כג:
הקומץ
רבה
פרק
שלישי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
בתר חזותא אזיל. יג] דקאמרי'ז) לעיל אין דם מבטל דם ואע"ג שא"א
שירים לטיבלא. השתא ניחא ליה האי דטיבלא לא
מבטלי
א) ב)
לט א
לה להיות כזה ח) ה"נ אזיל בתר חזותא והואיל ושניהם מין יד] כשר ט)
מבטלא
לשיריים דליהוי כריבה סולתה ובקונטרס פירש טעמא
ג) ד)
❖
אין בטלים זה בזה: בטלות זו בזו. ורבי חנינא ורב חסדא מפרשי
אבל עדיין קשה דליהוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה וי"ל
ה) ו)
טעמא דרבי חייא ובהא פליגי דרב חסדא סבר נבילה בשחוטה
דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר בפ"ק מקטיר קומץ עליהם
ז)
ור' שמעון בן לקיש חזר בו:
א"ר חייא ולא שחוטה בנבילה ורבי
ח) ט)
שיטה מקובצת
לימא דלא כרבי חייא. משמע
י) כ)
חנינא מפרש איפכא: לעולם אליבא
רבי יהודה בתר חזותא
אזיל ואידי ואידי מין
ל)
א] לעולם אליבא דרבי יהודה
דרבי יהודה כו'. ואי קשיא גבי דמים
מתוך הלשון דפשיטא ליה
במינו הוא אלא אליבא דרבי חייא דתני רבי
כו'. פ"ה ואי קשיא כו' תריץ
ר)
דאיכא דמפליג על רבי חייא ולעיל
דא"ר יהודה לעיל אין דם חולין מבטל
י)
דרבי יהודה לא אמר דאין דם
חייא נבילה ושחוטה בטילות זו בזו רבי חייא
מ) נ)
מבטל דם אלא כשהדם קדשים
ש) פירש טובא דלא כוותיה:
דם קדשים בשלמא לרבי חנינא הכא
ס) ע)
רוב על דם החולין והכי קאמר
אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי עולין
התם
כר' זירא. בסמוך אנתערב
אפשר לקדשים להיות (א) כמבטלין כ)
פ) צ)
לא מבטל ליה דאפשר למבטל
הוא דלא מבטלי אהדדי הא מין במינו בטיל
ק)
להיות כבטל ולא הוי זריקה
כחולין שכשילין לילה אחד יצא מקדושתו
קומצה בשיריה אמרה רבי
ר)
דדם חיה לא בטיל ולא נהירא
ואי אליבא דר' יהודה כל מין במינו לר'
כחולין אלא לרב חסדא ל) ליבטל
זירא לעיקר מלתיה משום דלא
ש)
דנהי דלא בטיל מ"מ יש בילה
ת) א)
יהודה לא בטיל א] לעולם אליבא דר' יהודה
וראוי [לזריקה] דלא גרע מדם
דהא אי אפשר לחולין להיות
מיתריץ כלל בענין אחר ועוד בפרק
❖
ב)
שנתערב במים ואומר ר"י דלרב
השוחט והמעלה על הא
כקדשים וה"ל מין בשאינו מינו
וכי קא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל ה"מ
חסדא ודאי נאמר [ר' חייא] תנא
טו] לרב חסדא והוי דלא כר' חייא:
דתנן קמצה ואחר כך חזר קומצה
הוא ור' חייא פליג אתנא
היכא דאפשר ליה למיהוי כוותיה אבל היכא
דזבחים ואומר דלעולם לא אמר
הגהות הב"ח
הוה ליה שירים. מה שנשתייר
לתוכה והקריבה בחוץ חייב פריך
דלא אפשר ליה למיהוי כוותיה בטל ובהא
ר' יהודה דאין דם מבטל דם ולא
