❖
ויקרא טז יח
ר"י דכשרות לפי שהן שוות
ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב
עצמה ומזו בפני עצמה כשרה והא
סָבִיב:
וזו בלילתה רכה ג] והן בולעות זו מזו:
בבלילתן ולא מבטל זו את זו
כשרות ואם לאו פסולות דאמר בתורת
כיון דקמיץ ליה מחדא אידך הוה ליה
גמ' תנן התם ג דם שנתערב במים אם
ותימה מאי שנא מהא
כהנים מסלתה ולא מסלת חבירתה:
שיריים ולא מבטל ליה שיריים לטיבלא
דאמרי' בגמרא גבי הא
ז)
הגהות הב"ח
יש בו מראית דם כשר נתערב ביין רואין
דמייתי תנן שתי מנחות כו'
לא יקטיר. אפי' כל המעורבת דאין
ופי' בקונטרס ל) שטיבלא דלא מבטל
(א) רש"י
ופריך וכו' וי"ל כו' [עיין
אותו
כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה
ד] ד
הקטרה מצוה אלא בקומץ ומקמץ נמי
להו לשיריים דניהוו כריבה סולתה לא
ממנחה
לקמן בתו"ח] מין במינו וכו'
אחת
ור"י סבר מין במינו לא בטיל
ה] או
בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים
לא מצי קמיץ שני קומצים דדלמא בכל
מצי למיפרך לרבי חנינא דנימא מהכא
כדיליף מדם הפר ומדם
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם א"ר
קומץ וקומץ יש מזה שנתערב וליכא
דבתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל
השעיר: ד] נתערב בדם
❖
בהמה. וא"ת כ"ש בדם חיה
קומץ שלם ח) (א) מחמת מנחה: ואם
אזלינן שיריים מי הוי טיבלא דאי נמי
יוחנן
ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח
4
[ולמה ליה למיתני או בדם
הקטיר. כל המעורבת היא לא
בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשיריים
מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו
חיה] וי"ל דלהודיעך כחו
דר"י תניא: ה] או בדם חיה.
מוסף רש"י
עלתה לבעלים דהא לא נקמצה ואין
לא הוי ריבה סולתה דבטילי וכמאן
של פר מרובה מדמו
של שעיר רבנן סברי
חיה ממש. וי"א בדם בהמה
מנחת נדבה נתרת בלא קמיצה:
דליתיה דמי ולא מייתר ליה ופירוש זה
מטה של טרבל.
שיצא ממנה בחייה כגון דם
מכאן
(זבחים קטז:)
נתערב קומצה בשיריה. לא יקטיר את
סותר מה שפירש במשנה דמהאי
הקזה: ו] דשתאי ותיבת
עיזא דקורקסא.
דישא נמחק: ז] יפה ומצוייר
טעמא לא יחשוב מ) כמו ריבה שמנה ואין לפרש דמה דמיפסלן הכא
כולה משום דשירים אסורין להקטיר דכתיב לא תקטירו ממנו אשה
הס"ד: ח] במנחת כהנים כו'
לה' כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו: גמ' דם.
נ)
לאו משום ריבה שמנה אלא משום חיסר שמנה דאדרבה לפי מה שמפרש
ותיבת כשרה נמחק:
ט] נסכים ובמנחת: י] שמן
דקדשים: כשר. לזריקה: נתערב ביין. שהוא אדום: רואין
בגמ' גבי חרב שנתערב בבלול לא מיפסלן אלא משום ס) ריבה שמנה:
וחביתי כהן גדול נמי שלשה
והן
אותו כאילו הוא מים.
ואם היה מים והיה מראית הדם ניכר
בולעות זו מזו. מין בשאינו מינו חשיב ליה בגמרא משום דאמרי'
יג]
ותיבות ויליף חביתין מינה
(שם)
ליתא שמה: יא] אם יכול.
ביניהם כשר: בדם הבהמה. של חולין: רואין אותו. את של
סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו שהסולת
שייך למתניתין שאחרי זאת:
חולין: אין דם מבטל דם. וכשר: הדבר ידוע כו'.
אפילו הכי
של קומץ רבה על השמן של מנחת נסכים ומבטלו ותימה דמהאי טעמא
יב] זו בצד זו של כלי וזו בצד
זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא
קרי ליה אכתי נמי דם שעיר ואף על פי שנתערב בו דם הפר
נמי ליפסול לרבי יהודה נתערב קומצה בקומץ חבירתה וזה הוא תימה
נתערב ומזו כדי קומץ
כדאמרינן במסכת יומא עירה דם הפר לתוך דם השעיר:
לומר משום דבלילתן שוות אין זו בולעת מזו ועוד נתערב קומצה
כשרות ואם: יג] רואין את
(עבודה זרה
היין כאילו: יד] נדבה לוג:
מכאן
בשיריה דקתני סיפא דאם הקטיר עלתה לבעלים ופריך מינה בגמרא
כד:) מאי קרא.
