הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והניחו בביסא. ואלו שני החצאין אין נוגעין זה ז] לזה: מהו. מי
קדשי קדשים כי סליק רב כהנא אשכחיה לר"ש ברבי
א)
מ א ב
ב) ג)
נטמא חבירו או לא: כי תנן. בפרק חומר בקודש
דיתיב וקאמר משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי מזבח שנפגם כולו אבל
ד) ה)
מא ג
הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את
ודאי הא דשאל לו רבי יוחנן ספיקותיו היה בסוף ימיו כשהיה ר'
ו)
מב ד
ז) ח)
כולו: ה"מ דנגעי אהדדי כו'. להכי
נקט טבול יום משום דאין
בסוף ב"ק ור"ת פי' ההיא
יוחנן ראש ישיבה כדמוכח
ט)
מג ה
דגיטין רבי יוחנן לתלמידיו
טומאתו חמורה לעשות ראשון ושני
י)
מד ו ז
כ)
שמבבל היה אומר כמו שמפרש הא
דאי טומאה אחרת ל"ל צירוף הא
והניחו בביסא ונגע טבול יום באחד מהן מהו
ל) מ)
❖
לן והא להו בקידושין :
מטמא אותו הטמא את הכלי והכלי
כי תנן כלי מצרף מה שבתוכו לקדש ה"מ
נ)
מה ח
א
❖
שאין צריך לכלי אין כלי מצרפו.
מטמא את השאר: מי תנן כלי
היכא דנגעי בהדדי אבל היכא דלא נגעי
מחבר. (ב) הוה משמע דנגעי אהדדי
בפרק בתרא דחגיגה
בהדדי לא או דילמא ל"ש אמר להו איהו
שיטה מקובצת
כ]
בגמרא הכלי מצרף מדכתיב
והכלי מחברם כאילו הוי חד ואם
תורה אור השלם
מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן כל דהו
ב
א] צירוף עיין בתוס' לקמן
כף אחת ומותיב רב כהנא מההיא
נטמא זה נטמא זה. מצרף משמע דאין
1. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
דף עז ע"ב: ב] אמאי הא
הושיט אחד לביניהן מהו א"ל ג צריך לכלי
דמוסיף ר"ע ודייק מינה שהוא
נוגעין וזה מצרפן ח] להיות אחד:
דמערב הא לא נגע. דס"ד
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנהּ
כלי מצרפו אין צריך לכלי אין כלי מצרפו
שהן מעורבין כל כך מצד
הושיט. חצי עשרון אחד לבין הנך
מדרבנן ומשני ר"ש בן לקיש משום
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשׁר עַל
אחד שיהא הסולת של זו
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזבֵּחַ
ט] חצי עשרון: מהו. אם נגע טבול
בר קפרא לא נצרכא י) לשירי מנחה
הושיט טבול יום את אצבעו ביניהן מהו אמר
חולק מקצת חבירו ומכסהו
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ ליְיָ:
❖
יום בזה מהו שיטמא אותן שנים:
דאורייתא את שצריך לכלי הכלי מצרפו
שלא יהא כל העשרון של זו
ויקרא ו ח
י]
להו ד אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כלי
חולק מקצת חבירו ומכסהו
אין צריך לכלי. כגון האי חצי עשרון
ושאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו
חרס בלבד הדר איהו בעא מינייהו מהו
שלא יהא כל העשרון של
שלישי דאין צריך לכלי דהא אינו
ואתו רבנן וגזור אפי' אין צריך
זו מחובר לעצמו (והו"ל)
הגהות הב"ח
לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או
ה
א]
כגושין המחולקין כזה:
מצטרף עם אלו למנחה אחת אין
לכלי כלי מצרפו וזהו תימה שפשוט
(א) גמ' ליה
דרבנן אמרו לו זו לא שמענו כיוצא בו
הכלי מצרפו וטהורים הראשונים:
לרב כהנא כל כך דאין כלי מצרף מה
(ב) רש"י
שמענו דתנן שני מנחות שלא נקמצו ונתערבו
אי תנא כלי
הושיט טבול יום כו'. באוירן ולא
שאין צריך לכלי כ) דלא משמע דפליג
מחבר
זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו
נגע לא בהן ולא בכלי: צירוף כלי
אההיא שינויא ושמא סבר לה כההיא
אבל
❖
בפני עצמה כשירות ואם לאו פסולות כי יכול
דאורייתא. יא] דאמרינן
שינויא דרבה בר אבוה דמשני התם
כף אחתו) הכתוב עשאו לכל מה שבכף
כשצברו ע"ג קטבליא א"נ דוקא בשירי
לקמוץ מיהא כשירות אמאי הך דמערב הא
ב]
אחת לא שנא לחומרא כגון טומאה
מנחה שהיה כבר צריך לכלי מצרף
גליון הש"ס
לא נגע אמר רבא דלמא בגושין המחולקין
ול"ש לקולא כגון קמיצה דהוי כאילו
כלי מדרבנן שלא יצא מקדושתו דקודם
ג] מתתאי. עשרון לא כלי
גמ' שלא יביא עשרון
העשויין כמסרק מאי הוי עלה אמר רבא ת"ש
אחד ותיבת הא ליתא שם:
נוגעין וקמיצה מעלייתא היא: או
קמיצה ולא דמי להכא $ דלא היה
בשני כלים.