(א) רש"י
ת)
ממנחה זו ולא מבטלי שירים דהך
ונבטלו שיריים לקומץ ומשני רבי
תלי בחזותא אלא במבטל
קא מיפלגי דרב חסדא סבר בתר מבטל אזלינן
כבטל. תו"ח: ב] והא הכא כיון
זירא נאמרה הקטרה כו' ולא משני
מנחה לטיבלא דאידך מנחה מה
(ב) ד"ה
דקמיץ [ליה] מחד אידך מה
ור' חנינא סבר בתר בטל אזלינן תנן שתי
כדרבי זירא א) אלא אהנך תרתי איתמר
שנתערב שאין ניכר דלהוי ליה כמנחה
אליביה דרב חסדא
שנשתייר ממנחה זו הו"ל
מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול
עיקר מילתיה: תיבלה כא] בקצח
שירים ומנחה אחרת שלא
שחסרה קודם קמיצה טז] מ) אלא
אלא
נקמצה הו"ל טיבלא ולא קא
לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה
תיהוי קמיצה לאידך: עולין הוא דלא
כו'. ב) (כדתניא) לענין מצה מיתניא
ומ"ה לא
מבטל להו שירים לטיבלא
ואע"ג דטיבלא רוב על השירים
כשרות ואם לאו פסולות ב] והא הכא כיון
מבטלין. ושירים לאו עולין נינהו:
כדקתני מצה היא אלא שנקראת מצה
מיהו אי אפשר שלא ירבה שתי
❖
(ב) לימא דלא כרבי חייא. דאמר לא
מתובלת ובתוספתא דפסחים תני
דקמיץ ליה מחדא אידך הוה ליה שירים ולא
פרידות מסולת של שירים על
פרידה אחת של סולת דטיבלא
כה"ג יוצאין במצה מתובלת אבל
אמר ר' יהודה דאין בטל יז] אם
קא מבטלי שירים לטיבלא מני אי רבנן הא
דכה"ג אמרינן במס' נדה (דף
לא היכא דאפשר למיהוי כוותיה.
ברייתא זו לא אשכחן לא במנחות
אמרי
עולין הוא דלא מבטלי הדדי הא מין
כז ע"א) אי אפשר שלא ירבו
מוסף רש"י
ולא בפסחים: קסלקא דעתך
ואמאי דלא מבטל ליה טיבלא
נ)
יח]
שתי פרידות של עפר הבית על
במינו
בטל אלא פשיטא רבי יהודה בשלמא
דרב חסדא סבר בתר מבטל
פרידה אחת של רקב ומבטל
לשירים דתיהוי יט] כריבה סלתה לא
דאפיש לה תבלין טפי ממצה.
אזלינן.
ליה ואפ"ה לא מבטל ליה הכא
למ"ד בתר בטל אזלינן בטל הוי כמבטל דלכי
אע"פ שאין דרך לעשות כן פעמים
מצי למפרך לרבי חנינא דנימא מהכא
שירים לטיבלא: ג] אלא למ"ד
קמיץ
מאידך הוו להו שירים כי הני ג] אלא
בתר מבטל אזלי' שירים כו'
שנאספין תבלין במקום אחד ואכל
דבתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל
הקשה בקונט' ולמ"ד בתר בטל
למ"ד בתר מבטל אזלינן שירים מי קא הוו
מאותו צד שיש בו רוב תבלין:
אזלינן שיריים מי הוו טיבלא דאי
אזלינן מי ניחא אמאי לא אמרי'
אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן
שיבטל הקומץ א) לשירים
נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל
טיבלא לימא (אליבא דרב חסדא) דלא
ד]
ותירץ אי לפסול שירים הא
לשיריים לא הוה ריבה סלתה דבטל
תבלין מי קא הוו מצה.