טו] מדות מדכתיב ואות כ'
דליבטלו שיריים לקומץ ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ כו' למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוות ואין בולעות זו מזו יח] ומאי
נמחק: טז] שמן דמייתר:
(זבחים שם) למורג
ע)
אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן ועוד תימה דבגזירה שוה דר' זירא אליבא דרבי יהודה נמי מסקי לה ומשמע דאין הקומץ מבטל
יז] ריבה שמנה וקשה
חרוץ.
דאמרינן בגמרא גבי שתי
חבירו אפי' קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה אף על פי שזה חרב וזה בלול ומה שכתוב בספרים בגמ' גבי חרב שנתערב עם
תדוש הרים.
מנחות שלא נקמצו כו' קא
בלול מאי לאו קומץ דמנחת חוטא דאיערב בקומץ דמנחת נדבה לא גרסינן הכי אלא כספרים דגרסי דאיערב במנחת נסכים אבל שום
(עבודה זרה
פריך כיון דקמיץ (ליה) [להו]
שם) נתערב ביין.
מחדא אידך הוו (להו) [ליה]
קומץ אין מבטל חבירו אפי' לרבי יהודה דאי משכחת חד קומץ דמבטל לא תתקיים גזירה שוה והשתא מנלן לרבי יהודה דלא יבטלו זה את זה
שירים ולא מבטלי שירים
קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה פ) הא בלעי מהדדי ועוד תימה למאי דמסקינן מגזירה שוה דר' זירא אליבא דר' יהודה א"כ מנחת
(זבחים עז:) רואין אותו
לטבלא והתם הוי בלילתן
כאילו הוא מים.
שוה ואינם יכולים לבלוע זו
נסכים וקומץ נמי לא ליבטלו זה את זה ומיהו הא לאו פירכא היא דדוקא בקומץ ושיריים איכא גזירה שוה דהקטרה הקטרה אבל מנחת נסכים
מזו וא"כ אמאי (ה"ל)
כולה כליל ואין כאן קומץ ושיריים: אם יש בו מראית דם כשר. לא באדמומית מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר למעוטי היכא דדיהה
[הו"א] שיבטלו זו את זו
(זבחים שם) או בדם חיה.
והלא אמרינן הכא דאם
מראיתו דהא דדם הפר מרובה על דמו של שעיר משמע דאי לאו מטעם עולין או משום מין במינו היה בטל אע"פ שאם היה דמו של פר מים
(חולין
בלילתן שוה לא מבטלי
היה בו מראית דם שעיר קצת: הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דמו של שעיר. פי' והיה לו לדמו של שעיר להיות בטל תימה דאיפכא
שם) רואין אותו.
אהדדי ויש לומר דשאני התם
צ)
הוה ליה למידק דאמרינן ביומא שעירב דם הפר בדם השעיר וההיא דדם שנתערב במים אמרי' בפ' התערובות ובפרק
משום דשירים וטבל הוי מין
בשאינו מינו ומשום הכי
כיסוי הדם לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל והילכך האי דם הפר היה לו להבטל
מבטלין זה את זה אבל הכא
ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דמסכת ע"ז הכא מודה משום דהוה ליה נראה ונדחה
(זבחים שם) רואין אותו.
דהוו מין במינו אם בלילתו
כאילו הוא
שוה לא מבטלי זה את זה
וי"ל דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה ביחד כמו שמחלק בפרק בתרא דמסכת ע"ז בין חבית דנפיש עמודיה
מים.
אבל היכא דאינם שוות דזו
לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה ואפילו מאן דאית ליה ראשון
ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטל ק) :
(חולין פז:) אין
בלילתן עבה וזו בלילתן רכה
דם מבטל דם.
הוי מין בשאינו מינו ובולע
מכאן
הקומץ מן המנחה וחסרה
(זבחים שם וכעי"ז שם לה.) מדם הפר ומדם השעיר. שהרי בטל את שמנה קומץ העבה דלא הוי מינו כדפי' וא"ת כיון שהוא מתבטל בקומץ העבה א"כ העבה [אמאי] פסולה משום קומץ
[יתר] ומשמע דעיקר פסולה משום קומץ תני לה מדקתני נתערב קומצה וכן פ"ה והא בטיל ליה ופי' הר"מ דודאי נהי דבטיל היינו
(תמורה ה:)
דוקא לחסר את הרכה ממה שנפלט ממנה שהרי [בלע] העבה ובטלי הרכה אבל ודאי אינו בטל למיהוי כמאן דליתא כלל אלא כאשר
הוא שדינן ליה והוי קומץ יתר והקונטרס בגמרא לא פירש כן כמו שכתוב בתוס' לקמן. תו"ח: יח] ומאי אין קומץ מבטל קומץ. גליון
ואומר ר"י דודאי לא בלעי מיהו בטלי אהדדי אי לאו טעמא דר' זירא והקשה הר"מ לדברי ר' זירא רכה בעבה אמאי בטלה נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה במנחת כהנים כליל תקטר (ומהאי) [וי"ל דמהאי] טעמא לא בטלי ומיהו מבלע בלעי ופסלה: