כב:
הקומץ רבה פרק
שלישי
מנחות
שיטה מקובצת
מסורת הש"ס
מכאן
לעולין שאין מבטלין זה את זה. וא"ת תיפוק ליה משום דאין מצות מבטלות זו את זו כדאמרינן בערבי פסחים גבי הלל
א)
א] מכאן לעולין. עי' (תוס'
ב)
זבחים דף עז ע"ב): ב] תיבות
שהיה כורך פסח ומצה ומרור וכן בפ' התערובות פליג ר' אלעזר אר' שמעון בן לקיש בההיא דפיגול ונותר וטמא שבללן
ג) ד)
במנחת כהנים נמחק: ג] מאי
וקאמר שאין מבטלין זה את זה ומייתי ראייה מדהלל ושמא לגבי אכילה שאני: ורבי יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל. וא"ת היכי
הוי מין במינו הוא. שמן עבה
ושמן רכה המתערב עמו ולא
מסיק רבי יוחנן דטעמא דרבי יהודה מהא קרא הא מסקינן בפרק אותו ואת בנו דרבי יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע
ה)
בטיל וא"ת מה בכך מ"מ
האב או לא ומאן דאמר חוששין לזרע
איכא נמי סולת העבה דהוי
ו)
ה)
האב לא בעי אותו לחלק דמסקינן
שאינו מינו הוא בולע משמן
מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה ורבי
מכאן לעולין כו'. והני דמים דמתני' דזבחי'
א]
ז)
רכה ומתבטל הוא בתוכו
התם לחנניא דלא מייתר ליה אותו
ד] ד) עולין נינהו ולא מבטלי אהדדי:
יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל
וי"ל דס"ד דמקשה כיון
קסבר דלחלק לא צריך קרא דסבר לה
דאיירי דאיכא סולת ושמן
מין
רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה
הסולת מתערב עם הסולת
כרבי יונתן וביומא פרק הוציאו לו
ח)
והשמן עם השמן ואמאי בטל
את זה ודלמא משום דמין במינו הוא אי אשמעינן מין במינו ולא אשמעינן
אמרינן רבי יאשיה ורבי יונתן
ט)
מין במינו הוא ומשני קסבר
עולין כדקא אמרת השתא דאשמעינן עולין משום דעולין ודלמא עד דאיכא
י)
רבי יהודה כו' ומיהו אכתי
חד אמר מערבין וחד אמר אין
כ)
קשה למה ליה לשנויי קסבר
מין במינו ועולין קשיא ור' יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל
מערבין ואמרינן תסתיים דר' יאשיה
ל)
ר' יהודה כו' לישני הכי מי
מ) נ)
ודלמא משום דעולין הוא אי אשמעינן עולין מין בשאינו מינו
סברת סולת בלע מסולת
דאמר מערבין דאע"ג דלא כתיב
ס)
דוקא ושמן משמן דוקא לא
יחדו כמאן דכתיב דמי ואע"ג דדחינן
כדקאמרת השתא דאשמעינן מין במינו משום דמין במינו הוא ודילמא
ע)
שמן בלע נמי סולת וסולת
פ)
אפי' תימא רבי יונתן דאמר מערבין
בלע נמי שמן וע"ק דלישנא
עד דאיכא מין במינו ועולין קשיא: תנן רבי יהודה אומר ב] (במנחת כהנים)
צ)
דמתניתין נמי משמע הכי
שאני הכא דכתיב אחת הא מסקינן
ק) ר)
במנחת כהן משיח ובמנחת נסכים פסולה שזו בלילתה עבה וזו בלילתה
דקתני והן בולעות זו מזו
ש) ת)
התם תניא דלא כשינויין וי"ל דנהי
משמע שהן בולעות
רכה והן בולעות זו מזו וכי בולעות זו מזו ג] מה הוי מין במינו הוא
א)
בתערובות שמן מסולת נמי
דרבי יונתן סבר ולקח מדם הפר
ב) ג)
אמר
לכך נראה להר"מ דלעולם
❖
ומדם השעיר זה בפני עצמו וזה
ידע המקשה דסולת עבה
בלע נמי שמן הרכה ומ"מ
בפני עצמו ולא דריש אחת ר' יהודה אחת בשנה דריש וקסבר דמערבין וא"ת ור' יונתן נהי דלא דריש אחת הוה לן למימר כיון דכתיב ומדם
השיב ליה מין במינו לפי
כמאן דכתיב יחדו דמי כדאשכחן בפ' שתי מדות דדריש ר' יונתן או מן הצאן לומר רצה אחד מביא רצה שנים מביא משום דכתיב
שאין כל פורתא ופורתא
מוסף רש"י
מסולת העבה דלא בלע
באידך קרא ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי ה] ו) (ויש לומר) דהתם פירש בקונט' דדריש מדשני קרא בדיבוריה דכתיב מן הבקר ומן הצאן
מכאן לעולין שאין
משמנה והלכך אותו שמן
ומיהו ו] אין זה כל כך שינוי דלא הוה מצי למכתב ומן הבקר דתרוייהו לפרושי מן הבהמה קאתי ודמיא מן הבקר ומן הצאן ז) לדם הפר ולדם
מבטלין זא"ז.
