כד:
הקומץ
רבה פרק
שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועשאו
מדרס. ששכב עליו זב: ועשאו וילון. פרשו לפני הפתח וקבעו שם:
וילון טהור מן המדרס. וכגון דעבד ביה שינוי מעשה
א) ב)
מו א
טהור מן המדרס. ולא יטמא עוד אדם ז] שהרי אין עשוי למדרס
כדאמר בפרק במה אשה דאין עולין מטומאתן אלא
ג) ד)
מז ב
בשינוי מעשה ובמסכת כלים בפרק הכרים מפרש איזו היא שינוי
וכל שאינו ראוי למדרס אינו טמא מדרס דאמרינן במסכת חגיגה
ה)
❖
ו)
מח ג ד
מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו
מעשה דתנן סדין שהוא טמא מדרס
עשאה וילון טהור מן המדרס
ז)
אבל טמא מגע מדרס לטמא אוכלים
אבל טמאה טמא מת מאימתי טהרתה
ח) ט)
ומשקים כמי שנגע במדרס: אלא.
ב"ש אומרים משיתפר וב"ה אומרים
ג)
שיטה מקובצת
מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל
א
א]
י)
להכי מהני ליה וילון שאם נגע בו
משיקשר ר"ע אומר משיקבע (ט)
טמא מגע מדרס א"ר יוסי באיזה מדרס
כ)
ב]
(א)
א] מדרס ועשאו וילון טהור
וכי באיזה מדרס נגע זה לפי מה
זב קודם שעשאו וילון והיו עליו שתי
מן המדרס. אליבא דרבי
נגע זה אלא שאם נגע בו הזב טמא מגע הזב
ל) מ)
(יהודה) [מאיר] אבל טמא
שהוא ר"ל דלא אמרינן שבע ליה
טומאות מדרס ומגע עכשיו טהור מן
נ) ס)
מגע מדרס משום דנוגעת
כי נגע בו הזב מיהא טמא ואפי' לבסוף
❖
טומאה צ"ל דאיירי
בבגד שלא נקפל
המדרס מלטמא אדם או כלים ונשארה
כל נימא ונימא שהיא טמאה
(כטמא מדרס ואח"כ מגע הזב) אמאי
(ב)
(ג)
מדרס בחברתה והוה ליה
עליו ח] תורת מגע לאוכלין ומשקין:
משדרס עליו הזב ועוד צ"ל דלא
מגע מדרס לטמא אוכלין
לימא שבע ליה טומאה א"ל וממאי דהאי
כי נגע בו זב מיהא טמא. נמי
מיירי בשדרס עליו ברגלו ערום או
ומשקין ואע"ג דסלקא מיניה
הגהות הב"ח
שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי
טומאת מדרס שלא יטמא
טומאת מגע (ה) אפי' לבסוף לאחר
נעול או בדבר
שמטמא מדרס
(א) גמ' וכי
טומאה חמורה לטמא אדם
שנטמא מדרס חלה ט] טומאת מגע
דא"כ אתיא ליה מדרס ומגע בבת
מדרס דהויא טומאה חמורה על טומאה קלה
(ב) שם בטמא
וכלים הואיל ואינו מיוחד
להאי עניינא שכשיעשנו וילון ויטהר
אחת ובבת אחת לא אמרינן שבע
למדרס: ב] א"ר יוסי. וכי
אבל הכא דאידי ואידי טומאה קלה לא אלא
(ג) שם ואמאי
באיזה מדרס וכו' ואי
מן המדרס תחול עליו טומאת מגע:
ליה טומאה כדמסקי' אלא כגון שיש
(ד) שם אמר
מסיפא מודה רבי יוסי ג] בשני סדינין המקופלין
משום שנוגעת כל נימא
(ה) רש"י
ואמאי נימא הא שבע ליה. טומאת
פשוטי כלי עץ מפסיקין או דברים
ונימא בחברתה טומאת בית
ומונחין זה על זה וישב זב עליהן שהעליון
ואפילו
שאין מטמאין מדרס: כי נגע בו
הסתרים אינו מטמא: ג] בשני
מדרס: דילמא מקמי מדרס. נגע
עליו
סדינין המקופלין כו'. וצ"ל
טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס
בו ואח"כ דרס עליו דהכא ליכא
(ו) ד"ה
הזב מיהא טמא ואפילו לבסוף כו'.
דמיירי כשיש אויר מפסיק
ואמאי לימא שבע ליה טומאה התם בבת
טומאה (ז) ד"ה
בין עליון לתחתון דאי
ד]
לפי מה דס"ל לאביי שאין חילוק בין
למיפרך הא שבע ליה (ו) י] משום
ומגע
במקופלין זה ע"ג זה בלא
אחת הכא בזה אחר זה $ אמר רבא עשרון
בת אחת לזה אחר זה כדמוכח בסמוך
דטומאה אחרינאד) חמורה מן הראשונה
מדרס (ח) ד"ה
הפסק אויר נמצא שהכביד
דמחמת
עצמו על שניהם יחד וא"כ
שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו
כשבא לדקדק מסיפא יש לתמוה
וחלה עליה אבל הכא גבי עשרונות
ב
(ט) תוס'
העליון נמי היה לו ליטמא
דמתנא קמא היה לו לדקדק דלא
דאידי ואידי ראשונה ושניה קלה היא
ונמצא הראשון והרי שלשתן מונחין בביסא
מגע מדרס בבת אחת כמו
בתחתון אבל כשיש אויר
אמרינן שבע ליה טומאה דקאמר אבל
דבין זו ובין זו טומאת אוכלין היא
נטמא אבוד אבוד וראשון מצטרפין מופרש
דאם לא כן
מפסיק ביניהם נמצא דנחת
ולא חיילא שניה כלל: אלא מסיפא.
טמא מגע מדרס ופירושו בבת אחת
(י) ד"ה
אין מצטרף נטמא מופרש מופרש וראשון
מדרס על העליון קודם
וכי
נפקא דלא אמר שבע לה טומאה:
באתה לו טומאת מדרס וטומאת מגע
שיגע בתחתון ותו לא חלה
מצטרפין אבוד אין מצטרף נטמא ראשון
(כ) בא"ד בניתזין בכל כחו
ביה מגע מדרס דהוי ליה
תחתון טומאת ה) מדרס. שאפילו י'
לפי שנוגע בעצמו דת"ק דרבי יוסי
(ל) בא"ד
טומאה קלה על החמורה:
שניהם מצטרפין אביי אמר אפילו נטמא אחד
מצעות תחתיו כולן ו)מטמאות מדרס:
הוא ר"מ דקסבר טומאת בית הסתרים
ד] ואמאי נימא שבע ליה
דאבר מקצתו
מהן נמי שניהם מצטרפין מ"ט כולהו בני
טומאה חמורה על התחתון
(ז) מגע מדרס. משום דנגע בעליון
מטמא כדאשכחן בפ' בהמה המקשה
❖
ולא יחות עליה תו טומאת
ביקתא דהדדי נינהו וכן לענין קמיצה קמץ
ונפקא מינה שכשיעשנו לתחתון וילון
(חולין דף עב:) דפליגי כי האי גוונא
ג
מגע מדרס וא"ת לפי סברת
המקשה דלא מחלק בין
ויטהר מן המדרס עדיין יהא טמא
בשלשה על שלשה שנחלק וי"ל דלכך
מן האבוד שיריו וראשון נאכלין מופרש אינו
בבאין בבת אחת לבאין בזה
גליון הש"ס
טומאת מגע: לימא שבע ליה.
דייק מר' יוסי שלא תאמר הא דפליג
נאכל קמץ מן המופרש שיריו וראשון נאכלין
אחר זה תיקשי ליה היא
גמ' אמר רבא עשרון
גופיה העליון אמאי אינו
טומאת מדרס: הכא בזה אחר זה.
(י)
עליה ר' יוסי וקאמר באיזה
אבוד אינו נאכל קמץ מן ראשון שניהם אינן
שחלקו ואבד א' מהן.
טמא מגע מדרס משום דנוגע
גבי חצאי עשרונים: אבוד וראשון
מדרס נגע זה היינו משום דס"ל
בתחתון וי"ל שלעולם היה
נאכלין אביי אמר אפילו קמץ מאחד מהן
❖
מצטרפין. ונטמא הראשון מחמת
דאמרינן שבע ליה טומאה וא"ת בס"פ
יודע המקשה שיש לנו לחלק
שניהן אינן נאכלין מ"ט כולהו נמי בני
בין בת אחת לזה אחר זה
זה בצירוף כלי: מופרש. שהפריש
העור והרוטב גבי
לגבי דלא ירד בזה אחר
ביקתא דהדדי נינהו מתקיף לה רב פפא
י)
תחת זה אינו מצטרף לפסול עמו
(חתיכת כזית אבר) מן החי דאמר
זה קלה על החמורה והכא
שיטה מקובצת (המשך)
היה מקשה כיון דלא אמרינן
ושירים דידיה מיהא נאכלין ה] הא איכא
שהרי לא הופרש ע"מ להצטרף עם
חישב עליו ואח"כ חתכו טמא לפי
שבע ליה טומאה בקלה
משני חצאי עשרון הצריכין
דנקא דקומץ דלא קריב מתקיף לה רב
יא] האבודז) שהרי שניהם יב] אבודים:
שירד עליו תורת טומאת אוכלין
וחמורה בבת אחת הכי נמי
למנחה והיינו תילתא לשניהן
לא הל"ל שבע ליה טומאה
יחד: ו] בדעתא דכהן. עי'
בני ביקתא דהדדי. בני בית אחד
כשחישב עליו ואמאי נימא שבע ליה
יצחק בריה דרב משרשיא וקומץ גופיה
בקלה על קלה אפי' בזה
תוס' לקמן דף עו ע"ב:
הן שכולן מכח מנחה יג] אחד ח) באו:
טומאה שהוא טמא טומאת אבר מן
היכי קריב הא איכא תלתא חולין (ד) רב
אחר זה ומשני דאין לדמות
וכהן כי קמיץ אעשרון
כלל בת אחת לזה אחר
קא קמיץ. וא"ת א"כ היכי
ביקתא. בי עקתא ט) בית צר: קמץ מן
החי החמורה וי"ל דאיכא נמי חומרא
אשי אמר קומץ בדעתא דכהן תליא
ד
ו]
זה דנהי דלא אמרינן שבע
מפסלא מנחה משום יתר
הראשון שניהם האחרים אין נאכלין.
בטומאת אוכלין שמועיל לטמא טומאה
ליה טומאה בבת אחת בזה
ב) משום דדילמא קמיץ
מילתא וכהן כי קמיץ אעשרון קא קמיץ:
שהרי שניהם נזקקין לקומצו של ראשון
בפחות מכביצה אוכלין וזה משלימו
אחר זה יש לנו לומר שבע
מעשרון שלא הופרש עמו
מתני'
ליה טומאה וא"ת לעיל
ואומר הר"ל דהכא שאני
כ)
לכביצה ואין לתרץ דהאי דחישב עליו
וקומץ אינו מתיר אלא עשרון אותו
דמקשה לימא שבע ליה
שחצאי העשרונים מבוררין
טז] ל)
ואח"כ חתכו טמא משום דטומאת בית הסתרים [לא] מטמיא
חצי שהופרש ממנו ואחד מן החצאין הללו וכיון דלא ידע איזהו לא
יד]
טומאה אפי' בזה אחר זה א)
ואינן נוגעין דיכול הכהן
לגבי כי נגע ביה הזב לבסוף
להתכוין מה שהוא רואה
נאכל לא זה ולא זה: ושירי' דידיה. דאותו חצי עשרון ראשון
מ) [דהתם אמרי' דמטמיא] דמוקי לה כר"מ ומיהו היא גופא תימה
תיקשי ליה מסיפא עליון
אבל בנתערב כיון דאינו יכול
שהופרש ממנו הקומץ: והא איכא דנקא דקומץ דלא קריב.
דהא
ואמאי לא אתיא כרבי יוסי ונימא דטמא משום דמקבל טומאה משעת
אמאי אינו טמא נמי מגע
לבררם זה מזה דעתו אינו
מדרס לפי שנוגע בתחתון
מועיל כלום והשתא ניחא
תילתא דהאי קומצא אינו טו] חשוב (ח) מחמת חצי עשרון השלישי
פרישתו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה בשלש על
וי"ל דאה"נ דמצי לאקשויי
נמי הא דאמרינן באלו מנחות
שלש יז] נ) (הבגד) הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות
הוא שהרי שלשתן הוזקקו לקומץ זה הילכך הוי האי קומץ חסר
מיניה וא"ת אדמקשה ליה
[דף עו ע"ב] ריבה במדת
מסיפא דלא אמרינן שבע
עשרונו פסולה ולא אמרינן
טומאה מאביהן וי"ל דבהעור והרוטב מיירי אפילו
תילתא דמטי דנקא לכל חד משני חצאי עשרונים המכשירים את המנחה.
ליה טומאה תיקשי ליה
בדעתו דכהן תליא מילתא
אין נשאר באבר כדי להעלות ארוכה כשחותכו דלא מטמיא ומיהו
דנקא ששית. דנקא קומץ לכל חצי עשרון מן השנים שהמנחה נכשרת
מרישא גופיה ממילתיה
דכיון דלא בריר עשרון
בהן: אמר רב אשי. הנך תרתי פירכי לאו פירכי דכיון דלא
דת"ק דאמר אבל טמא מגע
דידיה מעולם לאו בדעתא
קשה בסוף כיצד צולין גבי יוצא גזרו ביה טומאה
מדרס אלמא לא אמרינן
דכהן תליא מילתא: ז] אדם
או לא גזרו דקאמר ת"ש אבר שיצא מקצתו חותך כו' ואי אמרת גזרו
קמץ אלא מן האחד קמיצת המנחה בדעתא דכהן תליא וכהן כי
שבע ליה טומאה ותירץ
וכלים שהרי: ח] עליו טומאת
ביה רבנן טומאה כי חתיך ליה מאי הוי הא קא מטמא ליה ומשני
קמץ אדעתא דעשרון חד הוא דקמץ הילכך קומץ קרב שירי
ר' שמעון מייזילא דפשיטא
מגע: ט] חלה עליו טומאת:
ליה דטומאה דאתיא מגופיה
י] שבע ליה טומאה משום
טומאת בית הסתרים היא ולא מטמא ואכתי הא קא מטמא בשעת
ראשון נאכלין והשנים אינן נאכלין משום דאין לעמוד על סופו
כגון במילתא דת"ק לא
דטומאה אחרונה חמורה:
פרישתו ואין לומר דליכא כשיעור במה שבחוץ דא"כ לא הוה צריך
איזה מהן נצטרף עם הראשון בדעת הכהן להיות ניתר בקומץ:
אמרינן דשבע ליה טומאה:
יא] עם האבוד. למנחה
הס"ד ומה"ד מופרש וראשון
ה] הא איכא תילתא דקומץ
לטעמא בית הסתרים ואליבא דרבינא הוא דמשני הכי אחר כך ויש
מתני' מצטרפים שהרי חבירים היו
דלא קריב שהרי מחמת חצי
לומר דמיירי בפסחים ובהעור והרוטב יח] בניתזים (כ) בעל כרחו דהא בכריתות בפרק אמרו לו
העשרון הוא שהרי שלשתן
הס"ד ומה"ד נטמא הראשון
שניהם האחרים מצטרפין:
הוזקקו לקומץ זה הילכך הוי
מוכח דלא מקבל טומאה בשעת פרישתו גבי אבר המדולדל באדם ומיהו לא מסתברא דמיתוקם ההיא ס) דפסחים בניתזין בעל כרחו
האי קומץ חסר תילתא ל"א
יב] שהרי שניהם חביריו
דהא קתני חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ושמא כשחותך בסכין לא מקבל טומאה בשעת פרישתו לפי שהסכין
הא איכא דנקא והיא היא
הס"ד: יג] מנחה אחת
באים הס"ד: יד] איזהו
דהיינו דנקא לכל אחד ואחד
מפריש בין זה לזה א"נ מחתך בסכין מעט ומשליך וחוזר ומחתך מעט [ומשליך] עד שמחתך את כולו שאינו נוגע עכשיו בבת אחת וכן מפרש
אינו נאכל תיבת לא ל"ש:
בהדיא בירושלמי במחתך כל שהוא ומשליך ואם תאמר אמאי איצטריך לשנויי בהעור והרוטב דאתיא כר"מ לימא
א)
טו] חשוב שהרי מחמת:
דחיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו כדקאמר רבינא בפרק בהמה המקשה ובפרק כיצד צולין ויש לומר
טז] דטומאת בית הסתרים
מטמיא דמוקי: יז] בשלש
דההיא סוגיא דלא כרבינא א"נ לא אמרינן חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו אלא בדבר העומד ליחתך כי יט] ההיא (ל) דבשר שיצא והוציא
ב)
על שלש הבאות ותיבת
עובר את ידו ודומיא דידות הכלים שעתיד לקצצן ואם תאמר בפרק ואלו קשרים ובפרק ב' דעירובין דאמרינן סנדל
הבגד נמחק: יח] בניתזין בכל
כחו: יט] כי ההיא דאבר
שנפסקה אחת מאזניו
ותיקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה
טהור
מן המדרס אבל טמא מגע
מדרס ופריך מאי
שנא ראשונה דהא
שיצא מקצתו:
קיימא