כרבי חייא התם כדר' זירא דא"ר זירא נאמרה
אמרינן שירים שחסרו בין
קמיצה להקטרה מקטיר קומץ
יש לתמוה דמדמי ההיא דלעיל
כמאן דליתיה דמי ולא אייתר ליה:
הקטרה בקומץ ה] ונאמרה הקטרה בשירים
עליהן ואי משום יתר דטבלא
הקטרה בשירים. כי כל שאור וכל
שהטעם שוה להך דהכא שאין הטעם
(מבלול) [מבטל] אין כאן יתר
מה הקטרה האמורה בקומץ אין הקומץ מבטל
דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'
שוה דכיון שיש בתבלין טעם מצה
ולא נהירא כדהקשה בתוס'
את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין
לעיל אלא ודאי שייך שפיר
ואמרינןס) כל שממנו לאשים דהיינו
ראוי לצאת ידי חובתו כדאמרינן בפ'
פסול יתר והא דלא קאמר
שירים מבטלין את הקומץ ת"ש הקומץ
שירים הרי הוא בבל תקטירו אלמא
התערובות עשה עיסה
ונבטלי טבל לשירים משום
דפסול יתר לא למדנו אלא לקמן
שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם
איכא הקטרה בשירים: אין הקומץ
מן חטים ומן אורז (ומן שעורים
שילהי פרק ואלו מנחות דקאמר
הקטיר זו שנקמצה עלתה לבעלים וזו שלא
מבטל את חבירו. דהאע) אפי' כ] רבי
ואורז) אם יש בו טעם דגן חייב בחלה
ת"ר כל המנחות שריבה במדת
עשרונה כו' ומפרש הקונטרס
יהודה מודה דלא פליג רבי יהודה
ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח וצ"ל
נקמצה לא עלתה לבעלים ולא קא מבטיל
לשם ב' טעמים חד משום דאם
במתני' אנתערב קומצה בקומץ
דהך שמעתא פליגא אההיא דהתם
ליה טיבלא לקומץ מני אי רבנן הא אמרי
ריבה העשרון שמא קמץ בו מן
הריבוי קצת ולא קמץ הכל מן
חבירתה: הקומץ שנתערב. מתני' היא
ואין להקשות אההיא דתערובות מהא
עולין הוא דלא מבטלי הדדי הא מין במינו
העשרון והוי קומץ חסר ולהך
וכבר פירשתיה למעלהפ): דכל פורתא
דאמרינן בערבי פסחים לא
פי' דהתם ניחא הכא דהתם
בטיל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד
ופורתא חזי למקמץ מיניה. אי לא
ליכריך איניש מצה ומרור בהדי הדדי
דוקא פסול משום דמעורב הכל
בתר מבטל אזלינן מבטל הוי כבטל דכל
אבל האי דיכול לקמוץ מזה
נתערב: לא יקטיר. דאין מצות
דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל למצה
בפני עצמו לא פסול משום יתור
פורתא חזי למקמץ מיניה והוי ליה מין ומינו
ו]
הקטרה אלא בקומץ: תיבלה
דאורייתא דהתם חוזק המרירות הוא
וגם לפי' השני דפ"ה [לא קשה]
דטעמא דפסול משום דכתיב
ומין במינו לא בטל אלא למ"ד בתר בטל
בקצח. לעיסת פסח: הוו ליה
דמבטל טעם המצה אבל אורז לא
(ביצה
עשרון עשרון לעכב מצינו
כתבלין. כלומר יצאה מתורת
מבטל טעם דגן ועוד יש לפרש דהתם
אזלינן קומץ מי קא הוי טיבלא ז] לימא דלא
לח:) נאמר הקטרה בקומץ.
למימר דאינו מעכב רק היכא
שעירבן בכלי אחד ואינו יכול
מצה בתבלין צ) : דיקא נמי דקתני
כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה
כרבי חייא הא נמי כדרבי זירא ת"ש נתערב
ונאמר הקטרה בשיריים.
לקמוץ אלא בתערובת אבל הכא
מצה היא. אלמא רובה מצה:
מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם
דיכול לקמוץ מכל חד בפני
קומצה
ח] בשירים של חברתה לא יקטיר ואם
אוכל הרבה שרי: כי סליק רב כהנא
עצמו לא מיפסל כלל. כך נראה
ק) ביסא. כלי ששם בוללין מנחה:
הקטיר עלתה לבעלים והא הכא דלא הוי
להר"ם ז"ל: ד] לימא מתניתין
❖
אשכחינהו לבני רבי חייא. מכאן יש
והניחו
(זבחים קי.)