של בלילות העבה מציל על
יתרון שמן הרכה המתערב
השעיר האי דכתיב וי"ו לאוסופי הכא נמי וי"ו לאוסופי וא"ת ומאן דאמר אין מערבין מנא ליה עולין ומין במינו וי"ל דנפקא להו מדכתיב
(זבחים פא.)
בעבה לבלתי התבטל משום
דם דם כדאיתא בזבחים בפ' התערובות וא"ת בפרק הניזקין גבי ערלה וכלאי הכרם קאמר רבי יהודה
דלגבי אותו שמן הוי מין
ח)
נפלו אגוזי פרך ונתפצעו בשוגג יעלו במזיד לא יעלו והתם מין במינו הוא ומשמע התם מדאורייתא ברובא בטיל אלא משום דקניס כדאמרינן
במינו ואי משום הסולת
העבה מ"מ אינו מתבטל
התם וכל תרומה נמי מודה ר' יהודה דעולה באחד ומאה כדמוכח בפרק נוטל דקאמר ר' יהודה מעלין את המדומע באחד
מתוכו כיון שאינו לבדו
ומאה וי"ל דדבר לח המתערב יפה בכל שהוא אבל דבר יבש בטיל שפיר ולא גרסינן בגיטין נפלו לגת ונתפצעו דלא מיירי בלח אלא
וליכא פורתא ופורתא ממנה
דלא בלע משמן הבלילה
ביבש והא דקאמר בחולין דחתיכה אחת אוסרת כל החתיכות שהן מינה טעם המתערב כלח דמי ובסוף מסכת ביצה דאמרי'
ואידי ואידי סולת בלול הוא
חיטין בחיטין נמי נהי דלרבי יהודה לא בטיל לרבנן מבטיל בטיל בקמח מיירי שמתערב יפה וכלח דמי אבל חיטין בחיטין עצמן בטלי תדע
ומשני דאדרבה סילק מינו
שזהו שמן העבה כמי שאינו
דהא דאמר ז] חיטין ושעורין בקמח מיירי שמתערב דאי כברייתם כיון דמינכרי לא בטלי וכענין זה מפרש ר"ת דהא דאמר ר' יוחנן בסוף
וחשוב כאילו נשאר סולת
מסכת ע"ז ט) שתי כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן ונתערבו זה בזה סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו
העבה לבדו הלכך אותו
סולת דהוי שאינו מינו רבה
י)
ומבטלו דקשיא ליה כיון דתרומה עולה בק"א אם כן מין במינו נמי יסייע לשאינו מינו לבטל התרומה אלא שמע מינה דבמינו במשהו והא
על יתרון השמן הרכה הנבלע
דאמר רבי יוחנן התם דכל איסורים שבתורה במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ולא חשיב תרומה משום דבכלל טבל הוא וחד טעמא
בו ומבטלו. תו"ח:
לתרווייהו דמפרש התם טעמא דטבל דכהיתירו כך איסורו דחיטה אחת פוטרת את הכרי והוא הדין תרומה כעלייתה כך איסורה ובכל
ד] דזבחים לאו עולין נינהו
דהא חד מיניה חולין
דוכתי דתרומה עולה באחד ומאה בדבר יבש ומתניתין דשתי מנחות שלא נקמצו דלא מבטלי ליה שיריים לטיבלא דמוקמי לקמן כר' יהודה
(ונתערב) [אבל נתערב]
כ)
במנחת סולת איירי שמתערב לגמרי בדבר לח ולא במאפה תנור ומחבת ומרחשת וההיא דלקמן דנבילה בשחוטה בשנימוחה והרב רבינו יום
קומץ נדבה במנחת נסכים
דקומץ נדבה נמי עולין נינהו
טוב מפלנ"ו הקשה לרבינו תם מההיא דפסחים דחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין דאמרינן התם
ולא: ה] דמי וי"ל דהתם:
דאם נפלה למאה חולין דברי הכל תרד ותטמא אלמא אפי' דבר לח עולה באחד ומאה ונראה שכמו כן היה יכול להקשות מההיא ל) של
ו] ומיהו. עי' תוס' (יומא דף
נז ע"ב): ז] תדע דהא דאמר
שאור ושל חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה דאין לח מ) ומתערב יתר ממנו ועוד ח] נ) במס' תרומות פרק סאה תרומה בתוספתא לוג יין צלול
התם חיטין ושעורין בטלי
שנפל לתוך מאה לוגין עכורין יעלה וחזר בו ר"ת דודאי אין חילוק בין לח ליבש ותירץ דהא דתרומה עולה באחד ומאה בנפלה לתוך חולין
דוקא בקמח: ח] ועוד תניא:
ט] מין בשאינו מינו לענין
מתוקנין דאי אפשר למבטל דהיינו החולין ליעשות כבטל דהיינו התרומה וההיא דשני כוסות אחד של תרומה ואחד של חולין בחולין שאינם
משהו: י] וההיא דביצה דמין
מתוקנין דאפשר להו ליעשות תרומה וסבר לה ר' יוחנן כמ"ד לקמן בתר מבטל ס) אזלי רבנן והוה ליה מין במינו וההיא דפסחים
במינו לא בטיל לר' יהודה
לא קשיא אף למ"ד בתר בטל אזלינן דמשקים לכי מסרחי אין שם משקה עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין וא"ת וטבל במינו
ודם תבוסה דאמר בנדה
דאין: יא] כוותיה דר' יוחנן:
במשהו היכי משכחת לה הא אי אפשר למבטל דהיינו החולין שיעשו טבל וי"ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דהוי מין
יב] דהתם סבירא להו כרבנן:
במינו כיון דשם טבל על שניהם אי נמי טבל שראה פני הבית בטבל שלא ראה פני הבית אי נמי אפילו נפל לחולין מתוקנין ובעודה לתרומה
יג] התרומה ורביעי מהיין
שבכוס של חולין תשעה
ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלה והשתא דאתינן להכי איכא לאוקומי אותה דשני כוסות בחולין מתוקנין כגון דתרומה ביד בעלים וההיא
ושבעים חלקים הרי:
דפסחים בתרומה ביד כהן ועוד יש ליישב ע) תי' ראשון דר"ת וההיא דפסחים כר' חייא דלקמן דאית ליה לר' יהודה נבילה ושחוטה בטילות
זו את זו ולהכי חשיב התם מין בשאינו מינו ט] פ) במשהו ואע"פ שחשובין מין ומינו לענין אחד ומאה דלא סגי להו בששים אבל רבי יוחנן
דלא כרבי חייא דהכי נמי מוכח לקמן דלאו כולי עלמא אית להו דר' חייא והך משנה דאין דם מבטל דם פירש בקונטרס לקמן דלרב חסדא
דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ואפי' לר' חנינא דאזיל בתר בטל נראה דאיכא טובא דההיא דאין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטל
מי רגלים וגבי דם כיסוי שנתערב בדם בהמה דא"ר יהודה אין דם מבטל דם כולהו אי אפשר לזה להיות כזה אפי' לר' חנינא
דלא דמי לדם קדשים דאיפשר להיות כחולין כמו שפי' הקונטרס לקמן דכשילין לילה אחד יצאו מקדושתן כחולין וכל סתמא דהש"ס
לרב חסדא דלא כר' חייא דאמר בפרק גיד הנשה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות לר' יהודה וגבי זרוע בשילה דקאמר