ד] עריבת תרנגולין תיבת של
דתניא והרים ממנו מן המחובר $ שלא יביא
1
מזו
דרבנן.
ולחומרא ולא לקולא:
מעולם צריך לכלי:
ל"ש: ה] צירוף כלי וחיבור
שם מי אמרי' שבע ליה
עשרון בשני כלים ויקמוץ הא בכלי אחד
צירוף
מים. כגון עשרון שנחלק
בפני עצמה. משמע שעומד מזו בצד
דאורייתא או דרבנן. וא"ת
טומאה.
לג' חלקים השני חלקים
דומיא דשני כלים קמיץ א"ל אביי דילמא שני
הכלי כדי קומץ שאינו מעורב וכן
והא רב כהנא גופיה
הן בביסא אחד ולא נגעי
תוס' ד"ה שאין כו' דלא
כלים ה"ד כגון קפיזא בקבא דאע"ג דעריבי
אהדדי אלא שהכלי מצרפן
יב] בזו: הך דמערב הא לא נגע.
מדקדק בפרק בתרא דחגיגה
היה מעולם צריך לכלי.
לטומאה וחלק שלישי הוא
בקומץ וקתני כשרות אלמא צירוף
שהוא דרבנן מההיא דהוסיף ר"ע
מעילאי כיון דמיפסק מחיצתא דקפיזא
❖
חוץ לביסא ומים של נצוק
דאורייתא: אמר רבא דילמא. לאו
או משקה טופח מחבר
ויש לומר דשמא מספקא ליה משום
מתתא הא כלי אחד דומיא דב' כלים ה"ד
ג]
החיצון לאחד מן החלקים
דקאי קומץ בפני עצמו יג]: בגושין ז)
שינויא דהתם:
כגון עריבתה ד] של תרנגולין ואע"ג דמיפסקן
שבתוך הביסא ונגע טבול
מוסף רש"י
צירוף כלי וחיבור מים מהו. פי'
המחולקין העשוין כמסרק. גופי
יום בחלק הפנימי שאינו
מחיצתא הא נגיע אבל הכא דלא נגיע
מחובר לחיצון ונטמא חבירו
כלי מצרף מה שבתוכו
המנחה מחולקין מראש האחד מזו כדי
בקונטרס כלומר חצי
שבתוך הביסא כמותו מחמת
כלל תיבעי לך בעי רבי ירמיה צירוף כלי
לקדש.
ה]
קומץ ומזו כדי קומץ אבל בראש
עשרון שנטמא בצירוף כלי מהו
צירוף הכלי ומבעיא ליה אם
וחיבור מים מהו כי תנן כלי מצרף מה
יטמא החיצון מפני חיבור
כא]
שיטמא בחיבור מים כגון אם יש
האחד נוגעין כמסרק זה שמצד אחד
המים והדר מבעיא ליה
שבתוכו לקדש ה"מ דגואי אבל דבראי לא
שני
חצאי עשרון בכלי ואין נוגעין
מחובר ומצד אחד שיניו מפוזרות:
אם נגע טבול יום בחיצון
(חגיגה כ:)
ונמצא הפנימי המחובר לו
או דילמא כיון דמחבר מחבר ואם תימצי
מאי הוי עלה. דשני חצאים מחולקים
וחצי עשרון יש חוץ לכלי וחיבור מים
טמא מחיבור המים אם
מהו לקמוץ מזה על זה משום צירוף
כגון נצוק או צינור מחבר את אשר
לומר כיון דמחבר מחבר חיבור מים וצירוף
ו
יטמא הפנימי האחר שאינו
מחובר לחיצון מפני צירוף
כלי: והרים ממנו. בקומצו: דומיא
חוץ
לכלי למה שבתוך הכלי ונגע
כלי ו] ונגע טבול יום מבחוץ מהו כי תנן כלי
הכלי: ו] וצירוף כלי [מאי]
דב' כלים. כגון דאין נוגעין זה בזה:
טומאה בזה שבכלי שאינו נוגע במים
תיקו והשאר נמחק: ז] אין
מצרף ה"מ דנגע מגואי אבל מבראי לא או
כגון קפיזא בקבא. שחקק מדה
ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו
נוגעין זה בזה: ח] מצרפן
דילמא לא שנא תיקו: בעי רבא עשרון
ז
ח
כאילו הם נוגעין הס"ד:
קטנה בתוך מידה גדולה ונותן בפנימי
שיטמא את זה שבחוץ בחיבור מים
ט] חצאי עשרון. ונתנו
(פסחים יט.) צריך לכלי.
שחלקו ונטמא אחד מהן והניחו בביסא וחזר
חצי עשרון וחציו בחיצון דאע"ג דעריבי
ודבר תימה הוא לומר שמשקין מחברין
ביניהם: י] אותן. השנים:
טבול יום ונגע באותו טמא מהו $ מי אמרינן
יא] דאורייתא. דכתיב כף
שני החצאין מעילאי בגודש הכלי:
אוכלין לקבל טומאה ולטמא אחרים
ותיבת דאמרינן נמחק:
שבע לו טומאה או לא אמר ליה אביי ומי
כיון דמפסקי מחיצתא מתתאי.
דאין
ועוד שפירש שמתחברין ע"י נצוק והלא
(א)
יב] וכן. מזו תיבת בזו נמחק:
הך דמערב. באידך דמנחה
עירוב הגודש עירוב הואיל ואינו יד]
אפי' למים עצמן קיימא לן במכשירין
אמרינן שבע ליה טומאה והתנן סדין טמא
(חגיגה כד.)
ממנחת הקומץ זו הא:
באויר הכלי. ובהא דייקינן הא כלי
דאין נצוק חיבור לטומאה
מדרס
יג] בפני עצמו. אלא בגושין.
והד"א: יד] ואינו. מערב
אחד דומיא דהאי שהוא בשני כלים
וכעין פי' הקונטרס יש משנה אחת
באויר: טו] עריבת. תרנגולין
כשר: כגון עריבתטו] . ארובה ח)
של תרנגולין ומחיצה נמוכה
עריבה שהיה קטפרס ל) (ונצוק)
במסכת טהרות פרק שמיני
ארובה של: טז] הוא. דקא
באמצעית כדי לחלוק בין מים למורסן ואותה מחיצה נמוכה ואינה
מלמעלן ומשקה טופח מלמטן וג' חתיכות כביצה אינן מצטרפות ושתים
נגעי למעלה: יז] חוץ לכלי
לאחר שבתוך תיבת ומה
מגעת לשפת העריבה הילכך לאו הפסק הוא טז] דנגעי למעלה
מצטרפות ור' יוסי אומר אפי' שתים אינם מצטרפות אא"כ היו רוצצות
נמחק: יח] שיטמא זה את זה
מן המחיצה שני החצאין באויר הכלי אבל הכא גבי ביסא דחלוקין
משקה ואם היה משקה עומד אפי' כעין החרדל מצטרף ר' דוסא
של חוץ בחבור: יט] בשעת
טומאה אלא אם חזר:
הן לגמרי לא: צירוף כלי וחיבור מים מהו. כלומר חצי עשרון
אומר האוכל פרור אינו מצטרף ובתוספתא מ) תניא אתרוג שנפרץ
כ] מצרף. יליף מדכתיב:
שנטמא בצירוף כלי מהו שיטמא אחר בחיבור מים כגון אם יש שני
ותחבו בכוש או בקיסם הרי זה אין חיבור שאין חיבורי אדם
כא] שיטמא. אחר בחבור:
כב] עסה שלשה. עיין בר"ש
חיבור כב] עיסה שלשה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר
חצאי עשרון בכלי ואין נוגעין וחצי עשרון יש חוץ לכלי וחיבור מים
במס' טבול יום: כג] הוא
את האוכלין אלא שבעה משקין ודבר תימה הוא אם כג] לישת מי
כגון נצוק או צנור מחבר את של חוץ לכלי יז] ומה שבתוך הכלי ונגע
אם. אין לישת מי פירות
מועלת: כד] נקט. דכשאדם
טומאה בזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי:
פירות אינה מועלת לחבר את הקמח ושמא לשה לאו דוקא אלא
לש: כה] זיתים עיסה הבאין
מהו. שיטמא את יח] של זה בחיבור מים: ה"מ דגואי. לאותו שבכלי
אורחא דמילתא נקט כד] דבר שאדם לש במי פירות פעמים שמי
מזה ומזה במשקין:
מהני ולא לשל חוץ: מחבר. וטמא החיצון: חיבור מים וצירוף כלי.
פירות מחברין ב' חצאי זיתים עיסה כה] במשקין הבאין מזה לזה נ) :
כגון אם נטמא החיצון ונטמא זה שבכלי בחיבור מים: מהו. שיטמא
ועשאו
זה את האחר משום צירוף כלי מי אמרינן דלא מהני צירוף אלא לטומאה שאירעה בתוך הכלי או לא אמרינן: ונטמא אחד מהן. ואח"כ הניח
לשניהם בביסא ואין נוגעין דלההיא ודאי לא מהני צירוף שיחזור זה ויטמא את זה שהרי לא היה בכלי בשעת טומאה יט] ט) (אלא אם כן)
הא שבע ליה טומאה.
ראשונה
ולא יקבל
עוד טומאה אחרת:
חזר טבול יום ונגע
בטמא מהו שיקבל טומאה זו כדי לפסול חבירו:
מדרס