הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
גמ'
הציץ מרצה. והמנחה כשירה והשירים נאכלין: ו] הא
קיימא שניה שניה נמי הא מיתקנא ראשונה ומשני פנים חדשות
א)
מט א
ב)
אינו נושא אלא עון טומאה. הואיל ויש בה צד קל: שהותרה מכללה
באו (ב) והשתא אימת אתא ליה אי קודם שנפסקה ראשונה אם כן כמו
ג)
בצבור. דכתיב בתמיד במועדו אפילו בטומאה: מכללו
שטיהר מן המדרס יטהר ממגע ח) דהא שבע ליה טומאה ט) ויש לומר
נ ב
ד)
בבמה. מכללו שנאסר יוצא במשכן
הותר בבמות נוב וגבעון
דכשתיקן אוזן ראשונה חל
על אוזן מגע ומדרס בבת אחת ובבת
ה) ו)
נא (ג
דאין שם קלעים. ויוצא דנאסר במשכן
אחת לא אמרינן שבע ליה טומאה
ז) ח)
❖
מפרש בכיצד צולין
כדמסקינן ומגו דחייל מגע אאוזן
מתני' נטמא הקומץ
והקריבו הציץ מרצה
א
ז] [מקרא] ה) מדוע לא אכלתם את ח]
חייל נמי אכוליה סנדל כיון דהכל כלי
ט)
יצא והקריבו אין הציץ מרצה שהציץ מרצה
[החטאת] במקום הקדש: ואימא עון
א' והר"ש מפרש דלא שייך שבע ליה
תורה אור השלם
י)
על הטמא ואינו מרצה על היוצא: גמ' תנו
שמאל. דלכתחילה בעינן ימין כדאמרינן
טומאה בטומאה הבאה מעצמו כגון
1. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא
בפרק ראשון כ"מ שנאמר
ההיא דסנדל ודחישב עליו ואחר כך
כ)
רבנן ונשא אהרן את עון הקדשים א] וכי
1
אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקּ¢ דָשִׁים אשֶׁר
יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לכָל
אצבע כו': ביום הכפורים. נטל את
חתכו (ג) ומדרס מגע דת"ק דר'
איזה עון הוא נושא אם תאמר ב] עון פיגול
ל)
מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיה עַל
המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:
יוסי דבאה מעצמו שנוגע בעצמו אבל
מ) נ)
הרי כבר נאמר לא יחשב א"ת עון נותר
מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לפְנֵי
ס) ע)
שמות כח לח
אמר קרא עון. ונשא אהרן את עון
סדינים המקופלים טמא על מה שנגע
יְיָ:
הרי כבר נאמר לא ירצה הא אינו נושא
פ)
2. כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא
ג]
בחבירו: בשני סדינים המקופלים
❖
י)
משמע שיש בו עון לכתחילה בכל
צ) ק)
תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיה
❖
אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור
כו'. בשניתלה למעלה (ד) מזה ויש
מקום ודחיתי לעון בצבור מפני כבוד
ויקרא כב כ
לָכֶם:
מתקיף לה רבי זירא אימא עון יוצא ד] שהותר
צבור ביחיד הציץ מרצה: לאפוקי
אויר קצת ביניהם איירי דאי בזה על
הגהות הב"ח
מכללו בבמה אמר ליה אביי אמר קרא
שמאל. דאין בה שום עון דהכי הוא
גב זה ממש אי כשישב הכביד עליהם
שיטה מקובצת
(א) רש"י
הכשר מצותו: רב אשי אמר. לא מצית
שניהם בבת אחת א"כ עליון ליטמא
לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין עון
1
כו'
א] וכי איזה עון הוא נושא. עי'
אמרת ציץ מרצה על עון שמאל: דאמר
מגע כמו תחתון ואם הכביד על
בשוגג כו' האי
דיוצא לא מתקיף לה רבי אילעא אימא עון
תוס' זבחים [דף כג ע"ב ופסחים
אנטמא (ב) תוס'
דף] טז ע"ב: ב] עון פגול ה"ג
קרא עון הקדשים ולא ט] מקדישים.
