כה:
הקומץ
רבה פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשוגג
י) שוגג. ח] קסבר כ) אין קרבנות מקבלין טומאה. אונס שנטמא בעל
תרומתו תרומה. שהיתה לו שעת
הכושר איירי שלא
א)
נב א
ב)
ניטמא בתחילת תלישתו שאם תלשו אדם טמא ועדיין
כרחו. אבל מזיד ורצון חדא מילתא היא אלא איידי דתנא אונס תנא
רצון: לא הורצה. דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם
משקה טופח עליו אין תרומתו תרומה כדמוכח בפ' כל שעה
ג)
נג ב
: במזיד אין תרומתו תרומה. אע"ג דתורם מן הרעה
ד)
ורמינהו כו'. אלמא ציץ מרצה אמזיד
ולא לעובדי כוכבים:
ה) ו)
נד ג
דיחיד: בשוגג תרומתו תרומה.
על היפה תרומתו תרומה כדאמרינן
ז)
ח) ט)
ד
בהאשה רבה וכדתנן
דאמרינן בכמה דוכתי
לא הורצה ורמינהי על מה הציץ מרצה
א
א]
י) כ)
במס' תרומות התם
ולא תשאו עליו חטא (א) ל) אם אינו
על הדם ב] ועל הבשר ועל החלב שנטמא
ל) מ)
נה ה
נ)
חזי קצת הכא לא חזי כלל:
קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם
ו
בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון
❖ שמעת ליה. פי'
ס)
דמרצה ציץ על אכילות מי
מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה:
ע) פ)
בין ביחיד בין בציבור אמר רב יוסף לא קשיא
במזיד אין תרומתו תרומה. דרבנן
צ)
הא ר' יוסי הא רבנן דתניא אין תורמין
ק)
ב
מוסף רש"י בקונטרס להכי נקט אכילות דאעולין
קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה
מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו
❖
כ"ע מודו דציץ מרצה כדקתני בריש
אמוראי ביבמות בפרק האשה מ) איכא
ר)
על מה הציץ מרצה.
תרומה במזיד אין תרומתו תרומה ר' יוסי
למ"ד אין תרומתו תרומה ט] לתקן
תורת כהנים ונרצה לו לכפר עליו
(יומא ז.) על
את השירים אבל תרומה הוי:
בדם כו' ולא דק בקונטרס דבעולין
אומר בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה
הדם ועל הבשר ועל
תורה אור השלם
החלב.
דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת
נמי אשכחן פלוגתא בפרק כיצד צולין
י]
אימר דשמעת ליה לר' יוסי דלא קניס דמרצה
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
: ת"ל אשר ליי'.
ליה. דמוקמת להך ברייתא בתרייתא
ציץ על אכילות מי שמעת ליה והתניא ר'
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ ישָּׂרֵף
הכא מוקמינא ליה לרבות לן ויוצא
אליביה דקתני בה הציץ מרצה
(ב)
נ)
וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בּשָׂר:
אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות רבי
וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשׂר
ותימה דבסוף דם שחיטה
על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות.
מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר ליְיָ
יוסי אומר ג אין הציץ מרצה על אכילות איפוך
דריש ליה לרבות אימורים
להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע
וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתה הַנֶּפֶשׁ
❖
רבי אליעזר אומר אין הציץ מרצה על אכילות
(פסחים עז.)
הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: ויקרא ז יט-כ
דאיסור טומאה חייל אאיסור חלב
מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת"כ ס)
רבי יוסי אומר הציץ מרצה על אכילות מתקיף
ונרצה לו לכפר עליו ע) בדם דכתיב
וי"ל דשקולים הן אבל קשה אההיא
הגהות הב"ח
לה רב ששת ומי מצית אפכת לה והתניא
דכריתות ר) בסוף פ' ב' דמעילה
כי הדם הוא בנפש יכפר
דריש אימורים מאשר יקרב
אין לי אלא דם טהור טמא מנין
יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים יהו
(א) רש"י
ד
בהרימכם
(פסחים טז:)
ת"ל ונשא אהרן וגו' והוא
אל הקדשים דדבר שאין לו מתירין
חייבין עליהן משום טומאה ת"ל כל טהור
ג]
1
את חלבו (ב) ד"ה
בין בשוגג בין במזיד.
בדם קמיירי דכתיב לרצון
משיקדש בכלי וי"ל דהתם לא מיירי
אליבא דר' יוסי
יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח
(ג) ד"ה
להם והכא כתיב ונרצה מה הכא
אלא בעולה ושאר קדשים אבל שלמים
יא]
השלמים אשר ליי' וטומאתו עליו ונכרתה
דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין
לא הייתי מרבה כיון דיצאו מן הכלל.
נטמא אין
הניתר $ לטהורין חייבין עליו משום טומאה
❖
שילא אמר כו'. וא"ת
לרבות כל העולים ת"ל לכל מתנות
מ"ר:
מאי דוחוקריביהו דרבינא ורב שילא לשנויי
(שם) בין ביחיד.
ושאינו ניתר לטהורין אין חייבין עליו משום
ה
קדשיהם וגו' : יכול בשר שנטמא
טומאה או אינו אלא נאכל לטהורין חייבין
לפני זריקת דמים. ואכלו לפני זריקה
כלל הא מוכח בהדיא בהאשה רבה
גליון הש"ס
דחדא מדאורייתא
בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת.
עליו משום טומאה ושאינו נאכל לטהורין אין
גמ' לטהורין חייבין.
(שם) בין
ובתורת כהניםפ) מצאתי לשון יב] נקיה
וחדא מדרבנן מדקאמר והא הכא
חייבין עליו משום טומאה אוציא אני את הלן
בציבור.
שם מזבח השלמים
יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף
דמדאורייתא ארצויי מרצה דתנן על
ואת היוצא שאינן נאכלין לטהורים ת"ל אשר
מיעט.
❖
לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי:
מה הציץ מרצה כו' וי"ל דלעולם
ליי' ריבה יכול שאני מרבה את הפיגולין ואת
ושאינו ניתר לטהורין. כגון אם אכל
משמע ליה נמי ביבמות דאפילו
הנותרות נותרות היינו לן אלא אף הפיגולין
ד]
אפילו בשר טהור יג] בטומאת הגוף
מדרבנן נמי קתני על מה הציץ מרצה
(יומא
רבינו גרשום
כנותרות ת"ל $ מזבח השלמים מיעט ומה
קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת
כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית
אין תורמין מן הטמא
ז.)
על הטהור.
רבינא אמר לא איצטריך
ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר
לטהורים דזריקה היא המתרת: או
ליה אזריקה או אטומאה אלא דפשיטא
(פסחים לג. וכעי"ז
לאוקומי להני מתנייתא כתנאי
שריבה הכתוב ומיעט אמרת מרבה אני את
אינו אלא. הכי דרשינן שאינו נאכל
ליה דמדאורייתא אין חילוק בין
יבמות פט.) בשוגג.
דטומאתו דקתני בברייתא קמא
(פסחים לג.)
היינו בין בשוגג בין במזיד
לטהורין אין חייבין יד] משום טומאת
טומאה לזריקה והכי פירושו והא
אלו שהיתה להן שעת הכושר ומוציא אני את
הציץ מרצה על אכילות.
דהכי משמע (תנו רבנן)
הגוף אף שניתר לטהורין: ואוציא את
מדאורייתא ארצויי מרצה בכל ענין
[לישנא] דם שניטמא משמע
אלו שלא היתה להן שעת הכושר וא"ת בשר
דניטמא בין בשוגג בין במזיד
הלן ואת היוצא. לאחר זריקה שאע"פ
בין מטומאה בין מזריקה. מ"ר:
שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לאחר
וזרקו בשוגג. דעביד זריקה
זריקתו בין בשוגג בין במזיד
שניתר בזריקה הואיל ועכשיו אירע
בשוגג הורצה. במזיד אי עביד
זריקת דמים מפני מה חייבין עליו משום
זריקה במזיד לא הורצה
הורצה. אע"פ שצריך
בו פסול לא יהו חייבין עליו האוכלו
טומאה מפני שהציץ מרצה נטמא אין יוצא
דקנסינן ליה היינו זריקתו
בטומאה: היינו לן. צ) ואמרת לעיל
לדחוק הלשון אליביה ניחא ליה לשנויי
(לעיל טו.) אין
בשוגג הורצה במזיד לא
לא מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה
ה]
דחייבין עליו משום טומאת מזבח
הכי ולא כרבינא כדאמר בפרק
הציץ מרצה על אכילות.