דלא כרבי חייא. מכאן ראיה
מבטל כבטיל ולא קא מבטלי ליה שירים
לפי' ר"י דלא פריך אלא לרבי
סייעתא לפי' הקונטרס שפירש בפרק
חייא אבל לתנא דזבחים דפ'
ט] מני אי רבנן וכו' י] א"ר זירא נאמרה
הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה
לקומץ
בתרא דגיטין דבימי רבי
התערובת ניחא דאמר אין דם
שיטה מקובצת (המשך)
בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו אף
חייא עלה רב כהנא מבבל גבי כיצד
מבטל דם ואזיל בתר חזותא
משום ב) חרב שריבה שמנה
והני תרי מנחות תואר אחד להם
הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ ת"ש תיבלה
יעשה יטלנו ממנה כו' דקאמר מאן
א
יא]
הוא ואמאי אם בטל כמאן
דאי ס"ד דר' חייא לא פליג
תנא אמר חזקיה ר"ש בן אלעזר
בקצח בשומשמין
ובכל מיני תבלין כשרה מצה היא אלא שנקראת
דליתיה דמי ולא מייתר לכך פי'
אתנא דהתם לימא מתני' דלא
מורי דהכא לא איכפת לן בריבה
כמאן. תו"ח. תיבות אליבא דרב
היא ורבי יוחנן אמר דילכון אמר
מצה מתובלת קא סלקא דעתך דאפיש לה תבלין טפי ממצה בשלמא
סלתה דהיכא אשכחן פסול
חסדא נמחק: ה] ונאמרה
הואיל וקנאתו ליפסל בו ופי' שם
בריבה סלתה ובשילהי ואלו
הקטרה בשירים כו' אין שירים
למאן דאמר בתר בטל אזלינן בטיל הוי כמבטל דלכי מעפשא הוי לה
מנחות דאמרינן התם כל
מבטלין [את] הקומץ ומש"ה
בקונטרס דלחזקיה רבו היה אומר
כתבלין אלא למאן
דאמר בתר מבטל אזלינן יב] תבלין מי קא הוו מצה
לא בטלי שירים לטבל דבטבל
המנחות שריבה במדת עשרונן
שרב כהנא עלה מבבל כמו בנו של רבי
יש שירים וקומץ שירים אינם
פסולות ופרש"י שם טעמא
הכא
במאי עסקינן דלא אפיש לה תבלין דרובה מצה היא ולא בטלה
יכולין לבטל דאין שירים
שאם מדד בעשרון גדול או
חייא שהיה מבבל ורבי יוחנן שאל
מבטלין שירים כמו דאין קומץ
שנתן עשרון ומחצה הו"ל
דיקא נמי דקתני מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת ש"מ כי
הרבה ספיקות לרב כהנא כדאיתא
מבטל קומץ ואין מבטלין
כקומץ מן החצי היתר ונמצא
סליק רב כהנא אשכחינהו לבני רבי חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו
בפ' בתרא דב"ק והיו מקשים
הקומץ דאין השירים מבטלין
שאין לעשרון קומץ שלם והו"ל
הקומץ: ו] תיבות והוי ליה כו'
קומץ חסר והאי טעמא לא שייך
והניחו הכא כיון דיכול לקמוץ מזו בפני
לפי' הקונטרס דמשמע שכבר שכיב
לא בטל נמחק: ז] תיבות לימא
כב]
רבי חייא כשעלה רב כהנא מבבל
דלא כרבי חייא נמחק:
עצמה ועוד פרש"י שם פי' אחר
ח] בשיריה או בשיריה של
דטעמא דרבה במדת עשרונן
דחזקיה רבו של רבי יוחנן היה כדמוכח בפרק אלו קשרים וכשעלה רב כהנא היה רבי יוחנן זקן ויושב בישיבה דמסרחי ליה גביניה
חברתה: ט] מני אי רבנן כו'
פסולות משום דכתיב עשרון
והתלמידים יושבים לפניו שורות שורות ורבי שמעון בן לקיש לומד לפניו והשתא אינה קושיא דעל כרחך בימי חזקיה עלה כדמוכח כאן
ושירים לאו עולין נינהו [כו']
עשרון לעכב אם רבה והאי
בשלמא למ"ד בתר מבטל
פסול נמי לא שייך הכא כיון
ושמא כמה פעמים עלה דאשכחן עדיין שעלה בימי רבי שמעון בר רבי שהיה חבירו של רבי חייא דאמרינן בזבחים בפרק
אזלינן דהיינו שירים בטל הוי
דיכול לקמוץ מזו בפני עצמה
קדשי ומזו בפני עצמה: י] אמר רבי
כמבטל ומש"ה לא מבטל להו
שירים לטיבלא דהצ"ל מין במינו ואע"ג דאמרי' לעיל דאפי' מין במינו יבש ביבש בטל אפ"ה סולת בסולת חשיב לח בלח וכן משמע
זירא נאמר הקטרה כו' הכא הוא עיקר מילתיה דר' זירא משום דקשיא בין למ"ד דאזלי' בתר מבטל ובין למ"ד דאזלינן בתר בטל אבל
בפרק בתרא דמסכת ביצה אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שירים מי הוי טיבלא וא"כ הו"ל מן בשאינו מינו ואמאי לא קא מבטל להו
לעיל לא קשה אלא למ"ד דאזלינן בתר מבטל לא חש ר' זירא לתרץ אותו. תו"ח: ה"ג אמר ר' זירא ול"ג כדאמר רבי זירא דהכא אמר
שירים. לטיבלא לרב חסדא ולהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה: לימא הך מתני' דלא כרבי חייא לרב חסדא ופרש"י ומה דלא מבטל להו
ר' זירא לעיקר מילתיה משום דפריך בין לרב חסדא בין לרבי חנינא: יא] אין שירים מבטלין את הקומץ לפיכך לא מבטלי שירים לטיבלא
לשירים דלהוי כריבוי סלתה לא מצי למיפרך לרב (חסדא) [חנינא] דנימא מהכא בתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל [שירים] מי הוי טיבלא
שהרי בטיבלא שירים וקומץ הוא דאית ביה ושירים לא מבטלי קומץ כדיליף בגז"ש דהקטרה ושירים נמי לא מבטלי שירים משום דמין
דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשירים לא הוי כריבה סלתה דבטל כמאן דליתיה דמי ולא מייתר ליה וטעות סופר הוא מה
במינו לא בטיל ופירש רש"י דהא אפילו ר"י כו' ואף על גב דפליג היכא דנתערב הקומץ במנחת כהנים ובמנחת כהן משוח כו' ואף על
שכתוב למיפרך לרב חסדא דאדרבה הו"ל למיפרך לרב חנינא ומשום חסרון שירים לא איכפת לן אי הוי מבטל טיבלא לשירים והויא
גב דבכולהו כתיב בהו הקטרה ואפילו הכי בטלי אהדדי לאו פירכא היא כדפי' לעיל דהתם משום דאין בלילתן שוות ובלע עבה מרכה:
יב] עיין בהשמטות שבסוף המסכת: יג] אזיל דקאמר: יד] מין בשר: טו] לרב חסדא תריץ הכי רב חסדא משמע מתניתין דדם קדשים רבה
ליה כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דהא אמר ר"י לעיל בפ"ק דמקטיר קומץ עליהן ואפי' ר"ל דאמר אין מקטיר כי אותיב ליה ר"י
על של חולין והכי קאמר רואין אותו כאילו הוא מים וכשר של קדשים הואיל ואין המים ניכרים רבי יהודה אומר אין דם קדשים מבטל
אישתיק ליה וקשה למורי מה שכתב רש"י דלא הוי כריבה סלתה משום דבטל כמאן דליתיה דמי ולא מייתר ליה שהרי הוא סותר מה
דם חולין הואיל ואפשר לו להיות כמוהו ותיבות והוי דלא כרבי חייא ליתא שמה: טז] קמיצה שלא תיהוי: יז] אלא היכי ותיבות אם לא
שפי' הצא עצמו במתני' גבי רבי יהודה דפירש דשתיהן פסולות הקומץ והמנחה הקומץ לפי שבולע ממנחת נסכים והוי ליה ריבה שמנה
אלמא לא אמרינן בטל כמאן דליתיה דמי ועוד אי בטל כמאן דליתיה דמי חרב שנתערב בבלול דאמר ר"י (הוא) לא יקרב ופי' לעיל
נמחק: יח] וממאי דלא: יט] דתיהוי ריבה אות כ' נמחק: כ] ר' יהודה. ס"א רבנן מודו דאין עולין מבטלין זה את זה: כא] בקצה כו' הא
דתניא: כב] שכיב חזקיה כשעלה:
א) ב)