העליון תחילה א"כ כ) קודם לתחתון
שמאל שהותר מכללו ביום הכפורים אמר
א"ת עון פגול הרי נאמר לא
מגע למדרס כשנגע בעליון וטומאת
עון התלוי בכהנים שחייבין לעבוד
לכאן
ירצה אם עון נותר כתיב לא
ליה אביי אמר קרא עון עון שהיה בו ודחיתיו
(ג) בא"ד חותכו ומגע
יחשב וה"פ תרי קראי כתיבי חד
מדרס לא מטמא תחתון עד שיכביד
ולקדש קומץ בימין ועבדו בשמאל אינו
מדרס
לאפוקי יוה"כ דהכשירו בשמאל הוא רב אשי
בפרשת צו את אהרן אם האכל
נושא: לא ירצה. בשור ושה שרוע וקלוט
עליו אבל כשיש אויר ביניהם כי אתי
בשביל
יאכל מבשר זבח שלמיו ביום
אמר עון הקדשים ולא עון
המקדישין אמר
(ד) ד"ה זה
וגו' : לא לרצון. כל אשר בו
השלישי [לא ירצה המקריב
זב ויתיב בעליון מיד כשנוגע עליון
❖
אותו] לא יחשב לו פגול יהיה
ליה רב סימא בריה דרב
אידי לרב אשי
מום לא תקריבו וכו' (א) : והאי שוגג
בתחתון אתי לתחתון מדרס ומגע
(המקריב אותו לא ירצה) והיינו
ואמרי לה רב סימא בריה
דרב אשי לרב
ומזיד מפרש לקמן אהייא קאי אי
בבת אחת ולעליון קדם לה מדרס
ו)
קרא אריכא כדאיתא בזבחים
[דף כח ע"א] ודרשינן במחשב
מוסף רש"י אזריקה אי י] אטמא: ובעובד כוכבים.
למגע וא"ת אמאי איצטריך לשנויי שיש
אשי ואימא עון בעל מום
שהותר מכללו
לאכול ביום השלישי [הכתוב
עובד כוכבים ששילח קרבנו ונטמא
חילוק בין בת אחת לזה אחר זה
ונשא אהרן.
מדבר] דאי באוכל בשלישי אחר
בעופות דאמר מר תמות
וזכרות בבהמה
את
שהוכשר יחזור ויפסול
(זבחים כג., פסחים טז:)
הדם דאמרינן בפרק אלו מנחות
לימא דקא מיירי במקופלים זה על
ואין תמות וזכרות בעופות
אמר ליה עליך
עון הקדשים.
ב
[בתמיהה] וכרת כתיב ביה
איש איש מבית ישראל
גב זה דקדם התחתון מגע למדרס
ואידך קרא בפרשת קדושים
אמר קרא לא ירצה כי לא לרצון יהיה
ה] 2
ואם האכל יאכל ביום השלישי
אשר יקריב קרבנו מה ת"ל (קרבנו)
ושמא קסבר דמכביד על שניהם בבת
ז)
יא]
פגול הוא לא ירצה והאי קרא
לכם: תנו רבנן ג דם שנטמא וזרקו בשוגג
איש איש לרבות את העובדי כוכבים
אחת ועוד א"כ מאי מודה היינו שאם
(פסחים טז:) איזה עון הוא
זוטא מוקי לה בזבחים [שם]
הורצה במזיד לא הורצה במה דברים אמורים
נושא.
במחשב לאכול חוץ למקומו
שנודרין נדרים ונדבות כישראל:
נגע בהם הזב דאוקימנא מקמי מדרס
(שם)
באם אינו ענין וממעיט ליה
ביחיד אבל בציבור בין בשוגג בין במזיד
שוגג
וא"ת ותיקשי ליה לאביי היא גופא
מכרת התם. ואם עון פגול פי'
(יומא ז.) אם תאמר עון
מאי שנא תחתון מעליון שאין אביי
הורצה ובעובד כוכבים בין
בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון
חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא
פיגול הרי כבר נאמר לא
ירצה בקרא זוטא ואם עון נותר
מחלק בבת אחת וא"כ עליון נמי
לא
יחשב.
כלומר מחשבת נותר דהיינו חוץ
ליטמא מדרס ומגע דהא קנגע בתחתון וי"ל דיודע היה אביי שיש חילוק אלא לרבא הוה מקשה משום דאית ליה שבע טומאה אפי' היכי
לזמנו הרי כבר נאמר לא יחשב
ואם עון נותר הרי כבר
בקרא אריכא: ג] הא אינו נושא
דמהני מגעו לטמא החצי עשרון אחר דא"כ אפילו בבת אחת נמי נימא שבע ליה טומאה ולא ליחול עליה טומאת מגע אי נמי משווה בת
נאמר לא ירצה.