לא נצרכה צ) לרבי יהודה דקאמר מין במינו לא בטיל וגבי ציר דקא"ר יהודה שיעורה במאתים ופריך דהא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטיל
ומשני כו' וההיא דביצה דמין במינו י] לרבי יהודה ודם תבוסה דאמר בנדה דאמר אין דם מבטל דם לרבי יהודה ואפי' לר' חנינא
צ"ע דנראה שיש מהנך שהבאתי דלא כרבי חייא ועוד יש ליישב תירוץ ר"ת שמחלק בין לח ליבש ולא קשה ק) ההיא דפסחים לרבי
יוחנן דלאו אליבא דכ"ע קאמר טבל ויין נסך במשהו דמודה רבי יוחנן דלרבנן ר) (דרבי יהודה) בנותן טעם אלא רבי יוחנן סבר כרבנן בשאר
איסורי וכרבי יהודה בטבל ויין נסך וכן ברייתא דתניא כוותיה יא] והשתא ההיא דפסחים כרבנן דמין במינו בטיל בכל מקום והשתא
איכא שלשה מחלוקת של תנאים בדבר דהא תניא כוותיה דרבי יוחנן והדתניא בפ' הנודר מן הירק כלל אמר ר"ש כל דבר שיש
לו מתירין כו' אמרו לו הרי שביעית שאין לה מתירין ותנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר להם לא אמרו שביעית במינה אלא
לביעור אבל לאכילה לא לא מצי למיפרך מטבל ויין נסך דהתם סבירא יב] כרבנן דכל איסורין בטלין אפי' מין במינו והשתא ניחא הא
דתניא בתוספתא יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם על גבי יין יקלף את היין והשאר מותר אע"פ שאי אפשר שלא ישאר שם משהו יין
אבל קשיא מההיא דתניא בתוס' דטבול יום גבי חבית שניקבה בין מפיה בין מצידיה בין משוליה טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה
טמאה מפיה מפני שמשקה מתמיך לתוך ידו משוליה מפני שהמשקה גרוד על גבי ידו מן הצדדין יעלה באחד ומאה והרב רבינו יצחק
תירץ הא דידיה הא דרביה בפרק התערובות אמר רבי יהודה משום רבן גמליאל אין דם מבטל דם וההיא דהניזקין
ש) ראיה והכי משני אביי בפ' התערובות אבל קשיא דרבא פליג התם עליה ויש עוד לפרש דההיא דשני כוסות של היין של חולין
צריך מאה של חולין וכאן אין ת) (צריך) מאה כנגד תרומה בין יין של חולין ומים א) שבכוס של תרומה שלשה חלקים מים ובכוס
של חולין חמשים ושבעה חלקים מים כנגד התרומה יג] ב) ושליש מהיין שבכוס של חולין י"ט מאותן חלקים הרי בין כל המים והיין
של חולין אין עולין אלא לשבעים ותשעה חלקים כנגד התרומה וגם אם יהיה מזוג שני חלקים מים ואחד יין אין בין יין של חולין
והמים מאה חלקים כנגד התרומה לכן אין יכול היין של חולין להצטרף עם המים
כי ביטול אינו אלא במאה והרי אין מאה בין
הכל כי מזג כוס
התרומה שני חלקים ומי הכוס של חולין חמשים
ושמנה חלקים
ואם כן היין של חולין עשרים ותשעה חלקים
ג)
ותשעה חלקים
ולא יותר ואפילו יש מאה
בין
הכל יש לומר
דשמא לא יצטרפו המים למאה והיין לששים:
הרי כאן שמונים
אמר