הורצה והילכך לא קשיין הני
מתנייתא אהדדי דהכי נמי תניא
מועלת ליוצא רבי אליעזר וקתני דמרצה
ולא כל הזבחים: אחר שריבה הכתוב
הנזקין גברא לכפורי
אידך דקתני על מה הציץ מרצה
ומיעט. כלומר הואיל ומצינו ריבוי
קא בעי ואנן ניקום וניקנסיה:
ציץ על אכילות אלא אמר רב חסדא לא
(פסחים עז.) אין
על הדם ועל הבשר ועל החלב
זריקה מועלת ליוצא.
שנטמא בין בשוגג בין במזיד
ומיעוט: אמרת מרבה אני לן ויוצא
אשכחן
קשיא הא רבי אליעזר הא רבנן אימר
כלומר דטומאה הוי בין בשוגג
❖
שהיתה להן שעת הכושר. טו] שהרי
(מעילה ו:)
בין במזיד הורצה ולעולם נמי
דשמעת ליה לר' אליעזר דמרצה ציץ על אכילות דלא קניס מי שמעת ליה
אמרינן שניטמא היינו בין
היתה זריקתו כשירה: וא"ת בשר
אין כי היכי דשמעת ליה לר' יוסי שמעת ליה לרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר
ניטמא בשוגג בין ניטמא
שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת
במזיד: זריקתו בין בשוגג בין
שיטה מקובצת
אומר בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה אימר דשמעת ליה לרבי
במזיד דברייתא קמא אתוקמא
הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין
כד הוה סליקא אדעתין
א] על מה הציץ מרצה. אלמא
אליעזר בתרומה דקילא בקדשים דחמירי מי שמעת ליה א"כ הא אמאן
עליו. הא לא היתה לו שעת הכושר
מעיקרא דהכי קאמר ת"ר דם
מהני ריצוי ציץ דאע"ג דנטמא
תרמייה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו ואנן פיגול הוא דמעטינן דאין
ו
ו]
טז]
שניטמא וזרקו בשוגג דהאי
או זריק ליה כשר: ב] ועל
בשוגג אניטמא קאי. והכי
הבשר. וא"ת למאי מהני ליה
בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ורב שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד
חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה
קאמר דם שניטמא בשוגג
ריצוי ציץ לאוכלה טמאה אי
ואחר זריקה אכלו חייב: שהציץ
הורצה טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרב שילא ז] [הא] דקתני
וזרקו בין שזרקו בשוגג בין
אפשר דהא כתיב והבשר אשר
שזרקו במזיד הורצה הואיל
יגע בכל טמא לא יאכל וי"ל
מרצה. למיהוי זריקה מעלייתא
שנטמא בין בשוגג בין במזיד ה"ק נטמא בשוגג וזרקו בין בשוגג בין במזיד
דאיטמא בשוגג אבל דאיטמא
דלר"י דאמר אם אין בשר אין
וניתר לטהורים קרינא ביה ואע"פ
במזיד לא הורצה אפי' זרקו
דם ניחא דמהני ליה ריצוי ציץ
ת"ש
בשוגג והיינו דאמר רב שילא
לאחשובי בשר כמאן דאיתיה
שלא נאכל (ג) : נטמא. לפני זריקה
זריקה בין בשוגג וכו': ולרב
וליזרק הדם עליה ולא חשבינן
הוא דחייב עליו האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף יז]: יוצא לא. משום דלא הויא זריקה מעלייתא דאין הציץ מרצה על היוצא דלא
שילא הא קתני אידך ברייתא
ליה כמאן דליתיה ואפי' לר"א
שנטמא בין בשוגג בין במזיד
דאמר יש דם אע"פ שאין בשר
היתה לו שעת הכושר: מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת יח] ביוצא. למיהוי קרבן כשר רבי אליעזר היא בפ"ק דמעילה
דאלמא בשוגג ומזיד בתר
אפ"ה מהני ליה ריצוי ציץ א)
דקתני בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין בו ואפי' לאחר זריקה משום דאין זריקה מועלת לו להוציאו
טומאה אזיל ותיובתא אאידך
לאקבועי בפיגול [ולהוציאו]
מידי מעילה: אלא אמר רב חסדא לא קשיא. הנך מתניתא דלעיל הא דקתני במתניתא במזיד הורצה נמי ביחיד ר"א מדקתני דציץ
ברייתא דתני דכי נטמא במזיד
מידי מעילה: שנטמא עיין
לא הורצה. הכי קאמר דהכי
בתוס' יבמות דף צ ע"א:
מרצה על אכילות והא דתני לא הורצה רבנן: דלא קניס. היכא דזריק דם טמא במזיד מי שמעת ליה: א"כ אמאן תרמייה. להא דקתני
תני לה להא ברייתא דעל מה
ג] חייבין עליו: ד] אף הפיגולין
הורצה: טומאתו בין בשוגג. בין שנטמא בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו בשוגג והא דתני לא הורצה אמזיד דזריקה קאי:
ק)
יט]
הציץ מרצה כו'. דהיינו כי הך
כנותרות. וא"ת והלא פיגול אין
ברייתא קמא דאזריקה קאי בין
ניתר לטהורים וי"ל כיון דאין
תא
בשוגג בין במזיד:
פיגול נקבע עד שיקבעו ב) כל
מתיריו ובאים בבת אחת אכילה ופיגול הוי שפיר ניתר לטהורים. תו"ח: ה] מאן שמעת ליה. עי' תוס' לקמן דף מו ע"א: ו] רבינא אמר כו' וברייתא קמייתא דבשוגג הורצה כו' קיימא אזריקה וברייתא דבין בשוגג ובין במזיד הורצה קיימא
אטומאה ותימה דבמסכת יבמות [דף צ ע"א] דייק עלה דההיא דבמזיד לא הורצה דהיינו מדרבנן מדקתני באידך ברייתא בין בשוגג בין במזיד הורצה והיינו דין תורה ודייק עלה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ומאי קאמר והא
אמרינן דבחדא מיירי בטומאה וחדא מיירי בזריקה וי"ל דמשמע ליה דכל הני שינויי דהכא נמי דבמזיד לא הורצה היינו מדרבנן וא"ת הכא אמאי לא משני הא מדאורייתא הא דרבנן כדאמרינן ביבמות וי"ל דניחא ליה לשנויי אפי' נאמר בין
בשוגג בין במזיד הורצה אפי' מדרבנן: ז] שילא הא קתני ח] שוגג. קסבור אין קרבנות מקבלין טומאה באונס שנטמא: ט] תרומה. לגמרי וקסבר בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה ושויוה חולין ואיכא למ"ד אין תרומתו תרומה לתקן: י] תרומה
הוי. הס"ד ומה"ד רבי יוסי אומר דלא קניס לגביה (טומאה) [תרומה] א"כ הא דקתני יחיד במזיד לא הורצה רבנן היא והא דתני הורצה רבי יוסי היא הס"ד ומה"ד דמרצה: יא] לרצון להם. ג) ובבשר כתיב ונרצה להם מה הכא: יב] לשון. אחר
נקיה: יג] טהור. שלא בטומאת: יד] חייבין עליו משום טומאת הגוף. ואע"פ שניתר לטהורין: טו] שעת הכושר משעת זריקה עד שעת לינה ויציאה הס"ד ומה"ד ואוציא אני פיגול שלא היה לו שעת הכושר שהרי היתה זריקתו פסולה וא"ת:
טז] ואנן. ס"א אמרינן בפרק גיד הנשה דחייבין עליו משום טומאה אם אכלו בטומאת הגוף ולעיל נמי פיגול כו': יז] בטומאת הגוף. הא יצא לפני זריקה לא מחייב עליה האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף משום והד"א: יח] זריקה מועלת.
ליוצא: יט] במזיד הורצה והס"ד ואח"כ מה"ד ד) טומאתו בין בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו:
א) ב) ג) ד)