כו' [שהותר מכללו בצבור]
אחת לזה אחר זה דלעיל דהוי קלה על קלה: ונשא אהרן את עון הקדשים כו'. פי' הקונטרס בפ"ק דפסחים יב] גרסינן
דדרשינן (בזבחים) במועדו
אפי' בטומאה וא"ת מאי פריך
אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב ואם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ופי' דהכי איתא בפ"ב דזבחים דאיסורא רבה
מפיגול ונותר והרי לא הותר
חוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בפרשת צו ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשה זוטא בפרשת
מכללן וי"ל דאשכחן הותר
מכללו בנותר כגון שלן בראשו
ל)
קדושים והביא ראיה דהכי איתא בת"כ ור"ת גריס איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה משום דמסקינן בפ"ב דזבחים ותרוייהו
של מזבח דתו לא שייך ביה
מקרא אריכא נפקי דכתב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה יג] שנזכר פיגול קודם לנותר אע"ג דבמקרא כתיב ברישא חוץ לזמנו משום דלשון
פסול לינה ופיגול דחוץ (לזמנו)
פיגול כתב במקרא בהדיא: אם עון נותר כו'. לאו נותר ממש קאמר כדאמר בזבחים לאחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא מחשבת נותר
מ)
[למקומו] אע"ג דלא שייך ביה
הותר מכללו מ"מ גמרינן לה
דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו: הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור. וא"ת יד] תיפוק ליה דלא משכחת לה מידי
עון עון מחוץ לזמנו. ועוד י"ל
דמתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר ר"ת משום דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר
דהותר מכללו דפיגול ונותר
הותר מכללו במנחת כהנים כו'
מכללו בכל הני דפריך וא"ת ונותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר ר"ת דפיגול הותר מכללו בבמה דלא
כדתנן במס' מעילה [דף י' ע"א]
שייך שם מחשבת חוץ למקומו ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ואשכח ביה קרא אע"ג דלא צריך אי נמי הותר מכללו בראשו
דאין חייבין עליהן משום פיגול
(ונותר וטמא) דגמרינן משלמים
של מזבח דאיכא למ"ד אין לינה מועלת נ) שם בריש תמיד נשחט ובפרק המזבח מקדש ומיהו פלוגתא דאמוראי
שיש להן מתירין והני לית להו
היא וקשיא למ"ד לינה מועלת שם טו] בראשו מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון ס) מריצוי ציץ ופיגול נמי מצי למילף הכי ועוד
מתיר אחר: ד] שהותר מכללו
בבמה. עי' תוס' זבחים דף טז
יש לפרש דנותר טז] הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן
ע"ב: ה] כי לא לרצון יהיה לכם.
בזבחים בפרק בית שמאי ואפי' פסולא נמי נראה דליכא כדאמרינן בסוף פ"ק דזבחים מודה רבי שמעון בהולכת
תימה אמאי לא פריך ואימא עון
אונן כו' ולשינויי דרב אשי ניחא
יז] ע)
(ישמעאל) כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ושני מודה ר"ש
חטאות הפנימיות ופריך והאמר רבי
ועוד אמר מורי דמשום הכי לא
לפסול מקל וחומר ומה שלא יח] לשמן הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שפסול בחטאת משמע דאי לאו
פריך מאונן משום דגלי קרא
קל וחומר הוה אמינא דאפי' פסולא ליכא א"כ במנחת כהנים ומנחת נסכים דליכא קל וחומר דלא איפסלי שלא לשמן ליכא פסול כלל
(פסחים
דמחלל עבודה כדמוכח בזבחים
טז:) הא אינו נושא.
אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי: אימא עון יוצא כו'.יט] מעון דזרות שהותר מכללו בבמה הוה מצי לאקשויי ולשנויי כ] כגון
בפרק שני [דף טז ע"א] וא"ת
א"כ משמאל לא הוי ליה
ואימא
עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ. הא דלא קאמר בהולכת אברים לכבש כדאמר בסוף פ"ק דזבחים פ)
מעון יוצא:
למיפרך דהא גלי ביה קרא
דמחלל עבודה ושמא דפריך
הרגל של ימין בשמאלו משום דאין זו עבודה המעכבת כפרה ומהאי טעמא נמי לא פריך מעון לילה שהותר לאיברים ופדרים:
משמאל דנהי דבשר פסול מ"מ
עון
קדשים ולא עון המקדישים. תימה הא למ"ד טומאה דחויה היא בצבור ובעיא ציץ לרצויי דאמרינן בפ"ק דיומא דמרצה על
מרצי ליה ציץ לענין דלכפריה
הכהנים העושים בטומאה ולעיל בהקומץ זוטא צ) פירשתי: ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות. וא"ת ואמאי לא פריך
ביה בעלים כדאמרי' בפ"ב
דזבחים [דף כו ע"ב] גבי ניתנין
מעון טריפה שהותר במליקה דהא חשיב הותר מכללו בפרק קמא דאמר טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא בעולת העוף
(זבחים כג:) אלא עון
למעלה שנתנן למטה כו' דבשר
טומאה.
פסול ובעלים מתכפרים. ותימה
כו' ובטריפה לא כתיב לא ירצה ולאביי דמשני עון שהיה בו ודחיתיו ניחא דלאפוקי טריפת מליקה שהוכשרה בכך אבל לרב אשי קשיא ויש לומר
(שמות
דבאונן נמי נימא הכי: ו] גמ'.
ק) כא] עון אונן שהותר מכללו אצל כהן גדול ולרב אשי דמשני לעיל
דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין וא"ת
שהותרה מכללה
מה
"ד ונשא אהרן אציץ קאי
כח לח)
בציבור.
כב]
עון קדשים ולא עון מקדישין ניחא אלא לאביי קשיא ושמא אית להו דהדדי וא"ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח' שהותר מכללו
הס"ד ומה"ד הא: ז] תיבת מקרא
ל"ש: ח] את החטאת: ט] ולא
בעופות כדאמר בפ"ק דחולין דבני יונה כשירין משיעלעו דם ויש לומר דכתיב ביה לא ירצה דהא כג] מיום השמיני והלאה ירצה כתיב הא
עון המקדישים: י] אזריקה אי
קודם לא ירצה ומיהו קשה מעון אותו ואת בנו דהותר מכללו בעופות ולפי מה שפי' עון קדשים ולא עון חולין ניחא ועוד אמרינן בפ' אותו ואת
אטומאה הס"ד: יא] מה ת"ל
בנו דכל הפסולין שבשור ושה הרי הם בלא ירצה: אבל בצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה. תימה דבהאשה רבה
איש וכו' ותיבת קרבנו נמחק:
יב] דפסחים. הכי גרסינן:
מייתי רישא דהך ברייתא ודייק עלה והא הכא כד] דרצויי מרצי ציץ דתניא על מה הציץ מרצה כו' והשתא מסיפא גופא הוה ליה
(פסחים טז:) אין תמות
יג] שנזכר פגול. גיליון וקשה
וזכרות בעופות.
להר"ם דהכי לא דריש בזבחים
לאיתויי כדקתני בסיפא הכא דבצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה ומשמע הוא הדין יחיד אי לא משום דביחיד קנסינן מזיד ויש לומר
אלא מפיק חוץ לזמנו מביום
דאי מסיפא הוה אמינא דטעמא לא משום ציץ אלא משום
דטומאה הותרה בצבור אף על גב דלשון הורצה משמע ציץ:
השלישי וחוץ למקומו מפיק
מפיגול יהיה ולא ירצה לדרשה
בשוגג
אחרינא כהרצאת כשר כך
(קידושין כד:)
הרצאת פסול ולא יחשב שלא יערב בו מחשבות אחרות. ע"כ תו"ח: יד] וא"ת למה לי האי טעמא תיפוק: טו] תיבת בראשו נמחק: טז] הותר
מכללו גליון והר"ם מפרש דחוץ לזמנו דתודה וחטאת יש להם הכשר בשלמים וחוץ למקומו דחטאת הוכשרו בקדשים קלים הנאכלים
(חולין כג.) דם שנטמא בשוגג הורצה. (גיטין נד.) במזיד
בכל העיר: יז] רבי. שמעון כל: יח] שלא לשמו: יט] אימא עון יוצא. תימה אמאי לא פריך מעון זר שהותר בבמה וי"ל דכי היכא דדרשינן
לא הורצה.
עון דלפני השם מרצה כמו כן בעינן שיש לו ריצוי לפני השם לאפוקי עון זר דאין לו ריצוי לפני השם אלא בבמה. תו"ח: כ] ולשנויי
(זבחים מה:) ובעובד כוכבים וכו' לא
כמו בעון הס"ד ותיבות כגון מעון נמחק: כא] וא"ת אמאי לא פריך מעון אונן: כב] אית להו דהדדי. וי"ל דשאני אונן דגלי קרא לא יחלל
הורצה. (זבחים טו:)
הא אחר שיצא חלל וקשיא להר"ם א"כ שמאל נמי גלי קרא דכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין והוי עיכוב אלא מאי אית לן למימר
דקרא מוקמינן בנשבר הציץ אי נמי [איכא] למימר קרבן מפסיל ובעלים מתכפרים הכי נמי נימא באונן דמרצה וקרא בנשבר הציץ או
לפסול הקרבן ובעלים מתכפרים ונראה דה"ה דהוי מצי למיפרך מאונן ולתירוץ דרב אשי ניחא הכל. תו"ח: כג] לא ירצה דהא כתיב מיום: כד] והא הכא. דמדאורייתא מרצה ציץ: